לא נעים: מכבי ת"א הושפלה מול צסק"א מוסקבה

    משחקים בכאילו: שי האוזמן על המפגש בין צסק"א מוסקבה למכבי תל אביב

    למרות מחצית ראשונה צמודה, המשחק בין צסק"א מוסקבה למכבי תל אביב לא היה כוחות אפילו לרגע אחד. שי האוזמן מנתח כיצד רמסו הרוסים את הסגל הפצוע של בלאט ועשו צדק פואטי עם הפועל תל אביב

    שי האוזמן
    עריכת וידאו: טל רזניק

    עוד רגע ננתח את התבוסה שנחלה מכבי תל אביב הערב (שישי) במוסקבה. שניה לפני כן, רצוי לפתוח בהבהרה. אם שתי הקבוצות הללו ייפגשו עשר פעמים, בסגלים שנרשמו בטופס המשחק ובאותו האולם, צסק"א תנצח עשרה משחקים. אתם יודעים מה? גם 20 פעמים. וגם 30. זה פשוט לא כוחות. בתכניתנו "משחק מקדים", ערב המשחק במוסקבה, שאלנו את עצמנו האם מכבי תל אביב היא קבוצת פיינל פור. קיים אמנם קונצנזוס לפיו הצהובים בהחלט מסוגלים להשתחל איכשהו לטורניר שיערך השנה במילאנו, אבל לפחות חלקנו סברנו שמכבי, ולו ברמת הסגל, לא משתייכת לרמה הזו. יש לכך לא מעט הסברים וסיבות, אבל אחרי המשחק הזה, אפשר אולי להוסיף להן עוד אחת והיא עומק הסגל. קבוצות עם תקציב בלתי מוגבל, כמו האלופה הרוסית, מסוגלות להחזיק מעמד עם 4-5 דקות למשחק של ג'רמי פארגו, האיש ששווה שני מיליון דולר (ע"פ פרסומים זרים). הן גם מסוגלות לתת בראש לריאל מדריד בזמן שקייל היינס וסוני ווימס פצועים ויושבים על אזרחי. החבורה של דיוויד בלאט, כמו רוב רובן של הקבוצות שאנחנו מכירים, פשוט לא יכולה להתמודד ברמת התחרות הזאת כשהיא נטולת העוגן דווין סמית' וכשסופו נותר בודד במערכה מתחת לסלים. לא כוחות כבר אמרנו?

    לאחר תקופה של ניסויים שונים ומשונים, התביית אטורה מסינה על חמישייה איתה הוא רץ במשחקים האחרונים ביורוליג. שני גארדים (מילוש תאודוסיץ' ו-ווימס) ושלושה נוספים שברמת ההגדרה היבשה נחשבים שחקני פנים. ננאד קרסטיץ', קייל היינס וויקטור חריאפה, שמשחק בעמדה מספר 3. מסינה ידע כמובן שמכבי תריץ לאורך כל המשחק הרכבים שנעים בין סמול בול לבין סופר-מגה סמול בול, אבל לא מצמץ ולא שינה. לפחות בפתיחת המשחק ואולי גם בשל המיס-מאצ'ים המובנים שיצרו ההרכבים השונים כל כך של שתי הקבוצות, הצליחה מכבי לייצר פטה מורגנה של משחק תחרותי. זה קרה בעיקר בזכות היכולת להעניש את הניסיונות לצופף הגנתית על סופו באמצעות ריווח ואחוזים מצוינים לשלוש נקודות. במקביל, הובילה ההוראה מהספסל להעניש בצבע ולשחק על יתרונות המאסה (וגם היציאה האגרסיבית להתקפות מתפרצות) בכל מחיר למספר איבודי כדור חסר תקדים מבחינתם של הרוסים. מצד אחד הגיעה צסק"א, כבר אחרי כמה דקות, ל-13 אסיסטים (כ-5 פחות מהממוצע שלה במשחק שלם). מצד שני, היא איבדה כבר בחצי הראשון תשעה כדורים, רק אחד פחות מהממוצע שלה ל-40 דקות. מכבי ירתה 15 זריקות לשתיים ו-14 לשלוש, קלעה שישה סלים מהסוג הראשון ושישה מהשני וירדה להפסקה, אולי, בתחושה שיש כאן משחק. אז זהו, שמעולם לא היה שם משחק.

    (תוכן מקודם)

    לא רק בזמן הקורונה: השירות הרפואי שעוזר לחולי לב

    בשיתוף שחל
    לכתבה המלאה
    מכבי לא הצליחה לעמוד מול החמישייה החזקה של צסק"א בראשות קרסטיץ' (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

    מרגע הישמע הגונג לפתיחת הרבע השלישי, קרה כל מה שאמור היה לקרות. מכבי אמנם שמרה על יחס זריקות דומה לזה של המחצית הראשונה (סיימה את המשחק עם 26 זריקות לשתיים ו-25 לשלוש), אבל הצליחה לפגוע רק ב-2 מתוך 11 שלשות במחצית השנייה. הרוסים הורידו מעט לחץ בכל הקשור לקבלת החלטות בהתקפה וצמצמו דרמטית את מספר איבודי הכדור מחד, ובמקביל הרימו את הלחץ ההגנתי וכפו על מכבי 11 איבודים במחצית השנייה. כשמוסיפים לכך את הנוקאאוט בכל הקשור לריבאונד (17:38!), מקבלים 35 הפרש לתוך הפרצוף.

    נחזור לרגע להבדלים ברמתן של שתי הקבוצות. בואו נשאל את עצמנו בכנות: כמה מהשחקנים של מכבי תל אביב שדרכו על הפרקט באולם ע"ש גומלסקי שווים מקום בסגל של מסינה? אין ספק ששני הרכזים של הצהובים טובים פחות משלושת אלו של מוסקבה. אם מישהו חושב שאחד מאלה, או אולי היקמן-אינגלס-לנדסברג-פניני שווה מקום בסגל האדום, שיקום. אל תגלו לי כי אני יודע לבד. אף אחד לא קם. שניים שכן ראויים להיות חלק מדיון בסוגיה זו הם דייויד בלו וסופו. הראשון התרסק מול חומת החריאפות למיניהם. האמת, זה פשוט לא רציני לבוא בטענות אל השוטינג גארד, שמצא עצמו לפתע בעמדה 4.5 מול הקרסטיצ'ים והקהונים של העולם. השני נתן את כל מה שיכל ומסתבר שהוא יכול לא מעט. אז נכון שהוא הצליח ללקט בסך הכול ריבאונד אחד ויחיד במשך כל 22:29 הדקות שלו על הפרקט, אבל קבלו נתון מדהים: במדד הפלוס מינוס, סופו סיים במינוס 2. כלומר, מכבי הפסידה ב-33 הפרש ב-17 דקות בהן הריצה הרכבי מגה-סופר סמול בול. כל עוד נלחם סופו בעוז בגויים והכריח את צסק"א להתאמות הגנתיות וציפופים שונים ומשונים, מכבי הייתה שם.

    לא ידוע לנו על איכותם או דבר קיומם של נאומים של הצוות הצהוב לפני המשחק. לא ברור לנו אם שמעון מזרחי נכנס לחדר ההלבשה ודיבר ציונות ושאר ירקות. האמת צריכה להיאמר, מרגע שבחרה מכבי, על פי פרסומים זרים, להשבית את דווין סמית' דווקא במשחק הזה (ולשמור אותו לקרבות מול באיירן מינכן והפועל ירושלים), היא הבהירה מהי מידת החשיבות שהיא מייחסת למשחק או ליתר דיוק, למידת הסיכויים לנצח אותו לשיטתה. ימים יגידו אם הצדק היה לצידה. ניתוח קר של המשחקים שנותרו בסיבוב השני מלמד שהכול תלוי בחבורה של בלאט. מכבי תארח בסיבוב השני את ריאל מדריד ואת צסק"א. היא אומנם צפויה לצאת לפחות לשני משחקי חוץ קשים (מינכן וקובאן), אבל הכול נשאר בגדר האפשר. סיבוב אקסטרה חזק ויהיה לה יתרון ביתיות. סיבוב קצת פחות חזק, ואפשר להגיע בריאים ושלמים לסדרת הצלבה מול יריבה שאיננה בלתי עבירה.

    בפעם הבאה שהוא רוצה לנאום, שייזכר במשחק הזה. שמעון מזרחי (צילום: יוסי ציפקיס)

    משפט אחרון לסיום, שעניינו צדק פואטי. רק לפני שבוע וחצי השמידה סגנית אלופת המדינה את יריבתה העירונית והשנואה עליה הפועל, שהופיעה למשחק בסגל מעורר רחמים. איננו יודעים אם נשיאה של צסק"א, סרגיי ואטוטין, נשא נאום חוצב להבות והטריף את שכירי החרב שלו לפני המשחק. סביר להניח שלא. בכל מקרה, לפחות הפעם, מצאה עצמה מכבי תל אביב בעמדת הקבוצה הענייה והפצועה שנדרסת תחת גלגליה של האימפריה העשירה והאיכותית יותר. וגילתה שזה לא נעים במיוחד.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully