בליגה משלו: אסף רביץ בין האטלנטי לפסיפי

דאון טאון: הקשיים עמם מתמודדת ניו יורק ניקס

ניו יורק הייתה רוצה להאמין שהסיבה לפתיחת העונה הקטסטרופלית שלה נעוצה ביכולת של כרמלו או בחסרונו של צ'נדלר, אבל הבעיה עמוקה יותר ולא בטוח שהפתרון יגרום למציאות פחות מדכדכת. אסף רביץ על הקשיים של הקבוצה הפחות גרועה בתפוח הגדול

אסף רביץ

בחמישי בלילה הגיעה הבשורה הטובה הראשונה שאוהדי הניקס קיבלו העונה - הם אוהדים את הקבוצה הפחות גרועה בעיר. ניצחון חוץ ב-30 הפרש בדרבי התחתית לא הותיר מקום לספק. למרות שלא ממש ברור אם ברוקלין נטס הצליחה לנכס לעצמה מסה משמעותית של אוהדי כדורסל בניו יורק (החלוקה בברקליס סנטר בחמישי הייתה די שוויונית בין המחנות), העיר מספיק גדולה כדי שספייק לי ימצא על מי להתנשא, לפחות עד הדרבי הבא.

הבשורה הטובה השנייה היא שאולי הדרבי, שהגיע אחרי תשעה הפסדים רצופים, מרמז על תחילת יציאה מהמשבר. הרבע השלישי, בו הניקס יצרו את הפער, הזכיר את התקופות הטובות של העונה שעברה - התקפה שמתחילה עם בידוד לכרמלו אנתוני וברגע שבאה עזרה מתבצעת הנעת כדור חדה עד לזריקה פנויה. עד עכשיו השנה זה כמעט לא קרה.

עוד בוואלה! NEWS

למה לי לחזור לעבוד אם אני מקבל דמי אבטלה? הטעות הגדולה שאנחנו עושים

לכתבה המלאה
בדרבי הניקס הזכירו סוף סוף את הקבוצה של השנה שעברה (צילום: GettyImages)

באופן מפתיע, ההתקפה היא הסיפור של הניקס העונה. מפתיע, כי לאחר הפציעה של טייסון צ'נדלר (שעדיין לא קרוב לחזרה) ברבע הראשון של המשחק הרביעי של העונה החשש היה שההגנה היא זו שתתפרק. צ'נדלר נמצא מעבר לשיא כעוגן הגנתי, אבל לניקס אין מחליף ראוי עבורו. מייק וודסון ניסה הרכב בו כרמלו ואנדראה ברניאני הם הגבוהים, אבל מהר מאוד ויתר עליו ועבר להרכב עם קניון מרטין לצד ברניאני. שניהם מסוגלים לשמור אישית, אבל איש מהם לא מתקרב לנוכחות של צ'נדלר בצבע, ליכולת שלו לשנות זריקות ולשליטה שלו בריבאונד (ברניאני הוא ריבאונדר גרוע בקנה מידה היסטורי עבור סבן פוטר).

ההגנה בהחלט חלשה יותר השנה ומדורגת במקום ה-25 בליגה כרגע, אבל גם בעונה שעברה עם צ'נדלר היא לא הייתה טובה במיוחד והקבוצה של וודסון דורגה במקום ה-17 ביעילות הגנתית. מבחינת נקודות שהקבוצה סופגת ל-100 פוזשנים, המספרים כמעט לא השתנו. גם בריבאונד הירידה מינימלית, בעיקר תודות לכרמלו שמוריד 10 כדורים חוזרים ומדורג 12 בליגה בריבאונד הגנה למשחק. ההבדל המרכזי השנה הוא שהיריבות מגיעות לקו העונשין הרבה יותר, 27.8 פעמים למשחק שזה הכי הרבה בליגה ו-5.6 פעמים יותר מהעונה שעברה. בלי הנוכחות של צ'נדלר, שחקני הפנים של הניקס מגיבים מאוחר ונאלצים לעצור חדירות בעבירות.

מי מסתמן כרכז הדומיננטי הגדול הבא ב-NBA?

כמו פרסומת לפרוזק: הסדקים בפרויקט של ברוקלין

מלו: "הבעיה שלנו היא הדאגה למה שקורה מחוץ למגרש"

לניקס אין מחליף ראוי עבורו. צ'נדלר (צילום: AP, Bill Kostroun)

בכלל, התגובה המאוחרת מאפיינת את ההגנה של הניקס - הם מגיעים לדאבל-טים לאט מדי, לא מבצעים רוטציה בזמן ולא קוראים את המהלכים של היריבות. זה בולט במיוחד במאני טיים, בו הניקס הפסידו כמה משחקים צמודים כי בדקות בהן היריבה חדה ומפוקסת יותר היא מגיעה לזריקה נוחה מתי שמתחשק לה. קבוצות התקפה חכמות מתעללות בהגנה הזאת, למזלו של וודסון אין במזרח יותר מדי כאלה. כאשר סן אנטוניו הגיעה לגארדן היא חיסלה את המשחק בחמש הדקות הראשונות עם סדרה של ליי-אפים ושלשות פנויות.

אבל, כאמור, בעונה שעברה הניקס הסתדרו לא רע למרות שההגנה הייתה חלשה כמעט באותה מידה. הם הסתדרו כי הם דורגו במקום הרביעי ב-NBA ביעילות התקפית. שיטת הבידודים של וודסון לא הייתה אטרקטיבית אבל הוכיחה את עצמה כיעילה, היא אפשרה לכרמלו ולג'יי אר סמית' לנצל את היתרונות שלהם. שחקני הניקס הפגיזו מבחוץ והעדיפו זריקות קשות על מסירות נוספות כי היו להם יותר סקוררים ממוסרים, התוצאה הייתה קבצה שקולעת באחוזים סבירים ומאבדת הכי מעט כדורים בליגה.

השנה, התקפת הניקס ביצעה צניחה חופשית עד למקום ה-17 ביעילות התקפית. זה קורה למרות שברניאני מהווה תוספת התקפית משמעותית והיכולת שלו לתפקד כשחקן חוץ יוצרת בעיה רצינית לסנטרים היריבים. האיטלקי הוא אחת משתי ההפתעות לטובה העונה, יחד עם הרוקי טים הארדווי ג'וניור שנראה כמו שחקן כנף סולידי ומגוון בהתהוות וקולע הכי טוב מבחוץ בקבוצה בינתיים.

תורם בהתקפה, רך בהגנה. ברניאני (צילום: רויטרס)

אז מה לא עובד בהתקפה? הסגנון דומה, אבל בכל שלב של ההתקפה משהו חורק. כרמלו לא תמיד מסתדר עם השומר שלו ולא מכריח להביא עזרה, הנעת הכדור לא מספיק מהירה וגם כשהזריקות נוחות הן נכנסות באחוזים נמוכים. וודסון היה רוצה להאמין שמדובר בעיקר בכושר קליעה לא טוב של הכוכבים שלו. אנתוני נכנס לעונה שעברה בכושר קליעה פנטסטי ואסור היה להשאיר אותו לבד על קו השלוש, השנה הוא קולע שלשות ב-28.8 אחוזים. ג'יי אר סוחב פציעה ולא מאופס, קולע ב-33 אחוזים מהשדה ושינוי לא נראה באופק. ריימונד פלטון קולע בפחות מ-40 אחוזים מהשדה ו-30 אחוזים משלוש. כשזה המצב של שלושת שחקני ההתקפה המרכזיים בקבוצה, קשה לצפות ליותר מדי.

למרות התרומה של ברניאני, יכול להיות שגם לחיסרון של צ'נדלר יש חלק בחולשה הכללית. הפיק נ' רול של צ'נדלר עם פלטון היה אחד הכלים ההתקפיים היעילים ביותר של הניקס בעונה שעברה, בלעדיו קשה יותר לפוינט גארד להגיע לטבעת ולהפעיל את החברים. בכלל, צ'נדלר חוסם הרבה יותר טוב מברניאני, עובד עבור האחרים בהתקפה וגם לוקח כמה ריבאונדים בהתקפה במשחק שעכשיו אין מי שייקח.

וודסון היה רוצה להסתפק בכך, להאמין שהבעיות הן כושר אישי והחיסרון של צ'נדלר, ושהכול יחזור לקדמותו ברגע ששתיהן ייפתרו. הניצחון הגדול בדרבי עם מבול השלשות יכול לעזור לאמונה הזאת. אבל זו תהיה טעות להשאיר את התמונה בצד המקצועי הטהור. בעיה בולטת במיוחד של הניקס השנה היא המחסור במנהיג אמיתי. המנהיג של העונה שעברה ישב על הקווים כמאמן ברוקלין בדרבי. הנוכחות של ג'ייסון קיד הייתה מאוד משמעותית ועזרה לסגל הנפיץ לשמור על ריכוז ומוטיבציה לאורך העונה.

אין טעם לצפות מכרמלו לקחת את תפקיד המנהיג, זה לא ברפרטואר שלו, אחד מסודות ההצלחה של העונה שעברה היה שבנו לו קבוצה בה הוא צריך להיות כוכב ולא מנהיג. השנה זה לא עובד, ואת ניצני ההתפרקות כבר ראינו ברצף ההפסדים עם שלל תקריות קטנות, שמועות על טריידים והחלפת מאמן ואמירות שליליות מצד השחקנים. אם התוצאות לא יגיעו בקרוב, הבלגן יימשך וצפויים גם שינויים.

בנו לו קבוצה בה הוא צריך להיות כוכב ולא מנהיג. השנה זה לא עובד. כרמלו אנתוני (צילום: AP)

הבעיה המהותית השנייה קשורה לציפיות. הניקס אמנם עברו סיבוב בפלייאוף לראשונה זה עידנים בעונה האחרונה, אבל ראשי המועדון והקהל לא מוכנים להסתפק בזה. השאיפה לעשות צעד נוסף התנגשה עם התובנה, שהפכה לברורה ביותר בהפסד לאינדיאנה בפלייאוף, שסיבוב שני זה הגג של הקבוצה הנוכחית. זה לא מספיק עבור קבוצה שמשלמת את סך המשכורות השני בגודלו בליגה, כולל עשרות מיליוני דולרים של מיסים. השחקנים נראים כאילו הם אומרים לעצמם שאם צריך עונה מושלמת כדי לגרד מקום בין שמונה הגדולות זה לא שווה את המאמץ.

השוואה לאינדיאנה לא תוציא אף קבוצה ב-NBA טוב, אבל אם בניקס מפנטזים על מאבקי אליפות כדאי להם להתבונן בקבוצה שעושה את זה נכון. הפייסרס היו בעונה שעברה טובים יותר מהניקס, ובכל זאת ניכר שהם עבדו קשה מאוד בקיץ כדי להשתפר. שחקנים הוסיפו יכולות שלא היו להם, ההגנה הקבוצתית שיפרה עוד קצת את התיאום, קבלת ההחלטות בהתקפה עוד קצת יותר טובה. כשרואים, לעומת זאת, את הניקס ממשיכים עם אותן טעויות ואותן החלטות גרועות מהעונה שעברה, כשברור שהקבוצה הזאת עשתה כמה צעדים אחורה במקום צעד קדימה, קשה שלא להתייאש.

הפסקה הקודמת מפנה אצבע מאשימה מרומזת כלפי וודסון. מאוד יכול להיות שהמאמן הגיע לגג שלו, שיותר מהעונה שעברה הוא לא מסוגל, ושמאמן אחר יוציא יותר מהכישרון שיש בקבוצה. גם אפשרות של הפיכה בסגל, כולל טרייד על כרמלו שגם ככה יכול לעזוב בקיץ וכל הפסד מגדיל את הסיכוי שזה יקרה, עשויה לקרוץ.

אבל ההיגיון הפשוט מחזיר את המבט כל פעם מחדש אל אותו מקום, אל הקודקוד שיושב בראש אחת המערכות הכושלות בספורט האמריקאי, אל ג'יימס דולן. כאשר מי שמקבל את ההחלטות לא יודע לזהות אנשי מקצוע מוצלחים ונוטה להיגרר אחרי שיגיונות אישיים שמנוגדים לעובדות בשטח, קשה לראות את הניקס יוצאים מהבור החדש שלהם. העונה שעברה כנראה הייתה מקרה חד פעמי, וגם אם הניקס ייצאו מהמשבר ויצליחו לגנוב את ראשות הבית החלש בהיסטוריה זה לא יקרב אותם במילימטר למאבק אמיתי על התואר.

יכול להיות שמאמן אחר יוציא יותר מהקבוצה הזאת. וודסון (צילום: GettyImages, Elsa)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully