סע ביהירות: סיכום השבת בליגת העל

כדורגל, מעצם היותו אירוע ציורי, הוא משחק עתיר מטאפורות. לא אחת אנחנו שומעים ביטויים מתחומים אחרים כמו "חצי מגרש להשכיר" או "קהל קונצרטים". אפילו המושג המוכר "בונקר" מגיע מתחום הלחימה. אלא שיש גם מקרים נדירים שבהם המטאפורה חדלה מלהיות מושאלת והופכת למציאות. למשל, "שיחקו ברוורס". אתמול, באזור הדקה ה-15 בבלומפילד, מכבי תל אביב שיחקה ברוורס. אבל באמת, ברוורס.

בדקות הללו, שבהן טל בן חיים כבר ישב על הספסל, נראה הרבה בלבול בין שחקני מוליכת הטבלה. השחקנים של פאולו סוזה ניסו למשוך את הזמן עד שייכנס השחקן ה-11 במקום החלוץ הפצוע. הם, כמונו, כנראה לא ממש ידעו שהחילוף הזה יתעכב. חואן פאבלו וצמד הבלמים שלו היו באותם רגעים הדמויות הכי פעילות, אף שלא נשקפה לעברם כל סכנה. הכדורים הלכו ממרכז המגרש לאחור, קצת לפנים, ואז עוד יותר לאחור וחוזר חלילה. במשך דקה שלמה, אולי קצת יותר, הניעה מכבי תל אביב כדורי סרק בעיקר לרוחב. רק שכשהחבר'ה שם הבינו שהחבר החסר ייכנס כשהמאמן שלהם ירצה שייכנס, הם התחילו ליזום, בערך.

אף אחד בבלומפילד לא הבין מדוע מכבי תל אביב משחקת בעשרה שחקנים במשך יותר מעשר דקות. אף אחד, מלבד פאולו סוזה.

שלום תקווה: בני יהודה לא העזה, מכבי תל אביב מצאה פיתרון

ניר קלינגר זעם על השיפוט בחיפה

מרקו בלבול מרוצה: "כבוד להיות במקום השלישי"

מועמד חדש לבית"ר ירושלים: ג'ונתן וילה

ההרכב החסר בבאר שבע, החילוף המקצועי המוזר במחצית הראשונה בדרבי, ההצהרה מיום חמישי לפיה "יכול להיות שנביא שחקנים כדי לייצר תחרותיות " וכעת גם ההשהיה בחילוף של בן חיים. בכל החלטה של סוזה אפשר למצוא היגיון, אבל ה"ראיות" מצטברות: מאמן מכבי תל אביב בטוח שהליגה קטנה עליו. את הניסוי של אתמול הוא לא היה מבצע ביובנטוס, דורטמונד או כל אחת מהקבוצות האחרות שבהן שיחק. יתרה מזאת, הוא לא היה עושה אותו לו הייתה מכבי תל אביב במקום השני או השלישי בטבלה. רק אל תגידו לנו ש"הוא העדיף שהמחליף יספיק להתחמם". אתם מכירים מאמן אחר ביקום שהעדיף את האופציה של חסר במשך יותר מעשרה אחוז מההתמודדות על פני שחקן שלא הספיק להתחמם?

אפשר להגיד שסוזה חדשני, מהפכני ומאמן מצוין. הכול נכון, רק שהפעולות שלו מחייבות מהיריבות תגמול (ספורטיבי, כמובן, שום דבר מעבר), ואת זה ליגת העל לא מספקת. פעם אחת ויחידה סוזה נענש. זה קרה במשחק מול מכבי פתח תקווה, כשהוציא את ערן זהבי וברק יצחקי ביתרון 0:2 וספג שני שערים בשלוש דקות בלי יכולת להגיב התקפית, אבל באופן כללי הפורטוגלי נהנה מהתרפסות כוללת. העובדה שבני יהודה לא ייצרה אפילו מצב אחד ולא ניסתה כלל ללחוץ כשמכבי תל אביב בעשרה שחקנים אינה מלמדת רק עליה, אלא על ליגה שלמה שהשלימה עם השלטון של הצהובים.

מכבי תל אביב ככלל לא משחקת בליגה טוב העונה. אפילו ה-0:5 על הפועל עכו לא היה דומיננטי כפי שנגזר מהתוצאה. מתישהו נצטרך לראות מהאלופה את מה שאנחנו אמורים לראות מקבוצה עם כמעט 85 אחוזי הצלחה: דורסנות ואטרקטיביות. יכול להיות שזה יגיע, יש סיכוי סביר שלא. כי אם כולם מרשים למכבי תל אביב לשחק ברוורס, אין סיבה שהיא תעביר להילוך קדמי.

הפנים של יוסי אבוקסיס שידרו נינוחות ובעיקר הקלה לאחר ההפסד. למרות ואולי בגלל הדברים האמורים למעלה, בני יהודה כלל לא התכוונה לנצח את המשחק הזה, היא בקושי חשבה על תיקו. מה שעבר בראש של אבוקסיס הוא הפסד. עם קצת מזל הוא היה יוצא עם נקודה, עם קצת פחות מזל הוא היה מקבל את השלישי, שהיה הופך טכנית לתבוסה. הפסד 2:0 זה בסדר, חלק מהתוכנית.

אבוקסיס צריך חיזוק, במיוחד בחלק הקדמי שם אין לו כלום, ממש כלום. אבל השינוי העיקרי צריך לבוא ממנו. אסור לו להיות אבוקסיס של הפועל תל אביב, זה שמתלהם על שופטים ומאבד את השלווה בחדר ההלבשה. כבר אתמול, כשזרק "עמדנו טוב עד הפנדל הזה שנשרק", אפשר היה לשמוע ביקורת בקולו, אבל הפעם הוא התאפק. הוא היה שקט ונינוח, דיבר לעניין ובסך הכול עורר אמפתיה. אבוקסיס יודע שהגיע לקבוצה שהפכה מפוטנציאל לא ממומש בצמרת למועמדת בטוחה לירידה, שכל גילוי של עצבים רק יפרק אותה יותר.

את המבחן הראשון אבוקסיס עבר בהצלחה, הצרה היא שבשבוע הבא מחכה לו בני סכנין. גם אם יפסיד, לפחות יוכל לקבל שיעור נוסף ממאמן שחרת את המילה "שלווה" על דגלו ומפיק בזכות התכונה הזו לא מעט דיבידנדים.

הניסיון של בית"ר ירושלים ללכת בגזרת הרכש אל הישן והמוכר (והלא בהכרח טוב) הוא אקט מובהק של ייאוש ויותר מכך – של הכרה במצב. בבית"ר לא מחפשים שחקנים שישדרגו אותה, רק כאלה שכבר מכירים אותה, שמבינים את "המשמעות של לשחק עבור מועדון בית"ר ירושלים". זהו לא משפט מחמיא כבעבר. בית"ר לא מחפשת שחקנים מזוהים, היא תרה אחר אלה שלא יקרסו תחת הלחץ, שיצליחו להתמודד עם הקללות מהיציע, שיכבשו פעם בחמישה משחקים ויאספו נקודה פה ונקודה שם.

בהקשר הזה, השם המעניין ביותר הוא זה של דריו פרננדס. לא לקח הרבה זמן מהרגע שבו פרננדס שמע שבית"ר מתעניינת ועד שהושעה מהפועל חיפה. הארגנטינאי קשור בדמו וברוחו לבית"ר העכשווית והאנרכיסטית, המועדון היחיד בארץ שבו יתנו לשחקן איטי ואוברייטד כמוהו (והוא תמיד היה איטי ומוערך יתר על המידה) להיות כוכב. השאלה היא אם גם רוני לוי הפדנט ייתן לו להיות כוכב, ואם לא, האם פרננדס יתיישר לפי רצונו של המאמן, מה שלא עשה אצל אלי כהן.

אלא שבית"ר לא צריכה את פרננדס בהכרח על המגרש, היא צריכה אותו בסגל. היא חסרה היום את השחקן שיחבר בינה לבין היציע, שעצם נוכחותו על המגרש תשקיט את האופוזיציה. תסתכלו על ה-11 שיפתחו הערב מול מכבי פתח תקווה ותנסו לזהות מישהו כזה. פרננדס עבר עם בית"ר את כל הגלגולים מימי גאידמק העליזים, עזב וחזר, אבל בניגוד לעמית בן שושן, אבירם ברוכיאן ואריאל הרוש, למשל, לא ניזוק. הוא רגיל למועדון וגם אם מקצועית הוא לא הפיתרון הטוב ביותר, הוא עדיין הפיתרון העדיף על כל המתקמבקים האחרים ששמותיהם עולים.

1. לאחר המחזור ה-13 התחרו מנחם קורצקי ויובל נעים על תואר המאמן המפתיע של הסיבוב, כשני מאמנים עם תקציבים אפסיים שמקסמו את החומר שיש להם והביאו תוצאות טובות בהרבה מהמצופה. במודע או שלא במודע, הפועל רעננה והפועל עכו החלו לחוש בטוחות מדי. זה קורה לא מעט לקבוצות מפתיעות. שני מחזורים בלבד אחר כך, רעננה מדורגת במקום התשיעי, שמונה נקודות מהקו האדום, עכו מקום אחד מתחתיה כש-שש נקודות מפרידות בינה לבין רמת השרון. העניין הוא שמה שמשנה הוא לא רק המרחק מהקו האדום אלא גם הצפיפות שמתהווה בדרך אליו. כשעכו ורעננה כבר לא בחלק העליון של הטבלה ולבית"ר ירושלים ומכבי פתח תקווה יש משחק חסר, קורצקי ונעים צריכים לספר לשחקנים שלהם שישכחו ממה שקרה עד עכשיו, כי קרב ההישרדות רק מתחיל.

2. מאחורי התלונה המוצדקת של ניר קלינגר על הפנדל שלא נשרק לזכות מ.ס. אשדוד עומד מבצע העבירה עצמו, אדין צוצאליץ'. לא ברור מה קרה לאיש שהיה המניה הכי בטוחה של מכבי חיפה בשנים האחרונות, אבל העונה הבינונית שהוא עובר והעובדה שהוא בכלל בהרכב רק בגלל הפציעה של דקל קינן אומרות דרשני. בלם טוב הוא אחד הבסיסים המוצקים לקבוצת צמרת, ובסוף העונה (עכשיו אין טעם) יצרכו הירוקים לבחון שוב את מעמדו של הבוסני.

מאמן מכבי תל אביב פאולו סוזה: "כבר בהתחלה איבדנו שחקן והיינו צריכים להגיב".

רוצה לומר: אבל לקחנו את הזמן, אין ספק.

מאמן מכבי חיפה אריק בנאדו: "ידענו את הנקודות החזקות של אשדוד ונטרלנו אותן".

רוצה לומר: אנחנו והשופט.

מאמן הפועל ניר רמת השרון חיים שאבו: "אשב עם יו"ר הקבוצה ואראה כמה כסף יש, אם בכלל".

רוצה לומר: אני ממשיך באותו סגל עד סוף השנה.

שחקן בבית"ר ירושלים לקראת מכבי פתח תקווה: "זה משחק שרק מלחמה תנצח אותו, לא כדורגל".

רוצה לומר: כי כדורגל אין לנו כל כך פה.

מאמן הפועל חיפה שלומי דורה: "המשכיות היא מילת המפתח".

רוצים לומר לך: אנחנו יודעים, אמרת את אותו דבר בשבוע שעבר.

מכבי תל אביב קיבלה פנדל מוצדק.

ליאור אסולין בדרך חזרה לליגת העל.

זרקו קוראץ' חלוץ כל כך טוב.

אחרי כמעט שנה בישראל, ראדה פריצה הבקיע שער ביותר מנגיעה אחת.