וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אולי די עם "הקבוצה של המדינה"?

2.11.2013 / 13:30

הטענות לאובדן הזהות הישראלית במכבי ת"א עצבנו את אמנון הררי שמעדיף לראות את סופו מתאבד על כדור מישראלי ותרן

עריכה: יותם בן דוד

ברכות למנצחים במשחק המדהים של מכבי ברוסיה אמש; לא, לא מדובר בשחקני הקבוצה, אלא בעיתונאים וביתר שונאי מכבי שהצליחו לחשוב על ספין חדש לגעור בו במכבי – לא היכולת הבינונית של הקבוצה במשחק ליגה חסר חשיבות, אלא היעדר "הצביון הישראלי". אוי לצביון! אוי לזהות! האם זו עדיין "הקבוצה של המדינה"? ובכן, ספק אם כמה מאוהדי מכבי יסכימו לחתום על שורות אלה ב-2013, לכן אבהיר שאני מדבר רק בשם עצמי: אני לא רוצה להיות "הקבוצה של המדינה". ספק אם אי פעם רציתי. אני רוצה שמכבי תהיה "הקבוצה של אוהדי מכבי".

יורוליג: מכבי תל אביב ניצחה את קובאן 58:73

דיוויד בלאט: "עם היקמן וסמית' אנחנו קבוצה שונה"

שי האוזמן מסכם את ניצחון מכבי תל אביב על קובאן

יוגב אוחיון שחקן מכבי תל אביב. קובי אליהו
יש בהחלט כמה שחקנים ישראלים ששווים את הכסף הזה. רוצחים על המגרש – שגם מחזיקים בתעודת זהות כחולה. אוחיון/קובי אליהו

את המעמד הזה, של "הקבוצה של המדינה", מכבי קיבעה בעבר במאמץ רב. היא לא הייתה "הקבוצה של המדינה" במקור – הפועל תל אביב החזיקה במעמד הזה בפועל. מאמץ קנאי, חתירה מתמדת לניצחון בכל האמצעים שעומדים לרשותה – הערכים שהיום מכונים "מכביזם" – הם אלה שהפכו אותה להיות "הקבוצה של המדינה". המיתוג הזה, ההזדהות הכמעט-מוחלטת בין המדינה לקבוצה, נבעה בין היתר מאופייה של ישראל באותם ימים – לבד מול כל העולם, חייבת להילחם כל הזמן על הניצחון, או שתתאדה. הזיהוי הזה עשה טוב למדינה צעירה, עם אוכלוסיית עולים גדולה, שחיפשה סמלים להתחבר סביבם. נכון, גם מכבי הרוויחה מהחיבור הזה, בבניית המותג, קהל האוהדים והכנסות יפות מרשות השידור. אבל המדינה הרוויחה יותר. ובכן, אם המדינה (והעם) לא רוצים יותר – אני מוכן להיפרד מהמותג הזה בשמחה. כיום, כשהתקשורת עטה על כל הזדמנות להתנגח בה, כשמבנה ליגת העל מוקדש כולו למנוע ממנה להצליח, כשהכנסותיה כבר לא ממקור ציבורי, וכשהמקום שלה ביורוליג מובטח מתוקף היותה "מכבי תל אביב", ולא "אלופת המדינה" – קשה לראות מה יוצא למכבי מזה. אני הקטן, לפחות, לא רוצה את התואר הזה יותר.

זה לא שהישראליות שלי לא חשובה לי, זה לא שאני לא מחפש סמלים להזדהות איתם. כשאני הולך למילואים אני מרגיש צורך לשמר את הישראליות שלי, שמסבירה לי למה אני צריך ללכת ולבזבז עוד שבוע מהחיים שלי על משימה שאני לא בהכרח מאמין בה. כשאני משלם מיסים שהולכים למטרות שאני לא בהכרח תומך בהן – אז אני נזקק לחיבור הישראלי שלי. אבל כשאני רואה משחק כדורסל? לא שם אני רוצה לחזק את הערכים הישראליים שלי. שם אני דווקא מתחבר לערכים המכביסטיים שלי – שכשמדובר בענייני מדינה, לפעמים נראים לי מגוחכים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן
שחקן מכבי תל אביב סופוקליס שחורציאניטיס. יותם רונן
כשסופו יורד לפרקט כדי להילחם על כדור אובד כשמכבי מובילה ב-20 הפרש – הוא מסכן לא רק את הקריירה שלו בנחיתה גרועה על הפרקט – אלא את חייו ממש. התנפלות כזו על כדור מיותר כשהניצחון מובטח, רק כדי לסובב עוד קצת את הסכין – זה מכביזם/יותם רונן

וכנראה שלא רק אצלי אין בהכרח חפיפה שלמה בין ערכים מכביסטיים לישראליות. מי שראה את סופו במשחק אמש, זיהה שם ערכים מכביסטיים בקילוגרמים (ובכן, במקרה של סופו, בטונות). כי כשסופו יורד לפרקט כדי להילחם על כדור אובד כשמכבי מובילה ב-20 הפרש – הוא מסכן לא רק את הקריירה שלו בנחיתה גרועה על הפרקט – אלא את חייו ממש. התנפלות כזו על כדור מיותר כשהניצחון מובטח, רק כדי לסובב עוד קצת את הסכין – זה מכביזם. עם שחקן כזה, למשל, אני מזדהה הרבה יותר מאשר עם שחקן ישראלי כלשהו, שכל קשר בינו לבין חתירה לניצחון מקרי בהחלט, שלא מפגין את אותו מכביזם כשהוא נדרש לשמור בהגנה, או לעשות מעט מעבר לפעולות שבאות לו בקלות. אלא שאותו שחקן ישראלי, דמיוני כמובן (ויש יותר מאחד כזה), עושה שימוש ציני בציפייה הציבורית המופרכת ממכבי לאותה "זהות ישראלית", ומצפה ממכבי לשלם לו שכר מופרך על אותה "חצי עבודה". ובכן, לא תודה. כשמכבי נכנעת לאותם שחקנים, היא משלמת מחיר ומוותרת על הערכים האמיתיים שלה, בכסף שהיה יכול ללכת לשחקנים שמבטאים את אותם ערכים.

יש בהחלט כמה שחקנים ישראלים ששווים את הכסף הזה. רוצחים על המגרש – שגם מחזיקים בתעודת זהות כחולה. שלושה מהם אכן משחקים במכבי (אוחיון, פניני, בלו). יש אגב עוד שניים כאלה, אלא ששניהם משחקים במסגרת מקצועית טובה יותר. שניהם אוחזים בצבע העור הנכון (תודה לאל!), שניהם גם בוגרי מחלקת הנוער של מכבי, עונים על ההגדרה המקודשת "שחקני בית". אחד מהם גם כיכב במדי מכבי בגמר גביע אירופה, והשני מכביסט בדרכו (אף שהצהיר שהוא שונא מכבי, הלך ולקח לה אליפויות בזו אחר זו בקבוצות שונות). עד לפני עשור, שני שחקנים כאלה היו משחקים במכבי, ולא ב-NBA, שהייתה חסומה בפועל בפני ישראלים. הייתי שמח לחמישייה ישראלית רצחנית. בהיעדר אפשרות לכונן אחת כזו, אני מעדיף זרים מכביסטיים על פני ישראלים שאיתם, על המגרש, אני ממש לא מצליח להזדהות. עם יותם הלפרין וליאור אליהו אזדהה בוודאי ביום העצמאות, אבל על מגרש הכדורסל, מה לעשות, אני מזדהה הרבה יותר עם סופו.

קבוצת כדורסל כמותג היא נכס ששייך לאוהדיה. לא לבעליה, ולא למדינה שבה היא משחקת. גם מכבי תל אביב צריכה להיות כזו – לא "הקבוצה של המדינה", אלא "הקבוצה של אוהדי מכבי". ככה היא גם משחקת העונה. אם אוהד מכבי רוצה לראות על המגרש חמישה צהובים רוצחים, גם אם לא נולדו בצבע העור הנכון או במדינה הנכונה – כך היא צריכה לשחק. ואוהד מכבי הוא זה שקובע. הקבוצה הזאת שייכת לו – לא למדינה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully