ועדת ביקורת
לרווחת הצופה: לפני המשחק, כ-300 אוהדי מכבי תל אביב שתו את פאב הפרלה בפלורנטין עד שלא היה מקום לזוז, והאוהדים נאלצו לקנות בירה בקיוסק שממול. המוכר שבקיוסק עשה קופה וצעק "יאללה מכבי", למרות שהוא בכלל לא אוהב ספורט והשותף שלו מסמפט רק אתלטיקה. באותו זמן, כ-400 אוהדי הפועל מילאו את בר האנג'ל שבשארית ישראל, שתו ועל הדרך צפו בפנצ'ר של מכבי חיפה מול רמת השרון. זה מה שחסר - עוד מקומות שמזוהים עם אוהדי כדורגל, ועם קבוצות ספציפיות. נמשיך לעקוב.
קהל מכבי: "האימפריה מכה שנית", אמר דגל הפריסה הענק והמרשים שכיסה את שער 11. ברמקולים התנגנה מלחמת הכוכבים, ובגלל שאתמול החבר'ה שעל הדשא לא נצצו, הזרקור עבר ליציע.התפאורה, השירה, השואו במחצית, החגיגות - זו היתה עוד הופעה מחשמלת של אוהדי מכבי תל אביב. ציון: 9
קהל הפועל: התחיל חזק ואחרי הפנדל נחלשו קצת. אבל אז הגיע סיום המשחק, ושוב האדומים היו - לצערם - צריכים להוכיח שמדובר בקהל ההפסדים הטוב בארץ. ואחרי שנה וחודש בלי רגע אחד אמיתי להתגאות בו, זה ראוי להערכה אפילו יותר. ציון: 8
בפינת האנקדוטה: זהו המשחק החמישי ברציפות שבו נשרק פנדל לחובת הפועל תל אביב. לרוב באשמת שחקניה, וגם אתמול שי אבוטבול יכול היה להיות קצת יותר רגיש. אבל אתמול לא היה פנדל. כמה דקות לאחר שריקת הסיום, נכנס השופט ליאן ליאני לחדר ההלבשה של הפועל תל אביב. הוא שלף את הנייד והראה לרן בן שמעון תמונה מטושטשת מדי: "רואה שהיה פנדל?". לאחר מכן החלו לדבר על הסעיף בחוקה, שלפיו עבירה שנגררת ממחוץ לרחבה אל תוך הרחבה, דינה פנדל. אבל המגע בין אבוטבול ליצחקי התחיל מחוץ לרחבה ושם הוא גם נגמר.
***
רק לו אין תחליף: זהבי ניצח את הפועל עם 0:1 בדרבי
זהבי: "זכותי לחגוג איך שאני רוצה"
רב"ש: "אין לי ספק שעוד ננצח דרבי"
שלום תקווה מנתח את דו קרב המאמנים בין סוזה לרב"ש
בדרבי הצהוב הראשון שלו, הוא הרים ידיים באוויר, וביקש את התמיכה מהקהל הצהוב. זה נראה כה מוזר ומוגזם אז.
בדרבי השני שלו בצהוב, הוא כבש וקפץ על שלטי הפרסום שמול שער 11, הוריד חולצה ונופף בידיו. זה נראה כה מוזר ומוגזם אז.
אמש, הוא כבש ורץ להתגרות באוהדים שהיו פעם שלו, עשה באצבעותיו אקדחים וירה לכל עבר. הפעם זה לא רק נראה - הפעם הוא באמת הגזים.
***
ערן זהבי הוא הכי טוב בישראל. סגן מלך השערים, סגן מלך הבישולים, ואת ניסיון המספרת ראיתם? הוא בכול מקום, הוא המבריזן היחיד מהרוטציה של פאולו סוזה. 12 שערים ב-21 משחקים - לכמה חלוצים יש מספרים כאלה? - ועוד יותר, הוא תמיד שם כשצריך שער ראשון ותמיד שם כשצריך ווינר.
זה היה הדרבי התל אביבי ה-13 שלו. הוא עדיין לא הפסיד באחד.
אבל באותה מידה שערן זהבי הוא הכי טוב בישראל, הוא גם הכי רע בישראל. כמו באלוטלי, כמו סוארס הוא שחקן שאתה יכול לאהוב בצורה שלא הכרת ולשנוא כמו שלא ידעת שבכלל אפשר. וכמו שעקומת השיפור של זהבי לא מתונה בעליל, כך גם עמודת הרוע קיצונית ביותר. ולא, לא נראה שאכפת לו. להפך, נראה שהוא אוהב את שני התארים, את שני הצדדים של הסקלה. הוא הגיבור הכי גיבור והנבל הכי נבל, הוא היפה והחיה באדם אחד.
זה כבר היה הדרבי הרביעי שלו בצהוב, ואחרי שלושה פירוקים שבכולם היה משמעותי מאוד, כרגיל, אפשר היה לחשוב שזה יירגע קצת. ידעך. אתמול זה שוב היה בפנדל. לא גול פתאומי, לא כיבוש שמוציא אותך מגדרך. אבל כשהכדור ראה רשת, הוא איבד את זה וריסס את האדומים שישבו מאחורי השער. השער שבו גדל.
אוראל גרינפלד הרחיק את טוטו תמוז בטדי, אחרי שחלוץ הפועל אז כבש ורץ בתנועת השתקה לעבר אוהדי בית"ר. גרינפלד שלף ואז הסבירו שהתגרות בקהל היא דבר מסוכן שיכול לגרום להשלכות חמורות מאוד. מזל שליאני לא הרחיק את זהבי והלוואי שעונשים הזויים כמו של גרינפלד לא יחזרו אבל מה שזהבי עשה חמור בהרבה יותר ממה שעשה תמוז (ושניהם עברו את אותו מסלול מלבה שנאה לעבר האקסית). השתקה היא מעליבה ומתריסה, אבל סימון יריות זה כבר מעבר. זה מסוכן כמו המטאפורה שמאחורי החגיגה.
"על כל חגיגה שלי בדרבי אתם עושים סימפוזיון", קבל המנצח. "הבקעתי לכיוון היציע ההוא אז חגגתי לכיוון היציע ההוא", שיקר. "לא חגגתי באופן מיוחד", שיקר. "אני מקצוען ומחויב לחגוג אחרי גול". ברק יצחקי בחר לא לחגוג מול בית"ר ירושלים וזכה למחמאות, נאמר לו. "אני לא מחפש מחמאות מאף אחד", השיב בקור רוח של ציר הרשע.
"כל הזמן מתייחסים לזה", גילי ורמוט כבר התעייף לדבר על הנושא. "הוא בוחר את הדרך שלו. כל אחד עם הדרך ארץ שלו. זה לא מעניין, הוא לא מעניין".
במקרים קודמים גולתה פה הבנה רבה כלפי הדם שבוער בוורידים של זהבי, השנאה היוקדת שגורמת לאובר-התרגשות ולחוסר כבוד מול האקסית. מה שעבר בין הצדדים היה מכוער מאוד, וזהבי, אם יכול היה, היה מסמן RPG ולא רק אקדח. וכן, גם אתמול האוהדים הציקו. אין לכם מושג מה הוא סופג מהקהל של הפועל, סיפר שחקן במכבי לאחר הדרבי. לפני המשחק, בחימום, במהלך המשחק - הם לא מרפים ממנו.
אבל הם בסך הכול אוהדים שמרגישים נבגדים, וערן זהבי הוא ספורטאי. ולא רק ספורטאי הוא הטוב בתחומו. זה שהכי מדברים עליו, זה שהילדים מסתכלים עליו. התשוקה שלו למשחק מדהימה, וזו אחת הסיבות שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים. גם סוזה מהופנט: "הוא חי את המשחק כמו שאף אחד אחר לא חי. הוא מרגיש את הכדורגל כמו שאף אחד לא מרגיש. כמאמן, זה משהו שאני אוהב. בשבילי, לא מספיק לנצח אלא להתרגש מהניצחון, וערן כזה מרגיש הכול"; אבל סוזה כנראה לא יודע עד כמה עמוק הקרע, ועם כל הכבוד לתשוקה, הבריאות חשובה יותר.
כי זה עוד ייגמר רע. קשה לשלוט בכל אוהד ואוהד, וכשהשנאה בין זהבי לאוהדי הפועל כה עצומה, מה השלב הבא? האם בכיבוש הבא של זהבי בדרבי הוא יבעט כדור או נעל לשער 5? אולי ייתן קפיצת דג? אתמול אוהדים זרקו עליו כוסות וניירות. ומה השלב הבא? מה יקרה כשזהבי ימתח עוד קצת את החבל ויפתח עוד קצת את הפצע?
לא משנה הדעה לגבי האקט; ההשלכות מסוכנות, ורק בשל כך זהבי לא היה צריך להתנהג בצורה הזו. ולאחר שהתנהג כך, עדיף שמישהו במערכת למשל, ג'ורדי קרויף יזמן לשיחה וייתן קווים אדומים. לפעם הבאה. כי כאילו לפי הזמנה להוכחת התזה, זה מה שאמר הלילה שחקן הפועל תל אביב:
"שזהבי לא יתפלא אם יבוא יום ואחד האוהדים 'יתהפך' עליו ויעשה משהו משוגע".
***
עד כמה כוחנית ויציבה המכונה של גולדהאר, קרויף וסוזה?
זה היה המשחק הכי גרוע של מכבי העונה, והמשחק הכי טוב של הפועל העונה. וזה לא עזר.
הצהובים - שלאחר שנים ארוכות החזירו לעצמם את השליטה ההיסטורית בעיר, 46 מול 45 - פתחו פער של שני משחקים על פני באר שבע, והם סופרים גם 11 מרווחי בטיחות ממכבי חיפה ו-13 מרב"ש. אבל אם 90 הדקות של אמש השפיעו על איזושהי קבוצה, הן השפיעו על הפועל תל אביב.
היה רשום על זה כאוס. עוד רביעייה ברשת, מינימום. הפועל תל אביב לא שיחקה משחק אחד טוב העונה, עד אתמול. לא בהתעללות בהפועל חיפה ולא בשבירת רמת השרון. היו שם גולים, אבל לא כדורגל. בכלל, הפועל תל אביב לא שיחקה כדורגל העונה בשום משחק. עד אתמול. למעט הסיומת (עד הרגע עומר דמארי לא מבין מאיפה צץ לו חואן פאבלו), הכול דפק. קולין ואיליץ' לא עשו בושות, דגני ולוי השפיעו על המשחק, האמצע היה חזק משל מכבי ושני החילופים הכפויים (זגורי ואבוטבול במקום שכטר וחרסיסיץ') לא רק שלא הזיקו אלא אפילו הועילו.
אתמול, לראשונה בעונת 2013/14, הפועל תל אביב שיחקה כדורגל של רן בן שמעון. היא לא היתה טובה משמעותית, אבל היא היתה פחות רעה ממכבי דבר שנשמע מדע בדיוני עד לפני 24 שעות. הפועל נראתה מאומנת, שיחקה מסודר. אמצע חזק, שליטה בכדור, התקפות ארוכות וסבלניות. לסוזה היו אתמול את הכלים והזמן להגיב ולתקן, אבל במצ'-אפ המאמנים, רב"ש גנב ניצחון. "הפתענו אותם, אבל החטאנו יותר מדי, בנוסף לטעות של השופט", סיכם ורמוט. "לאורך כל השבוע דיברנו על כך שאנחנו באים לנצח. האמנו, הרי זו לא ברצלונה".
זה לא הספיק כדי לנצח את המועדון הבריא בישראל, אבל אולי זה ידליק הבהוב אופטימי באחד המועדונים החולים שבארצנו, זה שבלי איזה לורד או מקסימוב או השם ישמור, הכול חוזים לו פרפורי גסיסה מידיים.
אולי הדרבי השקול הזה יעשה יותר אור מחושך, ואולי יבואו כמה חבר'ה וישפכו כמה כסף, ורב"ש יוכל לקבל את מה שהובטח לו שקט תעשייתי ולא מכירת חיסול. רב"ש דיבר על דרך וחזון לאחר כל משחק נורא העונה, ואתמול סוף סוף היה לזה בסיס. לפתע, אפילו אם קצת, נראה שיש עתיד מסוים שצבוע בוורוד, שיש רב"ש. משהו לבנות עליו. והפועל לא תוכל לצעוד בדרך הזו, כשכל יומיים מוכרים את דמארי ושכטר וורמוט ומורדי.
"אני מקווה שיהיה רוכש ואז גם נתחזק בשחקנים נוספים", אמר הקפטן, שגם שמו הוזכר השבוע בערוץ הקניות. "אבל אם לא, יצטרכו לחשוב כלכלית ולראות מה עושים. אני פה", הצהיר.
לא תרצה או תסכים לעבור לקבוצה אחרת?
"לא, אני פה".
גם בפברואר ובמרץ?
"כן".
"לא מאמין שתהיה מכירה המונית", התעקש בן שמעון. "יש כמובן גורמים שלא תלויים בנו אבל אני לא רואה את זה קורה. הקבוצה ממשיכה להתחזק, לאט לאט. גם למכבי היו כמה שנים לא טובות, והם עברו תהליך, וגם אנחנו בתהליך. אני מאמין בקבוצה שלי", אמר, והקול היה יציב והעיניים נוצצות, והוא היה נראה כמעט מאוהב, והיה נראה שפעם הראשונה העונה הוא באמת מאמין למה שהוא אומר. "עכשיו צריך להמשיך, להמשיך בשביל הקהל הזה, לגרום לו לחזור ולהאמין בנו".
נראה אותם בדוחא.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il
