טעות בזיהוי: על פרשת ליאור אליהו מהצד של מכבי תל אביב

לניקולה וויצ'יץ' נמאס מ"יחסי הציבור הגרועים של מכבי". הוא רוצה להסביר לכם, אחת ולתמיד, למה ליאור אליהו לא משחק במכבי תל אביב. אז כדאי שתקשיבו.

"נקודת הזמן הרלוונטית לא הייתה עכשיו, אלא בקיץ. בקיץ לא הגענו להסכם עם ליאור ואחר כך המשכנו לבנות את הקבוצה, אז בוודאי שעכשיו לא היה לליאור מקום. אבל אנשים צריכים לדעת שהכסף שהצענו לו בקיץ היה הרבה יותר גדול ממה שהוא יקבל בירושלים. והוא החליט לוותר.

"אנשים מבקרים אותנו, את ה'זהות' שלנו. אני מבין את זה, אפילו שלגליל, למשל, יש יותר זרים מאיתנו. זהות ישראלית נוצרת דרך שחקנים ברמה גבוהה. השוק הוכיח, גם במקרה ליאור, שמצבם של השחקנים הישראלים לא טוב. כל הכדורסל הישראלי נמצא היום בסיטואציה לא טובה. הנבחרות הצעירות לא נמצאות בדרגים העליונים. גם הנבחרת הבוגרת לא הצליחה הקיץ. זו בעיה, אבל לא רק של מכבי, אלא של כל הכדורסל הישראלי. אנחנו רוצים להחתים כל ישראלי שהוא ברמת יורוליג. זה לא אומר שליאור לא שחקן ברמת יורוליג, אבל יש לנו גם גבולות כספיים. החלטנו להקציב לליאור סכום כסף, יפה מאוד לדעתי, אבל לא הצלחנו להגיע איתו להבנות. מכבי לא תחתים שחקן בכל מקרה רק כי אנשים אומרים שהוא ישראלי. אין סיכוי שזה יקרה. הביזנס העיקרי של מכבי זה לנצח, ככה זה תמיד היה, ומכבי תחתים רק שחקנים שיכולים לעזור לה לנצח.

"למכבי יש יחסי ציבור לא טובים, זאת הבעיה. הנושא של ליאור לא מוצג נכון. פתאום, אחרי שהוא חתם בירושלים, אנשים הופכים אותו למייקל ג'ורדן. די לדבר בולשיט. כשישבנו איתו ועם אבא שלו בקיץ דיברתי איתם על התהליך המקצועי שעבר ליאור בשנים האחרונות. על כך שהוא לא התקדם מספיק. לא עבד מספיק. הם לא הסכימו איתי".

סופו: "אנחנו מהטובים ביורוליג העונה"

האוזמן לא מסכים: מכבי תל אביב תגיע לתקרת זכוכית של יכולת

בלאט: "מעטים האמינו שנהיה במקום הראשון"

"זו הייתה טעות של מכבי לא להחתים את ליאור? בסוף זו שאלה של סכומים. רצינו שליאור יישאר, זה נכון. אבל לשלם לו את הסכומים שרצה? לא היה סיכוי. זה מגוחך. אנחנו לא פראיירים, ובתקציב שלנו בנינו קבוצה שמשחקת ותשחק כדורסל טוב. לא ניסחט בידי אף אחד ולא נשלם סכומים מופרכים לאנשים רק בגלל תעודת הזהות שלהם.

"אני מצפה שהאוהדים שלנו יתמכו בנו. אני מצפה שהתקשורת תתעסק בדברים החשובים, בכדורסל. אנחנו מנסים להביא את השחקנים הטובים ביותר ולשחק את הכדורסל הטוב ביותר. נהיה הקבוצה הטובה בישראל ואני מאמין שהעונה יש לנו קבוצה לפיינל פור היורוליג. מה שאנחנו צריכים זו תמיכה.

"אלו לא זמנים קלים עבורנו. קשים אפילו. כולנו מבינים את הסיטואציה עם הישראלים ואנחנו מנסים למצוא פתרונות. אבל הזהות של מכבי לא תלויה בשחקן זה או אחר. אני מבין שהסיפור של ההחתמה של ליאור יותר גדול מאשר הניצחון שלנו על פאו. ואותו סיפור היה עם יותם (הלפרין). אבל אלו לא משברים. במדינה נורמלית מעבר של שחקן מקבוצה אחת לאחרת הוא מהלך נורמלי. כשספאנוליס עבר מפאו לאולימפיאקוס דיברו על זה ביוון שלושה ימים, וזהו. כשמתחיל המשחק, מתרכזים בדברים אחרים. פה זה לא נגמר. אני מתעסק כל היום רק בביקורות, בדברים שליליים. אנחנו משחקים רע? כותבים עלינו רע. אנחנו משחקים טוב, כותבים רע על דברים אחרים. מחפשים אותנו. אבל התקשורת לא מנהלת אותנו. אני רק רוצה שתהיה אווירה חיובית יותר מסביב לקבוצה ושהאוהדים יבינו שאנחנו עושים את הכול כדי לטפל בכל הבעיות. ואנחנו רואים הכול וחושבים על הכול".

במלים אחרות וויצ'יץ' אומר לנו - לכלי התקשורת: אתם לא מבינים את מכבי. אתם תופסים בצורה שגויה את המהות של מכבי. אתם מבלבלים בין אתוסים. ומישהו צריך לנער אתכם ולהגיד לכם את האמת.

זה נכון שבשנים האחרונות כותבת מכבי תל אביב מחדש חלקים מהאתוס שלה, מהזהות שלה. במובנים רבים מכבי של שנת 2013 לא מזכירה בכלל את מכבי של שנת 2005, ובוודאי שלא את מכבי של שנת 1995 או של 1990 (ואין טעם ללכת רחוק יותר, כי הדברים ברורים): למשל, בחשיבות שהיא מייחסת לליגה המקומית. או למשל, באופן שבו היא מתייחסת לכלי התקשורת. פעם אליפות הייתה לחם חוקה של מכבי וכלפי חוץ ניסתה הקבוצה לשמור על מידור של אגף במוסד. היום הבינה מכבי שהליגה הישראלית היא כמעט חסרת-משמעות - לא רק במובן הספורטיבי, אלא גם במובן השיווקי והכלכלי; והיום היא מבינה שהמאבק בתקשורת החדשה הוא חסר-סיכוי.

אבל הרעיון המרכזי שנמצא בבסיס החשיבה של המנהלים - גם אלו מהדור הצעיר, מה שנקרא - נותר זהה: הצלחה באירופה היא המפתח. היא נמצאת מעל לכל. רק בזכות ההופעות ביורוליג, מול פנאתינייקוס או צסק"א או ברצלונה, מגיעה מכבי לקהל מהמעגל השני והשלישי. המעגל הראשון מורכב מאוהדים שרופים שמודאגים במידה דומה ממשחק מול הפועל תל אביב וממשחק מול ויטוריה. אך הם מעטים. המעגל השני והשלישי מורכב מאוהדים-מרחוק, שמתחברים לקבוצה בעיקר בימי חמישי, ולעתים קרובות כלל לא יודעים מול מי מכבי שיחקה בליגה ומה בדיוק עשתה.

זה לא מפתיע שהפועל ירושלים מבינה כעת שאירופה היא המפתח. הקמת הארינה וכניסה ליורוליג הם תנאי-בלעדיו-אין להגדלת המערכת. כנראה שירושלים לא תגיע לעולם להכנסות שנתיות קבועות של כ-20 מיליון דולר - להוציא את מכבי תל אביב, אף קבוצה מחוץ ל-NBA לא מגיעה לשם - אבל רק דרך מעבר לאולם גדול ויצירת מסורת אירופאית תוכל ירושלים להגיע לקהל נוסף ולגדול כמועדון, משהו שיכול, לפי התסריטים האופטימיים ביותר של מנהליה הנוכחיים, להכניס לה בין חמישה לשבעה מיליון דולר לעונה. גם זה סכום שרוב הקבוצות באירופה לא מכניסות. אבל לשם בירושלים מכוונים. עם קצת עזרה כלכלית מהבעלים, תקציב קבוע בסדר גודל של כעשרה מיליון דולר יכול למקם אותה בעמדת זינוק נהדרת באירופה ואפילו כאן בארץ מול מכבי.

אבל מבחינת מכבי, המטרות האמיתיות מעולם לא השתנו מאז 1969 ועד היום במובן הזה שאירופה תמיד הייתה היעד. המפתח. בשנים עברו, משנות השישים ועד לאמצע העשור הקודם, נגזרה חשיבותה של הליגה בדיוק מהסיבה הזו: האלופה זכתה בכרטיס לגביע אירופה. האליפות המקומית לא הייתה חשובה למכבי לכשעצמה; היא הייתה עבורה רק כלי עבור המטרה הגדולה באמת. ומשהפסיקה לשמש כלי, בטלה חשיבותה.

ניקולה וויצ'יץ' אומר לכם, בעצם: אנחנו חיים בספירות של הקצה העליון של היורוליג, לא של נס ציונה. מה המשמעות של הפסד לנס ציונה, לעומת כישלון פוטנציאלי ביורוליג? הכסף הגדול נמצא ביורוליג. האוהדים שלנו קונים מנויים באלפי שקלים - חלקם בעשרות אלפי שקלים, וחלקם במאות אלפי שקלים (בתאים האקסקלוסיביים) - כדי לראות כאן את דיאמנטידיס וספאנוליס ונבארו ורודי פרננדז. המפרסמים שלנו משלמים לנו מאות אלפי דולרים כדי להיחשף בערבי חמישי הנוצצים, לא במשחקים המנומנמים מול אשדוד או הרצליה. מכבי ביורוליג היא עדיין ההצגה הספורטיבית הטובה במדינה, ויעידו 13.2% הרייטינג שסחט המשחק אמש (בנוסף לכך, נתוני ה-HD של ערוץ הספורט לא נספרים) - הניצחון הגדול של מחלקת הכדורגל על פרנקפורט הניב בקושי 6.1% רייטינג בערוץ 1.

ואם הצלחה ביורוליג היא מה שמעניין את מכבי - מבחינה ספורטיבית וכלכלית - מכבי צריכה לעשות את המיטב, לשיטתה, כדי לבנות סגל שמכוון קודם כל לכך. אפשר להתווכח על פילוסופיית הרכש של מכבי, אפשר להתווכח על האופן שבו היא בונה את הקבוצה בשנים האחרונות, אפשר לריב על אופן חלוקת התקציב וכו' - כל אלו וויכוחים לשם-שמיים; אבל אי-אפשר להתווכח על כך שראשיה מנסים לעשות את המיטב, כפי שהם מוצאים לנכון.

כאן בדיוק מגיעה ההתפכחות של ההנהלה מהישראלים, עליה כתבנו עם ביטול חוזהו של אליהו בקיץ. במקור, מי שהחזיר את אליהו למכבי בקיץ 2010 תמורת חוזה העתק המדובר הייתה משפחת פדרמן: בעיקר עדי, הבן הגדול של דיוויד, ולא דני, שעדיין היה אז פחות מעורב. בישיבות סבר הבכור לבית פדרמן שעסקת אליהו היא מצוינת: ככלות הכול, אליהו "ויתר" על כמעט 400,000 דולר נטו בשנתיים הראשונות, ביחס לסכומים שאמור היה להשתכר בויטוריה. אחרים בהנהלה התווכחו איתם וטענו ש-750,000 דולר נטו הם הרבה מדי כסף, שאין אף ישראלי ששווה מבחינה מקצועית את הסכומים האלה. אבל הפדרמנים חשבו, בכלל, שהישראלים הטובים ביותר צריכים להיות במכבי; גם טל בורשטיין הוחזר מספרד, ויוגב אוחיון הוחתם, ומכבי נראתה ישראלית מתמיד.

לזכותם של הפדרמנים ייאמר שהם התעשתו, אפילו אם הנזק הכלכלי נאמד במיליונים. היום גם הם מסכימים, ובעיקר דני פדרמן, שהחתמה של אליהו בעלות של 1.5 מיליון דולר ברוטו היא עסקה גרועה ביותר. בקיץ האחרון כבר לא היה להם ספק שאליהו, מבחינת ואליו-פור-מאני, לא שווה את הסכום הזה. הם הבינו שאפשר לנתב אותו למקומות טובים יותר. שאפשר לקנות בו יותר כישרון. אלא אם כן מכניסים למשוואה משתנים (עד כמה שניתן לכנות אותם "משתנים") כמו זהות ישראלית.

וכאן בדיוק הטעות של כולם: זהות ישראלית לא עניינה מעולם את מכבי. או לפחות עניינה פחות מהדבר האמיתי: לנצח. הזהות של מכבי היא ניצחון. זהו האתוס. וכאן מקור הבלבול.

שכן כפי שפעם הייתה אליפות הליגה כלי להשגת הכרטיס לאירופה, החתמת הישראלים הטובים ביותר הייתה הכלי הטוב ביותר להבטחת הדומיננטיות של מכבי בליגה המקומית. לכן פעם היה חשוב למכבי להניח אצלה על הספסל את חנן קרן ותומר שטיינהאוור וכו' וכו', רק כדי שלא ישחקו חלילה בקבוצה אחרת ויגנבו לה את האליפות. התרחיש האפוקליפטי שהתרחש לראשונה בשנת 1993, עם אובדן האליפות להפועל גליל עליון ואובדן הכרטיס ליורוליג, נבע מכך שמכבי לא החזיקה אצלה את הסגל הישראלי הטוב ביותר. מכבי למדה מכך לקח ודאגה בשנים שלאחר מכן לחטוף שחקנים כמו שפר ושלף וספר ושארפ, ולהשאיר בסכומי עתק שחקנים כמו הנפלד וקטש.

וראינו היטב מה קרה למכבי בחלקן השני של שנות ה-90', כשכשלה באירופה: קטש ושפר והנפלד לא הצליחו לקחת את מכבי לפיינל פור, אפילו לא לטופ-8, ולמרות שבחדר ההלבשה דיברו עברית, הקהל הפסיק לבוא. פשוט כי מכבי הפסיקה לנצח בערבי חמישי.

"כדורסל הוא משחק של החלטות על המגרש ומחוצה לו", אומר קטש, "ובשנתיים-שלוש הקרובות נבחן האם המהלכים של ההנהלה של מכבי מוצדקים. אם זו תהיה קבוצה אטרקטיבית, שהקהל ייהנה ממנה, אז ההחלטות שהם מקבלים היום הן נכונות. לא כל השנים הקהל היה מרוצה ומזוהה ומחובר גם כשהיו הרבה ישראלים. אם מכבי תשחק כדורסל טוב ותספק עניין לקהל, אז זו תהיה ההוכחה שהמנהלים שלהם יודעים מה הם עושים".

מרגע שהשתנו חוקי הזרים והשימוש באזרוח הפך כלי לגיטימי התפוגג הצורך המקצועי בישראלים, לפחות באלו הצברים. כבר בתחילת שנות האלפיים, עם הנטישה של קטש והעזיבה של שפר והנפלד, הפכה מכבי לקבוצה זרה. הקבוצה המצליחה בתולדות המועדון - קבוצת השושלת השנייה של פיני גרשון ודיוויד בלאט (2004-2006) - הייתה, כידוע, מבוססת כמעט כולה על זרים, להוציא את טל בורשטיין. זה לא גרע מהחיבור של הקהל לקבוצה. וזו הוכחה נוספת לכך שהזהות של מכבי טמונה בתוצאה שעל הלוח ולא במוצא השחקנים על הפרקט. ובכלל, שאראס ופארקר ו-וויצ'יץ' היו אהובים לא פחות, ואולי יותר, מבורשטיין ומשלף. דרק שארפ, שמאיים היום לתבוע את המועדון, שנטש את ישראל מיד כשתם חוזהו במכבי, הפך לסמל לא פחות גדול מקטש ומברקוביץ'. למה? כי הוא ניצח לא פחות משחקים מהם.

מכבי הייתה מוכנה להחתים את ליאור אליהו לא כי אליהו נולד בישראל, אלא כי הוא כלי נשק משמעותי ברמת היורוליג. יש לו איכויות מקצועיות שיש למעט פורוורדים אחרים. אבל בעולם הספורט מוצמדות ליכולות שלך תג מחיר. מכבי לא הייתה מוכנה לשלם מיליון דולר וחצי על גויאבה.

מה היא כן עשתה בכסף הזה - זו כבר שאלה אחרת, כאמור. ולא בטוח שמבחינת ואליו-פור-מאני, לא היה חכם יותר לוותר על טיוס וג'ייק כהן ופניני ולתרגם את החיסכון הזה להשארה של אליהו. אבל זה, מה שמכונה בעגה המשפטית, טעות בכדאיות העסקה, וזו איננה עילה משפטית קבילה לביטול חוזה. רק עילה לביקורת של עיתונאים מעצבנים.

ohad@walla.net.il