בחודש ינואר האחרון, בעודו מתכונן לעוד משחק יורוליג, קיבל דיוויד בלאט שיחת טלפון מפתיעה. הסלולארי שלו צלצל שוב ושוב. בצד השני של הקו חיכה ריצ'רד הנדריקס להזכירכם, מחביביו הגדולים של מאמן מכבי תל אביב לאורך השנים, ומי שבאותם ימים אף הוזכר כמועמד לחזור וללבוש את המדים הצהובים. זו לא הייתה עוד שיחת חולין: הנדריקס, שקיבל זה עתה הודעה ממילאנו כי היא איננה חושקת בו עוד, התקשר כדי להיוועץ. לוקומוטיב קובאן פנתה, הבהיר הנדריקס, ועליו לקבל החלטה מהירה.
התייעצויות טלפוניות שכאלה, כדאי לציין, הם עניין שבשגרה בכדורסל. קל וחומר כשמדובר בין שניים שדרכיהם הצטלבו בעבר כמאמן ושחקן. אך עבור הנדריקס, משוכנעים כולם, לשיחה ההיא עם בלאט הייתה השפעה מכרעת. השיחה ההיא, מספרים, דמתה יותר לשיחה בין תלמיד המבקש את חוות דעתו המלומדת של רבו. אחרי הבחירה השגויה במילאנו, הנדריקס היה זקוק, שלא לומר נואש, ליד מכוונת. בלאט העניק לו את זה. דקות ארוכות דיבר המאמן בשבחה של קובאן ומאמנה, ייבגני פאשוטין, ששימש כעוזרו בנבחרת רוסיה בעבר. בלאט אף הפליג במחמאות על רוסיה ועל הכדורסל שבה, אותו הוא כמובן מכיר מקרוב. הנדריקס השתכנע.
וכך נסתם סופית הגולל על האפשרות שהוא יחזור לקדנציה נוספת בצהוב-כחול.
"לדיוויד בלאט יש חלק גדול מאוד בהחלטה שלי להגיע לקובאן. היום, אחרי כמה חודשים כאן, אני מבין עד כמה הוא צדק", הודה הנדריקס בראיון ברוסיה בעונה שעברה. עד היום, הנדריקס רואה בבלאט בר סמכא. יותר מזה, הנדריקס חולם לחזור לשתף איתו פעולה ביום מן הימים. הוא עדיין מתקשה לשכוח את המנעמים שהציעה לו העיר תל אביב, אותה אהב עד מאוד. ובכלל, עוד לפני שחתם בקובאן, הודה בפה מלא כי הוא בסך הכול מחפש קבוצה זהה לאקסית מישראל, בעיקר בכל הקשור לסגנון המשחק.
פחות משנה חלפה, והטיפ של המאמן הוכח כמנצח. עכשיו השניים נפגשים שוב, לראשונה במשחק רשמי.
האוזמן על הפילוג שמפריע למכבי תל אביב לגדול
מנסה בונסו חתם בגלאטסראיי, שטומברגאס מאמן ז'לגיריס
***
הנדריקס עצמו עדיין מתקשה לעכל את רכבת ההרים הרגשית שחווה בשנה האחרונה. סיפור עזיבתו את מכבי תל אביב ידוע: לאחר עונת התאקלמות סבירה, רשם הנדריקס יכולת שיא בעונתו השנייה בצהוב והפך למצרך מבוקש באירופה. עוד במהלך העונה, היה כפסע מלהאריך את חוזהו במכבי תל אביב, שראתה בו נכס חשוב מאין כמוהו, הן על המגרש והן מחוצה לו. אלא שאז, רגע לפני הסיכום הסופי, אירע פיצוץ בין סוכנו של הנדריקס לבין הצהובים והמו"מ הופסק. מכאן כבר לא הייתה דרך חזרה.
הצהובים לא יכלו, ולמען האמת גם לא ממש רצו (לסיבות נגיע בהמשך) להשוות את ההצעות להן הנדריקס זכה, וכך האמריקאי מצא עצמו במילאנו, שעמדה בשני תנאי מפתח שהציב בינו לבין עצמו: היא הייתה קבוצת יורוליג בכירה יחסית, והיא שילמה טוב בהרבה מכפי שהציעה האלופה הישראלית (1.2 מיליון דולר לעונה, ליתר דיוק). הנדריקס איחד כוחות עם חברו הטוב ממכבי תל אביב, קית' לנגפורד, והיה נרגש לקראת האתגר החדש. אך לא חלף זמן רב עד שהנדריקס הבין איזו טעות פטאלית עשה כשבחר דווקא בקבוצה מעיר האופנה. זו הייתה קבוצה אמורפית וחסרת זהות, שהתבססה כמעט באופן מוחלט על יכולות אחד על אחד בהתקפה. הוא נבלע ואיבד את חדוות המשחק. המאמן סרג'יו סקאריולו מלכתחילה לא "תפס" ממנו, ודי מהר נדחק הנדריקס לשולי הספסל. תרומתו הדלה הסתכמה ב-3.7 נקודות -3 ריבאונדים ב-11.5 דקות בלבד בממוצע ביורוליג.
הנדריקס, למרבה ההפתעה, אפילו לא שקל אפשרות של עזיבה. עד יומו האחרון במילאנו האמין כי ניתן להפוך את הקערה על פיה, ורצה להוכיח לסקאריולו כי טעה באבחנה הראשונית לגביו. הרי מאז הגיע לאירופה, תמיד הצליח בסופו של דבר להניב תפוקה, היכן שלא דרכה כף רגלו. תמיד היה חביב על מאמניו, חבריו לקבוצה וגם על האוהדים. לכן היה כל כך מופתע כשמילאנו הייתה זו שיזמה את עזיבתו, שהיא זו שוויתרה עליו. בסביבתו של הנדריקס מספרים כי עבורו הייתה זו "נקודת שבר".
"מעטות הפעמים שריצ'י שמע 'לא' בקריירה. גם כשהיה לו תקופות פחות טובות, הוא תמיד קיבל גב, כי בכל מקום אהבו אותו. והנה, פתאום יש קבוצה ומאמן שפשוט מתים להיפטר ממנו", מנתח גורם המקורב לו. "באיזשהו מקום, עם החוזה הכבד שהיה לו, הנדריקס היה נטל על מילאנו. היה לו קשה מאוד לקבל את זה. לא פעם הוא חשב לעצמו 'איך עזבתי את מכבי תל אביב'. היו לו נקיפות מצפון על זה".
***
אך הנדריקס אף פעם לא באמת היה קרוב לקדנציה שנייה בצהוב-כחול. הוא פלרטט עם הרעיון, וגם הצהובים השתעשעו במחשבה להחזירו לחיקם, אך זה היה ונותר בגדר ווישפול ת'ינקינג. בין הצדדים אף נערכו מספר פגישות, אף אחד לא היה גמיש מספיק כדי שהפלירט יבשיל לכדי מגעים אמיתיים: מכבי תל אביב נותרה איתנה בדעתה כי לא תשבור את הקופה עבורו, והוא, מצידו, לא היה מוכן להתפשר מבחינה כלכלית. היה בכך גם שיקול מקצועי מצד הצהובים, ואפילו בלאט, מגדולי מאמיניו של הנדריקס, סבר בעיצומה של העונה שעברה כי האמריקאי איננו החלק החסר בפאזל. גם הוא האמין שיש להחתים סנטר מאסיבי יותר. וביניהם הייתה גם מילאנו, שדרשה מהצהובים להתחלק בעלויות חוזהו המקורי של הנדריקס. ומפה לשם, היו הרחוקים הצדדים כמזרח ממערב.
ואז קובאן נכנסה לתמונה. כשהתגנבה לאוזניהם של ראשי הקבוצה הרוסית הידיעה כי הנדריקס עתיד להיפלט לשוק השחקנים, הם נשמו לרווחה. בקיץ 2012 סימנה קובאן את הנדריקס והייתה מוכנה לשלם לו הרבה כדי שיגיע לקרסנודאר, אך הוא עצמו סירב בנימוס (למרות הצעה משופרת, המוערכת בכ-1.5 מיליון דולר לעונה), בעקבות רצונו להישאר ביורוליג. הפעם, כשהמנייה של הנדריקס צנחה באופן דרמטי, היא קפצה על ההזדמנות.
כך נראה הנדריקס בעונה שעברה בקובאן
עד מהרה הנדריקס התאקלם בקובאן, והחל להזכיר במשהו את הלוחם האמיץ והמוערך ממכבי תל אביב. ככל שחלפו הימים, מעמדו הלך והתחזק אצל המאמן ייבגני פאשוטין. הוא דחק את אלכס מאריץ' לספסל, שיחק בהצלחה בעמדת הסנטר ומפעם לפעם אף תופקד בעמדה 4. "הרבה זמן רצינו להביא את הנדריקס, אף פעם לא וויתרנו עליו. נוצרה עבורו ועבורנו סיטואציה מצוינת כשהסנטר המחליף שלנו, עלי טראורה, נפצע ושוחרר. אני חושב שריצ'י הבין מהר מאוד שההחלטה להצטרף אלינו הייתה הכי חכמה עבורו", אומר מנג'ר קובאן דימיטרי טרנופול. "הוא היה האיש הנכון בזמן הנכון. היינו צריכים שחקן כמוהו בדיוק אנרגטי, חזק, ריבאונדר טוב ואחד שיודע לשחק פיק אנד רול בהתקפה. שני הצדדים הבינו שהם מרוצים מהעסקה. זו הייתה החתמה נהדרת בשבילנו, וסיטואציה מעולה בשבילו".
בדיוק כמו במכבי תל אביב, גם בקובאן הפך הנדריקס לבורג חשוב מאין כמוהו בחדר ההלבשה. טרנופול מעיד כי "האיכויות שיש לו כאדם מחברות את הקבוצה", וכי הנדריקס אפילו פיתח חברות עמוקה כמו זו שחלק עם קית' לנגפורד בזמנו עם חברו לקבוצה, הפורוורד דרק בראון. השניים מבלים שעות נוספות, ואף ביקרו יחדיו בישראל לאחר זכייתה של קובאן ביורוקאפ שהסתייעה בזכות תצוגה נהדרת של הנדריקס בגמר, שאף הקנתה לו את תואר ה-MVP. אגב, גם על הפרקט ניכרת היטב ההבנה העיוורת בין השניים: לאחרונה החל פאשוטין לשחק יותר ויותר עם הצמד-חמד, שמרבים לנפק האחד לשני אסיסטים ומעניקים לקבוצה הרוסית אלמנט נדיר של משחק בין גבוהים. יחד הם מרכיבים קו קדמי אתלטי ומהיר שאין גם לקבוצות הטובות ביותר ביורוליג.
***
את העונה הנוכחית פתח ריצ'רד הנדריקס בסערה, ולא בכדי: בקיץ שוחרר סופית ממילאנו, האריך את חוזהו בקובאן בשלוש עונות נוספות (שכרו העונה מוערך בכ-1.3 מיליון דולר) ואפילו נשא לאישה את בחירת ליבו. נראה שדברים שוב מסתדרים עבורו. הוא רגוע יותר. בשני המשחקים הראשונים של קובאן ביורוליג העונה העמיד ממוצעים נהדרים של 18 נקודות (77% מהשדה) ו-10 ריבאונדים, ומעמדו מוסיף להתחזק. מספרים כאלה הנדריקס לא הציג גם בתקופות הטובות ביותר שלו במכבי תל אביב.
נשאלת השאלה: האם אלה רק הנסיבות שמטיבות עימו, או שמא באמת שידרג וליטש את יכולותיו מאז עזב את הצהובים? אבי אבן, ראש מערך הסקאוטינג במכבי תל אביב, משוכנע האפשרות הראשונה היא הנכונה. "זה לא שהנדריקס עשה איזו קפיצת מדרגה מטורפת", הוא אומר, "הוא עושה את אותם דברים ברמה גבוהה, אבל עכשיו זה בא לידי ביטוי באופן מקסימלי. הוא פשוט מתאים לקובאן כמו כפפה ליד. הוא לא צריך לתפקד כשחקן מטרה. שם הוא מוקף בשחקני פיק אנד רול טובים שיודעים לנצל את היתרונות שלו ולמצוא אותו במקומות הנכונים. גם מימדי הגוף הקטנים שלו יחסית לסנטר אחד מהחסרונות הבולטים שלו פחות מורגשים כי סנטר גבוה ומאסיבי כמו אלכס מאריץ' משלים אותו ועולה במקומו מהספסל. סגנון המשחק והכלים שיש לקובאן מאוד מתאימים לו".
בקובאן מודעים לחסרונותיו הברורים של הנדריקס, אך לא נותנים לזה לבלבל אותם. עבורם, סימני השאלה סביב עמדתו על המגרש סנטר או פאוור פורוורד- או התהיות על תקרת הזכוכית שלו, הן נון-אישיו. "ריצ'רד הנדריקס הוא הגבוה המודרני", מצהיר דימיטרי טרנופול. "בכדורסל המודרני גיוון היא אולי התכונה החשובה ביותר לשחקן. הנדריקס יכול לתפקד היטב גם כסנטר וגם כפאוור פורוורד. הוא יכול לתת תפוקה בהתקפה ובהגנה. גם ברוסיה אומרים שהוא אנדרסייזד יחסית לסנטר, אבל אנחנו מודעים לזה שהוא לא שחקן מהסוג של סופוקליס סחורצאניטיס. מה שחשוב זה שהיתרונות שלו עולים על החסרונות. הוא עדיין לא אחד הגבוהים הטובים באירופה, אבל אם הוא ימשיך ככה, הוא יכול להיות טוב כמו מייק באטיסט בפנאתינייקוס. מבחינתנו הוא ממש לא שחקן מוגבל, ההיפך הוא הנכון הוא יגיע הכי רחוק שיש אם רק ירצה בכך. אנחנו מאמינים שזה יקרה אצלנו".
רצה הגורל, והנדריקס הוגרל בשלב הבתים עם שתי קבוצות עימן יש לו עסק לא פתור האחת מכבי תל אביב כמובן, והשנייה קוצ'ה ויטוריה, אותה מאמן סרג'יו סקאריולו, שזרק אותו ממילאנו. בטווח של שבועיים יפגוש הנדריקס כמה פרצופים מהעבר, שכל אחד מהם הותיר בו חותם שונה לחלוטין, אך בכל מקרה יעלה לפרקט כדי להוכיח דבר-מה. גם דיוויד בלאט יודע את זה. בכל זאת, את הדייסה הזאת הוא בישל בעצמו.
