במסגרת תכנית קדם המשחק שלנו משחק מקדים דיברנו על ההבדלים המשמעותיים במספרים של כוכב ז'לגיריס קובנה, ג'סטין דנטמון, בין נצחונות להפסדים. אם בנצחונות הוא מייצר כ-21 נקודות למשחק, בהפסדים הנתונים יורדים לכ-15. למען הסר ספק, הרי שבגדול, הליטאים הפסידו עד כה את המשחקים הקשים וניצחו, איכשהו, את מרבית המשחקים הקלים. נגד מכבי תל אביב אמש, הראתה הסטטיסטיקה של אקס-עפולה 21 נקודות, 10 אסיסטים ו-5 עבירות שסחט. שלושת המספרים הללו טובים מהממוצע הכללי של דנטמון וגם מהממוצע שלו בניצחונות קבוצתו. והקבוצה שלו, נזכיר, הפסידה בסוף למכבי. אז אם כלל האצבע עד כה היה שדנטמון טוב נגד קבוצות בינוניות ומטה וחלש נגד טובות ומעלה, איפה זה מדרג את מכבי או את ההגנה של דיוויד בלאט? לפני שניתן את התשובה, בואו נדבר על הצד השני של המטבע.
צפו במכבי תל אביב דוהרת בקלאץ' ל-78:87 בקובנה
אוחיון השווה הישג של וויצ'יץ', בלאט: "הוא ורייס היו נהדרים"
כתבנו, ניתחנו ודיברנו רבות העונה (ולא רק העונה) על עמדה מספר 1 במכבי תל אביב. אתמול, בהמשך לניסוי כלים במשחקי הליגה, קיבלנו דקות של הצמד רייס את אוחיון כשהם ביחד ולא רק לחוד. וקיבלנו משחק יוצא מן הכלל של שניהם, ביחד ולחוד. בשקלול ל-40 דקות משחק, עמד מדד היעילות של דנטמון אמש על 30 נקודות חיוביות. אם נשקלל את הנתונים של שני הרכזים הצהובים, רייס ואוחיון ל-40 דקות גם הם, נקבל מדד יעילות 33. עכשיו עברית: דנטמון הירוק נתן יופי של משחק אתמול, אבל עמדה מספר 1 של הצהובים סיפקה יופי של משחק פלוס, כשהדובדבן מגיע בדמות כמות איבודי הכדור. כשעמדת הרכז של בלאט מאבדת, במצטבר, כדור אחד משך משחק שלם, אז מתקבלת לרגע התחושה שיש על מי לסמוך. כשמכבי תל אביב, קבוצה שמאבדת 12.5 כדורים למשחק, מוותרת על 7 כדורים כאלה בלבד משך משחק שלם, אפשר לנצח גם משחק שבו לא מעט פרמטרים הולכים נגדה. ושלא יהיו אי הבנות, מסתבר שאפשר גם לרוץ מדי פעם, גם לתת לרייס לשעוט קדימה וגם להימנע מאיבודי כדור מעצבנים.
למשך דקות לא מעטות אתמול, או ליתר דיוק המחצית הראשונה מול קובנה, נראו שוב לא מעט מהבעיות אותן הציגה מכבי מהלך משחק הליגה השבוע באשדוד. מעבר לאיטיות ורכות כלליים בהגנה, נחשפה שוב ההגנה של הצהובים לבעיה מול שחקן יריב בעמדה 4 שקולע מבחוץ (מזמן לא כתבנו סטרץ' פור). ביום שני חרך אר.טי גווין מעיר הנמל את הרשתות עם מטר שלשות, רובן כגבוה שמתגלגל החוצה אחרי תרגילי פיק אנד רול או דאבל אלבו. ז'לגיריס הציגה גרסה קולעת משלה בדמות ינקונאס. המפתיע בעניין זה, יש לומר, הוא שמכבי נענשה הגנתית למרות שהרכב הסמול-בול שלה (עם סמית', בלו ופניני) אמור לתת בובה של מענה לגבוהים שזורקים מבחוץ.
אז מעבר לעניינים אשר בטקטיקה, כנראה שחלק מהתשובה להבדלי הרמה בין המחצית הראשונה לבין השניה נעוץ ביכולתו של דווין סמית'. לאחר התעלות במשחקי היורוליג האחרונים, הגיע משחק ליגה פושר ולאחריו מחצית ראשונה רעה במיוחד נגד ז'לגיריס. הגנתית, התקפית ובכל הנוגע למידת המעורבות בריבאונד (2 בלבד). במחצית השניה הופיע שסמית' למשחק, ואתמול זה התבטא גם ב-15 נקודות (כולן במחצית השניה) ו-8 ריבאונדים (נתון שהפך אותו, שוב, לטופ ריבאונדר של בלאט) וגם בטיפולים הגנתיים איכותיים שהובילו את ההגנה של מכבי לסגירת מרבית הפרצות נגד קבוצת ההתקפה החלשות ביורוליג. ואיכשהו, חרף 46 הנקודות שמכבי ספגה, בסופו של יום היא הצליחה ליישר את הסטטיסטיקה ההתקפית של יריבתה, שקולעת ברגיל 73 למשחק. קרדיט על כך מגיע לסמית' וגם לטריו הגארדים אוחיון-רייס-היקמן, שלראשונה העונה קיבלו דקות משחק משותפות, במהלך שבו שבר בלאט למספר רגעים את קונספט הפורוורדים שלו.
לאחר משחק רע מול קובאן, חזר אלכס טיוס להיות הגבוה המצטיין של הצהובים. אפשר לדבר על הפציעות של ביג סופו וגם של שון ג'יימס, אבל היכולת העקבית של טיוס אמורה לייצר כאן מחשבה לעתיד. מול קובנה, למשל, עמד מדד הפלוס מינוס של המתאזרח על 15 חיובי. של ג'יימס, להבדיל, על 11 שלילי, כשההבדל המשמעותי ביותר היה בכל הנוגע לנוכחות בהגנה ובקרשים, אלמנט שהיווה דווקא את הפורטה של ג'יימס עד לא מזמן. מכבי תל אביב "בזבזה" גם העונה שני זרים על עמדה מספר 5. על הדרך, כל עוד אחד מהם משחק, נחשפת הקבוצה של בלאט לקשיים במשחקי הליגה, כשמגבלות החוק הרוסי לא מאפשרות לבלאט לשלב שני גארדים זרים במקביל. כשטיוס מאייש את העמדה, ולו למשך 15-20 דקות, מגוון האפשרויות של המאמן ברמה המקומית משתנה ומשתדרג. אם מכוונים וחושבים כבר לקראת העונה שעברה, כלל לא בטוח שנכון למכבי להמשיך ולבזבז שני זרים ולא מעט כסף על עמדה שיכולה לקבל מענה עם ישראלי אחד קופצני. גם בליגה, ומסתבר שגם ביורוליג.
הבטחנו תשובה לגבי רמת ההגנה של מכבי. בלאט בחר שלא לתת לדנטמון, למשל, את הפתרון שקבוצות העל של היורוליג מספקות בדרך כלל. הוא לא התנפל עליו, לא קפץ עליו במלכודות או עזרות הגנתיות, ונשאר עם הקונספט שהצליח לו עד כה. זה עלה בלא מעט נזקים שגרם הזר נמוך הקומה, אבל איפשר למכבי, בסופו של משחק, לעמוד בלא מעט מהמטרות ההגנתיות שלה. בדרך שלה. ואיפה זה מעמיד את מכבי ביחד לקבוצות המובילות במפעל? גם אם עוצמים עין בלתי מכוונת, קשה עדיין למקם את הצהובים המשתפרים באותה שורה עם ברצלונה, צסק"א או אולימפיאקוס. את ריאל מדריד נעזוב לדיון אחר. מצד שני, המשך שמירה על הסרב במשחקים נגד קבוצות הדרג השני ומטה יעמיד את סגנית אלופת המדינה, כנראה, מרחק שתי התמודדויות מול אלופת רוסיה, מינוס קייל היינס, מהגעה לשלב ההצלבה עם יתרון ביתיות. קשה אבל לפתע נראה כאפשרי.
יורוליג בוואלה! ספורט