החודש ציינו ביוון שבע שנים לאחד המשחקים הגדולים של הנבחרת הלאומית אי פעם הניצחון ההרואי על ארצות הברית בחצי הגמר באליפות העולם ביפן. באותו ערב מדהים והיסטורי חווה סופוקליס שחורציאניטיס לידה מחודשת: הוא הביך את דווייט הווארד וכריס בוש פעם אחר פעם, הציג לעולם הכדורסל את הרפרטואר ההתקפי המרשים שלו והיה דמות מפתח בסנסציה. זה היה ללא ספק אחד מהרגעים המכוננים בקריירה של סופו. הוא אמנם סיים עם 12 נקודות "בלבד" ולא השפיע כמו דימיטריס דיאמנטידיס או ואסיליס ספאנוליס, אך הותיר את האמריקאים פעורי פה.
לאף אחד לא היה ספק מיהו הפוטנציאל הגדול ביותר מבין חבורת היוונים המזוקנת. מעתה ואילך, שם החיבה שהוצמד לו ביוון מילדות - "בייבי שאק" - לא היה עבור האמריקאים רק כינוי יומרני של הנייתיב'ס מאירופה, אלא תיאור מדויק למדי. זה היה המשחק שהכניס אותו לתודעה. הרי מתי לאחרונה נראה שחקן גדל מימדים שכזה המשלב קואורדינציה גבוהה וידיים רכות שכאלה מתחת לסלים? מאז, סופו היה בגדר מפלצת בהתהוות, כזו שיבוא יום ותהלך אימים על אירופה, אולי אפילו ב-NBA.
אך הנה השנים חלפו עברו להן, ולא הרבה השתנה. ניוז פלאש: בגיל 28, סופו עדיין לא מצא את מקומו בכדורסל האירופאי. ה-NBA כלל לא נראה באופק. לעיתים רחוקות מתרחש מפץ רגעי, וסופו מזכיר לכולם מדוע נחשב בצעירותו להבטחה עצומה כל כך. בשאר הזמן, הוא כישרון מפוספס ומבוזבז. או סתם כישרון פצוע. עכשיו הוא פותח קדנציה שנייה במכבי תל אביב, ושאלת חייו שוב מהדהדת: האם ימצה את יכולותיו? עד כמה ראשו וליבו מוכוונים כלפי המטרה שלשמה כולנו נתכנסנו הכדורסל? והאם גופו שוב יבגוד בו ויאט את קצב ההתפתחות שלו?
סופו בספק לגמר גביע ווינר (20:30, ערוץ 5)
ירושלים אופטימית: "יש לנו אופי, מחכה להצגה של האוהדים בגמר"
בלאט: "אם נחתים את דיוויד נצטרך לקחת החלטות קשות"
שוב השקר הזה? על חזרתו של יותם הלפרין להפועל ירושלים
***
או שאולי, רק אולי, זו התקרה של סופוקליס שחורציאניטיס. רף הציפיות ממנו ביוון, בכל אופן, כבר מזמן אינו כפי שהיה בעבר. העונה האחרונה בפנאתינייקוס, אומרים שם, סייעה לאנשי המקצוע ביוון להתפכח מהאשליה שנקראת סופוקליס שחורציאניטיס. היא גרמה להם לערער על כל הנחות היסוד בנוגע לסופו, אלה שמלוות אותו לאורך כל הקריירה. אולי הוא לא באמת כל כך מפוספס, ומגבלותיו פשוט גדולות ומהותיות מכדי שפשוט יתפוגגו להן? אולי מימדי גופו הם בעצם חרב פיפיות מצד אחד, הם מעניקים לו יתרון עצום על הפרקט, אולם מנגד הופכים אותו למועד לפציעות, ופשוט לא מאפשרים לו לעמוד בדרישות הסף הפיסיות של כדורסלן ברמות הללו?
עבורם, העונה הראשונה של סופו במכבי תל אביב ב-2010/11 שעל שחזורה הצהובים פנטזו כשהחזירו אותו הקיץ היא היא האנומליה. באותה עונה דייויד בלאט הוציא את משחורצאניטיס מה שאף אחד לפניו לא הצליח. הוא הציג יכולת שיא, הפך לעוגן מתחת לסלים ביד אליהו, וחשוב מכך הצליח לשמור על עקביות והציג את אותה רמה לאורך זמן. אז היה לבטח אחד הסנטרים הטובים באירופה. אך ביוון זוכרים היטב את מה שביניהם: פציעות, נטייה להשמנת יתר, כושר פיסי ירוד, כושר מנטאלי ירוד, יצר הרס עצמי מפותח ועוד. הם זוכרים את התקופות השחורות באולימפיאקוס ואיך כמעט פרש מכדורסל.
ובעיקר הם התרשמו שסופו הגיע לפרקו, התבגר והרצין בשנתיים האחרונות, ובכל זאת הפריצה הגדולה בוששה מלבוא. מכאן ניתן להסיק שתי מסקנות. האחת תקרת הזכוכית של סופו נמוכה ממה שנהוג לחשוב. השנייה והאופטימיות יותר סופו "החדש" מגיע לגיל החשוב ביותר בקריירה, זה שבו לא מעט שחקני פנים לפניו רשמו יכולת שיא, כשהוא ערוך ומוכן מבחינה מנטאלית להפוך לאחד מהם.
***
העונה שעברה בפנאתינייקוס הייתה כמעט העתק מדויק לעונתו האחרונה במכבי תל אביב. סופו פתח את העונה בסערה, עם שתי תצוגות נהדרות מול ריאל מדריד וקאנטו במשחקי הפתיחה ביורוליג והפך אט אט ללב ליבה של ההתקפה שהנהיג המאמן ארגיריס פדולאקיס. ביוון מצאו פתאום שחקן שונה לחלוטין מזה שלמדו להכיר שנתיים קודם לכן באולימפיאקוס. סופו השקיע הרבה יותר, כמעט ולא החסיר אימונים, ובאופן כללי ניסה כמה שפחות להיות "מקרה מיוחד", כפי שמגדירים זאת ביוון.
"עוד לפני שהתחילה העונה הסימנים המקדימים היו מאוד חיוביים. כולם ביוון שמחו לגלות שסופו התבגר. הוא היה הרבה יותר מקצוען בהשוואה למה שזכרו מאולימפיאקוס. השנתיים במכבי תל אביב שינו אותו לטובה", אומר העיתונאי אריס ברקאס. "השינוי הזה ניכר עליו גם על המגרש, לפחות בתחילת העונה. הוא שיפר בצורה דרסטית את הקליעה מהעונשין וזה גרם לו להיות עוד יותר קשה לעצירה".
להוציא משחק אחד בו שותף לפחות מדקה, ממוצעיו של סופו בשלב הבתים ביורוליג עמדו על 11 נקודות ב-13 דקות, ואחוזי הקליעה מהעונשין נשקו ל-70% - מספר אליו לא הגיע אף פעם בקריירה. אלא שאז, ממש כמו במכבי תל אביב 2011-2012, הברכיים החלו לכרוע תחת העומס. כל מיני פציעות קטנות הלכו ונערמו בגיליון הרפואי של סופו, והמומנטום הלך לאיבוד. בדיוק באותה תקופה אקס מכבי תל אביב סטפון לאזמה החל להתחבב על ידי מאמן פאו, ששינה קונספציה: סנטרים כבדים אאוט, סמול-בול עם שני פורוורדים בעמדות הפנים אין. זו הייתה גם הנקודה בה סופו כמעט איבד רלוונטיות בפאו. בשלבים המאוחרים של העונה פדולאקיס התקבע על הרכב שכלל את לאזמה וג'יימס גיסט מתחת לסלים, ולסופו נשארו רק פירורים. גם כשהצטיין ושיחק היטב, זכה לאשראי מוגבל ביותר. בסדרת ההצלבה מול ברצלונה כבר שיחק פחות מ-10 דקות בממוצע למשחק.
"השינוי הזה עשה טוב לפאו. סופו אמנם היה בכושר טוב והציג יכולת גבוהה מאוד באימונים, אבל איתו פאו הפכה למוגבלת", אומר יאניס פילריס, עורך האתר "24 SPORT". "הוא שחקן שמצריך הישענות כמעט מוחלטת מצד הקבוצה וכופה סגנון מסוים. בהרבה מקרים זה הופך לחיסרון, כי בסופו של דבר הוא לא בלתי עציר, ויש לו מגבלות משמעותיות שלא ניתן לשנות. ראיית המשחק שלו לא ברמה גבוהה, וגורמת לכך שההתקפה נתקעת הרבה פעמים. את זה אי אפשר לשנות. גם את ההגנה הרעועה שלו בפיק אנד רול קשה מאוד להחביא. ובקיצור בשלב מסוים הפציעות אלה לא היו שעצרו את סופו בפנאתינייקוס, אלא החלטה מודעת של המאמן. זה היה שיקול מקצועי גרידא, ועובדה שהוא השתלם".
גם זה לא שבר את רוחו של שחורציאניטיס, לא דבר של מה בכך. "הוא היה מקצוען מתחילת העונה ועד סופה, לא הוריד רגל מהגז לרגע", אומר העיתונאי אריס ברקאס, שנפעם מהשינוי הפסיכולוגי שעבר. הנה רק דוגמה קטנה: לפני שנה סופו עזב את מכבי תל אביב עם תמונה מכמירת לב הצהובים זכו באליפות, אך הוא החמיץ פנים ונראה מאופק ומהורהר, אחרי שסיים את העונה פצוע ולא שותף בסיומה. בפנאתינייקוס, אף שהסיטואציה הייתה די דומה, הרשה לעצמו ליהנות במופגן מהתואר ופיזר חיוכים לכל עבר.
אוהד גרינוולד מחלק ציונים: מהלכי הקיץ של מכבי תל אביב (דפדפו)
***
יש ניגוד מסוים בין הכיוון בה מתפתחת הקריירה של שחורציאניטיס שבעיקר תקועה במקום לבין איך שהבחור התחיל לקחת אותה ברצינות. לאחרונה סופו, שהיה משתדל לתפוס מרחק ביטחון מהתקשורת כבדרך קבע, מנסה בכל מאודו לתחזק גם פרסונה תקשורתית, ממש כמו כוכב. נראה שגם החסמים מול הקהל והתקשורת הוסרו. לפני כמה חודשים השיק אתר אינטרנט משל עצמו; ביום הפתוח של מכבי תל אביב לתקשורת בשבוע שעבר, למשל, נותר אחרון מבין השחקנים עד שריצה את בקשות האוהדים.
ובכלל, גם מאמני הכושר של הצהובים הופתעו כיצד סופו חזר לישראל: שרירי יותר, דואג לגוף שלו יותר מאי פעם, ובקיצור מקצוען מהשורה הראשונה.
"אני רוצה להיות בכושר טוב. כשמתבגרים מנסים להיות יותר רציניים, צוברים ניסיון ומבינים מה חשוב. היום אני עובד הרבה יותר קשה מבעבר", אומר שחורציאניטיס בכנות בראיון לוואלה! ספורט. "אני לוקח הכול הרבה יותר ברצינות. אני חושב שזה מגיע עם בגרות מסוימת - פתאום אתה מבין שאי אפשר לקום בבוקר ופשוט ללכת לשחק כדורסל, צריך לעשות דברים ברצינות ולהשקיע, וזה מה שאני מנסה לעשות. אני רואה את הכדורסל בדרך בוגרת יותר, בדרך שונה מאשר בעבר. עבורי זה כבר יותר מסתם מקצוע".
מכבי תל אביב מקבלת אותו בזרועות פתוחות, אך אם לשפוט על פי בניית הסגל, ברור שגם היא כבר מנמיכה ציפיות. שחורציאניטיס היה ונותר אחד הסנטרים היעילים ביותר ביורוליג פר דקת משחק; הוא עדיין מהווה מניה התקפית די בטוחה; מכבי תל אביב כבר קיבלה ממנו תפוקה חלומית בעבר, אך כעת היא בסך הכול רוצה שיהיה עבורה סייד-קיק. לפניו ישחק שון ג'יימס, אחד שלא רק שהוכיח את עצמו כשחקן יורוליג בכיר, אלא נחשב על ידי ההנהלה ועל ידי בלאט כנכס חשוב על המגרש ומחוצה לו. הנהלת הצהובים כבר בנתה תוכנית ארוכת טווח: בחזונה, ג'יימס ושחורצאניטיס החתומים על חוזים לכמה עונות (ג'יימס לארבע, סחורצאניטיס לשלוש) יוצרים שילוב מנצח בעמדת הסנטר ומובילים אותה בשנים הקרובות.
גם בלאט, מגדולי מאמיניו של סופו, כבר לא מוכן לשים את כל הביצים בסל שלו. האמת? קשה להאשים אותו.
