יום מעניין עבר אתמול על דיוויד בלאט. בבוקר שמע שהפך לאופציה רלוונטית לאימון ניו-יורק ניקס בעונה הבאה (כפי שדיווח כריס שרידן, עיתונאי כדורסל אמריקאי ידוע), ובערב חטף סנוקרת מהילדים של פרטיזן בלגרד. ואולי עוד יתברר שהדברים יהיו קשורים. או ליתר דיוק, להשלכות האפשריות של ההפסד בבלגרד יהיה קשר של ממש לעתידו של בלאט.
נסביר. קודם כל, בעניין הדיווח מארה"ב, בסביבתו של בלאט טוענים שלא הופתעו לשמע הדברים. זאת אומרת - גם הדיווח הזה היה היפותטי, ודיבר על חלופות אפשריות למאמן המכהן מייק וודסון; נכתב שם שבלאט הוא אופציה מרכזית אם וכאשר וודסון יפוטר, וזה יקרה אם לא יוביל את הניקס לכל הפחות לפלייאוף (וזו אפשרות סבירה), ולכן צריך לסייג את כל האמור ולהכניס את הדיווח הזה לפרופורציה הראויה.
אבל מה שלא הפתיע את המקורבים לבלאט זה שהוא מוזכר בכלל כמועמד למשרה כל כך בכירה כמו אימון הניקס. נזכיר שאף מאמן "אירופאי" מעולם לא אימן קבוצת NBA, והיחיד שהתקרב לאזור החיוג הזה היה אטורה מסינה, שלפני שנתיים שימש כיועץ/עוזר בכיר בצוות האימון של לוס אנג'לס לייקרס (ישראל היא אומנם לא חלק מאירופה, ובלאט בכלל נולד וגדל בארה"ב, אבל בעיני האמריקאים הוא לא פחות "אירופאי" ממסינה; בטח אחרי השנים שהעביר כמאמן נבחרת רוסיה, שהקנו לו פרסום אדיר בארה"ב - אפילו שגם רוסיה היא לא חלק מהאיחוד האירופי. אבל זה סתם לשם הפלפול).
אופציית האימון ב-NBA קורצת לבלאט. גם משום האפשרות לעשות היסטוריה כאמור, וגם בגלל שבלאט חי עבור האתגרים החדשים הללו. לפני שנה החל לשתף פעולה עם סוכנות הכדורסל של מישקו רזנאטוביץ', אולי סוכן הכדורסל החזק באירופה, שהוא גם מקושר היטב לקבוצות בארה"ב. היו דיבורים ושמועות על כל מיני אפשרויות, בהן ברוקלין נטס וקבוצות אחרות, ובסביבתו של בלאט טענו שהוא בהחלט יכול היה למצוא את עצמו בתפקיד זה או אחר (אפילו לא כמאמן ראשי, אלא כעוזר מאמן בכיר כפי שהיה מסינה) אם היה מחליט ללכת בכל הכוח בכיוון, אבל בסופו של דבר בלאט החליט לכבד את החוזה שלו במכבי. מה שהשאיר אותו כאן היה תמהיל של סיבות: השכר הגדול במכבי (כ-650,000 דולר נטו לעונה), המשפחה (ילד באקדמיה, בנות בצבא, אישה קרייריסטית שלא יכולה בנקל לוותר על עצמה), וגם התחושה החמוצה של משימה שלא הושלמה, שהייתה קשורה לאובדן האליפות בישראל.
מכבי תל אביב שמטה יתרון 15 והפסידה לפרטיזן בלגרד
השינוי לו דיוויד בלאט זקוק כדי להפוך למאמן ב-NBA
דיווח בארה"ב: דיוויד בלאט בין המועמדים לאמן את הניקס
בלאט: "הפסד כואב, רבע רביעי חלש עלה לנו במשחק"
למי שפספס: צפו במשחק המלא בין מכבי תל אביב לפרטיזן
בסיום המשחק: כמעט תגרה בין שחקני מכבי תל אביב ופרטיזן
***
מכבי הייתה יכולה להותיר את בלאט ללא ברירה, אם הייתה מחליטה לפטר אותו. בקיץ האחרון היא החליטה שלא, גם כן ממספר רב של סיבות. אומנם, בלאט והדור הצעיר בהנהלה לא חברים, אבל גם הצעירים, ששקלו ברצינות לפטר את בלאט בסיום העונה, הבינו שלאור הפיצויים האדירים שהיו נאלצים לשלם לבלאט (החוזה של בלאט היה מובטח, ולו פוטר הייתה מכבי מחויבת לשלם את מלוא שכרו. בלאט לא התכוון להתפשר בעניין) והיעדר האלטרנטיבות הטובות יותר בשוק - עדיף להמשיך עונה נוספת.
המצב ישתנה בקיץ הזה. אומנם, לא קמו בשוק חלופות מדהימות - גיא גודס היה ונותר המועמד הכמעט-וודאי להיכנס לנעליו של בלאט, אם וכאשר יעזוב - אבל מבחינה כלכלית המהלך הזה יהיה קל יותר עבור ההנהלה. בהתאם להסכם בין הצדדים, בקיץ הקרוב מחזיקה מכבי באופציה להתיר את חוזהו של בלאט, בכפוף לפיצוי בסדר גודל של כ-150 אלף דולר. אולם האופציה הזו חייבת להיות ממומשת בתוך עשרה ימים, פחות או יותר, מסיום העונה. היינו, מסיום העונה ייפתח חלון בן פחות משבועיים עבור ההנהלה של מכבי לקבל החלטה לגבי בלאט. יממשו את האופציה - יפצו אותו בסכום הנ"ל, ובלאט ילך לדרכו. לא יממשו את האופציה - ימשיך בלאט, בהתאם לחוזה בין הצדדים שנחתם בקיץ 2012, לעונה נוספת, אחרונה (?), בשכר דומה לזה שמרוויח העונה.
מבחינתם של בלאט ומקורביו, הם מחזיקים בחוזה במכבי לעונה נוספת. ומכאן שאין עליהם לחץ. תרצה מכבי להתיר את החוזה - תתיר; אם לא, סביר להניח שבלאט לא יבקש לעזוב מיוזמתו, אלא אם כן יקבל הצעה מקבוצת NBA כלשהי. עם זאת, בכירים במכבי מעריכים היום שגם קבוצות בכירות באירופה יגששו בכיוון בלאט. במכבי סבורים שכישלון נוסף של צסק"א ביורוליג עשוי להביא לסיום דרכו של מסינה בקבוצה, ואז בלאט יהפוך למועמד בכיר לאימון האלופה הרוסית; גם מילאנו, אף שהיא עוברת עונה מצוינת תחת לוקה באנקי, מגששת אצל בלאט בחודשים האחרונים. אלה קבוצות שיכולות להציע לבלאט הרבה יותר כסף מאשר מכבי. הכל עניין של אלטרנטיבות, אומרים בסביבתו של בלאט.
מכל מקום, כאמור, בלאט מרגיש בטוח. הכדור נמצא במגרש של מכבי. וגם אם תחליט מכבי להתיר את החוזה - בפסקה הבאה נעסוק בסיכויים לכך ובקשר למשחק מול פרטיזן - בלאט יודע שלא יתקשה למצוא עבודה. באירופה, או בארה"ב. "דיוויד מרגיש בנוח בעור של עצמו", אומר אחד המקורבים, "הוא יודע מי הוא ומה הוא שווה, וגם בעולם הכדורסל יודעים. הוא חי בחו"ל הרבה שנים ומבחינתו זו לא בעיה. אם הוא לא יהיה במכבי, הוא יודע שהוא ימצא עבודה טובה אחרת".
***
השאלה מה תעשה מכבי בקיץ הקרוב היא השאלה הגדולה. כי מצד אחד, כולם יודעים שמערכת היחסים בין בלאט לבין חלק מבכירי הקבוצה - הגם שבגזרה הזו חלה רגיעה בחודשים האחרונים - לא הייתה ולא תהיה שפירה, ומבחינתם של בכירים מסוימים פרידה היא מהלך רצוי; מצד שני, יש במכבי אנשים שמכירים בכך שבלאט הוא למעשה כלי הנשק הגדול ביותר שלהם במאבקים מול הקבוצות האירופאיות הגדולות: מכבי לא יכולה להיאבק בריאל או בברצלונה בגודל הארנק - אבל כשזה מגיע למגרש, בלאט לא נופל מפאבלו לאסו או מצ'אבי פסקוואל. ובלי בלאט והיתרון היחסי שהוא מקנה למכבי, הסכנה רבה; מכבי עלולה להפוך לאיזו מלאגה, חלילה, או לסתם קאחה לבוראל.
מצד שלישי, קיימת שאלת ההישגיות. והיא מתקשרת לצד הרביעי במשוואה, שהוא האוהדים.
המקורבים של בלאט יודעים שבקרב האוהדים של מכבי נחשב המאמן לקונצנזוס. אולי לא ברמתו של פיני גרשון בימיו הגדולים, אבל ההיכל אוהב את בלאט. במאבקים הקשים בין המאמן להנהלה בעונה הקודמת נטו רבים מהם לטובת המאמן. במשחקים רבים בהיכל אפשר לשמוע את הקהל שר לבלאט. בקיצור, הוא דמות אהובה. אבל צריך לקחת את האהבה הזו בפרופורציה, כי האוהדים של מכבי בכדורסל לא יוצאים למלחמה על אף אחד - הם לא נלחמו בזמנו על מיקי ברקוביץ', לא נלחמו על הישארותו של דרק שארפ במערכת, ולא מזמן, בקיץ 2010, הפנו עורף אפילו לגרשון המשיח. בכדורגל האוהדים היו עולים על בריקדות, אבל כל עוד שמעון מזרחי נמצא במערכת הקהל לא יקום על הקבוצה (וממילא אפשר לפקפק ברמת המסוכנות של הנובורישים משערים 3 ו-9).
אולם מידת האהבה, כאמור, קשורה גם לרמת ההישגים. ומבחינת הישגים, אם מתמקדים בזירה האירופאית, שהיא הזירה החשובה באמת מבחינת מכבי, הרי שאחרי עונת קאמבק נהדרת ב-2011, מכבי כשלה בשנתיים האחרונות במאבק על הפיינל פור. וכישלון גם העונה יגדיל את רצף ההיעדרויות מאירוע השיא של הכדורסל האירופאי לשלוש, ולמעשה לשתי הופעות בלבד בפיינל פור מאז התפרקות השושלת הגדולה ב-2006 (או במספרים, שתי העפלות לפיינל פור בשמונה שנים). בעשור הקודם הופיעה מכבי שבע פעמים בפיינל פור. בעשור הנוכחי יש לה בינתיים רק הופעה אחת.
***
וכאן הקשר להפסד בבלגרד. כמובן שיש הרבה אפשרויות והסתברויות והכל פתוח, אבל דבר אחד די וודאי: אחרי מפח הנפש בסרביה מכבי לא תסיים באחד משני המקומות הראשונים (בכל מקרה, אף אחד במכבי לא באמת האמין בתחילת הטופ-16 שיש לכך סיכוי), ולסדרת הפלייאוף תגיע ללא יתרון ביתיות. זאת אומרת, אם בכלל תגיע.
כי ניצחון של באיירן מינכן הערב בטורקיה, מול החבורה הבלתי-יציבה של גלאטסראי, יקרב אותה משחק אחד ממכבי. באיירן תארח את מכבי בגרמניה בעוד שבועיים, וניצחון שלה ב-3 נקודות יקפיץ אותה מעל מכבי. לכאורה, באיירן תלויה כרגע בעצמה: ארבעה ניצחונות, כולל הערב, והיא שלישית.
זה לא ריאלי שבאיירן באמת תנצח ארבעה משחקים, כי חוץ מהמשחק בטורקיה והמשחק הביתי מול מכבי היא עוד צריכה להתארח במוסקבה אצל צסק"א ובקרסנודאר אצל קובאן. זו סדרת משחקים סופר-קשה. אלא שגם בפני מכבי עומדת סדרת משחקים קטלנית. ובסיטואציה שאינה בלתי-סבירה, ניצחון ביתי על מכבי ב-3 נקודות ומעלה, וניצחון חוץ כלשהו (מול גלאטסראי, צסק"א או קובאן) ישימו את באיירן בעמדת זינוק מצוינת.
למכבי נותרו שלושה משחקים. משחק במינכן, כאמור, ושני משחקי בית, מול ריאל (בשבוע הבא) ומול צסק"א (במחזור האחרון של השלב). אם מכבי תפסיד לשתי הקבוצות האלה בהיכל, וזה בהחלט סביר ואפשרי, ביחד עם הפסד במינכן, כאמור (כי ניצחון במינכן יבטיח למכבי את המקום השלישי, ואיתו אין בכלל על מה לדבר) מכבי יכולה להסתבך מאוד-מאוד: במלים אחרות, ליפול למקום הרביעי, ובקונסטלציה מסוימת של שוויון משולש עם באיירן וקובאן אפילו לסיים חמישית.
קובאן רחוקה שתי נקודות ממכבי, כשנותרו לה שלושה משחקים: בבית מול פרטיזן בשבוע הבא, בחוץ מול ריאל בעוד שבועיים, ובמחזור האחרון בבית מול באיירן. אם קובאן מנצחת את שני משחקי הבית, ולצורך העניין תפסיד במדריד, היא תסיים במאזן 7:7. אם באיירן תנצח הערב את גלאטסראי ובעוד שבועיים את מכבי, אבל תפסיד פעמיים ברוסיה (לצסק"א ולקובאן), גם היא תסיים במאזן 7:7. ואם מכבי תפסיד בבית לריאל ולצסק"א ולא תצליח לנצח במינכן, גם מכבי תסיים במאזן 7:7. ואז נתחיל בחישוב של יחס סלים פנימי, אבל זה עדיין לא הזמן לכך. רק חשוב לציין שאפשרות ההדחה עדיין קיימת, אם כי פחות ריאלית.
וחשוב לציין שבתסריט מסוים, המשחק הביתי האחרון מול צסק"א יקבע, ועבור צסק"א, שעדיין נאבקת מול ריאל על המקום הראשון, אולי יתברר בו שעדיף להפסיד - בהתאם לזהות הקבוצות שיסיימו במקומות 3-4 בבית המקביל: אם פנרבחצ'ה-אולקר או אולימפיאקוס, לצורך העניין, ישתחלו למקום הרביעי, אפשר שהיריבה מהמקום השלישי, שבו יכולות לסיים פנאתינייקוס או מלאגה, תהיה נוחה יותר, ולכן לצסק"א יהיה עדיף לסיים בכלל במקום השני ולא הראשון. אבל כאמור, עוד חזון למועד.
***
מה שיותר ריאלי הוא שמכבי תסיים במקום השלישי, או במקרה הגרוע במקום הרביעי. היא תגיע לרבע הגמר, כנראה. השאלה היא מול מי. והשאלה היא מה תעשה לעזאזל בלי יתרון הביתיות. לא משום שרק פעם אחת בלבד בהיסטוריה הצליחה מכבי לעבור סדרת יורוליג בלי יתרון ביתיות (ב-2011, מול לבוראל), אלא בגלל שמכבי הפכה לקבוצת חוץ בינונית ומטה.
אחרי ניצחונות גדולים בטורקיה ובליטא בתחילת הטופ-16, הפסידה מכבי את ארבעת משחקי החוץ האחרונים שלה: במדריד, במוסקבה, בקרסנודאר ואתמול בבלגרד (וגם בטורקיה, נזכיר, הצליחה לגנוב את המשחק בסיום). וכדי להגיע לפיינל פור, אם תעפיל לשלב הבא (מהמקום השלישי או הרביעי), היא תצטרך לנצח לפחות משחק חוץ אחד. מול ברצלונה זה יהיה כמעט בלתי-אפשרי. מול מילאנו יותר, אבל קשה. ביכולת הנוכחית של מכבי מחוץ להיכל, קשה עד מאוד.
עונה נוספת שתסתיים בהדחה ברבע-הגמר, כמו בשנתיים הקודמות, עשויה לחרוץ את גורלו של בלאט במועדון. אם יש דבר שעשוי להוביל את החבר'ה הצעירים בהנהלה לשקול את המשך דרכו, ואת הקהל להפעיל לחצים מסוימים, זו הצלחה אירופאית, שמשמעותה פיינל פור לפחות.
ולכן ההפסד המקרי - כביכול ולכאורה - בבלגרד, עשוי להתברר כקשור מאוד לשאלת גורלו של דיוויד בלאט.
ohad@walla.net.il