18: בכתבת המספרים הראשונה של העונה הצבעתי על כמה נתונים קיצוניים שאפיינו את השבועות הראשונים שלה. לאחר שעברה כבר רבע עונה, מעניין לחזור ולבדוק אילו מהמספרים שרדו. כצפוי, רוב הסטטיסטיקות הקיצוניות התיישרו במידה מסוימת. הקצב כבר לא מטורף, אבל עדיין יש שתי קבוצות שמשתמשות ביותר מ-100 פוזשנים למשחק שזה די נדיר. האיבודים התמתנו, אבל עדיין יש כמה קבוצות שמאבדות יותר משנים קודמות. בשתי הקטגוריות, בולטת במיוחד פילדלפיה הפרועה. נתון קיצוני אחד כן נותר זהה לפתיחת העונה - עדיין יש 18 קבוצות שזורקות 20 שלשות למשחק ומעלה. אפשר כבר להכריז - הפיכת השלשה לכלי התקפי חשוב במיוחד, אולי החשוב ביותר, זו המגמה האופיינית ביותר לשנים האחרונות.
94: לכן, לא מפתיע ששיא כל הזמנים הראשון של העונה קשור לשלשות. קייל קורבר מאטלנטה הפך לפני שבוע וחצי לשחקן הראשון שקולע לפחות שלשה אחת ב-90 משחקי ליגה רצופים, מאז הוא שיפר את השיא שעומד כרגע על 94, בתקווה שבקרוב יגיע ל-100. זה השיא השני שקורבר מחזיק בו הקשור לשלשות, הוא אחראי גם על אחוז הקליעה הגבוה ביותר משלוש בעונה שלמה - 53.64 אחוזים בעונת 2009/10. מה שכן מפתיע זה שאת השיא הקודם של 89 משחקים רצופים קבע דיינה בארוס באמצע שנות ה-90, גם שני הרצפים הגבוהים ביותר אחריו שייכים לעבר הרחוק. ב-18 השנים שעברו מאז השיא של בארוס אף אחד לא התקרב אליו, כולל שני השלשנים הגדולים בכל הזמנים - ריי אלן ורג'י מילר. זה מעיד על כך שהשיא של קורבר נדיר במיוחד.
37: עדות נוספת לדרגת הקושי של השיא היא שהצלחתי למצוא רק ארבעה שחקנים ששיחקו כמות משמעותית של משחקים וקלעו לפחות שלשה אחת בכל משחק מפתיחת העונה. ביניהם, ראוי לציון במיוחד ניקולה באטום ששיחק 26 משחקים השנה וקלע שלשות גם ב-11 המשחקים האחרונים שלו בעונה שעברה לפני שנפצע. 37 המשחקים האלה הם הרצף הפעיל השני באורכו כרגע, קצת יותר משליש מהרצף של קורבר. רוב שיאי השלשות נשברו בשנות ה-2000, חמישה משבעת השחקנים שקלעו הכי הרבה שלשות בכל הזמנים עדיין פעילים, רק ביומיים האחרונים ג'ו ג'ונסון קלע 10 שלשות ודמיאן לילארד 8, מספרים שבעבר היו קורים פעמים בודדות בעונה. למרות זאת, השיא של קורבר נראה עמיד במיוחד. יותר מעונה שלמה בלי יום שאף זריקה מבחוץ לא נכנסת, בלי להיתקע מול הגנה שמחליטה להצמיד שומר למומחה השלשות של היריבה - ייקח זמן עד שעוד מישהו יתקרב לזה. והמונה עדיין דופק.
68: זה כבר נהיה משעמם, אבל חייבים לעשות את זה כמה פעמים בעונה - להיבהל מנתוני היעילות של לברון ג'יימס. כן, הוא ממשיך לשבור את השיאים של עצמו גם השנה ולהתרחק בעוד כמה צעדים מכדור הארץ. הפעם מדובר על 59.8 אחוזים מהשדה, 41.4 אחוזים מהשלוש (שיאי קריירה) ו-77.8 אחוזי עונשין (הנתון השני בקריירה) שביחד מתחברים ל-68 אחוזי קליעה משוקללים (TS). בעונה שעברה קווין דוראנט עוד הצליח לעקוף את לברון במדד ה-TS עם 64.7 אחוז מול 64, השנה לברון נמצא בליגה משלו. בין היתר, הוא הפך לאחד מקלעי הקאץ' אנד שוט הטובים בליגה עם 56.4 אחוזים שאפילו משתפרים כשמסתכלים רק על שלשות.
28: אם כבר נגעתי בלברון ודוראנט, הנה שני נתונים מעניינים על הקבוצות שלהם. מיאמי ו-OKC עושות רושם של קבוצות דומות - מבוססות על שני סקוררים, עוד שחקן חשוב (כריס בוש וסרז' איבקה שממשיך להתקדם) ושחקני משנה שמנצלים את ההתמקדות בכוכבים, מרבות להשתמש בהרכבים נמוכים. אבל מתברר שיש שני מקומות בהם הן הפוכות לחלוטין, מקומות חשובים הקשורים לבחירות שכל אחת מהקבוצות עשתה בתהליך הבנייה שלה. בריבאונד, OKC היא בינתיים הקבוצה הטובה בליגה כשהיא לוקחת 52.9 אחוזים מהריבאונדים במשחקים שלה, בעוד שמיאמי לפני אחרונה עם 47.3 אחוזים. גם באחוזי שלשות מהפינה מפרידים בין הקבוצות 28 מקומות, אבל לצד השני - מיאמי מובילה עם 48.2 אחוזים, אוקלהומה סיטי לפני אחרונה עם 28.9. בפלייאוף נדע איזה מחיר שווה יותר לשלם. עוד אחזור לנתונים האלה במהלך העונה.
35: כמה חיכינו לראות את מינסוטה בריאה, רבים שיערו שכשזה יקרה הקבוצה של ריק אדלמן תסתער על הליגה בסגנון פורטלנד. אחרי רבע עונה, מסתבר שגם כששחקני המפתח משחקים עדיין מדובר בקבוצה שבמקרה הטוב תיאבק על מקום בפלייאוף. מה חסר? שני הסעיפים הבאים ינסו לענות על השאלה הזאת. הנתון הראשון שקופץ לעין הוא שריקי רוביו, בעונה השלישית שלו בליגה, עדיין לא מצא דרך ליצור נקודות באופן עקבי. אין ספק שמדובר באחד המוסרים והחוטפים הטובים בליגה ובשומר אישי נהדר, יש מעט שחקנים שכיף ומעניין יותר לראות, אבל כל עוד הוא נותר יציב על 36 אחוזים מהשדה הוא לא יהיה רכז מוביל ב-NBA. מבט מעמיק יותר בנתוני הקליעה של הספרדי מגלים שהקליעה מבחוץ היא דווקא לא הבעיה הגדולה, יש לא מעט גרועים ממנו. הבעיה האמיתית שלו מגיעה כשהוא נכנס לצבע - הוא מסיים חדירות ב-35 אחוזי קליעה מזעזעים. חוסר היכולת של רוביו לסיים ליד הטבעת מאפשר ליריבות להימנע מלהביא עזרה מול החדירות שלה וכך למנוע ממנו את היכולת להוציא כדור לקלעים. ההחלטה לשמור לרוביו את חוזה המקסימום לחמש שנים במקום לתת אותו לקווין לאב (מה שגרם ללאב לדרוש סעיף יציאה מהחוזה בעוד שנה וחצי) לא נראית מוצלחת במיוחד כרגע.
61.1: זה לא אומר שלאב יוצא נקי מהפתיחה הלא מרשימה של הזאבים. הנה הנתון שצריך להטריד כל קבוצה שזוממת על קווין לאב בקיץ 2015 - הוא עשוי להיות שחקן הפנים שמגן בצורה הגרועה ביותר על הצבע בליגה. זה עוד אחד מהנתונים שהמצלמות החדשות מספקות ולאב יוצא ממנו רע מאוד - כשהוא מגן על האזור שליד הטבעת, היריבים שמולו קולעים ב-61.1 אחוזים. גם ניקולה פקוביץ' רחוק מלהבריק, מולו היריבים קולעים ב-58 אחוזים. לכן, לא מפתיע שאחוזי הקליעה של היריבות של מינסוטה הם הגבוהים בליגה, גם באופן כללי (47.5 אחוזים) וגם מתחת לסל (ה- restricted area- 66.7 אחוזים). אם זה יימשך, יכול להיות שלא תהיה ברירה לוולבס אלא להחליף את פקוביץ' בסנטר הגנתי דומיננטי שיאזן את לאב.
32.2: אחד הנתונים המפתיעים בליגה הוא שבוסטון סופגת אותה כמות נקודות ל-100 פוזשנים כמו בעונה שעברה. זה מפתיע, כי קווין גארנט (היה פעם שחקן כזה) החזיק להם את ההגנה והסנטר שתפס את מקומו השנה הוא ג'ארד סלינג'ר שהוא בכלל פאוור פורוורד נמוך ללא יכולת חסימה. סאלינג'ר עושה עבודה סבירה ומאפשר 51 אחוזי קליעה מתחת לסל כשהוא מגן על הטבעת, אבל הסיבה המרכזית לכך שלבוסטון יש עדיין הגנת טופ 10 היא שהיא שומרת את היריבות על האחוז הנמוך בליגה משלוש- 32.2 אחוזים. הקבוצה של בראד סטיבנס משתמשת בשילוב בין מניעת זריקת שלשות מהפינה (היריבות לוקחות 3.6 זריקות כאלה למשחק, שנייה רק לפורטלנד האובססיבית לעניין) ואחוזים נמוכים מאוד של שלשות לא מהפינה (31.7 אחוז, מקום שלישי בליגה). זה עוד נדבך בקמפיין מאמן העונה של סטיבנס וקמפיין חמישיית ההגנה של אייברי ברדלי.