שני האנשים החשובים בקריירה של בוראק ילמאז הם שוערי עבר, גם אם קצת מוזר לכתוב זאת על הסקורר שלא מפסיק להרשית כבר שלוש שנים, וכבש לא פחות משמונה שערים בדרך להעפלתה של גלאטסראיי לרבע גמר ליגת האלופות בעונה שעברה.
הראשון הוא פיקרט ילמאז, אביו של החלוץ, שהיה בזמנו שוער סביר בליגה הטורקית הבכירה ובהמשך עבד במשך שנים רבות כמאמן שוערים, בין היתר באנטליהספור, שם החל בוראק את הקריירה. "האהבה של אבא לכדורגל השפיעה עלי מאוד. הוא הלך איתי לכל משחק, ואפילו ניסה להיכנס לחדר ההלבשה כדי להרגיש את האווירה. אני חייב לו המון", סיפר לימים הסקורר.
השני הוא שנול גונש, מגדולי השוערים של טורקיה בכל הזמנים, אם לא הגדול מכולם. בהיותו שחקן, הוא נעל את השער של טרבזונספור שמיעטה מאוד לספוג בדרך לזכייה בשש אליפויות בתקופת הזוהר שלה בסוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80'. כמאמן, שנול נאלץ להילחם לא פעם נגד ביקורת קטלנית בתקשורת, אך הותיר חותם עצום. הוא לא רק הצעיד את טורקיה למקום השלישי במונדיאל 2002, אלא גם אימן את טרבזונספור אהובתו בארבע קדנציות נפרדות, תוך שהוא מאתר ומפתח כישרונות רבים. בוראק הוא הצלחה כבירה מבחינת שנול. עד שהגיע לטרבזון, הוא לא מיצה כלל את הפוטנציאל, ואפילו לא ידע מה העמדה האופטימלית מבחינתו.
ההבטחה של טיגאנה, ההתעללות של ארגונייס
את הקריירה החל בוראק כקשר אחורי ובהמשך הוסט לקיצוני ימני כדי לנצל את המהירות שלו. בתפקיד זה הוא הרשים לפרקים, וזכה למעבר המשמעותי הראשון בחייו. "הבחור הזה יהיה שווה 10 מיליון יורו בעוד שנתיים", הצהיר ז'אן טיגאנה, מאמנה של בשיקטאש, כאשר החתים את בוראק בן ה-21 מאנטליהספור ב-2006. הצרפתי רצה ללטש אותו, אבל עבודתו לא הושלמה והוא עזב שנה לאחר מכן. מחירו של בוראק כלל לא האמיר. נהפוך הוא הוא הפך לשחקן שולי מאוד בסגל של המאמן החדש ארטוגרול ובינואר 2008 נשלח לגלות במניסאספור, כחלק מהעסקה שהביאה לבשיקטאש את החלוץ הסלובקי פיליפ הולושקו. מניותיו לא היו בשיא, בלשון המעטה.
כעבור חצי שנה חשב בוראק שהוא מקבל הזדמנות גדולה שנייה בקריירה כאשר פנרבחצ'ה החליטה להמר עליו. בפועל ההרפתקה התבררה כפיאסקו מוחלט. המאמן הספרדי לואיס ארגונייס, שחתם בקבוצה מיד אחרי שזכה עם ספרד ביורו 2008, לא ספר את הטורקי ולא נתן לו לשחק כלל. בעמדת החלוץ המרכזי הועדף באופן ברור דני גואיסה, בן ארצו של המאמן שנרכש לבקשתו וקיבל שכר עתק. בוראק פתח במשחק אחד בלבד במשך כל העונה ובדיעבד התלונן: "לא יצא לי לעבוד עם מאמן גרוע יותר מארגונייס". המאמן עצמו לא החזיק מעמד באיסטנבול וסולק, אבל איש לא הופתע כאשר גם בוראק נזרק הצידה. הוא הושאל לאסקישהירספור, תופקד שוב באגף, ואם מישהו היה אומר בשלב זה שהוא יהפוך תוך שנתיים למלך השערים בליגה הטורקית, סביר שהוא היה מוצא את עצמו במחלקה הפסיכיאטרית.
הנקמה המתוקה בעולם
שנול לא הצהיר דבר, אך הוא האמין בבוראק מהרגע הראשון. בתחילת 2010 ביקשה טרבזונספור מפנרבחצ'ה להפסיק את ההשאלה לאסקישהירספור ולהחתים את השחקן. היא נענתה בחיוב. כעבור ארבעה חודשים בלבד, ראשי פנר לא ידעו את נפשם מרוב תסכול וזעם. במחזור הסיום של העונה הייתה זקוקה הקבוצה שלהם לניצחון על טרבזונספור כדי להבטיח אליפות. היא הובילה משער של גואיסה, אבל אז הגיע בוראק עם השוויון, כפה 1:1, ודווקא בורסאספור חגגה תואר היסטורי. "נשארו לי הרבה חברים בפנרבחצ'ה וריחמתי עליהם קצת, אבל זה היה רגע של סיפוק אדיר", אמר ילמאז. זה היה המפנה הגדול בחייו. הוא לא נעצר מאז.
מאמנו החדש הצליח לזהות בחניכו חסר היציבות כישרון של חלוץ טבעי קלאסי. שנול השקיע רבה מאוד בבוראק, שהשיב לו בהשקעה עצומה משלו. משחקן שהיה ידוע כבעייתי למדי מבחינת משמעת, הוא הפך למודל לחיקוי בכל הקשור לאימונים. את עונת 2010/11 הזכורה לשמצה ברחבי המדינה הוא החל עם מספר משחקים על הספסל, אבל סיים אותה עם 19 שערים. טרבזונספור נלחמה אז עם פנרבחצ'ה על האליפות עד הרגע האחרון ושתי הקבוצות הואשמו בסוף בקניית משחקים הפרשה הזו טלטלה את הכדורגל הטורקי ולא הסתיימה עד היום. לבוראק לא היה חלק בשחיתות והוא התרכז אך ורק במשחקים. ב-2011/12 זה נגמר עם מאזן נדיר של 33 כיבושים ב-34 משחקים, יותר ממחצית מ-60 הכיבושים של טרבזונספור כולה.
שנול בונה, הידינק משבח
"שנול יישאר תמיד בליבי. הוא האמין בי והעניק לי ביטחון עצמי שמעולם לא היה לי. אני אוהב אותו מאוד. הוא היה מורה נפלא ועזר לי להתקדם בהיבטי משחק רבים", אומר בוראק. ואכן, בתקופתו בטרבזונספור גילה החלוץ את הפוטנציאל האמיתי שלו. עד אז הוא נחשב לשחקן לא חכם במיוחד והנגיחה שלו הייתה חלשה, כיאה לשחקן אגף. בהדרכתו של שנול, הסקורר המחונן למד את חשיבות התנועה ללא כדור וכעת הוא מצוין בתחום זה. גם משחק הראש שלו השתפר ללא היכר די להזכיר את הנגיחה לרשת רומניה במשחק הקריטי במוקדמות המונדיאל בשבוע שעבר.
ארבעה שערים יש לבוראק בטורניר המוקדמות הנוכחי, שלושה היו לו בקמפיין המוקדמות של יורו 2012 בהדרכתו של חוס הידינק. ההולנדי הוא שהחזיר את בוראק למדים הלאומיים אחרי ארבע שנים וחילק לו שבחים רבים. "הוא השחקן המודרני האולטימטיבי", קבע הידינק, "אני אוהב את הנחישות ואת מוסר העבודה שלו. הוא מעולם לא התלונן על דבר באימונים, ואף פעם לא מוותר. התשוקה שלו מרשימה מאוד. אני גאה מאוד בהתקדמות המהירה שהוא עושה".
ההזדמנות השלישית לא פוספסה
עם זאת, בתקשורת הטורקית צמאת הדם, גם עונת השיא בטרבזונספור לא שכנעה את כל הפרשנים. כאשר גלאטסראיי שילמה חמישה מיליון יורו תמורת בוראק בעונה שעברה, היו שהטילו ספק ביכולתו להתאקלם. המוטיב הקבוע הסתכם בקביעה שבטרבזנוספור כל הקבוצה שיחקה למענו, בעוד שבגלאטסראיי המצב שונה. גם הכישלונות בבשיקטאש ובפנרבחצ'ה הוזכרו ללא הפסקה.
כאשר חתם בשורות האריות, הפך בוראק לשחקן השני בתולדות המדינה ששיחק בכל ארבע הגדולות של טורקיה. הראשון היה סרג'ן, גאון כדורגל אמיתי שבזבז חלק ניכר מהפוטנציאל האלוהי שלו בגלל אורח חיים לא מקצועי. הכול בא לו בקלות והוא לא ידע לקחת. הקריירה של בוראק הפוכה הוא נאלץ לעבוד קשה כדי להתקדם למרכז הבמה בגיל מתקדם יחסית. כפועל יוצא, הוא מעריך את מזלו. את ההזדמנות השלישית שלו באיסטנבול הוא לקח בשתי הידיים. עם 24 שערי ליגה מ-53 בעיטות בלבד אחוז ניצול פנטסטי של הזדמנויות, הוא היה הגיבור הגדול של הזכייה באליפות ואפילו דידייה דרוגבה שהצטרף בינואר קבע: "בשבילי הוא הטוב ביותר. זו הייתה העונה של בוראק". עם זאת, את הכותרות הגדולות באמת ליקט הטורקי באירופה.
"יכול לשחק בכל קבוצה בעולם"
ההישג של בוראק נבדל מסרג'ן בכך שהוא שיחק בליגת האלופות במדי כל אחת מארבע הגדולות ובכך הוא ייחודי במדינה ספק אם מישהו יוכל לשחזר נתון סטטיסטי זה. עם בשיקטאש, פנרבחצ'ה וטרבזונספור לא היה לו אפילו שער אחד בצ'מפיונס ליג, אבל אשתקד זה היה סיפור אחר לגמרי. כל אירופה למדה להכיר את החושים המפותחים של בוראק, שהבקיע שישה משבעת השערים של האריות בשלב הבתים, הביא במו רגליו 10 נקודות שכללו ניצחון על מנצ'סטר יונייטד אחרי שני הפסדים בתחילת הקמפיין והעלה את הטורקים לשמינית הגמר. בשלב זה מצא בוראק את הרשת בשני המשחקים נגד שאלקה והיה אחד מהגיבורים הגדולים בהדחת הגרמנים. ברבע הגמר הוא נעצר על ידי ריאל מדריד של ז'וזה מוריניו. רק כריסטיאנו רונאלדו ורוברט לבנדובסקי כבשו יותר ממנו במפעל בסופו של דבר.
המיוחד הפורטוגלי, שנסע בעצמו לחזות בגלאטסראיי לפני המפגשים, התרשם וקבע: "בוראק יכול לשחק בכל קבוצה בעולם". הקיץ זו הייתה התחושה וכמעט כל מועדוני הצמרת בפרמיירליג התעניינו בחלוץ הטורקי או לפחות הוזכרו כמתעניינים בתקשורת האנגלית שלא ידועה במהימנותה. לא רק צ'לסי של מוריניו, אלא גם מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, ארסנל וטוטנהאם גיששו, ואליהם יש לצרף את פריס סן ז'רמן שבחנה את האופציה למקרה שהמו"מ עם נאפולי בנוגע לאדינסון קבאני ייכשל.
ושוב חובת ההוכחה עליו
נשיא גלאטסראי אונאל אייסאל קבע מחיר של 20 מיליון יורו על ראשו של החלוץ. במונחים של היום זה אולי לא מוגזם עבור סקורר עם קבלות, אבל לא בטוח שזה מחיר השוק עבור שחקן בן 28 שמעולם לא שיחק מחוץ למולדתו. ייתכן שזו הסיבה בגללה נשאר בוראק בסופו של דבר בגלאטסראיי והערב הוא מתכונן לארח את ריאל נטולת מוריניו בפתיחת שלב הבתים. הקבוצה שסיימה את החלום של האריות בעונה שעברה פותחת עבורה את העונה החדשה.
בוראק פתח את העונה טוב, עם שני שערים בארבעה משחקים בליגה והצטיינות במדי הנבחרת, אבל בטורקיה מדברים שוב על ספקות לגבי מעמדו. "המאמן פתיח טרים לא בטוח לגבי שילובו לצד ווסלי סניידר ודרוגבה. כאשר בוראק ודרוגבה משחקים ביחד, סניידר מתופקד משמאל, והוא לא אוהב את זה. בוראק צריך להוכיח שמקומו בהרכב וכולם תוהים אם יקבל הזדמנות נגד ריאל" מספר העיתונאי ארהון גאיסי. נשמע הזוי? אולי זה הזמן של בוראק להשתיק שוב את המפקפקים.
