מי עושה הכי הרבה טעויות במכבי תל אביב? צפו במשדר המיוחד לקראת קובאן
בינם לבין עצמם, אנשי מכבי תל אביב לא מצליחים להבין מה קורה לריקי היקמן. כלפי חוץ הם מנפקים את מצעד הקלישאות האולטימטיבי: הוא החל את העונה עם פציעה, חלקם אומרים, ולכן נכנס לפיגור אותו הוא מנסה להשיג כעת, תוך כדי תנועה. אחרים סבורים שדבק בו הרפיון הכללי של שחקני הקו האחורי, שאולי זה הלחץ שמשתק, או שמא זו תסמונת העונה השנייה שנפלה עליו באחת. הם מבטיחים שזהו משבר בר-חלוף.
מאחורי הקלעים, הם עצמם מנסים לפענח את הצופן שיוביל אותם לפתרון התעלומה. הרי היקמן, בזה מודים כולם, נראה מצוין באימונים. כשמפלס הלחץ נמוך הוא ההיקמן שבמכבי תל אביב למדו להכיר - צובר נקודות בקצב, שומר, חוטף, אגרסיבי אך במשחקים האחרונים, כשהדבר האמיתי מתחיל, הוא הולך ונמוג. היקמן, אחד שלא מטיל פקפוק בעצמו וביכולותיו, מציג לאחרונה חוסר ביטחון עצום על המגרש. והדיסוננס הזה, בין היקמן של האימונים ובין היקמן של הקרב, מפליא ומדאיג את הצהובים גם יחד.
"אתם מכינים כתבה עליו, מה?", תוהה ניקולה וויצ'יץ' בשיחת טלפון, ובבדיחות הדעת מצליח לחשוף מעט מתחושת חוסר האונים של מכבי תל אביב בנוגע להיקמן. "אם כך, אתם בטח הולכים לראיין הרבה אנשים. בטוח שלפחות לאחד מהם יהיו מחשבות יצירתיות. אם מישהו מהם יכול להגיד לי למה היקמן מתקשה כל כך העונה, שיתקשר אליי. אם אתם מגיעים לתשובה, בבקשה תודיעו, כי גם לנו זה לא ברור", הוא צוחק.
למען הסר ספק, הממוצעים של היקמן העונה ביורוליג עדיין טובים למדי: יחד עם שון ג'יימס, הוא מוביל את מכבי תל אביב בנקודות למשחק עם 11.7. הוא מוריד גם 2.3 ריבאונדים ומוסר 3.1 אסיסטים לערב. אך נתונים יבשים, מסתבר, לא תמיד מסגירים את מה שהעיניים רואות. או כמו שדייויד בלאט היטיב לנסח לאחר הניצחון על הכוכב האדום, בו העניק לו 7 דקות בלבד ופתח איתו על הספסל לראשונה במשחק יורוליג מאז הגיע למכבי תל אביב: "הוא פשוט לא בעניין. כמקצוען, הוא צריך לחזור לעצמו דרך עבודה קשה והגנה, לתת חמש דקות טובות, כי בינתיים יש אחרים שעושים את העבודה". גם הסבלנות של בלאט, הנמנה על אלו שמאמינים בהיקמן, החלה לפקוע. גם הוא החל לשלוח לכיוונו אותות אזהרה.
עוד במכבי תל אביב
***
אילולי כמה משחקי שיא בטופ 16 אשתקד, אפשר שהיקמן היה עצמו מחוץ למכבי תל אביב. רק התצוגות מול חימקי וסיינה, שבמידה רבה העניקו לצהובים את הכרטיס להצלבה ומנעו מחדל גם ביורוליג, הטו את הכף לטובתו והיוו גורם מכריע. עד אז, מאמני ומנהלי מכבי תל אביב היו חלוקים באשר למימוש האופציה על הגארד והשארתו לעונה נוספת. למעשה, גם אחר כך, בשלבים מאוחרים מאוד של העונה שעברה, במסדרונות יד אליהו חככו הקודקודים בדעתם. ובכל זאת, כשהגיעה השעה, הצהובים למודי האכזבות לא היססו. אחרי שחוו בעבר עזיבה מאסיבית של שחקנים מצטיינים אחרי עונה אחת בלבד, במקרה של היקמן עמדה בפניהם עסקה כדאית מבחינה כלכלית: שחקן טוב ומוכח, שיישאר לעונה נוספת במחיר שנחשב למציאה כ-500 אלף דולר נטו.
אם לוקחים בחשבון את העובדה שאשתקד רשם היקמן מספרים מצוינים (13.5 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.4 חטיפות וגם 2 איבודים בממוצע), הרי שהדילמה סביבו רק מתחדדת: כיצד ייתכן ששחקן מגיע למספרים כאלה, כפי שרק מעטים עשו לפניו בשנתם הראשונה בצהוב, ובכל זאת אין תמימות דעים לגבי מימוש האופציה עליו? היקמן הצליח לתעתע גם בטובי המוחות במכבי תל אביב מחד, עצם הבאתו היא תעודת כבוד למערך הסקאוטינג של הצהובים, שמצא אותו מתחת לרדאר. היקמן התברר כשחקן סולידי וטוב, שתורם בקליעה, הגנה ומדי פעם לפעם גם במסירה. אולם מאידך, אף אחד לא ממש הצליח לעמוד על האיכויות שלו האם הן מספיקות כדי להיות הגארד המוביל בקבוצה עם אספירציות כמו של מכבי תל אביב? האם החסרונות הברורים שלו בעיקר קבלת החלטות לא עולים על היתרונות?
על אף מגבלותיו, שלא נעלמו מעיני הצהובים, הם המשיכו להאמין שהיקמן יוכל להיות חלק מהותי מקבוצה שתגיע למחוז חפצם, זאת בתנאי שתתבצענה כמה התאמות.
לשם כך החתימו מספר שחקנים, שהיו אמורים להשלים את התכונות החסרות להיקמן. הדבר נוגע במיוחד לטייריס רייס: הגארד המאכזב היה אמור, על הנייר, לספק אופציה נוספת לשחקן בעל יכולות אחד-על-אחד, שכן ההסתמכות המוחלטת על היקמן כספק נקודות מהקו האחורי כבר התבררה כמסוכנת. בנוסף, הוא היה אמור להוריד מהיקמן לחלוטין את עול ניהול המשחק, עוד תכונה בה הוא לא מצטיין, בלשון המעטה. אבל הקונספציה הזאת לא קיבלה אחיזה במציאות, והיקמן נותר בדיוק באותו מקום, אותו מקום ממנו מכבי תל אביב ניסתה להימנע: הוא פחות או יותר השחקן היחיד בסגל עם יכולות אחד-על-אחד ראויות.
***
והנה התוצאות לפניכם: לא זו בלבד שהתפוקה של היקמן ירדה ביחס לעונה שעברה (הוא קולע פחות ובאחוזים נמוכים יותר, מוריד פחות ריבאונדים ומאבד יותר), אלא גם ההשפעה שלו על כלל הקבוצה שלילית: כשהוא על המגרש, כל המדדים של מכבי תל אביב בצניחה. כך זה במדד ההתקפי (106.3 כשהוא על המגרש, 111.3 כשהוא על הספסל), במדד ההגנתי (98.9 על המגרש, 107.8 כשהוא בחוץ) או באחוזי השלשות (34.6 על המגרש, 42.1 על הספסל) ובאספקטים נוספים שבאים לידי ביטוי בשלל סטטיסטיקות מתקדמות. והנה מגיע האבסורד הגדול דווקא העונה, כשהמנייה של היקמן בירידה, התלות בו גדולה מתמיד והוא משחק יותר דקות בהשוואה לעונה שעברה. אומנם מדובר בפער זניח (29.3 בממוצע העונה, 28.5 אשתקד), אך גם בנתון הזה יש כדי ללמד על הבעיה הקשה בקו האחורי במכבי תל אביב.
"נכון שהיקמן שחקן חשוב מאוד אצלנו, גם בהתקפה ולא פחות מכך בהגנה, אגב, אבל אי אפשר להשוות בין הסיטואציה של העונה שעברה לזו שיש העונה", מנסה ניקולה וויצ'יץ' להסביר. "בעונה שעברה הוא באמת היה כמעט השחקן היוצר היחיד בסגל, והעונה יש לנו כמה שחקנים כאלה ג'ו אינגלס שחקן יצירתי שעושה פעולות טובות עם הכדור, שחורציאניטיס שחקן אחד-על-אחד טוב במצבים של פוסט אפ, גם טייריס רייס עוד יתרום יותר באספקט הזה. יש כמה אופציות התקפיות טובות לצידו, לכן אני בטוח שהוא יהיה בסדר. הוא נכנס לרצף של כמה משחקים ואיבד את הביטחון, אבל הוא יחזור לעצמו. יותר מזה אתם עוד תראו שהוא יהיה אפילו טוב יותר מבעונה שעברה".
צביקה שרף מנסה לשים את האצבע על קונספציה נוספת בה בחר דיוויד בלאט הקיץ, קונספציה שלטענתו של שרף קורסת במבחן המציאות ופוגעת בהיקמן באופן ישיר. "גם בעונה שעברה, כשהיקמן הצטיין, טענתי שהוא לא בין עשרת הסקנד גארד'ס הטובים באירופה. הוא לא מספיק טוב, והוא לא זה שייקח אותך לפיינל פור ביורוליג. ההחלטה להשאיר אותו עונה נוספת נראית כרגע כמו שגיאה גדולה, אבל אם הוא כבר כאן, צריך להשתמש בו כמו שצריך. יותר מדי שחקנים וביניהם גם היקמן משחקים מחוץ לעמדות הטבעיות שלהם. חשבתי שהלקחים מהעונה שעברה הופקו ושהיקמן לא ישחק יותר כרכז, אבל להפתעתי העונה משתמשים בו דווקא לעמדה הזאת למשך דקות ארוכות יותר. זו עמדה שזרה לו, הוא לא טוב בה. הוא רע מאוד בלהריץ מתפרצות, הוא עושה הרבה שטויות עם הכדור. הוא חייב לשחק אך ורק בעמדה מספר 2 ולהרוויח את הנקודות שלו עם כמה שפחות נגיעות בכדור. גם ג'ו אינגלס ודווין סמית' שני סמול פורוורדים מובהקים משחקים בכל מיני עמדות. אני חסיד של הגישה הישנה יותר, שאומרת שלכל שחקן צריכה להיות עמדה ברורה על המגרש".
***
עבור רבים, ריקי היקמן מייצג את מכבי תל אביב החדשה. מימוש האופציה שבחוזהו מסמל עבור כמה מהאוהדים את הבינוניות אליה שקעה קבוצתם האהובה בשנים האחרונות אף לא אחד מבין ראשי מכבי תל אביב מחזיק ממנו כשחקן זר בעל שיעור קומה, אך בכל זאת הם מוכנים לבלוע את הצפרדע מטעמי יחס עלות-תועלת.
פניו של היקמן, אם תרצו, הם פני המהפכה בצהוב - הוא לא כריזמטי במיוחד; לא מוכשר במיוחד; לא יקר במיוחד; לא מחובר לקהל במיוחד. הוא בסך הכול כדורסלן טוב וסולידי-באמת, עם מגבלות ברורות וגלויות לעין. הוא בסך הכל עוד שחקן. ומכבי תל אביב? ובכן, גם היא בשנים האחרונות בסך הכול עוד קבוצה.
זה משתקף היטב גם מחוץ למגרש: היקמן, על כך יעידו כולם, הוא אחד השחקנים הצנועים, השקטים ונעימי-ההליכות שדרכו על הפרקט ביד אליהו בשנים האחרונות. אולם כמו כמה מחבריו לקבוצה, גם הוא מקפיד לשמור כבדרך קבע על פני הפוקר שלו. גם ברגעי ניצחון גדולים, או לחילופין בהפסדים כואבים, לא זע שריר בפניו ומבטו נותר קפוא. הוא כמעט מנותק לחלוטין מהאוהדים, שמחפשים בסך הכל דמות יצרית כדי להתחבר אליה. לכן סופוקליס שחורציאניטיס, דמות אקסהיביציוניסטית-משהו שמהווה אנטי-תזה להיקמן ודומיו, היה ונשאר יקיר האוהדים. אך הוא היוצא דופן מבין השחקנים כיום.
מרקו קרספי, כיום מאמן סיינה ומי שאימן את היקמן בזמנו בקזאלה האיטלקית, משוכנע שדווקא בתוך אותה "בינוניות", אותו שקט מעיק-כמעט בסגנון המשחק שלו, טמונה גם הגאונות שלו. לטענתו, זה מה שהופך את היקמן לאחד השחקנים הכי אנדרייטד ביורוליג.
"כמה שחקנים יכולים להגיע ל-20 נקודות מבלי שבכלל ירגישו אותם על הפרקט? כמה גארדים יכולים לתרום ברמה גבוהה גם בהגנה, גם בחדירה וגם בקליעה? השקט של היקמן זה הכוח שלו. במיטבו, הוא סקורר מזן נדיר. כשהוא מחוץ לעניינים, כמו בתקופה האחרונה, זה יכול להיראות רע, כי הוא באמת לא ממש מבריק בשום אספקט, אבל בסך הכול, אתה מקבל ממנו חבילה שלמה. הוא הוכיח כבר בעונה שעברה שהוא יכול להיות שחקן מוביל במכבי תל אביב, ואני בטוח שזה יהיה ככה גם בהמשך העונה הנוכחית".
אשתקד הופיע היקמן כמעט לכל המשחקים החשובים. הוא היה שם במשחקים על החיים ועל המוות בטופ 16, והיה היחיד שתפקד בסדרת ההצלבה מול ריאל מדריד ובגמר ליגת העל מול מכבי חיפה. הערב מול קובאן, בקרב על ראשות הבית, יש לו הזדמנות לעשות זאת שוב ואולי, רק אולי, להתחיל לחזור לעצמו. לעת עתה, מכבי תל אביב תסתפק בזה.