"מר ענבר. תודה על ההצעה שלך, אבל ליגת האלופות, במתכונתה הנוכחית, מאוד מוצלחת. הרווחים רק הולכים וגדלים, וכל שינוי בפורמט יצריך מחשבה מאוד מעמיקה. אנחנו נלמד את הצעתך ונחזור אליך אם הדבר אכן יהיה רלוונטי".
תוך פחות משבוע קיבל עורך הדין ניר ענבר, בוגר תוכנית פיפ"א מאסטר ולשעבר מנכ"ל הפועל תל אביב, תשובה מאופ"א לגבי המייל ששלח. הנושא היה "ייעול השיטה של ליגת האלופות". כמה חודשים לאחר מכן: בנפיקה, פ.ס.ז', אולימפיאקוס, אנדרלכט; פורטו, אתלטיקו מדריד, זניט, אוסטריה וינה. תודה רבה, כדורי שינה ותעירו אותנו בפברואר.
***
אנשי מקצוע רבים ועיתונאים רבים עוד יותר כותבים רבות ושולחים הצעות ייעול לאופ"א, באותו נושא כואב. ענבר, למשל, הציע לארגון האירופי יותר מפגשים חמים, חלוקה לאיזורים, יריבות שנפגשות בהכרח. בקיצור להעיר את המפעל הרדום הזה שמרשה לעצמו להגריל בתים כמו ג' וז'. "תחשוב שהליגה היתה דואגת שבכל שנה, בוודאות, ברצלונה תפגוש את מנצ'סטר יווניטד וצ'לסי את ריאל", אומר ענבר. "בכל שנה. ושבכל שנה, בשלב הבתים, יהיו הרבה יותר משחקים גדולים וחמים".
חפשו ברשת, יש המון הצעות מעניינות כמו אלו. אבל באופ"א או שלא מגיבים או שמגיבים בשלילה. אפילו מדברים שם על מיזוג הצ'מפיונס עם הליגה האירופית. גם מהלך כזה, בשינוי מהותי של הקונספט, יכול להביא גאולה. אבל אם לא ישתנה כלום, ו-64 הקבוצות הכי "טובות" באירופה יחולקו לבתים של ארבע קבוצות, רק אלוהים ישמור. הבוס פלאטיני, שעוזר לחלשים שעוזרים לו להיות בוס, יצר שלב בתים שפשוט לא יכול להתרומם, במתכונתו הנוכחית. ואם לא תקראו לו חלש, לבטח תסכימו שהוא "צפוי". מנצ'סטר יונייטד תורנית אכן תעוף פעם בעשור ואפואל ניקוסיה אחת תשכתב את ההיסטוריה פעם בדור, אבל שם זה בדרך כלל נגמר. לא צריך להיות גאון גדול כדי להמר, למשל, שצ'לסי תשלח את המחליפים למחזורים 5 ו-6. והיא לא היחידה.
נמשיך לשמוע ציטוטים כמו של ויין רוני, שאמר ב-2007 אחרי קריעת דינמו קייב: "זה היה כמו אימון. זה היה קשה כי הם לא רצו לשחק. היינו מתוסכלים ומשועממים. הם לא הראו התלהבות, לא נהנו"; נמשיך לקרוא דברים כמו שנכתבו בבלוג ב"מירור" ב-2009: "אז הנה המחזור השני של שלב הבתים בצ'מפיונס, כשליברפול תתארח אצל (פיהוק) פיורנטינה, צ'לסי נוסעת להפועל משהו-או-משהו-אחר ואולמפיאקוס תפגוש את ארסZZZZZZ....."; נמשיך לשמוע אנשים כמו הארי רדנאפ תוהים "ליגת האלופות לא נהייתה משעממת?" ו"נמצאה המחליפה של הקארלינג קאפ". אף אחד שם לא טועה.
כן, ליגת האלופות עובדת. אין פה מגה משבר ענק. יש רייטינג, יש עניין והכי חשוב יש כסף. כ-1.34 מיליארד יורו נכנסו למפעל בעונה שעברה, ומשם הסכומים לקבוצות היו בהתאם. לפי דוחות אופ"א, יש עדיין גידול בהכנסות מדי שנה. ויש לקבוצות מה לקחת הביתה. האלופה באיירן מינכן התעשרה ב-55 מיליון יורו, דורטמונד ב-54, יובנטוס ב-65. אז איך מתגברים שם על שלב בתים כזה?
"הערך של הליגה מונע מהתפתחות השוק", הגיב בכיר ב-ECA, ארגון המועדונים האירופיים, כששאלנו איך המכונה ממשיכה לדפוק. "כנראה שמדובר פה באנשי שיווק מעולים. גם התפתחות שיטות השידורים, HD, המהפכה הדיגיטלית גם אלו תרמו. בסך הכול, המוצר השתפר. לדעתי, לאופ"א יהיו יותר תשובות בנושא". גם את אופ"א שאלנו, אך התשובה עדיין לא נתקבלה נכון לפרסום כתבה זו.
"רמת התחרותיות בשלב הבתים ירדה, אבל אין אלטרנטיבה", טוען ירון מונד, מנכ"ל חברת הייעוץ AVIV AMCG, שמתעסק בניהול ואסטרטגיה של גופים גדולים. "צרכן הכדורגל, צרכן הספורט, המפרסם, המשקיע כל בעל עניין בליגת האלופות אין לו משהו אחר. אני רואה את ליגת האלופות בשלישי בערב כי אין משהו אחר, אין ענף ספורט אחר, אין ליגה מקומית, אין כמעט אירועי בידור בכלל. נכון לעכשיו, זה עדיין הדבר הכי טוב שיש לי לעשות בשלישי בערב".
זו, מסביר מונד, הסיבה החיצונית. אבל כמובן שיש המון בפנים. "באופ"א דאגו שרמת התחרותיות היא לא המרכיב היחיד במוצר. הם הצליחו לייצר מוצר שמשדר חוויה אבסולוטית. הסטנדרטים, איכות השידורים, האווירה, התקשורת. זה חוויה שלמה. הארגון המדהים הזה דואג לכך שהמוצר, נכון לעכשיו, יהיה מעל הכדורגל. כמובן שאם התחרותיות תרד עוד יותר, המוצר ייפגע. כי ברגע שהמוצר לא יבטיח את מה שהוא מקיים, הוא ייפול. כרגע, לדעתי, אין דאגה לכך. ואם כבר, הליגות המקומית בצרות גדולות הרבה יותר".
ראוי כמובן לציין שלעומת שלב הבתים העבש, על הנייר, שלב הנוקאאוט של המפעל מספק את הסחורה, למרות שגם לגביו נשמעו כבר השגות (פורמט הגומלין ושערי החוץ מוציא לפעמים את העוקץ מהמפגש השני, ולהבדיל - יוצר הרגשה של חוסר צדק לעתים קרובות מדי). אבל אכן, בכל עונה יש משחקים גדולים ואלופה חדשה, ובין שמונה לעשר קבוצות מכוונות לתואר בתחילת השנה נתון שאין לו אח ורע באף ליגה מקומית.
והארגון, הו, הארגון. עורך דין ענבר עמד בראש הוועדה שהתנהלה מול אופ"א בנושא הכשרת אצטדיון בלומפילד למשחקי הפועל תל אביב בליגת האלופות. "כל קלסר חוקים בכל נושא היה מעל 100 עמודים", הוא נזכר. "זה לא רק עניינים טכניים, זו התמודדות מול אנשים. אין דבר כזה 'יהיה בסדר', צריך לספק הוכחות לכל דבר. לא נתקלתי בהתנהלות כזו מול אף ספק ואף בעל מקצוע. הכול צריך לדפוק כמו שעון. ברמה של איפה השולחן הזה יעמוד ואיפה התאורה, מה הגודל של אוהל האח"מים, גודל של כל שלט ושלט. שלחו אותנו לאשר מול עיריית תל אביב כל דבר קטן, מהנדסים, קבלנים, טכנאים. מותג צריך להיראות כמו שצריך. זו הצגה, קונצרט, לשם מכוונים".
מונד נבר בספרים, והתלהב כמעט מכל סעיף. "ליגת האלופות אמרה מראש ש'אנחנו נהיה מותג הספורט האיכותי בעולם'. והם עושים הכול כדי לעמוד בזה ולשדר את זה. ההמנון מוסיקה קלאסית ולא מדונה או שאקירה. זוויות הצילום המתואמות, כל המגרשים נראים בדיוק אותו דבר. כל ילד שמלווה שחקן למגרש עובר הכשרה של כמעט חודש. בכל ספר שמגדיר איך החברות הכי מצוינות בעולם צריכות להתנהל, הגוף הזה עומד. ליגת האלופות מקיימת כל סעיף וסעיף.
"הם לא זזים מילימטר מהדברים הכי קטנים. אין פשרות, אין לוותר, זה לא קשור לכדורגל בכלל. הכדורגל זו מנה עיקרית. העסק לא נשען רק על מסי וניימאר ועל היריבות המתפתחת בין באיירן לדורטמונד. זו מצוינות ארגונית. זה מי בכלל יכול להיות ספונסר. אם יש לך חברה שלא מקיימת את ערכי המותג, אתה לא תהיה ספונסר, לא משנה כמה כסף תציע. אם החברה שלך היא לא בין שתיים מהטובות בעולם בתחומה, לא תוכל להיות ספונסר. רמי לוי לא יוכל לתת חסות לליגת האלופות, לא משנה כמה כסף יציע. כי המוצר שלו לא עומד בערכי המותג. גם וולמארט, למשל. הם ממתגים עצמם כזולים, ההפך מליגת האלופות. המפעל הזה כל כך אקסקלוסיבי, אבל מצד שני נגיש לכולם. בטח שבשיטה החדשה של פלאטיני. וזה הקסם. זה ממגנט אנשים".
בזמן שהמפעל ממגנט אנשים, הוא גם יוצר קוטביות גדולה בליגות המקומיות. הסכומים שהקבוצות מקבלות מאופ"א על ההשתתפות ויותר מכך, מאמירים לממדים שאי אפשר לסגור. אומרים שאלו סכומים שבין היתר נועדו לרפד את הקבוצות הגדולות באמת, את אלו שעדיין מדברות על הקמת ליגה סגורה נוצצת. הסכומים המשוגעים תורמים גם לסכומי ההעברות המשוגעים, ולמשכורות המופרכות. בדוח כלכלי שיצא ב-2011, עלה שתוך ארבע שנים תלושי השכר התנפחו ב-38 אחוז. ומי יכולות לשלם? לרוב רק החברות הקבועות בצ'מפיונס ליג.
מעל הכול לצד המחמאות הרבות לניהול ולארגון המפעל הזה, ולמוסיקה המשלהבת ולשלב הנוקאאוט המבורך בליגת האלופות צריכים גם להתעורר. שיטת התחרות הקלוקלת זה דבר אחד, אבל מה עם הכסף? בדוח האחרון פורסם על הכנסה של 1.34 מיליארד יורו, כמעט 2 מיליארד דולר. בליגה הכי "איכותית" בעולם, בליגת כדורגל ענף שצופים בו לא רק באירופה אלא גם בדרום אמריקה ובסין ואיפה שלא תרצו.
ובאותו זמן ה-NFL מדווחים על הכנסות של 9.5 מיליארד דולר בעונה פי 4. ה-NFL זו ליגה של חמישה חודשים, שמשווקת בעיקר לאמריקאים ונצפית בעיקר על ידי מדינה אחת. ועדיין, זה אפילו לא קרוב. "מצד אחד זו מערכת שמכניסה כל כך הרבה כסף", טוען ענבר, "מצד שני זו מערכת שלא מגשימה את הייעוד שלה. אתה שואל מדוע הכדורגל, שפופולרי בכל העולם, לא מכניס יותר מליגה יחסית סגורה עם בסיס צופים קטן בהרבה. ואז אתה רואה שלמרות כל המסחור ושיטות השיווק, העסק כנראה עדיין חדש לאירופאים. באמריקה, ספורט זה ביזנס כבר עשורים רבים".
אבל כמו שהבנתם, בארגונים הקשישים לא ממהרים לייעל ולשנות. אולי לא ממש רוצים. כל עוד הרווח הפוליטי מושג, וכל עוד הקבוצות הבכירות מרוויחות, לא בטוח שהצופה הקטן משנגחאי, בריסל או פתח תקוה, נמצא בראש סדר העדיפויות של הקודקודים. לא נורא, ב-11 בדצמבר זניט פוגשת את אוסטריה וינה. יהיה אש.
