לוקומוטיב קובאן הפגינה עד כה עונה יציבה מאוד בכל הנוגע לאחוזי הקליעה שלה בזריקות לשלוש נקודות. ביורוליג היא עמדה עד כה על ממוצע של 3.5 קליעות מוצלחות מתוך 12.5 זריקות למשחק. זה יוצא 28%. בליגת ה-VTB הממוצע של הרוסים עד כה הוא 3.8 מתוך 13.5 זריקות. תאמינו או לא גם כאן זה יוצא 28%. אפשר להגיד על דיוויד בלאט לא מעט דברים, חיוביים יותר או חיוביים פחות, אבל את הנתון הזה הוא לא יפספס. אז הגנת הסט דיפנס של מכבי עשתה את ההתאמות הנדרשות וגרמה לקובאן לזרוק כ-6 זריקות לשלוש מעבר למה שהיא תכננה. ובסך הכול, להחזיק את המקומיים על 3 מ-19 לשלוש. וזה, חברים, יוצא 15%.
אנחנו לא נוהגים בדרך כלל לפתוח טורי סיכום יורוליג בניתוח סטטיסטי, אבל המשחק של מכבי מול קובאן הערב הוכרע, קודם כל, בפרמטר הסטטיסטי הזה. ההגנה של בלאט נעלה את משולש שחקני הפנים הנדריקס-מאריץ'-בראון על 20 נקודות בסך הכול, שזה 19 נקודות פחות מהממוצע שלהם עד כה ביורוליג (כלומר 39), תוך שהיא מכריחה את יבגני פשוטין לאלתר בעצמו כמה הרכבי סמול-סול (עם יאסאיטיס בעמדה 4) ובעיקר נותנת לגארדים הרוסים את התחושה שהם חייבים לזרוק. אז הם זרקו מבחוץ וזרקו על הדרך את המשחק של הקבוצה שלהם לכל הרוחות.
במידה מסוימת, למרות הניצחון הגדול, חזינו גם הפעם בלא מעט מהחולשות המוכרות של מכבי תל אביב. מדהים שאפילו במשחק שבו הצהובים סופגים 58 נקודות, הצליחה היריבה להשיג הרבה יותר מדי נקודות קלות בהתקפה מתפרצת, במשחק מעבר ונקודות הזדמנות שנייה לאחר ריבאונד התקפה. הנושא של הירידה להגנה משמש בדרך כלל כאינדיקציה למידת ורמת האימון של הקבוצה או למידת או רמת המוטיבציה שלה, ואלה לבטח שני פרמטרים שחייבים להיות טובים בהרבה בקבוצה אותה מאמן דיוויד בלאט.
בנוסף, ראינו שוב את הקשיים העצומים של הצהובים ביצירת נקודות בהתקפה המסודרת. בניגוד להפצצה של הקלעים בשבוע שעבר מול הכוכב האדום, נאלצה מכבי להסתדר עם ערב קליעה חלש בהרבה. מצד שני, ההסתמכות של פשוטין על היכולת של מאריץ' את הנדריקס להסתדר מול סופו באחד אל אחד מבלי להביא דאבל אפ אפשרה לביג סופו להיות דומיננטי בהתקפה בדיוק כשהיו צריכים אותו. הנושא הזה מעלה מחדש את התהייה, אגב, איפה היה היווני הגדול מול נס ציונה ולמה בדיוק ויתרה מכבי על שובר השוויון המובהק ביותר שלה במשחק ליגה מול גבוהים מרשימים הרבה פחות מאלה שפגשה הערב. מוזר ומעניין.
נקודה נוספת למחשבה ממשיכה להיות עמדת הרכז. הערב שיחק בלאט משך 10 דקות תמימות בלי רייס ובלי אוחיון. ושימו לב לנתון הבא: בדקות שבהם לא היה על המגרש רכז "טבעי", ניצחה מכבי את המשחק בהפרש של 10 נקודות. קשה לראות מהטלוויזיה מדוע הסתפק בלאט ב-3 דקות בלבד ליוגב אוחיון, במיוחד אחרי אותה שלשה חשובה בסיומו של הרבע הראשון. אולי זאת פציעה ואולי זה דווקא בגלל שהוא בחר לזרוק את הזריקה הזאת?
אבל מניצחון חשוב וגדול שכזה חייבים לקחת את הדברים הטובים. החמאנו לביג סופו על משחק שני רצוף ואיכותי ביורוליג. גם לשון ג'יימס היה משחק איכותי שני ברציפות (שלישי אם סופרים את נס ציונה). חייבים להחמיא לג'ו אינגלס על משחק מפלצתי שבו תרם בכל אספקט של המשחק עם מדד 30, 14 נקודות, 10 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, לריקי היקמן שנכון להיום מהווה את האופציה האמיתית היחידה של מכבי תל אביב ביצירה מתוך כדרור וכמובן שלדווין סמית', הברומטר הבלתי מעורער של הצהובים. מה המכנה המשותף לכל השחקנים שמנינו עד כה? שהם לעולם לא יוכלו לשחק יחדיו במסגרת החוק הרוסי.
בשילוב עם הניצחון של קוצ'ה לבוראל על ריטאס וילנה, אשר דחק את האחרונה ביחד עם הכוכב האדום למרתפי הבית המוקדם (כצפוי), העיף ניצחון החוץ היקר את מכבי ממאבקים תאורטיים בגזרת המקום הרביעי הישר אל המאבקים ההגיוניים יותר איפשהו באזור 1-3. אפשר ורצוי להתעודד מכך, אבל לא בטוח שכדאי לראשי מכבי לנשום חזק מדי לרווחה. הבעיות הקרדינליות של מכבי נותרו בעינן. ראינו בעונה שעברה שביטחון עצמי ותנופת מומנטום יכולים לחלץ את מכבי מבורות ולהרים אותה למעלה. בהחלט ייתכן שזה יקרה גם העונה. מצד שני, ובטח בשלב כל כך מוקדם של עונת היורוליג, לא בטוח שכדאי להסתמך רק על קסמי המומנטום. הקסמים יכולים להחביא את הבעיות לתקופה מוגבלת, בדרך כלל לא לאורך עונה שלמה.
