מי קבוצת ההתקפה הטובה ביותר בליגת האלופות?

השער השני של ריאל מדריד בניצחון 0:3 על חטאפה, זה שכבש קארים בנזמה, היה השער ה-100 של ריאל מדריד העונה בכל המסגרות. בכך הצטרפו הבלאנקוס למנצ'סטר סיטי וברצלונה, שכבר עברו את הרף לפני כן, כשגם באיירן מרחק נגיעה משם. כל קבוצה עשתה זאת בדרך שונה, עם הסגנון ההתקפי שלה. לכבוד חזרתה של ליגת האלופות, ורגע לפני ששתי קבוצות מתוך "מועדון ה-100" נפגשות זו מול זו, ניסינו לבחון מיהי ההתקפה האיכותית, היעילה והמגוונת מכולן. קבלו את דירוג 10 קבוצות ההתקפה הטובות ביותר מבין ה-16 שנותרו בליגת האלופות.

מנצ'סטר סיטי מארחת את ברצלונה (21:45, ערוץ 2)

אין ספק, זו לא העונה של השדים האדומים. הפרידה מאלכס פרגוסון הייתה טראומטית מדי וסגנון המשחק השתנה לחלוטין. מנצ'סטר יונייטד הנוכחית מסתמכת בעיקר על משחק האגפים, מאיימת פחות על השער, מדייקת פחות במסירות שלה ולכן גם ממוצע ההבקעות שלה נפגע משמעותית. אחרי עונת האליפות במסגרתה כבשה 2.26 שערים למשחק בליגה והייתה ללא תחרות ההתקפה הטובה באנגליה, יונייטד צללה לממוצע עלוב בסטנדרטים שלה - 1.57 בלבד. בליגת האלופות יש לשדים האדומים 12 שערים בשישה משחקים, אך רק על אחד מהם חתום רובין ואן פרסי ועל עוד שניים ויין רוני. אם הם יתנו תפוקה, אולי יונייטד עוד תטרוף את הקלפים באירופה.

כובשים בולטים (ליגה וליגת האלופות): רובין ואן פרסי 11, ויין רוני 11, דני וולבק 9.

נקודת תורפה: מרכז השדה. לב הקישור של מנצ'סטר יונייטד היה בעיה עליה גם פרגוסון לא הצליח לתת את הדעת, אבל הוא לפחות הצליח להסתיר זאת. אצל מויס הבעיה הזו חשופה, יונייטד בקושי יוצאת להתקפות מהמרכז ואין מי שיפעיל את החלוצים (כשהם כשירים). גם חואן מאטה לא יוכל לעזור, שכן הוא שיחק כבר במפעל עם צ'לסי ולא רשאי לשחק שוב העונה.

יתרון: ואן פרסי. אמנם רק שער אחד העונה בליגת האלופות, אך מדובר בחלוץ מוכח שמספק מספרים (10 ב-15 משחקי ליגה) גם בעונה בה הוא ממעט לשחק.

הקבוצה של ארסן ונגר, ששלטה בעונה שעברה בכמה קטגוריות התקפיות בליגה האנגלית (החזקה בכדור, שערים ממתפרצות, שימוש במסירות קצרות) איבדה את הבכורה בכולן. למרות זאת, האפקט היה חיובי. ארסן ונגר, שסוף כל סוף נכנע וביצע רכישה משמעותית בחלון ההעברות בקיץ עם החתמת מסוט אוזיל, התפשר גם בסגנון המשחק. ארסנל יותר ישירה, בונה (קצת) פחות על הנעת הכדור המסודרת ומסתמכת לא מעט על כדרורים של שחקנים, כשבנוסף היא נהנתה עד אמצע העונה מתקופת שיא של ארון ראמזי. רוב ההתקפות שלה העונה מגיעות באופן מובהק מצד ימין, אבל האופציות שלה מקדימה עדיין לוקות בחסר, בטח בהשוואה לשאר אריות היבשת. אוליבייה ז'ירו לא יכול לסחוב עונה שלמה לבד בחוד.

כובשים בולטים: אוליבייה ז'ירו 12, ארון ראמזי 10, מסוט אוזיל 5.

נקודת תורפה: הסגל הקצר. לא רק שלז'ירו אין תחרות ראויה על מקום בהתקפה, כל היעדרות של אחד משחקני הקישור הבולטים משפיעה בצורה ניכרת על סגנון המשחק ההתקפי. ונגר מתגעגע לראמזי.

יתרון: ביחס לאיומים שלה על השער (8.7 בלבד למשחק), ארסנל היא הטובה ביותר בליגת האלופות בניצול מצבים.

הפוטנציאל ההתקפי של הקבוצה הזו הוא אדיר, בעיקר בכל הנוגע לקישור. אדן הזאר בדרך לעונת שיא בקריירה, אוסקר מלהיב, וויליאן נכנס לעניינים וגם פרנק למפארד הבלתי נגמר וראמירס היעיל יודעים לספק שערים מהקו השני. בליגה זה מספיק לצ'לסי כדי להתמודד על האליפות עם 48 שערי זכות (רחוק מאוד ממנצ'סטר סיטי עם 68 וליברפול עם 66) אך אין לה מניה בטוחה בהתקפה. כך, כשאדן הזאר מנוטרל לחלוטין כפי שהיה במשחק הגביע מול מנצ'סטר סיטי, צ'לסי מסיימת משחק ללא בעיטה אחת למסגרת בפעם השנייה העונה (הקודמת הייתה מול באזל). בכל מקרה, זה יותר מדי עבור קבוצה עם כל כך הרבה כישרון ויצירתיות.

כובשים בולטים: אדן הזאר 13, סמואל אטו 8, אוסקר 7.

נקודת תורפה: היעדר סקורר משמעותי. פרננדו טורס היה כזה בעבר, גם סמואל אטו, אבל כרגע לצ'לסי אין ספק שערים שניתן לסמוך עליו מדי משחק.

יתרון: מוריניו. הסגנון של המאמן הפורטוגלי כבר הניב הצלחות בקבוצות פחות איכותיות מצ'לסי, גם במקרים בהם חסר לו חלוץ טבעי (פורטו). למרות שינוי הכיוון בשנתיים הקודמות בריאל מדריד, אצל מוריניו לא צריך לכבוש בצרורות. גם 0:1 קטן מספיק, במיוחד בליגת האלופות.

זו כנראה ההתקפה המהירה ביותר שנותרה בליגת האלופות. פייר אמריק אובמיאנג מצד אחד, מרקו רויס מן העבר השני והנריך מחיטריאן בעל חדות המחשבה באמצע. הסילונים של דורטמונד הופכים אותה לקבוצה מסוכנת ביותר בהתקפות מעבר, אותן בדרך כלל מסיים רוברט לבנדובסקי, מלך שערי הבונדסליגה עם 14 שערים שכבש עוד ארבעה בצ'מפיונס ליג. הקבוצה של יורגן קלופ לא מרבה להחזיק בכדור (54.6 אחוזים) וגם לא הכי מדויקת (רק 79.1 אחוזים) אך הלחץ שמפעילים שחקני החלק הקדמי מוביל למקרים רבים של חטיפות כדור וכך היא מאיימת על השער יותר ממרבית הקבוצות בליגות הבכירות באירופה (18.8 למשחק), פרט לברצלונה וריאל מדריד שמקדימות אותה במעט. קצב המשחק המהיר עולה לדורטמונד לא אחת בפציעות של שחקני מפתח ורמת המחליפים לא זהה. הצרה הזו, שגרמה לסיום גרוע של שנת 2013, עוד עלולה לחזור.

כובשים בולטים: רוברט לבנדובסקי 18, פייר אמריק אובמיאנג 14, מרקו רויס 10.

נקודת תורפה: המשחק הפתוח. ההסתמכות של דורטמונד על מתפרצות גורמת לה להתקשות במשחק המסודר, עם 27 שערים ממצב זה בליגה ועוד ארבעה בליגת האלופות. הכי מעט מבין כל 10 הקבוצות המדורגות כאן.

יתרון: המהירות באגפים. עיקר המשחק של דורטמונד מושתת על יכולות הפריצה של שחקני הכנף ותמיכת המגנים ההתקפיים.

הנתונים הסטטיסטיים של אתלטיקו מדריד לא מעידים על קבוצה פייבוריטית, כזו שנמצאת עדיין במאבק על אליפות ספרד. זו הקבוצה היחידה מבין המדורגות כאן שלא מגיעה ל-50 אחוזי החזקה בכדור, ל-79 אחוזי דיוק במסירות או ל-14 איומים על השער. הנתונים שלה בינוניים, אך כאשר הכדור אצלה היא יודעת למקסם את התוצאות. דייגו סימאונה מאמין בת'כלס. לראייה: 59 שערי ליגה ב-24 משחקים ועוד 15 בשלב הבתים של ליגת האלופות. ההתקפה היעילה של אתלטיקו בנויה קודם כל על שיתוף הפעולה בין המבשל המצטיין קוקה למלך השערים דייגו קוסטה, כאשר גם ראול גרסיה נמצא בעונת שיא ונותן תרומה מפתיעה.

כובשים בולטים: דייגו קוסטה 25, דויד וייה 11, ראול גרסיה 10.

נקודת תורפה: אין עומק. לדייגו קוסטה אין מחליף אמיתי, אדריאן נמצא בנסיגה חדה וכאשר דויד וייה פצוע יש מחסור בספק שערים נוסף שימשוך את האש מהחלוץ המרכזי.

יתרון: מצבים נייחים. רק פ.ס.ז' כבשה כמות זהה של שערים במצבים נייחים בליגת האלופות (6). קוקה וגבי מגביהים היטב, דייגו גודין וראול גרסיה נוגחים מעולים ולסימאונה יש גם כמה תרגילים בשרוול. שימו לב אליהם.

את השינוי הדרמטי ביותר מבחינה התקפית עברה פריס סן ז'רמן. אם מחפשים טביעת יד של מאמן, זה המקום. פ.ס.ז' זכתה באליפות תחת קרלו אנצ'לוטי עם סגנון ישיר, לא תמיד נאה לעין, שכלל לא מעט ניצחונות דחוקים ובלתי מרשימים. לורן בלאן, שתמיד דגל בהחזקת הכדור והנעתו בצורה מסודרת, הצליח להטמיע זאת במהרה ולהפוך את פ.ס.ז' להרבה יותר דומיננטית מכפי שהייתה. רק באיירן מינכן וברצלונה מחזיקות בכדור יותר מאשר אלופת צרפת, שמובילה במסירות מדויקות את ליגת האלופות (90.7) וכן את חמש הליגות הבכירות באירופה (88.7). בנוסף, היא קטלנית במצבים נייחים עם 16 שערים כאלה בליגה ועוד שישה באירופה. הציוות של זלאטן איברהימוביץ' עם אדינסון קבאני הוכיח את עצמו, כשהשניים כבשו יחד 32 מ-57 השערים של קבוצתם בליגה ובעיקר בישלו זה לזה לא פעם. כדי לעשות את ההתקדמות לעבר ארבע הגדולות, פ.ס.ז' צריכה לקבל מספרים גם מהקשרים, שמבצעים את מלאכתם נאמנה בכל הקשור לחילוצי הכדור והמסירות, אך לא כובשים מספיק. בדיוק בשביל זה הובא יוהאן קבאיי.

כובשים בולטים: זלאטן איברהימוביץ' 27, אדינסון קבאני 17, טיאגו מוטה 4.

נקודת תורפה: התלות בזלאטן. היריבות בליגת האלופות ינסו להוציא את החלוץ משלוותו, בידיעה כי ללא השערים (19 בליגה, 8 בליגת האלופות) והבישולים (9) שלו הצרפתים בבעיה. הסגנון השתנה וגם קבאני הצטרף, אבל התקפת פ.ס.ז' עדיין נשענת על סופרסטאר אחד ויחיד.

יתרון: זלאטן. כן, שוב הוא. בגיל 32, החלוץ השבדי רעב לתואר היחיד בו מעולם לא זכה. המוטיבציה המיוחדת הזו הובילה לכך שכבש שמונה שערים בשלב הבתים וכבר קבע שיא קריירה בליגת האלופות. הוא רוצה עוד.

כן, רק במקום הרביעי. ברצלונה של טאטה מרטינו מעט שונה מזו שהכרנו, ובעיקר נראית יותר פגיעה ופחות מרתיעה מבעבר. הטיקי טאקה עדיין כאן, אבל במינון אחר, בייחוד לאור העובדה ששני וסתי המשחק - צ'אבי ואנדרס אינייסטה - חוו העונה נסיגה נוספת ביכולתם. ברצלונה הנוכחית פחות מסודרת ויותר מהירה. היא עדיין מחזיקה בכדור באחוזים גבוהים (68.6 בליגת האלופות - מקום 1, 66.5 בליגות - מקום 2) ו-89 אחוזים מהמסירות של שחקניה הן מסירות קצרות, אבל יש אלטרנטיבה (שלא תמיד מנוצלת כראוי). ברצלונה כבשה העונה תשעה שערים בהתקפות מתפרצות - יותר מכל קבוצה אחרת בין חמש הליגות הבכירות של אירופה. היעדרותו הארוכה של ליאונל מסי, לצד העובדה שצ'אבי ואינייסטה דעכו, אפשרה לשחקני משנה כמו אלכסיס סאנצ'ס ופדרו להתלבט. אם נוסיף את ניימאר וססק פברגאס, שני המבשלים המצטיינים שגם יודעים לכבוש, ברצלונה בנתה כוח אש רציני שיכול לתגבר את מסי, בעונה בה המספרים שלו בירידה בעקבות הפציעה.

כובשים בולטים: ליאונל מסי 19, אלכסיס סאנצ'ס 15, פדרו 14.

נקודת תורפה: היעדר חלוץ טבעי. ההתקפה של ברצלונה בנויה על שחקנים קטנים וזריזים וכמובן על מסי כחלוץ נסוג, אבל כשפוגשים קבוצת פרמיירליג חסונה (או את באיירן מינכן בעונה שעברה), מורגש המחסור במספר 9 פיזי, אפילו מהספסל. על שערי נגיחה אין בכלל מה לדבר.

יתרון: מסי חייב להוכיח. אובדן כדור הזהב והדיבורים על היעדר תשוקה העירו את הארגנטינאי, שרוצה לענות לכולם על המגרש. מסי, כמו ברצלונה כולה, מרגיש שלוקחים אותו כמובן מאליו. שני המשחקים האחרונים בליגה נתנו רמז לבאות?

תנו הרבה כבוד להתקפה הפוריה ביותר באירופה כיום. 115 שערים כבשה מנצ'סטר סיטי ב-40 משחקים בכל המסגרות - ממוצע מרשים של 2.85 שערים למשחק. מדובר במספרים הכי גבוהים שידע המועדון מימיו. מנואל פלגריני התעקש לשחק עם שני חלוצים, ולמרות פתיחת עונה צולעת התברר שצדק. הוא הביא את המספרים של ריאל מדריד - אלו שלא הספיקו לו לאליפות בעונת 2010/11 למרות 112 שערי ליגה - לפרמיירליג הקשוחה יותר. הנעת הכדור הובילה ל-44 שערי ליגה במשחק פתוח (שנייה רק לברצלונה) ולעוד 13 בליגת האלופות (שנייה רק לריאל מדריד). סרחיו אגוארו הפציץ ללא הכר עד ששוב נפצע, אלברו נגרדו התאקלם במהרה לכדורגל האנגלי ואדין דז'קו תמיד מספק שערים. תוסיפו לכך עונת שיא של יאיא טורה עם 12 שערי ליגה ותקבלו קבוצת התקפה ורסטילית שאף אחד לא מופתע כאשר היא כובשת חמישייה או שישייה, בייחוד כששורה הרוח על דויד סילבה היצירתי.

כובשים בולטים: סרחיו אגוארו 21, אלברו נגרדו 14, יאיא טורה 13.

נקודת תורפה: מתפרצות. מנצ'סטר סיטי ויתרה על הנשק היעיל הזה כמעט לחלוטין אצל פלגריני, עם שלושה שערי ליגה בלבד ועוד שניים בליגת האלופות שנכבשו כתוצאה מהתקפות מתפרצות. התבססות כמעט מוחלטת על המשחק המסודר.

יתרון: הביתיות. למרות ההפסד 1:0 לצ'לסי שקטע את המאזן הביתי המושלם בליגה, ההתקפה של מנצ'סטר סיטי מעלה עוד הילוך מול הקהל המקומי. 42 שערים ב-12 משחקי בית בליגה, עוד 10 בשלושה משחקים בליגת האלופות. עולם אחר.

היא אמנם כבשה שער ליגה אחד פחות מברצלונה, אך לפחות כרגע ההתקפה שלה מאיימת הרבה יותר. ריאל מדריד הבקיעה יותר שערים מכל קבוצה אחרת בשלב הבתים של ליגת האלופות (20), כאשר בניגוד לעונה שעברה 16 מהם הגיעו במשחק הפתוח ואף לא אחד נכבש בהתקפה מתפרצת. מוריניו שכלל את המתפרצות של ריאל לדרגת אומנות. זה עדיין נשק משמעותי מבחינת הבלאנקוס, אך אצל קרלו אנצ'לוטי ריאל מחזיקה יותר בכדור, ובעיקר מניעה אותו טוב יותר.

שינוי התפקוד של אנחל די מריה הוביל לכך שיש עוד שחקן שמסכן את השער מהקו השני וגם פינה מקום בחלק הקדמי. כך, כריסטיאנו רונאלדו מאיים ללא הרף מצד שמאל, גארת' בייל נותן לו קונטרה משמעותית מצד ימין ודי מריה תומך מאחור עם מסירות מדויקות ובעיטות נהדרות ממרחק. שינוי משמעותי נוסף: קארים בנזמה קיבל בלעדיות על תפקיד החלוץ, בניגוד לרוטציה הקבועה עם גונסאלו היגואין משנים עברו. יחד עם חסה הצעיר, שהפתיע את כולם ביכולתו לנצוץ בין כל הכוכבים ולעשות זאת בעקביות, לריאל יש לפתע כלים שיכולים למלא את החלל גם כאשר רונאלדו והממוצע המדהים שלו (מעל שער למשחק) חסרים.

כובשים בולטים: כריסטיאנו רונאלדו 31, קארים בנזמה 16, גארת' בייל 11.

נקודת תורפה: נבדלים. הבעיה העיקרית של ריאל היא כמות הנבדלים, כשהיא עם 4.3 כאלה בממוצע למשחק (הכי הרבה בחמש הליגות הבכירות). אלמלא הפעמים בהם רונאלדו (1.7 בממוצע למשחק) ובנזמה (1.3) נלכדים באופסייד, אולי ריאל הייתה מגיעה ל-100 שערים הרבה לפני כן.

יתרון: השקט מההגנה. העובדה שריאל ספגה רק שלושה שערים ב-13 משחקים בשנת 2014 וההגנה התייצבה, מאפשרת לשחקני החלק הקדמי להתרכז בהרעדת רשתות.

בכל הקשור למקום הראשון, אין הפתעות. באיירן מינכן הנוכחית טובה אף יותר מזו שזכתה בטרבל בעונה שעברה. פפ גווארדיולה הצליח ליצור מיזוג מושלם בין הפילוסופיה אותה הביא מברצלונה לבין הכדורגל הדינמי ששיחקה אלופת אירופה תחת יופ היינקס. הקבוצה שלו גם מחזיקה בכדור יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות (70.4 אחוזים) וגם מאיימת על השער יותר מכל אחת אחרת (20 איומים למשחק בליגת האלופות, 19.2 בבונדסליגה). באיירן הבקיעה בכל אחד ממשחקיה הרשמיים העונה, הרשיתה לפחות חמישייה אחת בכל מפעל ומציגה סגל מגוון ועמוס אפשרויות, כשהשער הבא שלה יהיה ה-100 לעונה זו.

גם שחקני הרכש מריו גצה וטיאגו אלקנטרה נכנסו לעניינים לאחר הפציעות ושדרגו עוד יותר את הסגל האטרקטיבי ממילא. "זו הקבוצה המושלמת", אמר פאבל ורבה לאחר שקבוצתו ויקטוריה פלזן הובסה 5:0 באליאנץ ארינה. "הסכנה יכולה לבוא מכל כיוון, אף פעם לא תהיה מוכן לזה". פעם מריו מנדז'וקיץ' בחוד, פעם זה גצה כחלוץ נסוג, פתאום תומאס מולר מגיח מאחור וגם לפרנק ריברי ואריאן רובן יש מחליפים כאשר הם פצועים. והכי חשוב: כולם מסוגלים לאיים על השער ולכבוש, כולל שחקני ההגנה (15 כובשים שונים העונה). גווארדיולה, שמעולם לא היה חסיד של רוטציה רחבה, עורך ניסויים ללא הרף כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. עד כה המכונה עובד בצורה נהדרת. הכי קטלנית, הכי מגוונת.

כובשים בולטים: מריו מנדז'וקיץ' 14, תומאס מולר 11, אריאן רובן ופרנק ריברי 10 כל אחד

נקודת התורפה: השלכות הרוטציה. טוני קרוס היה הראשון להביע תרעומת, גם מריו מנדז'וקיץ' לא הבין מדוע לא פתח במשחקי החוץ הגדולים. ההתקפה של באיירן עובדת עד כה בכל וריאציה, אך שינוי אחד יותר מדי ברגע האמת עוד עלול לתקוע מקל בגלגלים של הקבוצה הדורסנית באירופה.

יתרון: כוח ההרתעה. כולם מפחדים כרגע מבאיירן מינכן, כולם נותנים לה ולשחקני ההתקפה שלה כבוד. גם השופטים, גם היריבים. כאשר שחקני ברצלונה טוענים כי לא מכבדים אותם כבעבר, הם מתכוונים לזה שכרגע ההגמוניה האירופית שייכת כרגע לבווארים.