כשקובי מויאל הגיע לראשונה לטירספול, הוא היה המום. "עשיתי בירורים. בגוגל היה רשום שיש בעיר אלפיים ומשהו תושבים", הוא נזכר. "הרבה פחות מפותח מישראל, יותר דומה לרומניה או בולגריה. אתה רגיל שהכול חדש, גבוה, רגיל לבניינים. פה הכול שונה. תשתיות, מדינה פחות מודרנית, לא חדשני ומערבי". אבל אז לקחו אותו לקומפלקס החדש של שריף: "הדבר הראשון שעשיתי זה להוציא את הטלפון ולשלוח סרטונים לחברים בארץ. אפילו המאמן שלי שעבד בנוער של ברצלונה ובארסנל אומר שאין דברים כאלה. זה הקומפלקס המושקע באירופה בעלות של 180 מיליון יורו עם אצטדיון לליגה ולאירופה. 14-15 מגרשים, מגרש סינטטי מקורה לחורף. יש לי דירה וגם חדר משלי בקומפלקס ואנחנו מחויבים לישון יחד יום לפני משחק. יש כאן את כל התנאים להצליח".
גבות הורמו כשמויאל, מהקשרים האחוריים הבולטים בליגת העל בשנים האחרונות, בחר דווקא באלופת מולדובה כתחנה הראשונה שלו באירופה, אבל הוא רוצה צמרת. ומשחקים במפעל אירופי. והוא נהנה מכל רגע. בראיון נרחב לוואלה! ספורט מספר מויאל על המעבר והחיים במולדובה, תשומת הלב שלא מגיעה מישראל וכמובן על פרשת הצ'צ'נים ועל קבוצת נעוריו בית"ר ירושלים.
21:00, ערוץ 1: מכבי חיפה - בית"ר ירושלים
מי שחקן הרכש הגרוע ביותר של חיפה בשנים האחרונות?
32 דקות לקובי מויאל, עוד ניצחון קל לשריף
"בקיץ, אחרי שנגמר לי החוזה, הסוכנים שלי ואני האמנו ב-100 אחוז שלא אשאר בארץ, למרות שבית"ר רצו שאמשיך. החלטתי שאני רוצה לצאת לדרך חדשה, חלמתי על כל זה. היה לי מספר הצעות מרוסיה ובלגיה וגם ומלוזאן השוויצרית. עשיתי חישוב מה עדיף - ללכת קבוצת אמצע טבלה ומטה בבלגיה או שוויץ או ללכת לאלופת מולדובה ב-12 השנים האחרונות, קבוצה משחקת באירופה וניצחה שם משחקים גדולים, קבוצה מעוטרת עם הרבה זרים. שריף מזכירה מאוד את הקבוצה שהייתה לבית"ר בדאבל עם ארקדי גאידמק והזרים שהגיעו לפה. יש לנו קרוב ל-15-16 זרים בקבוצה. אז יכולתי ללכת לליגה יותר טובה בשביל להגיד: 'קובי עבר לבלגיה', אבל בחרתי ללכת לקבוצה שלוקחת אליפות ומשחקת באירופה שם תהיה לי חשיפה יותר גדולה. פחות עניין אותי מה יחשבו. שריף זה אירופה לכל דבר והרבה יותר מקבוצות בינוניות אחרות".
איך החיים במולדובה?
"החיים שלי בסדר גמור. שלושה חודשים בטירספול לא מצאתי בן אדם אחד שמדבר עברית, אבל יש אדם קרוב אליי בקישינב שעוזר לי, מארח אותי ודואג לי. מי שמכיר אותי יודע שאני פחות בליין ואחד שמחפש איפה להיראות ולצאת למועדונים, ככה שמה שיש מסביב - מה לעשות ולאן ללכת לא מעניין אותי. מעניין אותי שיש לי קומפלקס אדיר ואני יכול להתאמן כמה שאני רוצה. להיראות אני יכול כל החיים".
לא פחדת לעבור למקום כזה?
"לקחתי בחשבון שאתרחק מהמשפחה, מהאוכל ומאבא שהוא בשבילי הכול. באתי עם האישה, היא תומכת בי ובזכותה התנאים הרבה יותר קלים. אנחנו משחקים בשני מפעלים, יש שלושה משחקים בשבוע במשך חודשיים רצוף ולא היה לי הרבה זמן פנוי לחשוב על שעמום. עכשיו יש שלושה ימי חופש, אז אנחנו נוסעים לאודסה שזו עיר שיש בה הכול. המטרה העיקרית היא להצליח בכדורגל".
הביאו אותך בעיקר לאירופה. בליגה זה נראה קל מדי.
"אנחנו לא מנצחים בקלות. יש קבוצה מוכשרת עם שישה ברזילאים ברמה גבוהה, בלם נבחרת סלובניה, שוער קרואטי, שלושה אפריקאים ובלם מבטיס והוא החבר הכי קרוב אליי. מאמן ספרדי (חואן פראנדו) שהיה עוזר של ארסן ונגר שנתיים בארסנל ומאמן כושר מריאל מדריד. ברור שהרמה באירופה במשחקים נגד טוטנהאם או אנז'י לא אותה רמה כמו בליגה, אבל יש קבוצות שמגיעות לשריף ועושות חיים לא קלים. קבוצות לגיטימיות בליגת העל שמקשות על המשחק עם כוח פיזי ומצופפות. רוב הקבוצות בליגה ברמה של אמצע טבלה ומטה בליגת העל. הקבוצה שלנו לא שייכת לליגה במולדובה".
בגלל זה אתה משחק בעיקר בליגה האירופית?
"הגעתי לפה בסוף אוגוסט, לא התאמנתי ולא עשיתי מחנה אימונים, הגעתי בלי הכנה ובאותו שבוע היו לי שני משחקים באירופה ועלינו לליגה האירופית. היה לי קשה מאוד לשחק גם בליגה וגם באירופה באותו שבוע אז שיחקתי 20-30 דקות בליגה כדי להכין את הגוף לקראת אירופה. יש פה גם חוק שמחייב ארבעה מולדבים בהרכב בכל דקה במשחק כך שרק שבעה זרים יכולים על המגרש ויש המון רוטציה. גם במכבי תל אביב שחקנים מעולים לא משחקים כל משחק. המטרה שלי לעשות הופעות טובות באירופה ולקחת תארים מקומיים. שיחקתי המון משחקים בשלושה חודשים".
ובשבוע שעבר שיחקת נגד טוטנהאם בוויט הארט ליין.
"חוויה שאני לא יכול להגדיר במילים. אווירה שאין לתאר. אין הרגשה כזאת. אתה נכנס לאצטדיון של 50-60 אלף איש, קהל אנגלי שיושב על הקו ומעודד כל המשחק והרבה ישראלים ביציע. עודדו אותי ובאו בגללי וזה הפתיע אותי. לצערי הפסדנו 2:1 נגד כוכבים כמו אריקסן ולאמלה. בשני המפגשים נגד טוטנהאם הצגתי יכולת טובה ובכלל אני מתעלה על עצמי במפעלים האירופיים. כולם יודעים שבמשחקים מהסוג הזה שיש הרבה קהל אני מוציא מעצמי הרבה יותר. גם בבית"ר זה היה ככה במשחקים מול מכבי חיפה ומכבי תל אביב".
בגלל שאתה משחק במולדובה, יש הרגשה שנעלמת ולא מדברים עליך. זה מפריע?
"אני מרגיש קצת מקופח. אני קורא הרבה אינטרנט ואוהב לקרוא ספורט. כותבים על לגיונרים בבלגיה, ספרד וגרמניה, כמה הם שיחקו וכמה גולים נתנו ואני אחרי משחק טוב נגד טוטנהאם ואחרי שלקחתי פעמיים מצטיין של משחק ועוקבים אחרי סקאוטים, בקושי מזכירים ולא מפרגנים. זה מעורר קנאה כלשהי וקצת מעליב, אבל אני עושה את שלי והולך עם האמת שלי. כל שחקן היה רוצה להתחלף איתי, לשחק באירופה ולשחק בלונדון נגד טוטהנהאם".
זה פוגע גם בסיכויים שלך להגיע לנבחרת?
"אני מאמין שמאמן הנבחרת עוקב אחרי כל השחקנים. שחקן שמוליך את הליגה המולדבית בשבע נקודות פער ונותן תצוגות טובות באירופה, אין סיבה שלא יהיה בנבחרת. אני צריך לקבל יותר תשומת לב. אלי גוטמן לא הזמין אותי ואני מכבד אותו. הוא מאמן מצוין ואני מעריך אותו. אני כן חושב שאני צריך לקבל את ההזדמנות. טל בן חיים מסטנדרד ליאז', ביברס נאתכו ואני השחקנים היחידים שמשחקים בליגה האירופית, מרגישים מה זה אירופה ומשחקים ברמות הגבוהות. זה החלום שלי לשחק בנבחרת. אני כבר לא ילד ואעשה הכול בשביל שזה יקרה".
חזרה לבית"ר. לא שקלת להאריך את החוזה?
"לפני שנתיים קיבלתי הצעה מאוד טובה מאודסה ורציתי להגשים את החלום. הייתה הצעה טובה לבית"ר - 650 אלף יורו - וחוזה יפה עם הרבה מאוד כסף, התמהמהתי וחשבתי, רציתי, אבל לא הייתי בטוח. בקיץ, כשנגמר לי החוזה, אמרתי שאני חייב את ההזדמנות כי אני בן 26 וחייב לצאת בשביל עצמי כי זה משהו שחלמתי עליו כל החיים. כשהחליפו בעלים, ראיתי שהוא הולך לבנות משהו אחר ואמרתי: 'אולי ניתן לזה צ'אנס', אבל בית"ר לא באמת הייתה יכולה לעמוד בעלויות של השחקנים שרצו להביא. טביב ורביבו רצו להשאיר אותי ואני שמח שיצאתי ממועדון שהייתי בו 18 שנה כשהדלת פתוחה. זה הבית שלי ואני רוצה לחזור יום אחד. הייתה אופציה להישאר, אבל כשראיתי שהשחקנים יוצאים בסיטונאות, גם לחו"ל, אמרתי לעצמי שאני חייב להגשים את החלום".
ואם היו מציעים יותר כסף היית נשאר?
"לא יודע. כסף לא מוביל אותי בחיים. הייתי מוכן לוותר על הרבה כסף כדי להיות במועדון אירופאי בליגה יותר טובה, אבל זה לא מניע אותי. בית"ר זה הבית שלי ובכל זאת רציתי לשנות אווירה במיוחד אחרי שהתחתנתי. קריירה של כדורגלן קצרה ובחו"ל שחקנים מרוויחים מיליונים. רציתי להשתדרג מקצועית ואם אפשר כלכלית, אז למה לא".
לא היה קל בבית"ר בשנים האחרונות.
"ייאמר לזכותי שעברתי הכול בבית"ר, לקחתי אליפות וגביע ונאבקתי בתחתית. הקהל של בית"ר לטוב ולרע הוא הטוב בארץ. בשנים האחרונות זו לא הייתה בית"ר שכולם פיללו וציפו לה. כל אוהד רוצה שהקבוצה תהיה הכי טובה ותהיה בצמרת ותיקח תארים, אבל בשנים האחרונות זה לא הלך. היה בלגן עם הבעלים, נכנסנו לארבע-חמש שנים שלא היה הרבה כסף. כל שנה אותו סיפור. עם או בלי מחנה אימונים, בלי שחקנים, כל שנה בארבעת-חמשת המחזורים הראשונים שחקנים בכירים לא עברו בבקרה. אנשים ניסו לעשות הכול כדי להשאיר את המועדון על הרגליים. היו שנים לא קלות. יש תקופות פחות טובות לקבוצות בעולם. קבוצות הרבה יותר טובות ירדו ועלו חזרה ומועדון חזק צריך לעבור תקופות כאלה. אני שמח שבית"ר עברה את התקופה הקשה. מי ששיחק בבית"ר בארבע השנים האחרונות עבר חוויה לא קלה עם הרבה לחץ של שמחה ואכזבה במיוחד בתקופת הצ'צ'נים".
ואולי פרשת הצ'צ'נים הביאה אותך לעזוב?
"אפשר להגיד שבשנים האחרונות בית"ר לא הייתה למעלה והיו חילופי מאמנים, אבל חצי שנה האחרונה הייתה השיא. הביאו את הצ'צ'נים והקהל נטש. לא הייתה אווירה. היה לי קשה לשחק ככה, כי זה היה כמו מלחמת אחים. אוהדים אחד נגד השני, שחקנים בריבים עם הקהל. אמרתי לעצמי: 'אחרי אליפות וגביע ואחרי שניצלת ברגע האחרון מירידה, אתה צריך להתאוורר מעבר לזה שאתה צריך להגשים את החלום'. היה חשוב לי לשנות אווירה בעקבות הבלגן שהיה. במשך שנים היו לי הצעות על השולחן, אבל תמיד נשארתי. כשבא אלי טביב החלטתי שאני רוצה לפתוח פרק חדש בחיים שגם אני חלמתי עליו. לא ברחתי, לא עזבתי במהלך העונה ולא כשקשה".
מה אתה חושב על בית"ר הנוכחית?
"קשה לי לאכול אותה כי יש המון עליות וירידות. הם ניצחו את הפועל תל אביב במשחק הקרבה ועשו תיקו במשחקים חלשים. רוב המשחק מתבסס על התלהבות ועל דחיפה מהקהל. הקהל של בית"ר הוא ערך מוסף מאוד חשוב למועדון ולקבוצה עצמה. כמו שהיא היום עם קהל אחר, לבית" ר היה קשה והיא הייתה למטה, אבל בזכות הקהל נכון לעכשיו היא בצמרת. אלי כהן מוציא את המקסימום מהסגל שיש לו. יש שם שחקנים מוכשרים וצעירים שצריכים להתחבר ולהשתפשף. טביב השקיע בצעירים ועד עכשיו עושים שם עבודה טובה".
והליגה? יש בכלל תחרות?
"כמו שזה נראה עד עכשיו, מכבי תל אביב מעל הליגה בכמה רמות. נכון שבאר שבע מדגדגת והיא במקום הראשון לכמה שעות, אבל לאורך זמן מכבי תל אביב, שיכולה לעשות רוטציה ויש לה תנאים יותר טובים וקהל יותר גדול, תרוץ קדימה. אני חושב שבאר שבע תיתן פייט, אבל מכבי תיקח את האליפות גם השנה. הליגה מעט נחלשה כי הפועל תל אביב ובית"ר לא מועמדות לאליפות וגם מכבי חיפה לא וזה דבר שמזיק לליגה. אני מקווה שקבוצות יתחילו להתעורר".
