4: תלוי רק בך
איך שלא מסתכלים על זה, השבועיים הקרובים עשויים לסגור את סיפור האליפות לטובת מכבי תל אביב. אם הצהובים לא ימעדו בדרבי וינצחו את משחק העונה, יהיה קשה מאוד להפועל באר שבע לסגור את הפער. אם להיות מציאותיים, המרדף אחרי קבוצה שאיבדה 12 נקודות כל העונה ומחזיקה בקרוב ל-85 אחוזי הצלחה כמעט בלתי אפשרי בטווח הארוך. באר שבע הייתה יריב עיקש ונתנה פייט אדיר לאורף שבועות רבים, אבל עכשיו הקרב נמצא בנקודת ההכרעה. האדומים שרועים על הקרקע והצהובים, שגם הם מותשים וחבולים, יכולים להנחית נוקאאוט סופי לעונה.
השחיקה והעייפות מורגשות היטב במכבי תל אביב בשבועות האחרונים. היכולת נפגעה ובמקביל עלתה התלות בערן זהבי וראדה פריצה. השניים הללו חתומים יחד על 50 אחוז משערי הליגה של האלופה (29 מ-58) כולל שמונת האחרונים ומלבדם, אין בסגל מבקיע דומיננטי. ברק יצחקי פצוע, מונס דאבור בשוויץ ועומרי אלטמן לא נספר. התלות הזו הלכה והתפתחה בסיבוב השני, במהלכו רק בשני משחקים אחד מהשניים לא סיים עם שער. במקביל להתפתחות התלות, חלה ירידה מסוימת ביכולת (ולא בתוצאות). מה גורם לכך? אפשר להצביע על שתי סיבות עיקריות שהן בעצם אחת: השינוי בשיטת המשחק וההיעדרות של יצחקי. אמנם הירידה החלה עוד לפני הפציעה בבאזל, אבל במשחקים האחרונים בלעדיו הצהובים סיכנו פחות את השער ונזקקו ללא מעט עזרה מאוראל דגני ודומיו.
במהלך הסיבוב השני, פאולו סוזה זנח כמעט לחלוטין את הרביעייה האחורית ועבר לשלושה בלמים. במשחקים שהוא מגדיר כבעייתיים, הוא עולה עם שלישייה פיזית במרכז המגרש (מבין מיטרוביץ', אלברמן, ראדי ואיינבינדר), שחקן כנף הגנתי (זיו, מרבאל או בן הרוש) והתקפי (מיכה או בן חיים) וזהבי חופשי מאחורי חלוץ. יצחקי הוסיף גיוון למשחק מכיוון שהוא יכול למלא מספר תפקידים בחלק הקדמי וכשהוא היה כשיר, למאמן הייתה אופציה נוספת של 3-4-3 התקפי יותר. כך למשל קרה באחת ההופעות היותר טובות של הצהובים בסיבוב השני, בניצחון 0:2 על מכבי פתח תקוה. האלופה עלתה בהרכב שכלל יחד את יצחקי, בן חיים, זהבי ובדש וסיימה עם 29 בעיטות לשער. זה גם היה המשחק האחרון שבו זהבי או פריצה לא כבשו. כעת, כשפריצה המושעה יחמיץ את שני המשחקים הגורליים של העונה, סוזה נשאר עם בדש, מיכה ובן חיים לצד זהבי. אמור להספיק? יכול מאוד להיות. מה שבטוח שהרוטציה שהנהיג כל העונה עומדת למבחן. ברגע האמת, סוזה צריך לקבל תמורה מהמחליפים. האם הם מוכנים?
מכבי תל אביב של סוזה מחזיקה בממוצע הבקעה קצת יותר גבוה מזו של אוסקר גרסיה (2.23 שערים למשחק לעומת 2.16 אשתקד), אבל ההבדל המשמעותי הוא בחלוקה. אצל אוסקר חלקו בנטל חמישה: עטר, דאבור, פריצה, ראדי וזהבי. והעונה? ראדי ירד משמונה שערים לשניים, הסופר סאב מיכה משחק פחות וגם המספרים שלו ירדו. וכך גם בן חיים. האחרון עדיין בגדר חידה. יש לו הכול: מהירות, טכניקה, חוכמת משחק. הוא מתאים במיוחד לשיטת שלושת הבלמים, אבל סוזה לא שש להשתמש בו ומעדיף שחקנים יותר טקטיים. בן חיים שיחק העונה 1,164 דקות (לעומת 2,353 דקות אשתקד בהפועל תל אביב), הוא כבש ארבעה שערים (שבעה בעונה שעברה), אבל הוחלף ב-16 מ-17 המשחקים בהם פתח. בדרבי הוא עלה בסערה, נתן תפוקה בדקות מעטות ושחרר אמירה מפתיעה: "כולם יודעים למה רציתי לנצח את המשחק הזה יותר מכל משחק אחר, אני לא צריך להסתיר את המניעים שלי, כי באתי מהפועל ואני לא מצטדק ולא מתיפייף". המוטיבציה שלו נגד קבוצה בה שיחק עונה בלבד היא עובדה שסוזה צריך לקחת בחשבון. זהבי בוודאי ישמח לכזה ששותף איתו לאותן תחושות כלפי היריבה.
התחזית לדרבי: מעניין יהיה לראות האם הפועל תל אביב שבה לימי ההפסדים בכבוד.
שימו לב: מה באמת ההבדל בין המכה שהנחית פריצה לחרסיסיץ' שלא עלתה לו בהעמדה לדין, לזו ששלח פלט לעבר לביא?
4: תלוי באוויר
פעם, ממש מזמן, כשהשנה הייתה 2012, האלופה הייתה עירוני קרית שמונה, חיים רמון היה המושיע של הפועל תל אביב ואוהדי מכבי חיפה הניפו את ראובן עטר על הכתפיים, אנשי מקצוע זרים בכדורגל הוגדרו ככישלון ידוע מראש. זר שהגיע לכאן ללמד את משנתו תויג מיד כמתנשא או סתם זכה ליחס ציני ומזלזל. באותו קיץ, הגיע לישראל ג'ורדי קרויף, שהוא גם זר וגם בן של, והתקבל כמובן בחשדנות שרק הלכה וגברה כשהחוצפן החליט להתחמש בצוות מקצועי זר. "הכדורגל מתקדם ומי שלא רואה את זה, נשאר מאחור", ענה ההולנדי לשאלת החששות שהעסיקה את הציבור באותם ימים. "אולי זו הסיבה שמדינה קטנה כמו קפריסין מקדימה את ישראל בדירוג הקבוצות של אופ"א. הסטטיסטיקה מאוד הפתיעה אותי".
בחזרה להווה. השנה היא 2014, קרית שמונה חזרה למקומה הטבעי, רמון ועטר קצת פחות פופולאריים ותאמינו או לא, בכדורגל הישראלי שולט לא אחר מאשר אותו קרויף. הוא מנהל את ההצגה, קובע סטנדרטים והמודל שלו הוא מושא להערצה ברוב קבוצות הליגה. וזה נראה כל כך טבעי. איך בכלל העזנו פעם לעלות במחשבתנו שצוות מקצועי זר לא יכול להצליח כאן? מנטאליות שונה? קשיי שפה? חששות מגוחכים. התקדמנו מאז. אנחנו במקום אחר. מתקדם יותר. רק מה, קפריסין עדיין מתקדמת יותר מאיתנו. בעונה הבאה יהיו לקפריסין חמש נציגות במפעלים האירופיים. סגנית האלופה תשחק במוקדמות ליגת האלופות ובסיטואציה מסוימת גם הקבוצה במקום החמישי (מתוך שש בפלייאוף העליון) יכולה לזכות בכרטיס למוקדמות הליגה האירופית.
ואנחנו? הקמפיין של מכבי תל אביב היה מכובד, אבל לא הספיק. ישראל צברה השנה 5.75 נקודות דירוג, פחות מעונת השיא ב-2009/10 (7.25) והתקדמה רק למקום ה-17 בדירוג המדינות של אופ"א לשנת 2014. הניקוד הגבוה של הקפריסאים נובע בעיקר מההעפלה של אפואל ניקוסיה לרבע גמר האלופות בעונת 2011/12 והופעה נוספת של אנורתוזיס בשלב הבתים שלוש שנים מוקדם יותר. גם לישראל היו בפרק הזמן הזה שתי נציגות בשלב הבתים של ליגת האלופות וכפול נציגות (שמונה הופעות לעומת ארבע) בשלב הבתים של הליגה האירופית, אבל ההבדל נעוץ בתוצאות. הקבוצות שלנו אולי בהתקדמות, אבל לא עושות מספיק כדי לקחת את ישראל צעד קדימה. חלקן מתייחסות למפעל המשני כבונוס, חוויה או עומס מיותר. והקיבעון הזה, אותו ראה קרויף מהצד כבר לפני שנתיים, משאיר אותנו הרחק מאחור.
ויש עוד חדשות רעות: בשנה הבאה הניקוד מ-2010 נמחק כך שהנציגות הישראליות יהיו חייבות להשיג יחד יותר מ-7.25 נקודות כדי למנוע הידרדרות בדירוג. המשמעות ברורה: כדי לעלות שלב, הכדורגל הישראלי צריך לשנות פאזה. לא להסתפק בשלב הבתים, לפחות בליגה האירופית, ולכוון גבוה יותר. והוא בעיקר צריך להפנים שהמפעלים הללו הם מאסט. עוד נציגה שווה יותר כסף, יותר עניין ויותר חשיפה לליגה. הצלחה אירופית קריטית לגדילה של מועדון והפלייאוף העליון יוכיח מי מבינה את המציאות. במובן מסוים, האינטרס הרחב דורש שהקבוצות עם המסורת, קרי הפועל תל אביב ומכבי חיפה, יהיו שם. עובדתית, יהיה להן קל יותר במוקדמות מהאחרות. ועוד עובדה, שתיהן יאבדו בקיץ הבא ניקוד גבוה (האדומים 10.45, הירוקים 5.45), כך שעונה בלי אירופה תהווה עבורן מכה מקצועית ולא רק כלכלית וככל הנראה תגרום לנו להמשיך לראות את הגב של הקפריסאיות, האוסטריות והשוויצריות בדירוג. או לכל הפחות, להתחנן לחסדיו של המושיע, ג'ורדי קרויף.
התחזית לשבת: המחזור הראשון בפלייאוף העליון והתחתון מרתק, מסקרן וגורלי להמשך העונה. אז בהתאחדות בחרו לפצלו לארבעה מועדים והוציאו לא מעט עוקץ.
שימו לב: בני סכנין היא הקבוצה היחידה בליגת העל שמאזן החוץ שלה טוב יותר ממאזן הבית.
2: משתנה בלתי תלוי
המפגש בין מוליכת הליגה הלאומית, מכבי נתניה, לבין נועלת הטבלה בליגת העל, הפועל ניר רמת השרון, במסגרת רבע גמר המדינה אמור לתת אינדיקציה מעניינת לפערים האמיתיים ברמה בין שתי הליגות. התקציב של נתניה כמעט כפול מזה של רמת השרון, בסגל של הצהובים שלושה זרים וסוללה של שחקני רכש וותיקים שרובם שיחקו בעונה שעברה בליגה הבכירה. מולם תתייצב קבוצה שמשלבת צעירים בעונת פריצה וכמה עוגנים מנוסים ששיאם מאחוריהם עם זר בודד. גם מאצ' אפ המאמנים בין יוסי מזרחי המנוסה לחיים שאבו שאפילו לא מחזיק בתעודת פרו מקנה על הנייר יתרון לנתניה. ובכל זאת, בשום צורה שהיא אי אפשר להסתכל על הצהובים כפייבוריטים. הסיבה לכך היא החולשה המזעזעת של הליגה הלאומית.
נתניה כמעט לא נתקלת בהתנגדות ומשלבים מוקדמים של העונה פתחה יתרון משמעותי בצמרת למרות שרמת הכדורגל שלה מאכזבת לפרקים. וככל שהפער הולך וגדל, המתח בקרב השחקנים הולך ויורד וכך גם הרמה על הדשא. ברמת השרון, סדר העדיפויות ברור. מלחמת ההישרדות קודמת לגביע וכך למעשה, המפגש בשלישי חשוב יותר לנתניה כי הוא יהווה עבורה מבחן לכוחה האמיתי. הוא עשוי לגרום לראשיה להבין כמה רחוק הסגל, נוצץ ככל שיהיה, אפילו מתחתית ליגת העל. הנה עוד נתון: עונת 2007/8 הייתה אחרונה שבה אף אחת מהיורדות לא הייתה עולה חדשה. המעבר בין הליגות קשה עד קיצוני ודורש התאמות כלכליות ומקצועיות. ומכבי נתניה היא לא הכח, הפועל רמת גן, רעננה או אפילו מכבי פתח תקוה. היא לא עולה כדי להיות קבוצת תחתית ולכן אפשר לצפות לשחקן חדש ומעניין בשוק ההעברות. המהפכה בסגל תצא לדרך בקרוב מאוד.
