מה דעתך הכללית על תקשורת הספורט בישראל?
"ההתעניינות בארץ סביב הספורט גדולה מאוד, יש לנו המון כלי תקשורת שמסקרים את הספורט באופן כללי ובעיקר את הענפים המובילים. ביחס לגודל וכמות האנשים במדינה אנחנו ללא ספק מעצמת ספורט בסיקור התקשורתי. העובדה הזו שכל כך הרבה כלי תקשורת מסקרים ענף או קבוצה או ספורטאי משפיע כמובן, בהצלחות, בכישלונות ובכלל בהתנהלות".
האם לדעתך הביקורת שמופנית בארץ כלפי ספורטאים בוחנת יותר מדי את התוצאות ולא את העבודה והאם זה ייחודי לכאן?
"בכל מקום בוחנים אותך על פי התוצאות, לא רק בישראל, זה מה שמוכר בסוף, זה מה שמבדיל בין הצלחה לכישלון. בכל העולם זה ככה, לא רק אצלנו. השאלה החשובה היא באיזו צורה הדברים יוצאים החוצה".
עד כמה לדעתך התקשורת בישראל נוטה להיות נחרצת יותר מאשר במקומות אחרים?
"ללא ספק, אני חושב שהתקשורת אצלנו יכולה להרים אותך לשמים בהצלחות ולרסק אותך בכישלונות. אני בטוח שיש עוד מקומות כאלו. לדעתי אנחנו צריכים לגלות קצת יותר אורך רוח וסבלנות, לשפוט דברים לאורך זמן. בסופו של דבר מדובר בספורטאים שמקדישים חיים שלמים כדי להביא תוצאות".
יצא לך להיות מרואיין בישראל ובארצות הברית. במה זה שונה לדעתך?
"מהזמן הקצר שאני פה, ואולי גם מהשנתיים שלי בקולג', אני חושב שאפשר להרגיש את ההבדל בגדול. בארץ כולם חברים של כולם והמון פעמים הכתב הוא חבר טוב של המרואיין. בארצות הברית אני חושב שיש יותר דיסטנס, ממש אפשר להרגיש את הכבוד של הכתבים כלפי הספורטאי והקריירה שלו. כמובן שבסופו של דבר שאפשר לראות את זה בכתבה עצמה".
איזו תוכניות ספורט בטלוויזיה אתה אוהב יותר ולמה ואיזה פחות?
"בתקופה האחרונה לא יוצא לי לראות כל כך טלוויזיה, אבל כשיש זמן אני כמובן מתעדכן בחדשות ובתוצאות. אני אוהב מאוד לראות תכניות שיש בהן משהו קצת מעבר לסיקור היום יומי של הספורט, ראיונות של אחד על אחד כמו התוכנית של פיני גרשון בוואן או אנשי השנה בערוץ הספורט, או מגזינים למיניהם כמו חמישיות. כל תכנית שמביאה סיפורים אישיים ודברים קצת שונים מושכת את תשומת ליבי".
אילו דברים או תכניות היית רוצה לראות יותר בתקשורת בישראל?
"כמו שאמרתי מקודם, הייתי רוצה לראות יותר תכניות וכתבות צבע. כתבות שיסקרו את הקבוצה או השחקן לא רק בצד המקצועי אלה גם בפן האישי. בכלל, שאולי נהיה קצת יותר חיוביים, קצת פחות צהוב וכותרות מפוצצות, בסופו של דבר זה ספורט וזה הכיף שלנו, אנשים משקיעים חיים שלמים להגיע לתוצאות וחייבים להעריך את זה".
כיצד אתה מתייחס לביקורת שהופנתה אליך או לחילופין לטורים שפרגנו לך? האם הסיטואציה הזאת השתנתה בעיניך לאורך השנים? האם ייחסת לזה יותר חשיבות פעם?
"אני אוהב פחות לקרוא, גם אם זה טוב או רע, זה משהו שהבנתי עם השנים. הכי חשוב לי הביקורת שלי כלפי עצמי ואולי של עוד שלושה ארבעה אנשים, וכשאתה רגיש למה אחרים אומרים זה יכול לעשות לך משהו, ולגרום לך לחשוב בצורה פחות נקיה. כשכותבים דברים שקשורים למשחק אז אני מעדיף להישאר נקי ולא להכניס לעצמי כל מיני דעות של כתב כזה או אחר. בכלל בחיים לחשוב מה אנשים חושבים עליך זה לא דבר בריא. אין ספק שבמהלך הקריירה שלי זה השתנה, זה משהו שנובע מבגרות וניסיון שאתה צובר. למדתי שכשאני רגיש לדברים שכותבים עלי זה עושה לי לא טוב ."
יש גישה שטוענת שספורטאי עבר עדיפים על אנשים אחרים כפרשנים. האם אתה מסכים עם זה ולמה? ספורטאים נוטים בקריירה שלהם או להישאר באימון, ללכת לכיוונים אחרים או אפילו ללכת לכיוון של תקשורת. האם יצא לך לחשוב פעם על היום שאחרי לכיוון התקשורת?
"לדעתי אין חכם כבעל ניסיון. אני חושב שמי שחווה על הבשר שלו את הרגשות ואת החוויות ששחקן מרגיש בזמן משחק יכול לדבר ולפרט על הדברים האלה בצורה יותר עניינית, רחבה ומעניינת. אני אישית לא חשבתי על להיות פרשן, אני אוהב לחשוב על הרגע , על הכאן והעכשיו. אבל אולי מי יודע. אלוהים גדול" .