הפרס של מונס דאבור על הגול שכבש העונה ב-1:4 של מכבי תל אביב מול סכנין היה ראיון ברדיו יממה לאחר מכן. במשך תשע דקות ניסו פרימו, איינשטיין וקופמן לחלוב כותרת מהחלוץ, שלא ממש שיתף פעולה, ונשמע די רדום ואפאתי. ואז, ללא הכנה או הקשר, הוא נשאל לפתע מה הוא יכול לספר על ארסנל בעקבות "מידע שקיבל פרימו". והאמת היא שדאבור פשוט אוהד את התותחנים. אין ולא היה כאן מעקב חשאי, בטח שלא מגעים או מו"מ, אבל מרגע שקלט שהמראיינים חושבים שאולי עלו על סקופ, הוא החליט לזרום עם הדאחקה. מבלי להודיע להם. ''ארסנל? למה השאלה הזו?'', השתומם, ובמקביל הפיח חיים בתקוות באולפן, שם כבר קיוו שהשיגו את סיפור השנה. איינשטיין פנטז ("לוונגר יש מאגר כישרונות עצום של שחקנים מהעולם, לא אתפלא אם מונס שם"), פרימו הפליג ("אני לא שואל סתם. נו, יש משהו?"). ודאבור? הוא נתן להם להשתובב עוד קצת לפני שחתך בחיוך: "המידע שקיבלת הוא רק כי אני אוהד של הקבוצה. זה הכול".
דאבור קרוב לסיכום על הארכת חוזהו במכבי תל אביב
22:00, ערוץ 9 וספורט1 HD: אפואל ניקוסיה - מכבי תל אביב
קרלוס גרסיה מחכה: "יהיה אדיר לעבור שלב"
והסתירה הזו, בין היבשושיות מעל פני השטח לבין הבלחות של ערמומיות ושובבות, היא רק דוגמא אחת מיני רבות לקונפליקטים שקיימים בדאבור, האדם והכדורגלן. מצד אחד צנוע ונטול אגו, ומצד שני יודע בדיוק מה הוא שווה, מה מגיע לו, ואם לשפוט על פי המשאים והמתנים שלו מול מכבי גם איך להשיג את זה. מצד אחד זז על הדשא בתנועה שנראית נונשאלנטית-עצלה באופן חריג (ויש כבר חיקוי משעשע ברשת ראו למטה), ומצד שני תזזיתי בטירוף, לא מפסיק לרוץ וחד מול השער. מצד אחד עדיין ילד, שחווה טרגדיה משפחתית נוראית כשאיבד את אביו כבר בגיל 18, ומצד שני פייטר עם ראש חזק וחוסן מנטלי נדיר. בחור שקט אבל אהוב ופופולארי בחדר ההלבשה, גולר מלידה שמעדיף לא פעם מסירה ומתמחה גם בפרמטר הזה. אבל זה לא נגמר כאן.
הסתירה הכי גדולה שקשורה לדאבור אינה טמונה בו אלא דווקא ביחס כלפיו. לא היחס מראשי המועדון, הצוות המקצועי או אנשי כדורגל באופן כללי, שמעריכים אותו מאוד (כפי שיוכח בהמשך), אלא בעיקר מכל מי שמסביב לעסק. הקהל, התקשורת. הגדרה מילונית מסודרת למושג 'אנדרייטד' עדיין אין, אבל נדמה שאם קיימת דמות שמגיע לה להיות מכונה כך בנוף הכדורגל הישראלי הנוכחי, אין מועמד מתאים ממנו כרגע (או לפחות לא היה, עד לסיבוב ההופעות במדי הצעירה בשבוע שעבר). למעשה, במובן מסוים לא בטוח מה עשו יותר ארבעת השערים שכבש תוך ארבעה ימים בנבחרת סייעו לו כשמיתגו אותו סוף סוף בתודעה הקולקטיבית כסופר סקורר, או עשו לו עוול בכך שהשכיחו שדאבור עושה את אותם הדברים כבר שלוש שנים, נותן מספרים שכל חלוץ בגילו חולם עליהם: אלוף מדינה שכובש, נלחם וזוכה לכמות נכבדה של דקות במועדון שמחזיק שני הרכבים שיכולים לרוץ לאליפות.
ולמה דאבור הפך לאנדרייטד למרות גיליון הנתונים המרשים שהוא מחזיק כבר בגיל 21.5? הרי המספרים היו תמיד לטובתו. הוא הבקיע בצרורות באחת מקבוצות הנוער המופלאות שהיו למכבי בשנים האחרונות (דאבליסטית 2010/11), פרץ עם תשעה שערים כבר בעונת הבכורה בבוגרים, וכבש עוד עשרה בעונת האליפות (זאת למרות שנפצע חודש וחצי לסיומה, ועל אף שהשלים 90 דקות רק ב-2 מ-26 משחקים בהם שותף). ועדיין, לפחות עד שייערך סקר מקיף בסוגיה, אפשר להניח בזהירות שאנשים שישאלו מי שלושת החלוצים מליגת העל שהיו רוצים לראות בקבוצה שלהם, יציינו שמות כמו ברדה, יצחקי, שכטר, דמארי ופריצה לפני שיגיעו לדאבור. אולי לפני שבכלל ייזכרו בו.
"אתה יודע מה ההבדל בין החלוצים שהזכרת לבין מונס? הוא עדיין צעיר, והתהילה לא מעניינת אותו עכשיו. הוא מבין היטב שהעתיד כולו לפניו", מסביר אלון חזן, שמלווה מקרוב את תהליך ההתפתחות של דאבור כעוזרו של מיכאל ניס בנבחרת הצעירה. "שים לב איך הוא מנהל את המו"מ עם מכבי. בשבוע שבו הוא נתן ארבעה שערים בנבחרת, הוא עומד מול המיקרופונים ואומר 'אני שחקן מכבי ורוצה להישאר שם'. הוא יודע שלא מסתנוורים ברגע. ובגלל זה, אם תשאל בעוד שנה מי חמשת החלוצים הטובים בארץ, אין לי ספק שבכל קונסטלציה, מלמטה עד למעלה, הוא יהיה ברשימה. אולי מבחינת חשיפה יהיו גדולים ממנו, אבל מבחינת נתונים, הוא יהיה בשורה הראשונה. הוא כבר שם".
ועניין החשיפה היא פרמטר לא פחות קריטי בחקר סוגיית ה'מוערך מספיק או לא'. לדאבור, חובה להודות, אין סקס אפיל מיוחד. הוא לא בונה לעצמו שם דרך ברים, השקות, צילומים וקשר הדוק עם עיתונאים. אין סביבו גם איזה סיפור מסגרת פיקנטי. הוא לא ליגיונר חוזר, הוא לא בא להפריח את הנגב או את וולפסון, ובטח שלא שב אחרי עונת גלות שנכפתה עליו בקפריסין. השביל עוקף הכריזמה שאימץ, ושבסופו של דבר מוכרח להסתנכרן עם כניסה למסלול של הגדולים, הוא עבודה קשה. קוריוז שחלק לאחרונה אלי אוחנה ב'יציע העיתונות' מספר את הסיפור. "צירפתי אותו בעבר לנבחרת הנוער, ואני מודיע לכם שאחרי שבועיים ניפיתי אותו. הוא היה חלש גופנית, ולא מספיק טוב. כשקראנו לו שוב בהמשך, הוא הפך בין לילה לשחקן מפתח. הוא השתפר תוך חודשיים-שלושה בכל הפרמטרים - מהירות, הבקעת שערים, חדות, חוכמת משחק. גרף ההתקדמות שלו מהפעם הראשונה ועד היום זה שיפור של 3,000 אחוז".
גיא לוזון לא אוהב להתראיין העונה כשהוא לא חייב אך למשמע צירוף המילים מונס ודאבור הוא חורג, ולו במשפט. "צמא ללמוד, חרוץ, צנוע, מוכשר". כך הוא מאפיין את החלוץ שאימן בצעירה. ושווה להתעכב שוב על הצימאון ללמידה הזה שמאמן ליאז' (וגם אוחנה) הזכירו, כי זה הסיפור המרכזי עם דאבור הוא רק הולך ומשתפר. בגיל שבו הרבה כדורגלנים ישראלים שהוזכרו כהבטחות, כבר החלו לדשדש, לדאבור יש בארגז הכלים מגוון יוצא דופן. הוא בועט בשתי הרגליים, כובש גם בראש ועושה המון הגנה. הוא לא בנוי כמו שור אבל מצוין כחלוץ תשע. הוא לא נראה מהיר, אבל יעיל ומסוכן גם באגף. הוא יודע לשחק עם הגב לשער, אבל הדריבל שלו מספיק טוב גם כדי להצטרף עם הפנים. רק לפני מספר ימים כתבה באתר הזה כינתה אותו "שחקן התקפה מושלם". המציאות והנתונים בהחלט מתחילים להתיישר, וכשמה שכן דורש ליטוש ילוטש (בעיקר הפיזיות והריכוז), אולי הדיון על מידת ההערכה המגיעה לו יהפוך ללא רלוונטי.
הדבר היחיד שכן יכול להאט את ההתקדמות של דאבור זו סאגת החוזה החדש, שמסרבת להסתיים. הסיטואציה מוכרת - כוכב נוער שחתם על חוזה ארוך טווח כשעלה לבוגרים, עשה שדרוג ביכולת והופך לשחקן חופשי בסוף העונה. השחקן מגשש, רוצה להשאיר הכול פתוח בזמן שהקבוצה לחוצה, רוצה חתימה ויכולה לייבש ביציע. כרגע נראה שבסוף יהיה ירח דבש, אבל בקיץ התמונה היתה אחרת לגמרי. דאבור, שממילא חזר מפציעה ונזקק לביטחון, בקושי ראה דקות. הוא לא שיחק בשני מחזורי הליגה הראשונים ולא במפגשים הכפולים מול גיורי ובאזל. ידיעות על מעבר אפשרי לקבוצה אחרת בארץ, אולי במסגרת טרייד, עלו לאוויר. ולא סתם. "היה ברור למונס שעניין החוזה יהווה פקטור אבל הוא לא חשב שכזה משמעותי", מספר שחקן במכבי. "כולנו ידענו וראינו שהוא מאוכזב מהמעמד שלו. זה היה ניכר גם באימונים, אבל הוא רגיל לחוסר בהירות. הוא ידע בתוך תוכו שהוא יחזור במהרה להיות גורם משמעותי?.
והוא אכן חזר. מותיר אותנו רק עם שאלה אחת מה תהיה התחנה הבאה במסע, ומתי יגיע זמנה? אם לשפוט על פי התחזית של חזן, היעד העתידי כבר סומן. "מונס יודע שאין לו שום סיבה להזדרז כרגע כי הוא נמצא במועדון פנטסטי שעוד ייתן לו הזדמנויות, אבל לא רחוק היום שהוא ירצה לעשות את הדברים שהוא יודע לעשות גם בחוץ". גול הערב בניקוסיה ומעבר שלב באירופה בהחלט יעזרו לקדם את הנושא. מי יודע, אולי אפילו את הכניסה למאגר הכישרונות ההוא של ונגר.