אם אתה רוצה להיות (שוב) מלך

צפו בתקציר של ק.פ.ר והשער של בניון באדיבות אתר ספורט2

המראות ונחיתות: כל הכתבות במדור

מונס דאבור מפציץ בשוויץ, שער לתומר חמד

מאור מליקסון סחט פנדל, איתי שכטר החמיץ פנדל

יוסי בניון אחרי השער שכבש: "מקווה להמשכיות"

החזרה המוצלחת של שגרירים לכדורגל הישראלי בשנתיים האחרונות פתחה מחדש את דיון "איפה נכון יותר לשחק". התהליכים שקורים בליגה החזירו לה מעמד מסוים וחזרה לליגת העל אינה מילה גסה גם עבור שגרירים בכירים ומצליחים. המדור "המראות ונחיתות" מנסה להתעמק בסוגייה דרך סיפורם של שניים מהשגרירים המובילים של ישראל: יוסי בניון, ששבר בצורת של כמעט שנתיים ללא שער, ומאור מליקסון, שנאבק עם קבוצתו נגד הירידה בצרפת.

השער האחרון של יוסי בניון הובקע במחזור האחרון של עונת 2011/12, ב-2:3 של ארסנל על ווסט ברומיץ'. בניון השלים 90 דקות והבקיע את הראשון כבר בדקה הרביעית. השער הזה היה פיניש מצוין לחלק שני יוצא מן הכלל של העונה. בניון נכנס להרכב במקום מיקל ארטטה שנפצע וסיפק הופעות מצוינות. דווקא לאחר עונה קשה, שבועות ארוכים על הספסל וגל ביקורות על הבחירה בארסנל, התחושה הייתה שבניון הוכיח שיש לו מה למכור בפרמיירליג. אלא שמאז דברים לא התפתחו כפי שהשחקן ציפה.

מאז בניון חזר לווסטהאם ונפצע, חזר לצ'לסי למספר הופעות תחת רפא בניטס (והניף את גביע הליגה האירופית), שיחק רק 105 דקות בקמפיין האחרון של הנבחרת, אבל עדיין עמד במרכזו כל הדיונים לפני, אחרי ובמהלך הזימונים. מאז, בניון שיחק רק פעמיים 90 דקות ובסך הכול 624 דקות ליגה (פחות משבעה משחקים מלאים), התלבט ארוכות לגבי התחנה הבאה בקריירה ובסופו של דבר בחר בקבוצה לונדונית נוספת. מאז הוא התבגר בשנתיים ובקרוב יחגוג 34. זמן טוב לדעת מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול.

הבחירה בק.פ.ר נתנה לבניון את מה שביקש: עוד שנה ברמה תחרותית גבוהה בסיומה יוכל לרשום הישג בדמות עלייה לפרמיירליג. הוא נקלע במועדון לסיטואציה מורכבת. ק.פ.ר התפרעה כלכלית ובאנגליה משווים את מצבה לזה שכמעט חיסל את פורטסמות ולידס. בעונה שעברה שילמו שם משכורות בסך 68 מיליון ליש"ט, יותר מאשר בסגנית אלופת אירופה דורטמונד למשל. אז בקיץ מכרו את מי שאפשר, אבל עדיין בנו קבוצה עם הרבה ניסיון שמטרתה לחזור תוך עונה אחת.

בניון לא הובא כמנהיג או המושיע של הארי רדנאפ, אבל בטוח שגם הוא התאכזב מדקות המשחק. עד השבת האחרונה הוא פתח שלוש פעמים בהרכב, נכנס חמש פעמים כמחליף והיה שותף לניצחון אחד בלבד. הוא נעדר כחודש בגלל פציעה במפשעה, אבל כשחזר לסגל ראה דקות בודדות בלבד ובשלושת המשחקים האחרונים כלל לא שותף. וללא קשר לבניון, התוצאות הקבוצתיות היו רעות, הקבוצה איבדה גובה, התרחקה מאוד מהמקום שמוביל ישירות לפרמיירליג וחרב הפיטורים ריחפה בשלב מסוים מעל ראשו של רדנאפ. עכשיו כדי לעלות, הריינג'רס יצטרכו לעבור בפלייאוף.

החוזה של בניון הוא עד תום העונה והמציאות פשוטה. כרגע, הוא שחקן רוטציה לגיטימי בקבוצת צמרת בצ'מפיונשיפ. זה לא מצב רע לשחקן בגילו, אבל לא מן הנמנע שבקבוצה עם סגל מצומצם הוא היה משפיע יותר. צריך להעריץ אותו על הנחישות והרצון לשמור את עצמו בטופ גם במחיר של להילחם על דקות משחק, אבל בד בבד לתהות האם לא מגיע לו יותר. הרי שחקנים עם רזומה כמו של בניון שעברו הכול בקריירה ונגעו בטופ מעדיפים בדרך כלל את החיים הקלים בגיל 34. ללכת למקום בו ימשיכו להעריץ אותם והם יוכלו לעבוד פחות קשה. בניון בחר אחרת ובשנתיים האחרונות זה פגע בו מבית.

הסיבה היא שבתפיסה הציבורית, בניון לא יכול עוד שחקן. הוא צריך להיות השחקן. המנהיג. הכוכב. המושיע. וכל דבר אחר, פשוט לא מתקבל כאן על הדעת ויוצר קיצוניות בדעות לכאן או לכאן. שני קולות מנוגדים: האחד קורא להמשיך וללכת אחרי הקפטן בעיניים עצומות והאחר להתעלם ממנו לחלוטין ולהכניס אחרים במקומו. האמת נמצאת איפשהו באמצע. כי מה לעשות, גם אם הוא עדיין משחק באנגליה, פשוט לא נכון לצפות ממנו לשחזר את ימי הזוהר בליברפול. לא בק.פ.ר ובטח לא בנבחרת. אבל אפשר לצפות ממנו לחשוב צעד אחד קדימה.

בקיץ, כל האופציות שוב יהיו פתוחות בפני בניון. קבוצות קטנות באנגליה או ספרד, כסף גדול בסין או ארה"ב וגם חזרה לליגת העל. מכולן, האופציה האחרונה נראית הטובה ביותר. שנים שמספר 15 טען שלא יחזור לעונת פרישה בישראל, אבל דווקא השנה נראה שמשהו בגישה שלו השתנה. הוא בעצמו הודה שהאימונים במכבי חיפה עשו לו חשק לחתום בקבוצה. גם החזרה המוצלחת של אליניב ברדה, מאור בוזגלו וערן זהבי והנוכחות של אנשי מקצוע כמו ג'ורדי קרויף ופאולו סוזה העלו את קרנה של הליגה בעיני השגרירים. בניון הוא עדיין השגריר הישראלי הבכיר, קפטן הנבחרת, שיאן ההופעות, הפנים שלנו באירופה. במיוחד אחד כמוהו, צריך לחשוב בחיוב על חזרה לעונה או עונת פרישה במולדת. זה יהיה אקט מעורר כבוד שרק יחזק את המורשת של בניון בקרב הדורות הבאים.

ואם בניון יחזור, יש יעד אחד נכון עבורו: מכבי חיפה. הילד מדימונה אמנם גדל בבאר שבע, אבל תמיד היה מזוהה יותר עם הירוקים. בנגב כבר קיבלו העונה את הבן האובד והכתירו אותו כמלך. בכרמל יותר זקוקים לאחד כמו בניון. צריכים אותו כדי להחזיר את אמון הקהל, כדי למכור מנויים לאצטדיון החדש, כדי למשוך שמות של זרים בכירים, כדי להביא את הניסיון והסטנדרטים שרכש בספרד ואנגליה, כדי לאגד מסביבו קבוצה שכנראה תיבנה מחדש וכדי להיאבק במכבי תל אביב על האליפות. תחשבו על זה: חוזה לשנתיים בסיומו יקבל תפקיד ניהולי או מקצועי לבחירתו. לטווח הארוך, זה שידוך שיכול לשנות את המועדון, בטווח הקצר, בניון יחזור כמו מלך ואם יראה מה שהוא יודע על המגרש, הדיונים סביב דקות המשחק והזימון לנבחרת יעלמו כליל. לא עדיף מעוד סיבוב מעבר לים?

בשבוע שעבר פרסם איציק יצחקי בוואלה! ספורט שהפועל באר שבע צפויה לפנות בקרוב למליקסון בהצעה רשמית לחזור לקבוצה. אלונה ברקת הבינה את הפרינציפ. שחקנים בכירים שמזוהים עם המקום ומחוברים לקבוצה שווים הצלחה. קשה למשל לכמת את ההצלחה וההשפעה של אליניב ברדה. יותר מכל מה שהוא עושה ויעשה על כר הדשא, ההיסטוריה תזכור את החזרה שלו ככזו ששינתה את פני המועדון. להזכירכם, ממש לא מזמן, לפני בוזגלו ואראל ופלט והובר, שחקנים בכירים חששו להגיע לבירת הנגב.

מליקסון הוא הבא ברשימה של ברקת והחיבור בינו לבין הפועל באר שבע ברור. מדובר במועדון שהיווה עבורו בית ראשון ואמיתי. הפריצה בבית"ר ירושלים הייתה מטאורית והמעבר למכבי חיפה אולי מהיר מדי. מליקסון, טיפוס צנוע ונחבא אל הכלים, הלך לאיבוד בתוך מה שקרה סביבו והגיע עד הפועל כפר סבא. בבאר שבע הוא מצא את הסביבה המחבקת והתומכת והשאר היסטוריה. עלייה, ויסלה קרקוב, מעמד של מגה סטאר בפולין, פרשת הנבחרת, פציעות ירידה ומעבר לצרפת.

אלא שכמו רוב השגרירים הבכירים, גם אצל מליקסון חלה ירידה מסוימת העונה. ההתאקלמות שלו אשתקד (הגיע בינואר כשהקבוצה הייתה במרכז הטבלה) הייתה מהירה. הוא הדהים את הצרפתים עם הטכניקה ונכנס במהרה לעניינים. "אף פעם לא ראיתי שחקן בסגנון כזה", התבטא הבלם לינדזי רוז שהגיע יחד עם מליקסון לקבוצה. בחצי עונה מליקסון רשם 1,129 דקות (16 הופעות) וסיפק שני שערים ושני בישולים. השנה, הדקות ירדו. הקשר השלים רק ארבע פעמים משחק מלא ועלה ב-11 מ-28 משחקי הליגה ששותף כמחליף. המאזן עומד כרגע על שני שערים ושלושה בישולים.

בשבת ולנסיין ומליקסון אירחו את האחרונה בטבלה, אז'קסיו, שהיא יורדת כמעט ודאית. הקשר עלה בדקה ה-66 במצב של 1:1 וכעבור מספר דקות סחט פנדל שהפך לשער היתרון של הקבוצה, אלא שהאורחים כבשו פעמיים בדקות האחרונות והשיגו ניצחון חוץ ראשון מאז נובמבר 2012. המאבק נגד הירידה יימשך עד הסוף. ולנסיין רחוקה רק שלוש נקודות מחוף מבטחים, אבל מתקשה לייצר מומנטום. ובשבועות האחרונים, נראה שהמאמן אריאל יקובס מעדיף שחקנים מסוג אחר למאבקי ההישרדות, שכן מליקסון פתח רק פעם אחת בהרכב בחודש האחרון.

למליקסון יש חוזה לעונה הבאה בוולנסיין, אבל הוא לא פוסל חזרה לישראל. באוקטובר הוא יהיה בן 30 והתחושה היא שהקריירה האירופית שלו הגיעה לתקרת זכוכית מסוימת. גם אם ולנסיין תרד והקשר ייצא לשוק, אין ספק שלא יהיה לו קושי למצוא קבוצה בבלגיה, בפולין או אפילו להישאר בצרפת, אבל אולי הוא יוכל למקסם את עצמו יותר דווקא בליגת העל. אי אפשר לקבוע בוודאות מה עדיף, אבל השנים האחרונות הראו בבירור שחזרה לישראל (בוזגלו, זהבי) תרמה לשחקן בודד יותר מאשר התעקשות, מלחמה ומעבר קבוצות בתוך היבשת (ארבייטמן, ביטון).

מליקסון אולי פרח מאוחר והקריירה האירופית שלו לא מאוד ארוכה, אבל בקיץ הוא יצטרך לחשוב האם כשהוא נושק לעשור הרביעי בחייו הוא רוצה לסכן את המעמד אליו נלחם להגיע כל השנים ואת המקום של שחקן בכיר בסגל הנבחרת בשביל קבוצה אירופית נוספת. הוא לא צריך לשאוף להיות ברדה. המודל שלו הוא דווקא בוזגלו. הוא אוהב את באר שבע, הקהל אוהב אותו והשילוב עם השחקנים ההתקפיים, האווירה הביתית, האתגר של המפעל האירופי והיעדר נטל ההנהגה, עשויים להקפיץ אותו קדימה יותר מאשר עוד עונה בתחתית הליג 1. וחוץ מזה, אתם כבר מדמיינים לאן הטריו הזה יכול לקחת את באר שבע?

המאזן הכולל: שלושה שערים (יוסי בניון, מונס דאבור ותומר וחמד) ובישול אחד (ביברס נאתכו).

מוכנים לקמפיין הבא: ביברס נאתכו, אבי ריקן וגל שיש הם שחקני הסגל המורחב היחיד שהשלימו 90 דקות. איתי שכטר (88), יוסי בניון (76) ועדן בן בסט (73) פתחו בהרכב. אלירן עטר (30), מאור מליקסון (24) ובן שהר (18) עלו מהספסל.

מתאוששים: יוסי בניון פתח לראשונה אחרי חודשיים, אלירן עטר, ששיחק חמש דקות בארבעת המשחקים האחרונים בריימס, קיבל הפעם חצי שעה.

צל"ש השבוע: תומר חמד, החלוץ הישראלי הבכיר, חוזר להבקיע אחרי 10 חודשים. הבשורות הכי טובות שקיבל אלי גוטמן השבוע.

ביזאר השבוע: ישראלים ופנדלים בצרפת. מאור מליקסון סחט אחד, איתי שכטר החמיץ.

שימו לב ש: לא רק שמונס דאבור דוהר לתואר שגריר העונה ולמקום בסגל הנבחרת הבוגרת, הוא גם יכול עוד להיות המכביסט היחיד העונה שינצח את באזל.