באיירן מינכן נגד ההיסטוריה. עם פתיחת שלב הנוק-אאוט של ליגת האלופות, ולמרות כמות מכובדת של קבוצות שנראות בשלות להתמודד על התואר, ניתן לסמן את אלופת אירופה כפייבוריטית ברורה להיות הראשונה שתזכה פעמיים ברציפות בליגת האלופות. הבווארים נראים כל כך טובים ונטולי חסרונות, שנדמה שרק הנתון ההיסטורי הזה, שהפיל כבר כמה קבוצות גדולות במהלך השנים, גורם להיסוס קל בהצבעה חד משמעית על המועמדת המובילה לתואר.
מה ההיסטוריה מנסה להגיד לנו? שכדורגל, מעצם טבעו כמשחק המוכרע על ידי מספר פעולות בודדות, הוא ענף שלמקריות יש בו חלק גדול, בעיקר בטורנירים המוכרעים בשיטת נוק-אאוט. הסיכוי שלאותה קבוצה הכול יתחבר שנתיים ברציפות לא גבוה. מספיק יום אחד לא טוב, מאץ'-אפ אחד בעייתי באחד השלבים, לפעמים מספיקה טעות אחת, אפילו טעות שיפוט, כדי שהפייבוריטית תלך הביתה. מרווח הטעות כל כך צר שכל חסרון קטן של קבוצה, שולי ככל שהוא נראה במבט ראשון, עשוי להתברר כקריטי ברגע האמת. לכן, המדור לקח על עצמו הפעם משימה קשה במיוחד- לחפש חסרונות אצל באיירן מינכן, לבדוק מה יכול להיות המוקש שיפיל את הקורבן הבא של ההיסטוריה.
נקודת המוצא לדיון היא שבאיירן השתנתה לעומת העונה שעברה. ככל שהעונה מתקדמת היא הופכת להיות קבוצה של פפ גווארדיולה, ובמילים אחרות, דומה יותר לברצלונה. זה בולט במיוחד בנתון שמאפיין את הקטלאנים יותר מכל - החזקה בכדור. בטבלה ניתן לראות את השיפור בהחזקת הכדור של באיירן השנה לעומת השנה שעברה, בליגה היא מחזיקה בכדור אפילו יותר מבארסה (ש-"מסתפקת" ב-66.5 אחוזי החזקה) בעוד שבליגת האלופות היא צמודה אליה במקום השני (בארסה עם 68.6 אחוזים).
21:45, ערוץ 2 ו-5HD: מנצ'סטר סיטי - ברצלונה
איפה באיירן מדורגת? קבוצת ההתקפה הטובה בליגת האלופות
במובן מסוים זה הופך את באיירן לקבוצה מפחידה עוד יותר מהעונה שעברה, בעיקר מבחינה התקפית. אך במובן אחר יכול להיות שברגעי האמת יתברר שהשינויים שגווארדיולה ביצע יפרו את האיזון שעבד נהדר בשלבים המכריעים של העונה שעברה, איזון בין קבוצת התקפה מגוונת לקבוצה הגנה נטולת נקודות תורפה, כזו שיודעת לנטרל את החלקים החזקים של כל יריבה. בחינת השינויים של גווארדיולה ממספר נקודות מבט יבהירו את הנקודה:
1. השינוי הבולט שביצע המאמן הספרדי הוא העברת פיליפ לאהם לעמדת הקשר האחורי בה הוא משחק רוב העונה. המיקום של לאהם בקישור מגיע על חשבונו של מי שהיה אחד משחקני המפתח בעונה שעברה, חאבי מרטינס, שהפך לשחקן שולי ברוטציה של גווארדיולה. ההבדל בין השניים ברור: לאהם מנהל את משחק הנעת הכדור הרבה יותר טוב (80.8 מסירות למשחק ב-91.7 אחוזי דיוק של לאהם לעומת 42.6 מסירות ב-87.7 אחוזי דיוק של מרטינס בעונה שעברה) בעוד שמרטינס הרבה יותר אקטיבי בהגנה ובמשחק הלחץ (2.3 תיקולים ו-1.9 חטיפות של מרטינס בליגה בשנתיים האחרונות לעומת 1.3 ו-1.3 של לאהם , בליגת האלופות הפערים עוד יותר גדולים).
כמובן, הגנה היא הרבה יותר מתיקולים וחטיפות, לאהם המנוסה יודע להתמקם באופן שמקשה על יריבות לצאת להתקפות. אבל לנוכחות הפיזית של מרטינס הייתה חשיבות רבה במשחקים הקשים של העונה שעברה, למשל בהתמודדות המוצלחת מול יובנטוס הפיזית ברבע גמר ליגת האלופות ובחיסול מרכז השדה של ברצלונה בחצי הגמר. במשחק הראשון מול בארסה, למשל, הוא ביצע שישה תיקולים מוצלחים. במשחקים בהם באיירן התקשתה השנה, לאהם התקשה לתת את הטון מבחינה הגנתית. את 120 הדקות מות צ'לסי בסופר קאפ הוא סיים עם שני תיקולים, בתיקו מול לברקוזן הוא הסתפק באחד, בשני המשחקים לא היו לו חטיפות. ניתן להמשיך כך אך אין צורך). איך הוא יסתדר מול יריבות חזקות במשחקים קריטיים בעמדה שהוא לא מכיר? זאת אחת משאלות המפתח של שלבי הנוק-אאוט.
2. מעבר לשינוי הפרסונלי, גווארדיולה העביר את באיירן לשיטת הקשר האחורי הבודד בה הוא השתמש באופן קבוע בבארסה. בעונה שעברה יופ היינקס שיחק עם מרטינס ובסטיאן שווינשטייגר כשני קשרים אחוריים ולפניהם רביעייה קדמית, גווארדיולה הזיז את שווינשטייגר לעמדה קדמית יותר, מקבילה לעמדה בה צ'אבי משחק בבארסה (לאהם בתפקיד בוסקטס). השינוי לא שיפר את התפוקה ההתקפית של שווינשטייגר, להיפך: את העונה שעברה הוא סיים עם 9 שערים ו-7 בישולים ב-40 משחקים, העונה הוא עומד על שני שערים ובישול ב-15 משחקים, כמות המסירות שהסתיימו בבעיטה דומה, השנה יש עלייה קלה בכמות המסירות הכללית ואחוזי הדיוק. בהגנה המצב הרבה יותר ברור. ניתן לזהות ירידה חדה במספרים ההגנתיים של שווינשטייגר, כפי שניתן לראות בטבלה שלמטה.
להחזקה בכדור יש חלק במספרים האלה, כשהקבוצה שלך מחזיקה בכדור כמעט כל המשחק אתה נדרש לבצע פחות פעולות הגנתיות, אבל ירידה כל כך חדה לאחר ארבע עונות של יציבות מרשימה, עונות בהן שווינשטייגר שיחק במספר עמדות, מעידה על שינוי משמעותי. בין אם מדובר בשינוי בדגשים, בציפייה ממנו להתמקד בצד ההתקפי, או בכך שהוא מרגיש פחות נוח בעמדה הנוכחית שלו, שווינשטייגר השנה הרבה פחות דומיננטי מבחינה הגנתית. אולי זה ישתנה כשיגיע הצורך, כשיגיעו יריבות שמסוגלות לפתח משחק מול באיירן, כרגע זה בסימן שאלה.
3. העומק של באיירן מינכן בעמדות הקישור וההתקפה נדיר, כך שקשה להמר על ההרכב החזק למשחקים הגדולים. מי יקבל עדיפות מגווארדיולה, טיאגו, טוני קרוס או מריו גצה? האם תומאס מולר ומריו מנדוקיץ' ישחקו יחד או שהם נאבקים על תפקיד החלוץ המרכזי? אבל ההעדפה המוכרת של גווארדיולה לשחקנים טכניים אמורה לתת יתרון לטיאגו וגצה ולהפוך את באיירן לקבוצה שרוב השחקנים שלה מעדיפים לעבוד עם הכדור. הנוכחות של מולר כחלוץ שני שגם תורם למשחק הלחץ עשויה להיות חסרה, בין אם ישחק כחלוץ מרכזי ובין אם יישב על הספסל.
נקודה נוספת שעולה מהשינויים בהרכב ומקרבת את באיירן לבארסה היא הגובה של השחקנים. בהרכב המסתמן ישחקו ריברי, לאהם וטיאגו, שלושתם 1.70 מטר, ראפיניה שהוא 1.72 מטר, דויד אלאבה שהוא 1.80 מטר, אריאן רובן שהוא 1.81 מטר ושווינשטייגר שהוא 1.83 מטר. שלושת האחרונים לא ידועים במשחק הראש שלהם. הרכב כזה צפוי להקשות על באיירן מול יריבות שיכולות לשלוח 5-6 נוגחים למצבים נייחים (למשל, פריס סן ז'רמן ומנצ'סטר יונייטד). בעיית הגובה במרכז השדה, בעיקר של לאהם כקשר אחורי (לאהם מנצח 0.7 קרבות אוויריים במשחק, מרטינס, למשל, מנצח 2.9 כאלה במשחק), יכולה להשפיע גם במשחק השוטף, מול יריבות שיכולות להעמיד שחקן גבוה ופיזי באמצע ולבנות את ההתקפה סביבו. דיוויד מויס הרבה לעשות זאת עם מרוואן פלאיני באברטון, אם הוא יפגוש את באיירן זה עשוי להיות הג'וקר שלו. אפילו הורדה של ויין רוני לעמדה אחורית יותר יכולה ליצור בעיה לבאיירן.
4. חוליית ההגנה של באיירן נראית טובה ויציבה, צמד הבלמים דנטה וג'רום בואטנג עובדים מצוין ביחד, אז מה כבר ניתן למצוא אצלה? אולי בעיה שצצה כמעט כל שנה אצל בארסה - מחסור בעומק בגזרת הבלמים. הבלם המחליף מאחוריי דנטה ובואטנג הוא דניאל ואן בויטן, שחגג לאחרונה 36 וגם בשיאו נחשב לאיטי. השנה הוא שיחק מעט כך שהמדגם שלו קטן, אבל נתוני החטיפות שלו הם הנמוכים בקריירה, 0.8 למשחק (בזמן שהשליטה שלו באוויר עדיין מרשימה). הבלם הרביעי זו כבר עמדה לא ברורה. הולדר באדשטובר חזר לאחרונה להתאמן אבל בקושי שיחק בשנתיים האחרונות ולא ברור אם הוא בשל לשחק. סיכוי סביר שבמצוקת בלמים גווארדיולה ישתמש בשחקן קישור, אולי חאבי מרטינס, מהלך שההצלחה שלו בבארסה הייתה חלקית מאוד.
נקודת התורפה היחסית בהרכב של באיירן נמצאת בעמדת המגן הימני. ההסטה של לאהם לקישור, והצורך להשתמש בבואטנג כבלם, הפכה את ראפיניה למגן הימני הפותח של גווארדיולה. הברזילאי לא שחקן רע, אבל בגיל 28 הוא צבר מעט מאוד ניסיון ברמות הגבוהות. הניסיון האירופי שלו הוא משאלקה, קבוצה מסדר גודל אחר. הוא המגן הפחות מפחיד מבחינה התקפית, מבצע 0.6 הגבהות מהאגף למשחק בזמן שדויד אלאבה בצד שמאל מבצע 1.3. ומבחינה הגנתית? ניאלץ לחכות ולראות מה יקרה כשהוא יצטרך להסתדר עם רונאלדו, ניימאר ואדן הזארד.
כל זה לא משנה את מידת הפייבוריטיות של באיירן מינכן, אבל הסקירה הזו הבהירה שלא בטוח שההגנה של באיירן תהיה איכותית כפי שהייתה בשלבי הנוק-אאוט של העונה שעברה. בעוד שההתקפה אפילו השתפרה ונראית הכי טוב באירופה, השינויים שביצע גווארדיולה עדיין לא עמדו למספיק מבחנים הגנתיים כדי לוודא שהוא לא הפר את האיזון העדין שנוצר בעונה שעברה. לא בטוח שארסנל תצליח להוות מבחן כזה במצבה הנוכחי (החיסרון של ארון רמזי מאוד משמעותי), אבל בשלב זה או אחר המבחנים יגיעו.
