פפ-רפקציוניזם: גווארדיולה לעומת היינקס, מה השתנה בבאיירן?

בשבוע שעבר נערך בברלין טקס "במבי", בו מוענקים פרסים לנבחרי השנה בגרמניה. הזוכה בקטגוריית הספורט היה כמובן יופ היינקס, המאמן הפורש שהוביל את באיירן מינכן לטרבל מפואר ולעונה הגדולה בתולדותיה. מי שהעניק לו את הפרס היה יורשו בתפקיד פפ גווארדיולה, שבגרמנית צחה שיבח את קודמו בתפקיד. "אני לא אוכל להתעלות על מה שעשית", אמר המאמן הקטלאני. "ההישגים שלך חקוקים בהיסטוריה של הכדורגל. יופ הוא אגדה בגרמניה וגם כל ילד בספרד יודע מי הוא. השארת לי קבוצה מושלמת. עבורי, באופן אישי, אתה מודל לחיקוי". דברי ההלל של פפ הותירו אפילו את היינקס המום ונרגש. הרגע הזה סימל את האופן החלק בו עברו חילופי המשמרות על הקווים של באיירן, ומבחינת גווארדיולה שם סוף לניסיונות להשוות בינו לבין קודמו.

אבל אנחנו לא יכולים בלי אותן השוואות. אחרי כמעט ארבעה חודשים של כדורגל ורגע לפני משחק העונה הגרמני בו באיירן מינכן תתארח אצל דורטמונד (שבת, 19:30, ספורט1 ו-HD) זה זמן טוב לערוך הקבלה ראשונית בין באיירן של יופ לבאיירן של פפ ולבחון את תקופת ההסתגלות של הבווארים לסגנון של מאמן ברצלונה לשעבר. מה שינה ב"קבוצה המושלמת"? מה שימר? מה הביא מברצלונה?

פרנק ריברי נפצע בצלעות ויחמיץ את משחק העונה

מי זה גצה? הנריך מחיטריאן השתלב נהדר בדורטמונד

מאטס הומלס הצטרף לרשימת הפצועים הארוכה של דורטמונד

עד לנקודת הזמן הזו, אחרי 12 משחקי ליגה ועוד ארבעה בשלב הבתים של ליגת האלופות, הנתונים של השניים כמעט זהים.

באיירן של גווארדיולה צברה 32 נקודות ב-12 מחזורי ליגה (10 ניצחונות, 2 תיקו, 0 הפסדים) ומוליכה את הטבלה עם ארבע נקודות יתרון ויחס שערים 7:27. בעונה שעברה, באיירן של היינקס החלה את העונה עם שמונה ניצחונות רצופים, אבל אחרי 12 מחזורים היו במאזנה 31 נקודות (10 ניצחונות, 1 תיקו, 1 הפסדים). נקודה פחות מבאיירן הנוכחית, אם כי היא נהנתה מיתרון שמונה נקודות בפסגה (על פני שאלקה) ויחס שערים מרשים של 5:31 שמשמעותו הגנה חזקה יותר והתקפה מוחצת יותר.

כמו כן, באיירן של היינקס זכתה בסופרקאפ הגרמני עם ניצחון 1:2 על דורטמונד, בעוד גווארדיולה הפסיד בתחילת העונה 4:2 ליריבה המושבעת באותו מעמד, אך תיקן עם הנפת הסופרקאפ האירופי. בליגת האלופות היתרון שייך לגווארדיולה, שניצח את כל ארבעת המשחקים עד כה בשלב הבתים עם יחס שערים 1:12, לעומת היינקס שבעונה שעברה ניצח שלושה מארבעת המשחקים הראשונים עם יחס שערים 5:10, אך הפסיד לבאטה בוריסוב (3:1) במשחק שאף אחד לא זכר בסיום העונה, כאשר הבווארים חגגו זכייה בליגת האלופות.

בסך הכול: גווארדיולה עם הפסד אחד בכל המסגרות מפתיחת העונה, לעומת שניים של היינקס בתקופה המקבילה אשתקד. הוא גם הוסיף 12 משחקי ליגה ל-25 של קודמו, כדי שבאיירן תנפץ את השיא העתיק של המבורג עם 37 משחקים ללא הפסד בבונדסליגה. עבור הנשיא אולי הנס זה הספיק כדי לקבוע: "בעונה שעברה הייתה לנו סופר קבוצה. עכשיו יש לנו סופר-סופר-סופר קבוצה, ופפ הוא הסיבה לכך. אין ספק שתחתיו באיירן טובה יותר".

ראשית, זכות הדיבור לאריאן רובן: "אתם לא צריכים להפריז בכל דבר. כמובן שגווארדיולה שינה מעט, יש התאמות קטנות פה ושם, אבל הוא לא שינה את באיירן".

שינויים קלים, ובכל זאת שווה לבחון אותם ולהתחיל מהמערך. אחרי שמיקסמה את יכולותיה ב-4-2-3-1 של היינקס, באיירן עברה לשחק 4-1-4-1 ורסטילי תחת הדרכתו של גווארדיולה, שחרג במעט מה-4-3-3 המפורסם של ברצלונה, אם כי לפעמים עובר למערך הזה תוך כדי תנועה. במשחק האימון השני של באיירן, בו פיגרה אלופת אירופה 1:0 מול TSV ריגן החובבנית, גווארדיולה הציג לראשונה שניים מהשינויים שלו: הצבת הקפטן פיליפ לאהם בקישור האחורי ושימוש בפרנק ריברי כחלוץ הנסוג. זה נגמר בניצחון 1:9. "כולם נותרו מבולבלים ולא הבינו מה הוא עושה, אפילו ריברי טען שהשחקנים יצטרכו זמן כדי להתרגל, אבל גווארדיולה שכנע את כולם", כתב פלוריאן קינסט.

ההסתגלות של השחקנים לשינויים - גם אם היו קוסמטיים בלבד - הייתה מהירה למדי והפתיעה אפילו את גווארדיולה שדיבר על כך לא אחת. הנתונים הסטטיסטיים מספרים את הסיפור טוב יותר. באיירן מינכן מציגה העונה נתון מרשים של 71 אחוזי החזקה בכדור בממוצע למשחק, לעומת 63 אשתקד. היא מדורגת ראשונה מבין כל הקבוצות בחמש הליגות הבכירות של אירופה, לפני ברצלונה עם 66.5 אחוזים. הנעת הכדור והמשחק המסודר מביאים לכך ש-17 מ-27 שערי הליגה הובקעו ממהלכים פתוחים, אך אף לא אחד בהתקפה מתפרצת (עוד שבעה במצבים נייחים ושלושה בפנדלים). באיירן מחזיקה בכדור וכך מייצרת מצבים, בניגוד לשימוש התכוף בכדורים ארוכים לעבר שחקני הכנף או החלוץ מריו מנדז'וקיץ' בעונה שעברה, אז היו לה תשעה שערים במתפרצות.

גם מנואל נוייר, שאמנם ספג עד כה שבעה שערי ליגה לעומת חמישה באותו פרק זמן בעונה שעברה, מרוצה מהסגנון שמאפשר לו להיות מעורב יותר במשחק. "עבודת השוער קלה יותר העונה כי אנחנו מחזיקים יותר בכדור", טען נוייר, שמרגיש יותר ויותר כמו ויקטור ואלדס. "בעונה שעברה שיחקנו לא מעט על כדורים ארוכים לעבר מנדז'וקיץ'. העונה גם החברים מחפשים אותי יותר ואני משתתף פעיל בהנעת הכדור".

השליטה המוחלטת הזו בקצב המשחק מלווה גם ב-89 אחוזי דיוק במסירות, לעומת 87.4 תחת היינקס בעונה שעברה. גם בקטגוריה הזו באיירן היא הטובה באירופה כרגע, כשהיא מקדימה במעט את ברצלונה (88.7) ופריס סן ז'רמן (88). בנוסף, הבווארים בועטים לשער 19 פעמים בממוצע למשחק. טוב יותר מה-17.1 של העונה שעברה, אך פחות מדורטמונד שמציגה ממוצע של 20.7.

השינוי המעניין מכולם הוא בקישור האחורי. בסטיאן שווינשטייגר וחאבי מרטינס היו צמד מוצלח שתרם רבות לטרבל בעונה שעברה. שניהם התחילו את העונה עם פציעות (שווינשטייגר הספיק להיפצע שוב) וגווארדיולה הפתיע כשוויתר על לואיז גוסטבו, שהחליף אותם בצורה טובה כשנדרש לכך. מי שתהה לגבי ההחלטה, קיבל תשובה מתוחכמת בדמות הצבתו של הקפטן לאהם בעמדת המפתח, כאיש שמקשר בין החלק האחורי לחלק הקדמי. אם תרצו, בוסקטס של באיירן.

לאהם הוורסטילי, ששיחק כבר כמגן ימני, מגן שמאלי וגם בכנפיים בקישור, התגלה כהברקה גם בקישור האחורי. הוא טכני, הוא קורא את המשחק בצורה מושלמת והוא חכם. מאוד חכם. "הוא כנראה השחקן האינטליגנטי ביותר שאימנתי", אמר עליו גווארדיולה. "הוא ברמה אחרת לגמרי".

מרוויח מרכזי נוסף מהשינוי הזה, ואולי האיש ששדרג את מעמדו יותר מכל אחד אחר בסגל של באיירן, הוא ראפיניה. המגן הברזילאי פתח שש פעמים בלבד בליגה בכל העונה שעברה. העונה הוא כבר עלה שמונה פעמים בהרכב ונכנס כמחליף בשלושה משחקים נוספים. ובכלל, 20 שחקנים כבר שותפו העונה ב-12 משחקי הליגה של באיירן, כולל שחקני ספסל שוליים דוגמת דייגו קונטנטו (מגן שפתח כבלם) או יאן קירשהוף (בלם שנכנס כמחליף כדי לשחק בקישור). וזה ממאמן שדגל ברוטציה קצרה של לא יותר מ-18 שחקנים בימיו בברצלונה. כל צד עשה את ההתאמות שלו.

ההבדל העיקרי בין ברצלונה לבאיירן מינכן נעוץ בשחקנים. אצל הקטלאנים הדריך גווארדיולה קבוצה שהורכבה ברובה מבוגרי אקדמיית לה מאסיה. שחקנים שהתחנכו על ברכי הפילוסופיה המקצועית של ברצלונה. בבאיירן, הוא נדרש למצוא את שביל הזהב בין הסגנון שלו לסגנון שכבר הוטמע בקבוצה, ותוך כדי לגרום לאוסף כוכבים מכל קצוות תבל להבין את הראש שלו. החיבור היה מהיר מהצפוי. זה לא טיקי-טאקה, אלא מיזוג מרענן ואטרקטיבי בין הכדורגל של באיירן, כולל משחק הלחץ והשימוש באגפים, לבין הנעת הכדור המסודרת בה מאמין גווארדיולה.

טיאגו אלקנטרה אמור היה להיות הנדוניה המרכזית שהביא איתו פפ מברצלונה, אך הוא נפצע בתחילת העונה ודי נשכח בשל ההיעדרות הממושכת. כך, נשארנו בעיקר עם השימוש ב-"9 מדומה" (חלוץ נסוג). מנדז'וקיץ' הוא החלוץ הבכיר של באיירן וגם מלך שעריה עם שמונה כיבושים בליגה ועוד שניים בליגת האלופות, אולם במשחקים הגדולים מאמנו מעדיף להתחיל איתו על הספסל. ב-1:3 הנהדר על מנצ'סטר סיטי, הוצב תומאס מולר כחלוץ נסוג, כשלפרקים רובן הגיח מצד ימין כדי להחליף אותו. כך היה גם שלושה ימים לאחר מכן נגד לברקוזן (ג'רדאן שאקירי פתח במקום רובן והתחלף מדי פעם עם מולר בחוד) ובמשחק החוץ מול ויקטוריה פלזן היה זה מריו גצה שעדיין לא השתלב ונוסה לראשונה בעמדה המסקרנת. אף אחד מהם לא סקורר כמו ליאונל מסי, אך הנוכחות של שחקן טכני נוסף רק מגבירה את היכולת של באיירן להחזיק בכדור מול יריבות חזקות, למנוע מהן להגיע למצבים וכמובן גם להניע את הכדור טוב יותר.

"גווארדיולה כל הזמן מכין הפתעות קטנות", הסביר תומאס טוכל, מאמנה של מיינץ שהפסידה 4:1 לבאיירן בחודש שעבר. "יש לו הרבה אפשרויות ואת היכולת לשנות את המשחק בצורה ספונטנית". רובן, למשל, שמוסמר לעמדה בצד ימין בעונה שעברה ולא זז ממנה פרט לחיתוכים המפורסמים שלו עם הכדור, עובר העונה לפעמים שמאלה ולפעמים משחק דקות רבות במרכז. ובכלל, בניגוד לברצלונה, באיירן מסתמכת הרבה יותר על משחק האגפים ונהנית גם משחקני כנף מהמשובחים בעולם. השילוב בין דויד אלאבה לריברי בצד שמאל הוא ללא ספק הטוב באירופה בשנה האחרונה, וכשאליהם מצטרף אחד השחקנים מעמדת החוד (מולר, רובן או אפילו מנדז'וקיץ') מדובר בכתישה שאף הגנה לא יכולה לעמוד מולה. מבחינת אולי הנס, אין ספק: "גווארדיולה שיפר קבוצה מושלמת. השיא עוד לפנינו".

לטוויטר של תומר יצחק