בשנה האחרונה פיתחתי ביחד עם עמית לעבודה תאוריית קונספירציה סביב הישגיה של מכבי תל אביב באירופה. אף כי מעולם לא ניסינו לתת לממצאינו תוקף מדעי, מדי משחק של הצהובים ביורוליג אנחנו מחליפים מסרונים תמהים על אודות חוסר האונים של מאמן היריבה ושחקניה נטולי האינטליגנציה מול הרכב הטלאים הצהוב. ככל שהניצחונות המכביים נערמו, למרות חוסר הכריזמה של דווין סמית והיעדר הברק של ריקי היקמן, התחלנו להעלות את ההשערה שהצהובים מככבים בגרסת הכדורסל של 'המופע של טרומן'. כמו ג?ים קרי, שכיכב בסרט מ-1998, מכבי ואוהדיה מתייחסים לליגה האירופית כאילו היא הדבר האמיתי, בעוד בפועל היריבות הן בסך הכל תפאורה שנועדה לשוות לדרך לפיינל פור חזות רצינית ומהוגנת. מכבי היא היחידה שאינה בסוד העניין: מדובר ככל הנראה בתוכנית ריאליטי שטנית במיוחד על קבוצה אסיאתית שאשכרה רוצה לזכות בגביע אירופאי שאינו מעניין איש ביבשת.
מכבי תל אביב הושפלה עם 100:65 במוסקבה
מה חלקו של דן שמיר בהצגה של צסק"א?
שי האוזמן על הצדק הפואטי בתבוסת מכבי ת"א
אלא שמדי פעם מתרחשים אירועים חריגים ששוברים את התזה, למשל שלוש התבוסות לריאל מדריד ברבע הגמר אשתקד והמבוכה במוסקבה אמש. הסיפור כך מתברר, אחר לגמרי: מרבית השחקנים הבכירים ביבשת מתרכזים בחמישיות ובספסליהן של שלוש-ארבע קבוצות טובות באמת, בעוד השאר מתבוססות בבינוניות. יש רק שלושה-ארבעה מאמנים מנוסים, ידענים וחזקים דיים כדי להתמודד עם חיבור של קבוצה מלאת אגו ועם הלחצים הכרוכים בכדורסל מקצועני ברמות הגבוהות (אוברדוביץ', מסינה, פסקוואל, בלאט, אולי גם לאסו וברצוקאס) וקצת מועדונים שמייצרים את רמת המחויבות והמסורת הדרושה כדי ללכת עד הסוף. מכבי נהנית בשנים האחרונות רק משניים מהאלמנטים הללו - מאמן ומחויבות - והם מספיקים לה בדרך כלל. כשהיא נתקלת במועדון עם מאמן מעולה, סגל איכותי ומסורת ורצון גדולים לא פחות משלה, היא בצרות.
נתחיל דווקא במאמן. אם אטורה מסינה היה מאמן את באיירן מינכן בנוקיה בפרק האחרון של הריאליטי לפני ההתרסקות בבירת רוסיה, הגרמנים מנצחים. האיטלקי הוא אחד האחרונים בעולם, לא רק באירופה, שלא נכנע לטרנד המשחק המהיר והפיק אנד רול בכל פוזשן ששוטף את עולם הכדורסל. לצסק?א היה יום לא שפוי מחוץ לקשת, אבל המאמן שלה התעקש על כדורסל נכון ולא נבהל מהחילופים האוטומטיים והגנות המסקינג של דייויד בלאט. קייל היינס הנפלא, למשל, שקע פנימה בכל פעם שנשאר עליו שחקן נמוך, והגארדים של הרוסים, כמו גם ויקטור חריאפה החכם, חיפשו קודם כל הגבהות לרחבה, כדי לנצל את הסנטימטרים של סאשה קאון וננאד קרסטיץ? ואת השכל של היינס. למרות הנוכחות הפרועה של מילוש תאודוסיץ? המגעיל והמעולה כאחד, מסינה לא נכנע לבלגן ולא לראן אנד גאן.
מי שצופה מדי שבוע בסגנון המשחק נטול האינטליגנציה שהשתלט על היורוליג יודע עד כמה ההתעקשות של המאמן הנהדר על מסירה לצבע נדירה. הדברים שהוא מוציא מהמיליונרים שלו בצד השני של המגרש כבר לא קשורים בכלום לאיכות או לכסף: צסק?א מבצעת את הדאבל אפ על שחורציאניטיס ואת הרוטציה ההגנתית לאחריו מהר יותר מכל קבוצה באירופה. כשהכדור עדיין באוויר בדרך פנימה, שחקני צסק?א כבר דופקים ספרינט עצבני בדרך לשמירה הכפולה. זה קורה בזכות המחויבות הלא נתפשת של מאמנם, שנכנס לפרקט בעצבים גם בדקות הסיום, ביתרון של יותר מעשרים נקודות, אחרי ירידה איטית מדי להגנה.
אבל הבעיה האמיתית של מכבי מול צסק?א אינה על הקווים אלא בתוך תחומי המגרש. מי שיועד להיות הרכז הראשון של הצהובים, טייריס רייס, היה בעונה שעברה כוכב באיירן מינכן, שהגיעה לחצי הגמר בגרמניה. ארון ג?קסון, הרכז השלישי של צסק?א והאיש שתפר את מכבי בשלהי הרבע השלישי וברבע הרביעי, היה קודם שהגיע לרוסיה עמוד התווך של בילבאו, שהעפילה לגמר הספרדי. זה כל ההבדל. לצסק?א עשרה שחקנים שנמנים על 30 הטובים ביבשת, למכבי אולי אחד. גם השחקן הזה, סופוקליס שחורציאניטיס, הפגין במוסקבה את החולשות שבגללן נפלט מאריות היבשת: הגנה איומה על פיק אנד רול, תרומה לא קיימת בריבאונד, קושי מול גבוהים ממנו בצבע ובעיקר חוסר יכולת להישאר על הפרקט לאורך זמן.
הרכישה של אנדריאה ז?יז?יץ?, שקלע ב-18 אחוזים מ-2 נקודות באסטנה בליגת ה-VTB של צסק?א, מוכיחה שמכבי לא מתכוונת ולא יכולה להתמודד על השחקנים שיכולים לאפשר לה לגשר על הפער מהגדולות. גם בסיבוב השני, עם ז'יז'יץ', סמית, טיוס ובבית, התוצאות מול צסק"א וריאל מדריד לא צפויות להיות שונות באופן דרמטי. עד שתחליט על תקציב גרעוני ותנסה להביא לכאן את התאודוסיצ'ים, הקרסטיצ'ים וההיינסים, או אפילו את הארון ג'קסונים, מכבי תמשיך להרגיש כמו כוכב ריאליטי, שנהנה מניצחונות זמניים קודם שהוא יוצא לעולם האמיתי ותהילתו מתפוגגת.