בפתיחת העונה, חלק מהקבוצות שהיו אמורות להיות נמושות השואפות לבחירת דראפט גבוהה הפתיעו לטובה. בעוד שפילדלפיה ואורלנדו חזרו במהרה למקומן הטבעי, פיניקס המשיכה לנצח ומיצבה את עצמה כהפתעה הגדולה של הרבע הראשון של העונה. הקבוצה של ג'ף הורנסק שומרת בעקביות על מאזן חיובי ועל מקום בין שמונה הגדולות של המערב (שזה הרבה יותר מרשים מלהיות מקום שלישי במזרח), וכרגע היא ממוקמת לפני קבוצות כמו גולדן סטייט, מינסוטה, ניו אורלינס, הלייקרס וממפיס. ההפתעה גדולה במיוחד, כי פיניקס היא מהקבוצות שלא התאמצו להסתיר את שאיפות הטנקינג שלהן.
הג'נרל מנג'ר ראיין מקדונו ויתר בקיץ על לואיס סקולה ומרצ'ין גורטאט וקיבל בתמורה בחירות סיבוב ראשון, הוא בחר בדראפט באלכס לן וארצ'י גודווין הבוסריים שעדיין לא יכולים לתרום ב-NBA, החתים כמאמן את הורנסק בעונת בכורה כמאמן ראשי ובנה את הקבוצה סביב אריק בלדסו בעונת בכורה כפוינט גארד פותח, כאשר השחקן הבכיר השני בקבוצה גם הוא פוינט גארד - גוראן דראגיץ'.
כאן מתחילה גם התשובה לשאלה מה הופך את פיניקס לקבוצה די טובה - השילוב בין בלדסו לדראגיץ' עובד נהדר. הם פותחים ביחד בחמישייה, משחקים דקות ארוכות ביחד ומחלקים ביניהם את העבודה באופן שוויוני כך שהשורות הסטטיסטיות שלהם כמעט זהות (כ-19 נקודות ו-6 אסיסטים באחוזים טובים). בהגנה הם מסתדרים כי בלדסו הוא גם אתלט וגם מוצק, כך שהוא יכול לשמור כמעט על כל גארד, ודראגיץ' יחסית גבוה, מה שעוזר לו להסתדר עם שוטינג גארדים. בהמשך אתייחס לאופן בו הורנסק משתמש בהם בהתקפה.
מעבר לשניהם, הרוטציה של הסאנס מכילה אוסף שחקנים שלא נראה מרשים במיוחד אבל מוכיח את עצמו כמעט בכל משחק. ההפתעה הגדולה ביותר היא בעמדת הסנטר שהתפנתה בעקבות הטרייד של גורטאט. מי שהחליק בטבעיות לתפקיד הסנטר הפותח הוא מיילס פלאמלי שהגיע מאינדיאנה כנספח בטרייד של סקולה. פלאמלי מתברר כסנטר הגנתי ראוי לחלוטין שמשלב בין זריזות יחסית לגובה שלו (2.11 מ') למיקום טוב שעוזר לו לספק מספרים יפים של הגנה על הטבעת.
פלאמלי מדורג שלישי בליגה בכמות הזריקות מתחת לסל שהוא מגן עליהן בממוצע למשחק, מה שמעיד על תזמון טוב של עזרה שמונע מהיריבה סלים קלים. את הזריקות האלה היריבים קולעים ב-47.6 אחוזים, נתון ששם אותו באזור של דוויט הווארד, אנדרה דראמונד וג'ואקים נואה. בהתקפה, היכולת העיקרית שלו היא תזמון התנועה פנימה כחוסם בפיק נ' רול באופן שמקל על השחקן שמחזיק בכדור למסור לו. אין לו יכולות התקפיות מעבר לכך, אבל בעונה השנייה שלו בליגה פלאמלי מוכיח שניתן לבנות קבוצה מצליחה שהוא הסנטר הפותח שלה.
המספרים של ה-NBA: לברון מפלצתי מתמיד, השיא של קייל קורבר
קובי בריאנט: "שבור, אבל לא מנוצח. אעבוד קשה כדי לחזור"
על עמדת הסמול פורוורד השתלט פי ג'יי טאקר, או כפי שהוא מוכר מפנקסי הג'נרל מנג'רים של קבוצות גדולות שמתלבטים מה לעשות עם המיד לוול אקספשן בקיץ הבא: פי ג'יי טאקר!! בגיל 28, טאקר קרוב להשלמת המטאמורפוזה שהופכת אותו ליורש הרשמי של ברוס בואן ושיין באטיה. הכישרון שלו כשומר אישי עלה לאחרונה לכותרות כשהוא נטרל את סטף קרי במהלך המכריע של הניצחון על גולדן סטייט (החל מ-1:40 בתקציר שבקישור). השנה הוא לא מסתמך רק על התלהבות ועבודת רגליים אלא דואג ללמוד את היריבים שלו לפני משחקים. ולא פחות חשוב מכך - בהתקפה הוא הוסיף לרזומה את הקלף הסודי של בואן ובאטייה - שלשות מהפינה. כמעט כל הזריקות שלו השנה הן או מתוך הצבע (ריבאונד התקפה, מתפרצות ומדי פעם חדירות שמזכירות שבאוקראינה ובחולון הוא היה סקורר) או שלשות מהפינה. הוא קולע את השלשות האלה ב-50 אחוזי הצלחה, לאחר שבעונה שעברה הסתפק ב-31.3 אחוזים (מבחינה כמותית, הוא כבר זרק השנה יותר שלשות מהפינה מאשר בכל העונה שעברה).
שלושה מארבעת שחקני הרוטציה הנוספים (הרביעי הוא ג'רלד גרין שמתמקד בקליעה מבחוץ) הם שלוש ורסיות על אותו רעיון - הפאוור פורוורד הגבוה שמסוגל לתפקד כשחקן חוץ. השלושה הם התאומים מוריס והתאום האבוד צ'אנינג פריי, שחזר אחרי היעדרות של שנה וחצי בעקבות בעיות בלב ונכנס לעניינים בקלות מפתיעה. פריי תפס את המקום בחמישייה ומשלים נהדר את טאקר בכך שהוא מעדיף לזרוק שלשות מכל שאר האזורים ולא מהפינות, הוא קולע 2 שלשות למשחק ב-43.6 אחוזים. העלייה שלו לקליעה מהירה ושחרור הכדור הוא מאוד גבוה, כך שבקושי מטריד אותו אם עומד מולו שומר. המוריסים הם שחקנים מגוונים בגובה 2.08 מ' שמאפשרים להורנסק לנוע בין הרכבים גבוהים לנמוכים וליצור מיס-מאצ'ים בכל מצב. השנה קל יותר להבחין ביניהם - מרקיף טוב יותר בצבע, מרקוס קולע טוב יותר מבחוץ, כולל זריקה אפקטיבית מסיבוב בחצי מרחק. כמעט כל משחק אחד מהם תופס יום טוב, זה כל מה שצריכים מהם בפיניקס.
צפו בפי ג'יי טאקר מנטרל את סטף קרי
מבט כללי על שמונת שחקני הרוטציה שהורנסק משתמש בהם מגלה חבורה שמשלבת בין גובה, מהירות וקליעה מבחוץ (שבעה מהשמונה קולעים שלשות). שלושת שחקני החוץ אוהבים ויודעים לרוץ והורנסק נותן להם יד חופשית לרוץ בכל הזדמנות - גם לאחר החטאות של היריבה ולפעמים גם לאחר קליעות. לפעמים זה עולה באיבודים, בעיקר של בלדסו המפוזר, אבל היתרון הוא שפיניקס מובילה את הליגה בגדול בנקודות במתפרצות עם כ-20 נקודות כאלה במשחק.
למרות זאת, מבחינת קצב משחק פיניקס היא קבוצה ממוצעת לחלוטין. הסיבה היא שכשאין אפשרות לרוץ, הורנסק אוהב להשתמש בהתקפות ארוכות. המשחק העומד של הסאנס כולל תרגילים רבים ומגוונים ועבודה ללא כדור של כל השחקנים, המהלך עצמו מתחיל רק לאחר מספר תנועות וחסימות שנועדו לגרום להגנה לעבוד ולהטעות אותה לגבי הכוונה האמיתית של התרגיל. שילוב שני הפוינט גארדים גורם לכך שרוב מהלכי הפיק נ' רול מתבצעים בצד כשהרכז השני מחכה בצד השני כדי להתחיל מהלך שני במקרה שהראשון נתקע. כך הורנסק מחלק את המגרש לשני חצאים שבכל אחד מהם יש לו שחקן יוצר וניתן לנוע ביניהם.
הבעיה המרכזית בהתקפה של פיניקס היא שפרט לבלדסו ודראגיץ' אין לאף שחקן יכולת מסירה סבירה, כך שכשהכדור יוצא מהיד שלהם זה כמעט תמיד נגמר בזריקה. באופן כללי, מדובר בקבוצה שממעטת למסור למרות השימוש בשני מובילי כדור איכותיים, זו הקבוצה היחידה בליגה שיותר מ-50 אחוז מהנקודות שלה מושגות ללא אסיסטים. התקפות רבות מסתיימות בעליה של בלדסו או דראגיץ' לקליעה מכדרור, שניהם עושים זאת באחוזים טובים אך מדובר בזריקה שנחשבת לקשה ביותר במשחק. למרות כל הבעיות, מדובר בקבוצת ההתקפה השביעית בטיבה בליגה, בזכות המתפרצות, הקליעה משלוש והנוכחות של שני שחקנים שמסוגלים ליצור לעצמם ולאחרים מצבי קליעה ביעילות.
ההגנה פחות טובה אך לא גרועה. הורנסק מתבסס על הזריזות של רוב שחקני הרוטציה כדי ליצור הגנה אקטיבית שכוללת ריבוי תנועות של עזרה וחזרה מהירה לעמדה. בלדסו הוא מהבודדים בליגה שמסוגל להגיע לעזרה בצבע ולהספיק לחזור לשחקן שלו כדי למנוע ממנו לזרוק שלשה (זו המומחיות ההגנתית הבולטת של לברון), פלאמלי מתמקצע ביציאה חזקה מול הפיק נ' רול וחזרה לשחקן שלו בלי להכריח חילוף. שחקני החוץ שומרים קרוב לשחקנים שלהם וסומכים על הנוכחות של פלאמלי ופריי (שניהם בגובה 2.11 מ') שיקשו על החדירה במקרה שעוברים אותם. כך, פיניקס חזקה מאוד בהגנה על קו השלוש ופחות חזקה בצבע. היא גם אחת מקבוצות ריבאונד ההגנה החלשות בליגה - פלאמלי לא יותר מסביר בתחום, פריי והמוריסים די חלשים ושחקני החוץ חושבים על המתפרצת יותר מאשר על הריבאונד.
הרבע הראשון המוצלח של העונה מותיר את מקדונו והורנסק בדילמה - האם לנסות להשתפר השנה ולשמור על המקום בפלייאוף או להמשיך בגישת הבניה מחדש ולא להתעניין במיוחד בתוצאות. לאחרונה צצו קולות שטענו שמקדונו מעוניין להשתמש באחת מארבע בחירות הסיבוב הראשון הפוטנציאליות שלו בקיץ (תלוי בתנאים של כל בחירה) כדי להתחזק עכשיו. אבל יכול להיות שחלק מסוד ההצלחה של פיניקס כרגע הוא דווקא המחסור בציפיות והמוכנות לתת לשחקנים להתפתח ולעבוד גם על צדדים פחות טובים שלהם. זה הופך את פיניקס לקבוצה לא צפויה שקשה להתכונן אליה.
קשה להאמין שמקדונו יבצע פניית פרסה בתוכניות בשלב הזה. הכוונה היא לא שפיניקס צריכה להחליש את עצמה כדי לחזור לתמונת הבחירה הגבוהה בדראפט, אם יש קבוצה מספיק טובה כדי להיאבק על מקום בפלייאוף כדאי ללכת על זה, אלא שאין סיבה לוותר על תוכניות עתידיות עבור ההווה. ההצלחה העכשווית לא אמורה, למשל, לשנות את הנסיון להכניס לעניינים את הסנטר אלכס לן שנבחר חמישי בדראפט במחצית השנייה של העונה, גם על חשבון דקות של שחקנים אפקטיביים יותר. השינוי החשוב ביותר שפתיחת העונה כנראה יצרה הוא שדראגיץ' כבר לא מועמד לטרייד, השילוב המוצלח שלו עם בלדסו אמור לגרום לפיניקס לרצות לשמור על השניים האלה ביחד לשנים ארוכות.
