חגיגות העשור לנס ז'לגיריס ערב משחק הבית של מכבי תל אביב אמש (חמישי) לחצו ובצדק - על בלוטות הנוסטלגיה של כל חובב ספורט. הקבוצה ההיא, הניצחון ההוא, הפיינל פור המיתולוגי ובעיקר הסיפור המופלא הם עניין חד פעמי שלעולם לא יחזור. עזבו את הניצחון ונסו להיזכר בגיבורים. בצד אחד זכרי אלפא כריזמטיים כמו פיני גרשון ושאראס, בתוספת כוח של דרק שארפ, ניקולה וויצ'יץ' ואחד אנתוני פארקר. בצד שני סאבוניס. על רקע התמונות והמנגינות הרומנטיות מהעבר, קשה עד מאוד היה המעבר למציאות העכשווית של מפגש היורוליג בין גרסת הצהובים העדכנית לבין הקבוצה הנוכחית של סאבוניס. ברמה של חילול הקודש. את הגלורי דייז של אמצע שנות האלפיים החליפו כמה ברנשים חביבים, מלאי כוונות טובות אולי, אבל מצ'עממים לאללה.
ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך להחמיא לקבוצה של בלאט על ניצחון חשוב מאין כמוהו. עזבו אתכם כדורסל של פלייסטיישן, סלים אקרובטיים ומהלכים שגורמים לקהל לנגוח בתקרה. בעונה הזאת בכלל ובשלב הזה של היורוליג בפרט צריך לאסוף ניצחון לניצחון. טוב, רע או מכוער, כל ניצחון מקרב את מכבי יותר למטרה שבכלל לא בטוח שבאמת סימנה לעצמה בקיץ.
אפשר לנתח את הניצחון על קובנה בלא מעט פרמטרים. ניתן לדבר על הקשיים שייצרו האורחים עבור מכבי באמצעות הגנת חילופים טקטית או על החזרה של מכבי לאחור בכל הקשור לרצון ולמחויבות למשחק הריצה. רצוי גם לציין שמכבי עמדה באופן מוחלט במפתח ההגנתי אותו בוודאי הציבה: כפי שהסברנו בתכניתנו משחק מקדים, עומד מדד היעילות של ג'סטין דנטמון הירוק על 23 נקודות בנצחונות של קובנה ורק 12 כשהיא מפסידה. ההתמקדות ההגנתית הנבונה של מכבי על הגו-טו-גאי של ז'לגיריס ולא פחות חשוב מכך ההחלטה לשחק עליו בהתקפה של הצהובים, כולל מצבים של פוסט אפ גארדים (שגרמה לו לבעיית עבירות), הביאו אותו בסופו של יום למדד יעילות של 11 בלבד. מדד שאיתו ז'לגיריס לא יכולה לנצח אף קבוצה ביורוליג.
ניתוחים זה נחמד, אבל בסופו של יום אפשר לסמן את רמת הביצוע בסוף הרבעים כזו שהפרידה בין המנצחים למפסידים. מכבי הצליחה למצוא את אינגלס שלקח את שאראס לטבעת כדי להשוות את התוצאה, ללא שום נסיון להתנגד, בסוף הרבע הראשון. בסוף הרבע השני דפק דייויד בלו שלשה והעלה ל-7 נקודות יתרון, בדיוק מאותו התרגיל שהפסיד למכבי את המשחק בשבוע שעבר מול קובאן. סוף הרבע השלישי היה זמנו של גיא פניני לקלוע שלשה חשובה ולהעלות את מכבי לפלוס 10. סל ועבירה של טייריס רייס לקראת סוף המשחק, לאחר שקיבל את יבטוקאס בחילוף הגנתי ושבר לו את הקרסוליים, סגר את הבסטה סופית וסימן ניצחון מספר 7 בטופ 16.
ואלו כנראה החדשות הכי טובות שלוקח איתו בלאט הלאה. במשחק שבו לא מצליחים לקבל שום תוצרת התקפית מדווין סמית', ג'ו אינגלס וכל מי שהחליף את ביג סופו בעמדה 5, חשוב לדעת שיש מי שיבצע כשצריך. היכולת לבצע לקראת הבאזר היא המבדילה בין ניצחון להפסד ובין פיינל פור בלתי צפוי לבין עוד העפלה והדחה בשלב ההצלבה. בסרט תיעודי שנערך לאחר הפיינל פור של מכבי תל אביב במוסקבה, סיפר שאראס שיש רגעים במשחק שבהם אתה תוקע ליריב שלשה בפרצוף, שיוצרת אפקט נוקאאוט. בדיוק כמו באגרוף. את היכולת הזאת מקבלת כרגע מכבי בעיקר מצוות ה-NASTY BOYS בלו את פניני. אז בלו הגיע ביום פחות טוב, פניני פשוט לא מסוגל להחטיא כרגע, אבל שניהם מהווים כרגע את הליהוק המושלם לתפקיד המתאגרף שחובט ביריבו ומטיח אותו לקרשים (ואחר כך מספר לו כמה דברים על האמ-אמשלו).
המחמאות לשני הפורוורדים הקשוחים הפכו עניין שבשיגרה ומכבי קיבלה אתמול משחק טוב גם מסופו והיקמן, אבל דומה שהזרקור המרכזי צריך להיות מופנה לכיוונו של טייריס רייס. במסגרת משחק מקדים, הראנו שהבחור שהגיע מבאיירן נמצא שם בשביל בלאט כשהקבוצה במצוקה ובמיוחד במצבים של פיגור (בניגוד לרכז הפותח אוחיון). לאחר עונה בלתי משכנעת עד כה, בלשון המעטה, ולאחר משחק נוראי בקובאן בשבוע שעבר, הצליח רייס שוב להרים את עצמו ולהתייצב. יכול להיות שההחלטה ללכת על רייס תתברר בסופו של יום כהימור בלתי מוצלח. סביר גם להניח שבניגוד לתכניות המוקדמות של מקבלי ההחלטות בצהוב, הבחור הזה לא יתגלה כגניבת העשור ולא יהפוך לאחר הגארדים המובילים ביבשת.
מצד שני, יש משהו בטייריס רייס. לאחר ההתאקלמות הקשה מאוד שעבר בנוקיה, כולל חוסר הכימיה הבולט עם המאמן שלו ובייחוד לאור מעמדו המעורער ברוטציה כבר משריקת הפתיחה של העונה (נזכיר מיעוט הדקות של הרכז דובר המונטנגרית החל כבר בשלב הפרי-סיזן) ולמעט תקרית זכורה אחת מאחד מפסקי הזמן של בלאט, הפגין רייס יכולת עמידה והישרדות שהם לחלוטין בלתי מובנים מאליהם. קל מאוד לכל שחקן, בטח ובטח לשחק זר שסבר לתומו שהגיע כדי למצוא עצמו בעמדת הרכז המוביל, רק כדי לנחות אל תוך מציאות מוזרה ובלתי מוכרת, להיכנס למרה שחורה ולאבד עניין או את הקשר עם המציאות והקבוצה. טייריס רייס ממשיך לנסות ולהלחם. אף אחד לא יופתע אם מכבי תוותר על שירותיו בסוף העונה, אבל לא לפני שהבחור ישאיר על הפרקט כל טיפת זיעה שיש לו.