זובור ללא תחתית: על תרבות ההתעללויות בספורט האמריקאי

מספר ימים לאחר התפוצצות הפרשה שממשיכה להעסיק באופן מלא את הספורט האמריקאי, דאגו חלק מכלי התקשורת בארצות הברית להציג בפני הקוראים את הקליפ הבא: קליפ בו שחקן מיאמי דולפינס, ריצ'י אינקוגניטו - אותו ריצ'י אינקוגניטו שהתעלל בחבר לקבוצה וקרא לו "חתיכת חרא חצי-כושי" - מבקש מהאוהדים להתנהג בצורה מתורבתת. הקטע הבא הוקרן על המסכים של הדולפינס לפני מרבית משחקי הבית אשתקד:

ריצ'י אינקוגניטו לג'ונתן מרטין: "חתיכת חרא חצי כושי, אחרבן לך בפה"

המילים שהוזכרו יותר מכל בהקשר לקליפ שלעיל הן "אירוניה" ו"צביעות". ואילו, מיום ליום, משכבה לשכבה שמוסרת מעל פרשת ריצ'י אינקוגניטו וג'ונתן מרטין, דומה כאילו האירוניה והצביעות לאו דווקא נכונים רק בנוגע לאינקוגניטו; מרגע לרגע, אותם דברים בדיוק מתחילים להרגיש מדויקים גם בנוגע לפוטבול האמריקאי ולספורט האמריקאי כולו.

רגע לפני שאנחנו בורחים יותר מדי קדימה, קצת רקע: בסוף אוקטובר עזב שחקן השנה השניה ג'ונתן מרטין את מיאמי דולפינס מ"סיבות אמוציונליות". מספר ימים לאחר מכן התברר כי אשפז את עצמו בבית חולים בפלורידה בשל לחץ נפשי. הסיבה? התעללות מתמשכת של מספר חבריו לקבוצה ובראשם ריצ'י אינקוגניטו בן ה-30, שנבחר ב-2009 לשחקן המלוכלך ביותר ב-NFL וידוע בשל אופיו הקשוח על המגרש ומחוצה לו. ברשת ESPN חשפו חלק מההודעות שהשאיר אינקוגניטו בתיבה הקולית של מרטין, ובהן אחת מחודש אפריל, בה אמר בין היתר:

"היי, מה קורה, חתיכת חרא חצי כושי... אני רוצה לחרבן לך בתוך הפה ולפתוח את הפה המזוין שלך. אני ארביץ לאמא האמיתית שלך. לך תזדיין, אתה עדיין רוקי. אני ארצח אותך".

רק בימים האחרונים דאגו מספר כלי תקשורת בארצות הברית להוסיף ולציין כי ההודעה המדוברת הסתיימה בגיחוך קטן מצד אינקוגניטו ובמילים: “טוב, תתקשר אלי בחזרה". עוד לפני ששמעו את ההקלטות המלאות, החליטו בדולפינס להשעות את השחקן הוותיק עד הודעה חדשה, עד אשר יתבררו כל הפרטים ויחליטו מה לעשות איתו. "ג'ונתן סבל מהתעללות שהיתה הרבה מעבר להשפלות בחדר ההלבשה", אמר עורך דינו של מרטין, דייויד קורנוול. "למשך עונה וחצי הוא ניסה להתחבר עם אותם חברים לקבוצה שהתעללו בו, מתוך תקווה שזה יפסיק את המצב הזה. זו תגובה טיפוסית של קורבנות. למרות זאת, ההתעללות נמשכה. מעבר להודעה הקולית שפורסמה, ג'ונתן סבל מהתקפות פיזיות מחבר לקבוצה, ותגובות וולגריות על בסיס יום יומי. על העובדות הללו אי אפשר להתווכח. בסופו של דבר הוא לקח החלטה קשה. על אף האהבה שלו לפוטבול, ג'ונתן עזב את הדולפינס".

די מהר, הפרטים הנוספים החלו לצוף אל הקרקע. התברר כי אינקוגניטו הכריח את מרטין לשלם 15 אלף דולר כדי לממן טיול של חלק מהשחקנים ללאס וגאס. במיאמי הראלד השוו זאת לבריון בבית הספר שגונב את כסף ארוחת הצהריים של הילדים החלשים, כשאדם ביזלי מהעיתון המוזכר לעיל אף כתב כי "השחקנים הוותיקים בדולפינס משתמשים בצעירים ככספומט".

פחות או יותר ברגע הזה, החלה סערה גדולה שפילגה את אמריקה לשניים, כך זה הרגיש: על פניו, ניתן היה לצפות שמרבית האנשים יצדדו בקורבן – מרטין – אולם יותר ויותר מהציבור, ובפרט ב-NFL – ובפרט בדולפינס! - יצאו באופן פומבי וגיבו דווקא את ריצ'י אינקוגניטו. “אני חושב שאם יש לך בעיה עם מישהו אתה צריך להגיד – יש לי בעיה עם זה, לעמוד על שלך ולהיות גבר", אמר שחקן מיאמי טייסון קלאבו. "אני לא חושב שמה שקרה היה הכרחי. אני לא יודע למה ג'ונתן עשה את זה". ליידון מורת'ה ששיחק בדולפינס בין השנים 2009 ו-2011 ונכלל בסגל באימוני טרום העונה בשנה שעברה, הוסיף: “מההתחלה, כשג'ונתן נבחר בדראפט ב-2012, הוא לא רצה להיות חלק מהחבורה. הוא היה ביישן וקצת מתבודד ביחס לשאר שחקני קו ההתקפה. אני לא חושב שריצ'י התעלל בו. פוטבול זו עבודה של גברים, ואם יש שם חוליה חלשה, מוציאים אותה החוצה. זה התפקיד של המנהיגים. המאמנים יודעים הכל, הם יודעים במי מתעללים ובהרבה מקרים גורמים לכך. יש לי חברים בתריסר קבוצות, וזה ככה בכל מקום. הבריונות הזו לעולם לא תעזוב את הפוטבול”.

קארי וויליאמס מפילדלפיה אמר דברים דומים: “קשה לי להאמין שאדם מבוגר יאפשר לאדם אחר להתעלל בו, אלא אם אתה מאפשר למצב הזה לקרות. לדעתי אין שום דבר רע בזה שמרטין היה יוצר מהומה קטנה עם ריצ'י. אתה מראה שאתה גבר, שעדיין יש לך מקום כאן". גם אנטרל רול מהג'איינטס הצטרף לדיון וחזר על אותה מנטרה: "ברמה הזאת, אתה גבר, אתה לא ילד קטן, אתה לא פרשמן בקולג'. אתה גבר, ואתה צריך לעמוד על שלך".

בהקשר לגישה האולטרה-מאצ'ואיסטית ששולטת בספורט האמריקאי בכלל, ב-NFL בפרט ופחות או יותר מכתיבה אותו, כתבה קייט פייגן טקסט מצוין ב-ESPN, ובו בין היתר הדברים הבאים: “בשנים האחרונות החברה שלנו עשתה צעדים חשובים בנסיון להתעמת עם מגיפת הבריונות בבתי הספר שלנו, והתאבדויות קורות כשהנושא הזה לא מטופל. ואילו, כשהבריונות הזאת מתרחשת בספורט, אנחנו פוצחים במשחק מסוכן של סמנטיקה. אנחנו קוראים לזה זובור, מדברים על "קוד" שדורש משחקנים להתמודד עם דברים באופן פנימי. אנחנו קוראים לזה בכל מיני שמות חוץ ממה שזה באמת – בריונות ממוסדת. איך ניתן לצפות לחסל את זה בבתי הספר שלנו אם אנחנו מתעקשים להתייחס לנושא הזה בצורה אחרת ברמה הגבוהה ביותר בספורט? הלקחים הישנים של הגבריות נשפכים למטה הרבה יותר מהר משהחדשים צומחים מעלה".

מה חלקה של הנהלת מיאמי בפרשה הזו? ובכן, בארצות הברית דיווחו בשבוע שעבר שחלק מאנשי הדולפינס הם אלה ששלחו מלכתחילה את אינקוגניטו כדי "להקשיח" את מרטין. הג'נרל מנג'ר ג'ף איירלנד אפילו הציע לאחר מכן כי השניים יפתרו את חילוקי הדעות שלהם במכות. אדם אחר שעבד בעבר בדולפינס קרא למרטין "רך" והסביר כי הסיבה שלא התחבר לשחקנים האחרים, בעיקר השחורים, היתה הרקע שלו – בן לשני הורים משכילים שלמד באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. כמובן שחלק גדול מהסערה נגע לעצם המילה Nigger שיצאה מפיו של אינקוגניטו – בחור לבן, להזכירכם. ובכן, מה היה קורה אילו היה משמיט את המילה הזו לגמרי? מה היה קורה אם היה מתנהג למרטין בדיוק כשם שהתנהג, אך הפן הגזעי לא היה מעורב, לפחות על פני השטח, בפרשה הזו? לני ברוס וג'ורג' קרלין בוודאי מתהפכים בקברם כשהם מבינים כמה מעט השתנה בתרבות האמריקאית מאז שהטיפו בדיוק על הדברים הללו לפני עשרות שנים:

האם ריצ'י אינקוגניטו הוא גזען משום שהשתמש במילה האסורה? ובכן, זה ממש לא משנה. כי גזענות, לכאורה, היא הדבר האחרון שצריך להפריע לאמריקאים: יש כאן דברים חשובים הרבה יותר ממילים כאלה ואחרות; נניח, התנהגות חברתית שטמועה עמוק בתוך DNA של ענף, של חברה, של מגדר. בסקר שערכה רשת ESPN לפני מספר ימים נשאלו שלושה שחקנים מכל אחת מקבוצות ה-NFL שלוש שאלות זהות. 43 אחוז סיפרו שעברו זובור כזה או אחר במהלך הקריירה שלהם. 39 אחוז מתוך ה-43 הללו הודו כי נדרשו לשלם כסף מכיסם כחלק ממסע ההתעללות המדובר. הסכומים נעו בין 40 דולר על סופגניות, 100 דולר על עוף, 2,500 ו-5,000 דולר על ארוחות ערב. שישה שחקנים ציינו שהוציאו בין 8,000 ו-18,000 אלף דולר, אך לא פירטו על מה. בעבר, הוציא שון מרימן 35 אלף דולר על ארוחת ערב.

וזו, חברים חברות, רק ההתחלה.

בקיץ 2010 פורסם כי דז בריאנט, אז בעונת הרוקי שלו בדאלאס, התבקש לשלם את החשבון של ארוחה קבוצתית במסעדת סטייקים מקומית. החשבון עמד על 54,896 דולר – למעלה מ-200 אלף שקל. הסיבה היתה פשוטה כשם שהיתה חולנית משהו, לפחות בדיעבד: בריאנט סירב לסחוב את מגני הכתף של השחקן הוותיק רוי וויליאמס במהלך מחנה האימון. "זה היה מצחיק, זה תמיד מצחיק", אמר בריאנט אחרי ארוחת הערב ההיא. "הכל בכיף. זה מה שרוקיז אמורים לעשות. אני מנסה להשתלב, ואלה חלק מהדברים שאתה צריך לעשות כדי להיות חלק מכל קבוצה. הכל בסדר". הבעלים ג'רי ג'ונס לא הניד עפעף ואמר בנושא: "דז קיבל את זה טוב מאוד. אני הייתי בוכה אם הייתי מקבל חשבון כזה, אבל באותה מידה, ביל פארסל היה נוהג לגרום לבחירה הראשונה בדראפט להביא את המים למגרש. אלה דברים שקורים בקבוצה, שבונים את מערכת היחסים הטובה על הדשא".

ובכן, איפה עובר הגבול בין הרצון לבנות מערכת יחסים טובה, התעללות ותחרותיות מוגזמת, רצון לנצח, פרפקציוניזם ספורטיבי אותו אתה רוצה להנחיל גם לחבריך לקבוצה? האם ניתן לקבוע באופן חד-משמעי שהיחס של מייקל ג'ורדן לחבריו השונים לקבוצה – לעתים משפיל ומעליב – הוא בסדר, כי הוא נובע מתחרותיות והרצון לנצח, אבל להשתמש במילה מסוימת זה לא בסדר? האם לגרום לשחקנים הצעירים להתלבש בבגדי נשים ולשיר שירים על איזו במה מאולתרת כחלק מזובור זה בסדר, לכפות אותם לעמוד זה בסדר, אבל, נניח, לכפות אותם עירומים לעמוד זה לא בסדר? האם זה בסדר לדרוש מהרוקיז להביא סופגניות בכל בוקר זה בסדר, אבל לא בסדר לדרוש מהם לשלם על ארוחות בשווי 55 אלף דולר? ומה אם החשבון היה 350 אלף דולר? מה אם היו צריכים להתחיל לקנות תכשיטים לשחקנים הוותיקים, או מכוניות? מה ההבדל? לצורך העניין, תראו את הכתבה הזו שעלתה בעמוד היוטיוב הרשמי של ה-NBA תחת הכותרת NBA Rookies paying their dues!:

משעשע, אה? בהחלט. כמובן שאפשר להתייחס אל כל הסיפור הזה כשטויות, כיף תמים שמאגד קבוצות, ששובר את הקרח, שגורם לשחקנים שעוברים את ההתעללות הרגעית לרצות לעבוד קשה יותר כדי להגיע למעמד המתעללים. אבל מה עם כל הסרטונים הפחות משעשעים שאנחנו לא בדיוק רואים? מה קורה אם במקום למלא את הרכב של השחקן הצעיר בפופקורן מוציאים לו אוויר מהגלגלים? אפשר לדבר על מסורת, להגיד שככה זה, שזה חלק מהתרבות, אבל כשם שהמסורת הזו הושרשה לאורך שנים, כך ניתן גם להוקיע אותה.

אחת התגובות הראויות ביותר בנושא הגיעה מברנדון מרשל, ששיחק עם אינקוגניטו למשך שנתיים במיאמי ויודע על בשרו איך זה מרגיש, לחוות את הצד האפל של הנפש האנושית. “אם ילד קטן נופל, הדבר הראשון שההורים אומרים לו זה – קום, אל תבכה. אם ילדה קטנה נופלת, אנחנו אומרים לה – הכול יהיה בסדר. כבר ברגע הזה, אנחנו מלמדים את הבנים להחביא את הרגשות שלהם, לא להראות אותם, וזה פי מאה עם שחקני פוטבול", אמר מרשל, שאובחן בעבר כסובל ממאניה-דיפרסיה. "מה שקורה במיאמי קורה בכל חדר הלבשה, והגיע הזמן שנתחיל לדבר על זה".

וזה, אולי, הדבר הגדול ביותר שעשוי לצאת מכל הפרשה הזאת: שאנשים יתחילו לדבר על הנושא, להעמיד דברים תחת צל של ספק מסוים, לחשוב בצורה ביקורתית ולנסות לשנות את המציאות הזו (ב-NBA כבר הוציאו מזכר רשמי ל-30 הקבוצות ובו נכתב כי כל סוג של התעללות והשפלה אסורה בתכלית האיסור כסוג של כיסוי-תחת עתידי). במובנים רבים, המקרה של אינקוגניטו ומרטין הוא טיפה בים, וטיפה לא מאוד גדולה, כך מסתבר: לפני מספר ימים דווח, למשל, כי מרטין השמיע את ההודעה הקולית המדוברת לחבריו בחדר ההלבשה של הדולפינס, וצחק. שחקן השנה השניה אף היה שותף העונה במתיחות דומות ולא מזיקות, כביכול,כשהקוורטבק של הדולפינס ריאן טנהיל אפילו סיפר: "אם הייתם שואלים את ג'ונתן לפני שבוע מי החבר הכי טוב שלו בקבוצה, הוא היה אומר שריצ'י".

אינקוגניטו עצמו התייחס לראשונה לפרשה בתחילת השבוע, ואמר: "אנשים לא יודעים איך אני וג'ונתן מתקשרים. למשל, שבוע לפני שכל זה קרה, הוא שלח לי SMS - אני ארצח את כל המשפחה המזוינת שלך. האם אני חושב שג'ונתן מרטין ירצח את כל המשפחה שלי? ברור שלא. ידעתי שזה מגיע מאח שלי. מחבר, מחבר לקבוצה. אתם יכולים לשאול כל שחקן בחדר ההלבשה מי נתן לג'ונתן גב יותר מכולם, וכולם יגידו לכם שזה אני. אני לא גזען, ולשפוט אותי על פי מילה אחת זה לא נכון. כל הדברים שיוצאים עכשיו, זה אומר הרבה על התרבות של חדרי הלבשה. אני מתחרט על המילים הקשות, אבל זה תוצר של הסביבה".

אז מה הלאה? ריצ'י אינקוגניטו ככל הנראה ייחתך ממיאמי. אין ממש אופציה אחרת. בגיל 30, אחרי שגרם נזק רב לתדמית שלו, של הדולפינס ושל הליגה כולה, לא בטוח שקבוצה אחרת תהיה מוכנה להמר עליו. מנגד, ב-ESPN טוענים כי ג'ונתן מרטין מעוניין לשוב ולשחק בליגה, אך לא במיאמי - בטח שלא העונה, וככל הנראה בכלל; לא ברור כיצד יוכל לחזור לחדר ההלבשה הזה. בשבוע הקרוב הוא מתכנן לשחרר הצהרת וידאו בה יתייחס לראשונה לפרשה, ולהציג את הצד שלו לדברים. שמועות גורסות כי השניים כבר החליפו מספר הודעות טקסט, וכי הם לא כועסים אחד על השני.

ונניח שהכול יהיה מושלם מעתה והלאה. נניח שמרטין ואינקוגניטו ישלימו באופן פומבי, נניח שמיאמי תגנה את הפרשה הזו, תסיק מסקנות, ותצהיר שמעתה והלאה היא מתכוונת לנהוג במדינויות של אפס סובלנות. נניח שמרטין ואינקוגניטו ישובו לשחק ביחד בשורות הדולפינס. נניח שהם יהיו טובים. נניח שהם יצחקו באימונים, יחליפו כיפים, ירוצו רחוק בפלייאוף.

האם זה אומר שהכל בסדר?

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il