1. במהלך של מספר משחקים, מיצבה עצמה מכבי תל אביב מחדש. מקבוצת ריבאונד מזעזעת ולא באירופה אלא בשלולית, נראית הקבוצה של בלאט במשחקים האחרונים בדיוק ההיפך. אז נכון שהיריבה האדומה שלה אתמול היא קבוצת ריבאונד רעה כשלעצמה, אבל המגמה היא מגמה. מכבי שלטה בהפועל תל אביב אתמול, קודם כל ולפני הכל, מתחת לסלים. אחרי תצוגת הכדורים החוזרים בגמר הגביע מול אילת, לקחו הצהובים אתמול 16 ריבאונדים בהתקפה, מול 19 ריבאונדים בהגנה של הפועל תל אביב. בעברית פשוטה, הצליחה הפועל תל אביב אתמול להשתלט על 54% בלבד מהריבאונדים שנפלו מתחת לסל שלה. מאחר שהמאמן נותר אותו המאמן וסגל השחקנים כמעט זהה (מינוס שון ג'יימס), מעניין לחפש את הסיבה לטרנספורמציה הזאת.
היסטורית, אפשר ללכת לעונתו האחרונה של צביקה שרף בצהוב, לאחר שהחליף את עודד קטש, כדי לאתר גרסה קודמת של קבוצה שהלכה והשתפרה בפרמטר הכדורים החוזרים במהלך אותה עונה. רק שהעונה הזאת השיפור דרמטי בהרבה. התשובה יכולה להגיע ממספר התאמות טקטיות של דיוויד בלאט. היא יכולה בהחלט לנבוע מהשינוי במעמדו, בתפקודו ובדקות המשחק של אלכס טיוס. אבל כנראה שסיבה מרכזית נוספת היא דווקא מנטלית. מכבי של השבועות האחרונים משחקת בחמת זעם. הקבוצה המשועממת והמשעממת של לפני כחודשיים פינתה מקומה לטובת חבורה שבאה לשפוך חמתה על הגויים. אפילו אם הם לא ממש גויים. וכשמשחקים בחמת זעם ובטח נגד רמת תחרות בלתי מרשימה כמו הקבוצות שניקרו בדרכם בשבוע האחרון, אפשר לחפות על כשלים ובעיות בעזרת אינטנסיביות ומחויבות.
כשזה קורה, אפשר למצוא את הדרך לנצח גם בלי לפגוע באחוזים מטורפים ל-3 וגם בלי שום תרומה מביג סופו. אז נכון, זו בסך הכל הפועל תל אביב בהרכב מביך, אבל כשמשחקים כדורסל אגרסיבי של צפון-דרום, אפילו פינישר מזעזע כמו ג'ו אינגלס יכול לסיים משחק עם 5 מ-5 בזריקות ל-2, כשרובן מגיעות ממהלכים נחושים וחדים עד לטבעת.
ועכשיו מה, מה עכשיו? דיוויד בלאט ידע בעבר להסביר, במבטא אמריקאי מושלם, שאם זה לא שבור לא מתקנים. הכדורסל של מחזיקת הגביע הטרייה נראה כמו הרבה דברים, אבל לבטח לא כשבור. האם, בנסיבות אלה, יש טעם להסתכן בזעזוע ולהחתים עוד שחקן לקו הקדמי? זאת, כשברור שהחתמת שחקן, בטח כזה שיכול לשחק בשתי עמדות הפנים, עלולה לפרום את המרקם העדין והמנצח בתפר שבין אלכס טיוס לבין ביג סופו. כשברור שעמדה מספר 4, שמאוישת כיום על ידי הטריו פניני-סמית'-בלו, תצטרך לעבור שינוי משמעותי. בנסיבות האלה צריך להחליט אם הסיכוי שווה את הסיכון. התשובה לשאלה הזאת אמורה להיגזר מהמטרות האמיתיות של בעלי הבית בצהוב. אם מאמינים שם שאכן נפתח חלון הזדמנויות שעשוי לאפשר ללכת עד הסוף בכל המסגרות, התשובה חייבת להיות חיובית.
במכבי ת"א משבחים את פניני: "הפנים את הטעויות שלו, הוא שחקן אחר"
מדור המעקב השבועי עם דייויד בלו, שיודע מתי הוא צריך להתעלות
2. בסיומו של משחק גמר גביע המדינה, התראיין עודד קטש והסביר שנגד מכבי צריך לבחור לעצמך את הרעל. נכון לעכשיו, הדברים נכונים גם לגבי מוליכת הטבלה מירושלים. רק לפני שבוע הפגיזו הקלעים של גרינברג וטיווחו את נס ציונה מכל כיוון אפשרי (ובמיוחד מחוץ לקשת). אמש, מול האנמיים של דרוקר, הצליחה ירושלים לנצח חרף יום קליעה מזעזע לשלוש (1 מ-11) ולמרות היעדרו של ג'וש דאנקן. וגם אם תוצאת המשחק צמודה, אז מדד האיכות מלמד על הסיפור האמיתי ומעיד על ניצחון ירושלמי חד משמעי. 110-80. והמקור לנוקאאוט האיכותי הזה מגיע הפעם דווקא מזריקות ל-2 נקודות. הפועל ירושלים זרקה אתמול 15 זריקות יותר מגליל ל-2 נקודות, וקלעה 21 זריקות יותר מיריבתה מטווח 2 הנקודות. כל זה, ב-67%. מסתבר שביטחון של קבוצה לא חייב לבוא לידי ביטוי דווקא בכושר קליעה מרחוק. הביטחון מאפשר את השקט לאתר גם חלופות.
3. מכבי חיפה ממשיכה למצוא את הדרכים לשרוד ולנצח. למעט התצוגה במשחק החוץ באילת, חיפה הצליחה לנצח את משחקי הליגה האחרונים בכוח. בשיניים. ככה היה באשדוד, בבית ממול הרצליה וראשון לציון ואתמול בדרך לא דרך בחולוניה. השילוב בין הסגל השברירי (תרתי משמע) שיש לדני פרנקו לבין ההתמודדות בשני משחקים ושני מפעלים בשבוע מונע מהקבוצה שלו לשחק ברמת האיכות שאפשר היה לצפות ממנה. ככה זה כשבריאן רנדל נמצא בחזקת סימן שאלה לפני (ולפעמים במהלך) כל משחק, כשאת אופייבו הפצוע מחליף זר שרק ג'ף רוזן יכול להסביר מה הוא עושה כאן (למרות משחק בכורה לא רע בכלל) וקוביאן אחד שגם הפעם רק לגביר ממיאמי הפתרונים לשאלת הימצאותו כאן בקרבנו. ועדיין, הירוקים שורדים. גם הפעם קרדיט גדול מגיע לדגן יבזורי שהרים את רמת המשחק שלו וממשיך תקופה מצוינת שהחלה במשחק ההפסד מול ירושלים. גם הפעם מגיע קרדיט גדול למורן רוט שממשיך בגרף השיפור שלו (והעמיד אתמול מד פלוס מינוס מצוין של 11). וגם הפעם התודות לדונטה סמית' המפלצתי שהצליח לגרד את נקודת הניצחון עם הבאזר, בעזרתו האדיבה של השופט יוחאי שולמן.