פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מהפכת הקלעים של וויצ'יץ'

        פניני בדרך לחוזה לשנתיים, בלו תחת מכבש לחצים להישאר, סופו מסומן כסנטר גם לעונה הבאה. הבלוג של גרינוולד חושף חלק מתכניות המנהל המקצועי של מכבי תל אביב ומסביר מה הקשר בין כולם

        מהפכת הקלעים של וויצ'יץ'
        עריכת וידאו: יותם בן דוד

        אחת הבעיות הגדולות של מכבי תל אביב לאורך השנים - בעיה שהודו בה ראשיה וניסו למצוא לה פתרונות, עד הקיץ האחרון ללא הצלחה - הייתה בעיית ההמשכיות המקצועית. לא סתם ברמת הסגל, אלא ברמת המאמנים.

        הבעיה הזו התחלקה לשניים: המשכיות של סגנון משחק ושימור של ידע מקצועי. זו בעיה שאינה ייחודית למכבי; כל קבוצה שלא מחזיקה מנהלים מקצועיים סובלת מהן. כשהפן המקצועי כולו מבוסס על צוות האימון, החלפה של מאמן בדרך כלל גוררת זעזועים מקצועיים חריפים: המאמן העוזב לוקח איתו את שיטת המשחק שלו ואת הידע המקצועי שצבר למקום עבודתו החדש; המאמן הנכנס מביא איתו את שיטת המשחק שלו ואת הידע המקצועי שצבר במקומות אחרים. קבוצות יכולות להחליף בקיץ אחד זהויות שונות לגמרי. וזה בעייתי בהרבה מאוד מובנים.

        זה דבר שקבוצות NBA, למשל, נמנעות ממנו - משום שיש להן מנהלים מקצועיים שכירים שאינם תלויים כלל בצוות האימון: אותם מנהלים מקצועיים מתווים דרך מקצועית שבאה לידי ביטוי בבחירת מאמנים ושחקנים, ומסייעת לשמר את הידע המקצועי שנצבר בתוך המערכת. זה לא אומר שמאמנים אינם בעלי השפעה מרכזית על סגנון משחק, כמובן; גם קבוצת NBA יכולה להציג סגנון שונה בתכלית עם מאמנים שונים, תחת אותה הנהלה מקצועית. אבל פונקציה מקצועית עליונה קבועה מסייעת לתחושת היציבות וממילא מכוונת להחתמת מאמנים שהם בעלי פילוסופיה מקצועית דומה.

        שהרי ללא פונקציה עליונה שמייצרת המשכיות מקצועית ללא תלות בצוות האימון, נוצרים "קצרים" מקצועיים רבים: אין היגיון בלהתחיל לבנות סגל ללא מאמן חתום, מה שעשוי לפגום ברמה המקצועית של הקבוצה (בוודאי אצל קבוצות שאינן מחזיקות בתקציב בלתי-מוגבל, דוגמת מכבי, שכדי להחתים שחקנים טובים חייבת לפעול מוקדם בקיץ, או אפילו עדיין בתוך עונת המשחקים המתנהלת לקראת עונת המשחקים הבאה); לחילופין, החתמת/השארת שחקנים עבור מאמן חדש מייצרת בעיה - אם המאמן מחזיק בפילוסופיה מקצועית שאינה מתאימה לשחקנים שהוא מקבל כנדוניה - מה שעלול להביא לכך שלא ימוצו מבחינה אישית.

        במלים אחרות, בתקופה שבה כישרון נמדד בכסף, כישרון בלתי-ממומש הוא כסף מבוזבז. כך שמאמן חדש ש"מולבש" על סגל קיים שווה לעתים קרובות להורדת מזומנים באסלה.

        מנהלי מכבי תל אביב, דני פדרמן, שמעון מזרחי, אלי דריקס, מאמן מכבי תל אביב, דיוויד בלאט (ברני ארדוב)
        בעיית המשכיות מקצועית ברמת המאמנים (צילום: ברני ארדוב)

        במכבי ניסו להתמודד עם הבעיה הזו לאורך השנים. היו ניסיונות להחתים ג'נרל מנג'רים (רלף קליין ב-1994, צביקה שרף כמעין "מנכ"ל מקצועי" ב-2008), אולם הם לא צלחו; מחלקת הסקאוטינג שהוקמה מאפשרת מענה חלקי לבעיה, משום שהיא אולי מסמנת כישרונות צעירים לאורך זמן ומשמרת את הידע במערכת ללא תלות בזהות המאמן, אבל בפועל נותרת הבעיה המרכזית, שהיא החתמת שחקנים בעלי איכויות מסוימות שעשויים להיות מאומנים לבסוף בידי מאמן בעל פילוסופיה מקצועית שאינה מתאימה עבורם.

        הניסיון האחרון נוגע לניקולה וויצ'יץ'. שהוא אולי מוגדר במכבי כ"מנהל", אבל בפועל הוא הדבר הדומה ביותר שהיה במועדון הזה לג'נרל מנג'ר. אומנם, בניגוד ל-NBA, שם המילה המקצועית האחרונה שמורה ל-GM, בראש ובראשונה באשר למינוי מאמן - במכבי ממשיכה ההנהלה (נטולת ההסכמה המקצועית האמיתית) להחזיק ב"סיי" המשמעותי הזה; ובכל זאת, לדעות ולרעיונות של וויצ'יץ' יש משקל והשפעה עצומים.

        זה לא בא לידי ביטוי רק בהקמת האקדמיה המכבית, פרויקט שחשפנו כאן לא מזמן - היינו, בהטמעת רעיונות מקצועיים לטווח רחוק; וויצ'יץ' פועל גם בטווח המיידי וכבר מתחיל לעבוד על סגל השחקנים בעונה הבאה.

        זה אולי יהיה פחות רלוונטי בעונה הבאה, כי מי שיעמוד על הקווים בהיכל, אם לא דיוויד בלאט (כנראה שלא. אבל בכך נעסוק בהרחבה בשבועות הבאים), אמור להיות גיא גודס - שהתחנך בארבע העונות החולפות באקדמיית האימון הפרטית של בלאט ומושפע ממנו עמוקות ברמה המקצועית, הפילוסופית והמעשית - כך שמבחינת סגנון המשחק לא אמורה מכבי לחוות בעונה הבאה שינוי משמעותי; ובכל זאת.

        ההמשכיות במערכת של וויצ'יץ', שאינה תלויה כמובן בצוות האימון, מאפשרת למכבי להתחיל לעבוד על העונה הבאה. וויצ'יץ' יודע איזה סגנון כדורסל הוא רוצה לראות במכבי, ולכן יודע את מי הוא רוצה להשאיר בקבוצה מבחינת סגל השחקנים.

        בראש ובראשונה מדובר בדיוויד בלו. וויצ'יץ' ואחרים מפעילים לחצים כבדים על בלו להישאר. במכבי מעריכים שאם בלו יחליט להמשיך עונה נוספת, הוא יעשה את זה במכבי, למרות שקבוצות רבות ביורוליג היו שמחות להחתימו. אבל הכל תלוי בבלו, שתמיד חי בעולם משלו, בלוח זמנים משלו, ומקבל החלטות שאינן תלויות בלחצים שמפעילה עליו מכבי (אין הרבה שחקנים לאורך ההיסטוריה שהחזיקו בביצים את ההנהלה של מכבי וידעו לקבל החלטות בזמן ובמקום הנכונים להם כמו בלו), ואולי רק בחודש אוגוסט או ספטמבר בלו יחליט האם הוא מעוניין להמשיך ולשחק כדורסל או לחזור הביתה לקליפורניה, אף שבמכבי מקווים שזה יקרה הרבה קודם.

        חוץ מבלו, וויצ'יץ' רוצה לראות בקבוצה את גיא פניני. ולכן בקרוב מכבי תאריך את החוזה של פניני בשנתיים (כנראה עם אופציית יציאה בקיץ הבא, קיץ 2015).

        וחוץ משניהם, וויצ'יץ' מאוד רוצה לראות את סופו שחורציאניטיס נשאר. ולכן גם הסנטר היווני צפוי להישאר - אלא אם כן יתרחש משהו מאוד דרמטי בזמן שנותר עד לסיום העונה.

        ניקולה וויצ'יץ', דיוויד בלאט, מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        מוגדר כ"מנהל", אבל בפועל הוא הדבר הדומה ביותר שהיה במועדון הזה לג'נרל מנג'ר. וויצ'יץ' (צילום: ברני ארדוב)

        יש דבר שמשותף לשחקנים הללו. והוא קליעה מבחוץ. אומנם, סופו כמובן לא זורק שלשות - בכל הקריירה האירופאית שלו סופו ניסה את מזלו רק פעם אחת מחוץ לקשת, ולמיטיבי הלכת נספר שהמאורע ההיסטורי התרחש ב-10 בדצמבר 2008, כששיחק באולימפיאקוס (הוא החטיא) - אבל הנוכחות שלו על המגרש והכיווץ שהוא מחייב את הגנות היריב לבצע מתורגמות, בעזרת הנעת כדור נבונה, למצב קליעה נוח משלוש. בלאט מקיף את סופו בקלעים, ובזכות אינטליגנציית המשחק הגבוהה שלו הכדור מנותב כמעט תמיד לשחקן הנכון (אם לא לתוך הטבעת).

        המספרים ברורים: כשסופו על המגרש, מכבי קולעת ב-40.8% מבחוץ; ובלי סופו האחוזים של מכבי צונחים ל-36.1% מבחוץ. אחוז הדיוק הממוצע של מכבי מחוץ לקשת במשחקים שניצחה העונה ביורוליג עומד על 40.2% (ובהפסדים רק 31.5%). זאת אומרת, אם סופו היה מצליח להישאר על המגרש רוב הזמן, מכבי גם הייתה מנצחת רוב הזמן.

        בלו ופניני הם קלעי שלשות מצוינים. וצריך להזכיר שדווין סמית', קלע שלשות נהדר נוסף (39.3% העונה ביורוליג), חתום במכבי לעונה נוספת. וויצ'יץ' מקווה שהרביעייה הזו תהווה את השלד המקצועי והפילוסופי של מכבי גם בעונה הבאה. בלו הוא כמובן חלק מרכזי בפאזל; אם יעזוב, מכבי תצטרך להזיע כדי למצוא תחליף סביר (כי תחליף של ממש כנראה שלא תמצא).

        אגב, אחת הסיבות שבגינן ריקי היקמן עשוי שלא להמשיך בקבוצה היא הזריקה הבעייתית שלו מבחוץ (רק 29.7% מבחוץ העונה). רק נסו לדמיין איזו קבוצת שלשות קטלנית עשויה להיות מכבי בעונה הבאה אם במקום היקמן ו/או רייס יגיע למכבי שחקן או שניים עם יד טובה באמת מבחוץ (כי גם אוחיון, כידוע, הוא לא קלע יוצא דופן).

        אגב, מובן שיכולת הקליעה היא לא הסיבה היחידה להשארת או להעזבת שחקנים. אבל היא מהווה נדבך מרכזי בפאזל המקצועי שייבנה במכבי בעונה הבאה.

        שחקן מכבי תל אביב ריקי היקמן (קובי אליהו)
        קליעה לא מספקת מחוץ לקשת. היקמן (צילום: קובי אליהו)

        לא בכדי זהו הכיוון המקצועי העתידי של מכבי. זו המגמה השלטת ביורוליג בשנים האחרונות: שלשות הפכו לכלי הנשק המרכזי בהתקפה. חוץ ממכבי, גם ריאל, צסק"א ומילאנו - שלוש קבוצות שכרגע אמורות להחזיק ביתרון הביתיות בשלב הבא - מובילות את הטופ-16 באחוזים מבחוץ. אם פעם היו האחוזים מתוך הצבע הגורם המרכזי החשוב ביותר, הרי שאם בוחנים היום את קטגוריית כמות הניסיונות של קבוצות היורוליג מ-2, הקבוצות שממוקמות כעת בשני המקומות הראשונים בשני הבתים - ברצלונה, צסק"א, ריאל ומילאנו - מדורגות במקומות 7, 9, 12 ו-15 בהתאמה.

        מילאנו, שמתקרבת להבטחת המקום השני בבית המקביל לזה של מכבי, ושככל הנראה תפגוש את הקבוצה שתסיים שלישית (מכבי?), מביאה את ההתבססות על זריקות מבחוץ לנקודת קיצון: בטופ-16 היא מדורגת במקום השני, עם 42.2% פנומנאליים בממוצע (אגב, צסק"א, הראשונה בקטגוריה, ממעידה מספרים שטרם נראו במפעל: 47.9% מבחוץ בעשרת המשחקים האחרונים). פילוח הממוצע של מילאנו מחוץ לקשת בניצחונות לעומת ההפסדים מבהיר היטב את הנקודה: בשבעת ניצחונותיה בטופ-16 קלעה ב-45.9% מבחוץ; בשלושת הפסדיה צנחה ל-32.8%.

        מבחינת מכבי אלה חדשות שאינן בהכרח רעות. משום שכמו אצל ההאקרים שחוזרים למוטב והופכים לאנשי אבטחת מידע, מכבי של בלאט ו-וויצ'יץ' מכירה היטב את הפרצות בשיטה שהיא בעצמה מיישמת ויודעת להתגונן מפניהן. הדרכים של מכבי לטפל מבחינה הגנתית בקבוצות של גאנרים מייחדות אותה מיתר הקבוצות במפעל (בניצחונות מורידה את היריבות ל-31.5% מבחוץ).

        בכדורסל המודרני, קבוצת שלשות נהדרת - שגם יודעת להתגונן היטב מפניהן - יכולה להגיע רחוק מאוד. מצד שני, אף אחד לא אמר שגם לוקה באנקי של מילאנו - שהתחנך והתעצב כמאמן בבית הספר לגאנרים ע"ש מונטפסקי סיינה - לא יגיע מוכן.


        ohad@walla.net.il

        שחקן מכבי תל אביב דייויד בלו (ברני ארדוב)
        שלשות הפכו לכלי הנשק המרכזי בהתקפה (צילום: ברני ארדוב)

        שי האוזמן על יכולת ההישרדות של טייריס רייס

        מכבי תל אביב ניצחה את ז'לגיריס קובנה 67:77

        מכבי תל אביב - ז'לגיריס קובנה: המשחק המלא

        יוגב אוחיון: "לא היינו צריכים נס במשחק הזה"