בוידאו: משדר קדם המשחק לקראת הפועל ירושלים - מכבי תל אביב
יחסית למי ש"לא קורא עיתונים ואינטרנט" ("אני עדיין לא מבין עברית, לצערי. למה? כי האנשים כאן עושים את החיים קלים מדי עבורי. כולם מדברים איתי באנגלית, גם אתה, ככה שאני לא מרגיש מחויב ללמוד"), בראד גרינברג יודע מה כותבים בתקשורת ומה מרכלים עליו בברנז'ה.
למשל - שהוא מאמן רך - שפוחד להתעמת עם כוכבים - ושכפועל יוצא מציגות הקבוצות שלו כדורסל שכונתי; שבכלל - הוא לא מוח כדורסל גדול במיוחד; בסה"כ מזליסט שגנב אליפות אחרי עונה רוויית פארסות בחיפה, ומי שקיבל את הג'וב בירושלים בזכות קונקשן חזק (ארן טלם, מבעלי הקבוצה החדשים וסוכן ספורט ידוע, הוא חבר וותיק של גרינברג).
וזה מצחיק אותו.
"ראית את הסרט 'טין קאפ' עם קווין קוסטנר ורנה רוסו?", הוא שואל ולא ממתין לתשובה. "קוסטנר משחק שם שחקן גולף שמתמודד בטורניר חשוב. בסוף הוא מגיע למצב שבו הוא יכול לכפות שוויון, אבל כדי לעשות את זה הוא צריך לחבוט את הכדור מעבר לאיזה אגם. הוא יכול לעשות את זה, אם ישחק טקטי - יקרב את הכדור לאגם, ואז יחבוט שוב מעבר. אבל הוא מחליט ללכת על כל הקופה, בחבטה אחת. בפעם הראשונה הוא כמעט מצליח: הכדור כבר עובר את האגם, אבל אז מתגלגל בחזרה למים. וככה שוב ושוב, הוא לא מצליח לעבור, עד שנשאר לו כדור אחרון בתיק. הוא כבר איבד סיכוי לזכות בתואר, אבל בחבטה האחרונה הוא עובר את האגם והכדור מתגלגל ישר לחור. הוא מאושר מהחבטה המוצלחת, אבל פתאום מבין שהוא בעצם הפסיד את התחרות ונכנס לדיכאון. אז הבחורה שלו קופצת עליו ואומרת לו: 'מה אתה עצוב? בעוד כמה שנים לא יזכרו מי זכה, אבל תמיד יזכרו את החבטה הזאת!'.
"אז יכול להיות שהיה לנו מזל בעונה שעברה. גל (מקל) הגיע אחרי תחילת העונה, במקרה. ואת הפלייאוף סיימנו במקום השני ברגע האחרון, בזכות סל בשנייה האחרונה, מה שנתן לנו ביתיות במשחקים החשובים. וגמר הפיינל פור שוחק בפעם הראשונה בהיסטוריה בחיפה. ומכבי הידרדרה לקראת סיום העונה ובאמת שיחקה פחות טוב. ובמזל שיחק אצלי דונטה סמית', השחקן הכי טוב בליגה. אפילו אחרי שניצחנו בגמר, עיתונאים כל הזמן שאלו אותי: מה היה הסיפור עם פול סטול שזרק עליך כדור באימון, או דונטה שלא רצה להתאמן, וכו'. ואגב, הם בכלל לא יודעים שעידו קוז'יקרו התאמן אפילו פחות מדונטה, ושסטול רצה לשחק עבורי בירושלים ושעזרתי לו לשחק בסאמר ליג, ושגל שלח אליי אתמול סמס, ולפני כמה ימים פאט קלאת'ס שלח מייל שהוא מתחתן בקרוב... אבל זה לא משנה. אז מה הסיפור? אין סיפור! יש רק סיפור אחד: זכינו באליפות, עשינו משהו בלתי-נשכח, וזהו. זה מה שיזכרו תמיד, וכל היתר לא משנה. בדיוק בשביל זה הביאו אותי לירושלים: כדי לעשות גם כאן משהו מיוחד, אולי אפילו יותר מיוחד ממה שעשינו בחיפה".
***
הגישה של גרינברג לכדורסל היא גישה אולטרה-אמריקאית. לא סתם אמריקאית; היא גישה קלאסית של איש NBA. זו גישה שאומרת: לא אכפת לי מה אתה עושה בחיים שלך, כל עוד תעשה את העבודה על המגרש כמו שצריך. בכל זאת, אחרי שלושים שנות עבודה בכדורסל האמריקאי - מהן כעוזר מאמן בקליפרס ובניקס, כאיש הנהלה בכיר בבלייזרס וכג'נרל מנג'ר של הסיקסרז, ועשור בליגת המכללות, כעוזר מאמן (של אחיו הצעיר סת') בדרום פלורידה ובוירג'יניה-טק וכמאמן אוניברסיטת רדפורד הקטנה - גרינברג למד להבחין בין העיקר לטפל.
"מה שאני רוצה זה ניצחונות", הוא אומר. "אני יודע שיש מירושלים ציפיות גבוהות. התקשורת, האוהדים, ההנהלה, כולם רוצים להצליח. אני מקבל את זה. אני אוהב את זה. זה משאיר אותי צעיר. לא אכפת לי מה אומרים עליי, כי אני יודע דבר אחד: אם ננצח, כולם יהיו שמחים. אם נפסיד, כולם יכעסו ובסוף יאשימו את המאמן. אוהדים רוצים להזדהות עם קבוצה מצליחה. הקהל של ירושלים קשה? לך לפילדלפיה ותראה מה זה קהל קשה".
סיפור: גרינברג הגיע לארץ במקרה, בזכות יוזמה אישית ותושייה. באחד הימים של שנת 2011, בעת שאימן בוונצואלה, שמע על ג'ף רוזן והפרויקט בחיפה. גרינברג, שמעולם לא ביקר בישראל עד אז - אבל שמע על הכדורסל הישראלי דרך חברים יהודים כמו האווי לאסוף, סטיב שלכטר ולו סילבר - החליט שזו יכולה להיות חוויה מעניינת. הוא לא התבייש להרים לרוזן טלפון. "אמרתי לו: 'אם זה משהו שתרצה לשקול, אשמח לדבר איתך'", מספר גרינברג. "בשנה הראשונה זה לא הסתדר. אחר כך הטיימינג היה יותר טוב".
לא סתם הגיע גרינברג לוונצואלה, ואחר כך לישראל. לשיא הקריירה העפיל כאשר מונה בשנת 96' לג'נרל מנג'ר פילדלפיה - מינוי שהפתיע את עולם הכדורסל האמריקאי והחזיק עונה אחת בלבד (בעונה הזו, אגב, החליטה פילדלפיה לבחור בדראפט את אלן אייברסון. לגרינברג מניות גדולות בהחלטה). למעשה, עד שנת 2007 גרינברג מעולם לא שימש כמאמן ראשי: בשנות ה-80' שימש כעוזר מאמן ב-NBA, בשנות ה-90' כמנהל ב-NBA, ובראשית שנות האלפיים כעוזר בליגת המכללות.
הקבוצה הראשונה שנתנה לגרינברג את המושכות כמאמן ראשי הייתה אוניברסיטת רדפורד הקטנה, ואחרי ארבע שנים - שתיים שהסתיימו במאזן חיובי (ואחת מהן כללה העפלה לטורניר ה-NCAA, הישג חשוב לרדפורד) ושתיים שהסתיימו במאזן שלילי - התפוצצה בשנת 2011 פרשה מכוערת, שאילצה את גרינברג להתפטר: ה-NCAA חשפה כי רדפורד העניקה הטבות בלתי-חוקיות למספר שחקנים, ובדו"ח החקירה נטען כי במהלכה אף שידל גרינברג את שחקניו לשקר לחוקרים. בשנת 2012, עם השלמת החקירה, הוטל על גרינברג עונש חסר-תקדים של הרחקה דה-פקטו לחמש שנים מאימון במכללות. לכן נאלץ לנדוד לגלות - לוונצואלה, ומשם לישראל.
גם היום מסרב גרינברג להרחיב בנושא. "בקולג' החיים לא פשוטים", הוא אומר. "הקולג'ים מתחלקים לשלושה: היי מייג'ורס, מיד מייג'ורס, ולואו מייג'ורס. הקולג'ים הגדולים מספיק עשירים כדי להציע לשחקנים מלגות יפות. אבל לא כולם הם דיוק וצפון קרוליינה. רדפורד לא בליגה הזאת. נאלצנו 'למכור' משחקי בית שלנו 3-4 פעמים בשנה לקבוצות אחרות, כדי שיארחו אותנו אצלן ושאנחנו נהנה מההכנסות. זה היה מכניס לנו כמה מאות אלפי דולרים, מה שהיה עוזר לנו לתת מלגות נוספות. אני לא רוצה להיכנס למה שקרה שם, אבל אני רק יכול לומר לך שאני אוהב הרבה יותר את מה שאני עושה בישראל מאשר את העבודה בקולג'ים. שם הסתובבתי רוב השנה באוטובוס בדרך למשחקים במקומות נידחים. כאן לחצתי את היד לשמעון פרס".
***
בחיפה עבד גרינברג אצל בעלים שבנה עבורו את הקבוצה. אומנם, גם בירושלים יש להנהלה סיי מקצועי - המנכ"ל גיא הראל היה בעברו סוכן שחקנים בכיר, שייצג כוכבים כמו ניקולה וויצ'יץ' - אבל בירושלים יש ליכולות של גרינברג יותר מקום לבוא לידי ביטוי. שם הוא יכול לא רק לאמן, אלא גם לעסוק בבניית הקבוצה, לטווח הקרוב והרחוק; מה שעשה במשך שנים ב-NBA ובקולג'ים. ויש לגרינברג המנהל אסטרטגיה ברורה לגבי איך מקימים אלטרנטיבה מקצועית למכבי תל אביב.
"אני רוצה לבנות קבוצה ישראלית טובה", הוא אומר. "אני רוצה לפתח את הכישרון המקומי. להתמקד בפרוספקטים ישראלים חדשים. להשקיע מאמץ בנוער. ולהמשיך ולקדם את הישראלים המבוגרים יותר שלנו. אנחנו כמובן רוצים להרים את התקציב כדי למשוך זרים ברמה גבוהה יותר, ובסה"כ לבנות מוצר שהקהל יוכל להזדהות איתו. יש לנו בעלים חזקים והנהלה חזקה, יש לנו אסטרטגיה, וזה תהליך. הכי חשוב לבנות קבוצה שהאוהדים ירצו לראות. זה לא 'Flash in the pan', משהו שכאן לרגע. זה פרויקט שיישאר להרבה זמן. אנחנו רוצים לבנות מותג. ולפעמים אני חושב כג'נרל מנג'ר. אני אוהב לעבוד עם שחקנים שאפשר לפתח אותם".
- את ליאור אליהו אפשר לפתח? זה בכלל שחקן שיישאר בירושלים בשנים הבאות, או שינצל בקיץ הקרוב את סעיף היציאה ויעזוב?
"אני חושב שליאור עוד יכול להתפתח, ואני חושב שליאור רוצה להישאר כאן ולעבור איתנו את התהליך הזה. ליאור חשוב לעתיד של ירושלים, ולדעתי הוא יישאר עד סיום החוזה שלו. הוא אמר לי שלפני שהחליט לחתום בירושלים הוא חשב על כל מיני פקטורים, אבל הכי חשוב היה לו למצוא מקום שיוכל ליהנות בו. בנוסף, הוא מאוד אהב את החזון שלנו. הוא אוהב את ישראל, הקרבה למשפחה חשובה לו, ומכל הסיבות הוא בחר בנו. אני מנסה לעזור לו כשחקן. אני רוצה אותו חופשי, ושיגדל ככדורסלן. ליאור הוא שחקן עם אינסטינקטים טובים. אני רוצה לתת לו את ההזדמנות להיות חופשי".
- אתה מודע לכך שאליהו והלפרין נמצאים אצלך רק כי מכבי לא רצתה אותם.
"אני לא יודע מה קורה בתוך מכבי, אבל אני שמח שיש לנו אותם. הם מספיק טובים לכל קבוצה. גם למכבי".
- מה יהיה עם כדיר?
"ברור שההחתמה של ליאור משפיעה עליו. הוא מקבל את זה שההחתמה של ליאור שיפרה את הקבוצה, והוא מנסה להמשיך ולעבוד. האם הוא יסיים את העונה אצלנו? אני מקווה. כמאמן אני כמובן רוצה שהקבוצה שלי תהיה הכי טובה ועמוקה".
- די ברור שחסר לכם גארד.
"אנחנו פתוחים לצרף עוד שחקן בקו החוץ. יותם ודרווין משחקים הרבה מאוד דקות. יש לי פחות גמישות בקו האחורי מכפי שאני מצפה ורוצה. אנחנו פגיעים בקו האחורי ואנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזו".
***
אלה לא תשובות של פוליטיקאי. סתם של ג'נטלמן אמריקאי טיפוסי להחריד. מעמד המאמן הישראלי? "זה עולם קטן עבורם. התרשמתי מרמת האימון כאן". השחקן הישראלי? "מפתיע לטובה. יש כאן הרבה כישרונות. מנקו ואריאל יכולים לשחק בקבוצת קולג' מדרג הביניים. אני גם מאוד אוהב את עוז בלייזר". ג'ף רוזן? "אוהב להיות מעורב, למד את תורת בניית הקבוצה ואת הליגה הישראלית. זה לא שהוא מקבל החלטות באימפולסיביות או פועל בעיניים עצומות". דונטה סמית'? "הכישרון הכי גדול בליגה. יש לו אישיות נהדרת, הוא אחד הבחורים הכי מצחיקים שאני מכיר, חבר טוב לקבוצה, לא אנוכי. תקרית הטוויטר הייתה הדרך שלו להראות תמיכה בחבר לקבוצה. אולי לא הדרך הטובה ביותר, ואני חושב שדונטה מבין את זה היום, אבל הוא בחור אמוציונאלי". מכבי תל אביב? "מכבד אותם. יש להם קבוצה חזקה. האם הם מונופול? אם למישהו יש אספירציות - ולמכבי יש אספירציות - הוא לא צריך להתנצל לגביהם. הם מאלצים קבוצות להרים את הרף, גם פיננסית. הם מאלצים אותך להיות מקצוען". ובכן, גרינברג לא יספק נאום שתיקת הכבשים.
אבל נאום אחד גרינברג כן ביקש לספק. לקראת המפגש מול דיוויד בלאט ("מאמן נהדר, הוא יכול לאמן בכל מקום, גם ב-NBA, אבל קודם צריך להגיע לשם כעוזר. יש לשחקנים שם אופי מסוים. הם צריכים זמן כדי להעריך אותך") - במקרה, או שלא - הוא רצה להתעמת, בפעם הראשונה, עם הטענות על סגנון האימון המתירני והרך שלו, כביכול. וכך הוא אמר, מילה במילה:
"אני דורש מהשחקנים שלי הרבה, אבל אני חושב שאני הוגן. אני רוצה שהם יאהבו כדורסל כמו שאני אוהב. אני לא רוצה להיות מאמן כזה ש'מרביץ' לשחקן כדי שישחק. אני רוצה להתייחס אליהם כמו גברים, ואני רוצה שהם יעריכו את זה. אני רוצה שהשחקנים ישחקו כדורסל חופשי, מהאינסטינקטים שלהם. אם הם משחקים הגנה ונותנים את הכל, ודואגים להיות חלק מהקבוצה, אז אין לי סיבה להיות קשה איתם.
"אני גורם לשחקנים שלי להבין שיש ארבעה דברים חשובים במשחק: 1. הגנה. 2. לא להיות אנוכי בהתקפה. 3. להיות תחרותיים, To Compete. אבל לא 'Bullshit Compete', אלא להבין שכשאתה מתמודד מול מישהו, זה הופך לעניין אישי ביניכם. 4. להעריך את זה שלהיות חלק מקבוצה זה משהו מיוחד. זו התורה שלי. זה מה שאני מנסה ללמד. אני לא צריך לצעוק על השחקנים בשביל זה. אני רוצה שעל המגרש הם יקבלו את ההחלטות בעצמם.
"יש אמרה קוריאנית עתיקה שאומרת: 'מנהיג הוא הטוב ביותר כשבקושי יודעים שהוא קיים. הוא לא כל כך טוב כשמצייתים ומריעים לו. והוא הגרוע ביותר כשהנתינים מתעבים אותו. אבל אצל מנהיג טוב, כשהעבודה נעשית, יאמרו הנתינים - עשינו את זה בעצמנו'. אני רוצה שהשחקנים שלי ירגישו כאילו הם עושים את העבודה בעצמם, כי בסופו של דבר הם נמצאים על המגרש. אני לא חושב שלצעוק כל הזמן על שחקן או להוציא שחקן החוצה אחרי טעות זו הדרך. אני לא מאמין בזה. אם יש לך שחקנים עם אינסטינקטים טובים, הם כבר ידעו מה לעשות".
- אז מה המטרה של מאמן?
"המטרה של המאמן היא למצוא את השחקנים שיכולים להשיג יותר איתו מאשר בלעדיו. אתה יודע, יש סיפור על בחור מפורסם מדרום וירג'יניה, שהוא אחד המומחים הגדולים בעולם לבניית גיטרות. פעם שאלו אותו מה הפילוסופיה שלו לגבי בניית גיטרות, והוא אמר: 'אני לוקח עץ טוב, וחותך החוצה כל מה שהוא לא גיטרה'. ככה גם אני, כמאמן כדורסל: אני לוקח שחקנים שהם אנשים טובים ושיש להם יכולות, וכל יום אני חותך החוצה את הדברים שהם לא כדורסל טוב. אני גורם לשחקנים לשחק כדורסל טוב יותר ולהבין את זה".
- הפועל ירושלים בדרך לשם? היא יכולה לזכות באליפות?
"אנחנו עוד לא מספיק טובים כדי לדבר על אליפות. יש לנו פוטנציאל, אבל אנחנו עוד לא שם. אנחנו עדיין צריכים להשתפר. אבל אני גם לא שולל את האפשרות שזה יקרה".
ohad@walla.net.il