בין היורו לזליכה: ליגת העל חוזרת

בואו הביתה: חזרת השגרירים עושה טוב לליגת העל

קיץ 2013 הביא לסוף טרנד הנהירה מחוץ לליגת העל וההשלכות מיידיות: שוק ההעברות התאושש, הליגה הפכה אטרקטיבית, הקבוצות מרוויחות, השחקנים מרוויחים ואלי גוטמן נהנה. ענבל מנור מסביר למה ישראל צריכה פחות שחקנים מעבר לים

ענבל מנור

בפרק זמן של שנה, בין קיץ 2010 לקיץ 2011, נפרדה ליגת העל ממרבית כוכביה, שדרת שחקנים שהיוותה ומהווה את השלד גם בנבחרת. דקל קינן, אלמוג כהן, מאור מליקסון, ליאור רפאלוב, ערן זהבי, גילי ורמוט, איתי שכטר, מאור בוזגלו, עדן בן בסט ואפילו בן שהר שקפץ לביקור בן עונה אחת בהפועל תל אביב. בנוסף אליהם, גם שחקני דרג הביניים נהרו החוצה ומספר השגרירים חצה את גבול ה-40. ההשלכות היו מיידיות. השוק הישראלי הידלדל והגדולות נאלצו להיאבק על השאריות. כך, למשל, צירפה מכבי חיפה את דלה ימפולסקי, חן עזריאל ואוראל דגני, ואילו הפועל תל אביב שפכה סכומי עתק על אלרואי כהן ועומר דמארי.

למעשה נוצר ואקום והכדורגל הישראלי התגלה במערומיו. ליגת העל לא הצליחה בטווח הקצר לייצר פתרון מיידי לגרעון השחקנים והתוצאות נראו בשטח. הרמה נפגעה, העניין ירד, הפערים צומצמו. העונה הראשונה הולידה אלופה מפתיעה מקרית שמונה. בשנייה, מכבי תל אביב ניצלה יתרון כלכלי ברור וזכתה בתואר. מכבי חיפה והפועל תל אביב עדיין בתהליכי התאוששות.

ליגת העל חוזרת: חמי אוזן בוחר את אנשי המפתח

ליגת העל חוזרת: פז חסדאי מתרגש

ליגת העל חוזרת: שלמה וייס על קיץ מלא העברות

ליגת העל חוזרת: רן בן שמעון רוצה להיות גוטמן

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
קפריסין אאוט, ליגת העל אין. יצחקי (צילום: ברני ארדוב)

קיץ 2013 הביא עמו בשורה שונה. התהליך שהחל כבר במהלך העונה החולפת קרוב להשלמה. לא מעט מאותם שגרירים בכירים חזרו הביתה ומספר הנציגים מעבר לים ירד. הטרנד ששלט בכדורגל הישראלי חלף מן העולם. בלגיה, פולין וקפריסין אאוט, ישראל אין. ליגת העל שבה להיות אטרקטיבית ורלוונטית בעיני הכדורגלן הישראלי. יש לא מעט סיבות לשינוי ושורה תחתונה אחת. ליגת העל חוזרת לחיים.

קצת מספרים. 13 שחקנים שסיימו את העונה שעברה באירופה שבו לכדורגל הישראלי, כולל שמות בולטים בדמות אליניב ברדה, ברק יצחקי, ברק בדש, גיא חיימוב, דור מלול בוזגלו ושכטר. מנגד, 11 שחקנים יצאו לאירופה, המשמעותיים שביניהם: מלך השערים אלירן עטר, אבי ריקן, קובי מויאל וטוטו תמוז. כלומר, בגדול אפשר לומר שהליגה הרוויחה יותר שחקנים משמעותיים. מלבד עטר, מכבי תל אביב שמרה על כוכביה הישראלים. מכבי חיפה והפועל תל אביב לא איבדו שום שחקן מקומי.

נסגר תוך זמן קצר. בוזגלו (צילום: ברני ארדוב)

"קרה בקיץ הזה תהליך הפוך לעומת השנים הקודמות, במקום ששחקנים יעזבו לקבוצות באירופה, הרבה ליגיונרים חזרו לארץ מה ששינה לגמרי את השוק", מסביר מאמן מ.ס אשדוד ניר קלינגר את ההשלכות. "אם בשנים הקודמות שחקנים מהדרג השני חתמו בקבוצות הגדולות הרי שהפעם זרים איכותיים ושגרירים איישו את החיזוק בקבוצות הגדולות ושאר הקבוצות שנחשבות בדרג השני או קטנות קיבלו הזדמנות להחתים שחקנים שבעונות הקודמות היו מהמובילים בליגה. אם נסתכל טוב נראה שבליגה הלאומית העונה ישחקו שחקנים שבשנים קודמות היו מאוד משמעותיים בליגת העל וזה בדיוק מעיד על הקיץ החם שהיה כאן".

זה אכן היה קיץ חם. קחו את מאור בוזגלו לדוגמה. בשעות הערב המוקדמות של יום שישי בשלהי חודש יוני התקשר אלישע לוי לאלונה ברקת עם רעיון שעלה זה הרגע במוחו. בוזגלו היה באותו זמן באירופה, שם המריא לסבב שיחות גישוש. הוא הפעיל סוכנים בכל רחבי העולם כדי למצוא קבוצה ולהישאר מעבר לים, אבל ההצעה מברקת קרצה. כבר באותו לילה זומן בוזגלו האב לפגישה והסיכום הושג תוך זמן קצר. בוזגלו מעולם לא הסתיר את העובדה שבחר לחזור בזכות הבאזז משובו של אליניב ברדה, שאחרי שש שנים מוצלחות בבלגיה החליט לשוב הביתה לבירת הנגב. הסיפור של שניהם שונה. ברדה חזר מסיבות אישיות או אידיאולוגיות אם תרצו. בוזגלו קיבל הצעה כספית גבוהה והשורה התחתונה זהה, הליגה הרוויחה.

יש גם שחקנים שחזרו מסיבות מקצועיות נטו. איתי שכטר למשל. "היו לי הרבה רגעים קשים. פתאום אחרי שקיבלתי צ'אנס, אני לא משחק בכלל והמאמן לא מאמין בי. אלו בעצם הדברים ששברו אותי", סיפר החלוץ בראיון לוואלה! ספורט לאחר החזרה להפועל תל אביב. "כדורגל זו האהבה שלי, החיים שלי. הקריירה של כדורגלן גם ככה קצרה. אני לקחתי אז את החלטה שאני רוצה לשחק ולא משנה איפה, כי אם אני לא משחק זה לא שווה כלום. רציתי עוד אירופה, אבל לא בכל מחיר. הבנתי שהייתה לי עונה לא טובה ושאם יהיו הצעות הן יהיו נמוכות מאוד ומהדרג השלישי והרביעי. חשבתי טוב והגעתי למסקנה שהכי טוב בשבילי זה לחזור לארץ. מבחינתי עוד עונה על הספסל לא הייתה באה בחשבון. אני לא מצטער על ההחלטה שלי כי בעיני לשחק זה הכול ולא לחמם ספסל באיזושהי קבוצה רק בשביל להגיד שניסיתי".

מושך בחוטים. גוטמן (צילום: ניב אהרונסון)

הסיפור של שכטר הוא גם הסיפור של ורמוט, זהבי, קינן ואחרים. המעבר ממעמד הכוכב שהשיג הכול בארץ למעמד של שחקן שצריך להיאבק על דקות משחק שובר. הדקות הרבות על הספסל פוגעות במומנטום ופתאום גם המקום בנבחרת כבר לא מובטח. כאן נכנס לתמונה אלי גוטמן. המאמן הלאומי מקיים לא מעט שיחות אישיות עם השגרירים. "כל שחקן כדורגל בסופו של דבר צריך לשחק. ברגע שאתה לא משחק ואתה עולה מהספסל או לא מתלבש אז אתה לא בוחל באמצעים", טוען גוטמן בשיחות סגורות. "הכדורגל הישראלי נמצא ברמה מספיק טובה, אז אם שחקן לא משחק, שיחזור ארצה וישחק. אף פעם לא מאוחר לצאת שוב גם לאחר חזרה". שחקן שמשחק באירופה הוסיף: "הדעה שלו חשובה לנו. הוא אולי לא ממליץ מה לעשות, אבל בהחלט מגבה את הלך הרוח של השחקנים".

יש לא מעט סיבות נוספות שמחזירות את השגרירים לישראל. כשבמקביל לייאוש מדקות המשחק, הבדידות והמרחק, יציאה לאירופה מגדילה את ערכו של השחקן. גם שנה אחת לא טובה באירופה מספיקה לפעמים לשחקן לקבל חוזה טוב וגדול יותר בישראל לאחר מכן. שחקנים מבינים שברגע שהם ייצאו, זה ינפח להם את המשכורת. גם עבור הקבוצות מדובר בעסקה טובה. ג'ורדי קרויף, למשל, סימן בזמן עבודתו בישראל את השגרירים כמטרה עליונה בכל קיץ. גם מאחורי החתמות של ברדה ושכטר עמד רציונל כלכלי-שיווקי ברור מעבר לפן המקצועי הברור.

"כל שחקן שחזר נמצא בסיטואציה אחרת", מנסה להסביר אלמוג כהן את אירועי הקיץ. "אם הסיטואציה מובילה לחזרה, אין הרבה ברירות. הכי קל והכי טוב לחזור כי ישראל זה משפחה, חברים ושפה ולא להיות בודד. אם זו לא ליגה או קבוצה ששחקן רואה בה התקדמות מקצועית וכלכלית ויש הצעה בשכר דומה בישראל, יש שחקנים שמעדיפים לחזור. השיקול הסופי הוא רק דקות משחק. שום שחקן לא יחזור לארץ אם הוא משחק קבוע בקבוצה שלו והוא נהנה וטוב לו. שחקנים רוצים להרגיש חשובים ולהיות באנקרים בהרכב".

שגרירים מעל הכול. גולדהאר וקרויף (צילום: ברני ארדוב)

יש גם יוצאים מן הכלל. בן שהר עמד תחת מכבש לחצים מצד קרויף וקיבל הצעות נוספות מקבוצות צמר בישראל, אך הוא מסרב בכל תוקף לחזור לישראל גם כשמעמדו המקצועי בהרטה ברלין לא טוב. גם רמי גרשון קיבל בקיץ הצעה גבוהה מאוד במכבי תל אביב בשכר של כ-250 אלף יורו לעונה שלא רחוק ממה שהרוויח בבלגיה. אחרי עונה קשה בה כמעט לא שיחק, משפחתו של השחקן לחצה עליו לחזור לישראל, אבל גרשון העדיף להמשיך בבלגיה ובחר בקבוצה קטנה יותר, בוורן, שהבטיחה לו מקום בהרכב. כך עומד כרגע מספר השגרירים על 32, ביניהם 14-15 ששייכים לסגל המורחב של הנבחרת. הכמות הכללית גבוהה, אבל בהחלט מסתמנת ירידה.

לתופעה הזו יש אפקטים חיוביים מאוד. הנה דוגמה. למשחק הנבחרת באוקראינה זימן גוטמן 11 שגרירים. מלבד טל בן חיים כולם פתחו בהרכב הקבוצות שלהם בסוף השבוע. השאר, מן הסתם, הם שחקנים בכירים מליגת העל. זהו מצב אופטימאלי. הנבחרת צריכה להיות מורכבת משגרירים שנמצאים בכושר שיא, שחקנים שיצאו ומצדיקים את מקומם באירופה, אבל לא על חשבון ליגה חזקה שמספקת אלטרנטיבה ועושה כאב ראש חיובי למאמן. בשנים האחרונות בסגל הנבחרת היו יותר מדי שגרירים שלא משחקים ובנוסף הליגה לא ייצרה מספיק אלטרנטיבות. התוצאות היו בהתאם.

ובנוסף, הליגה מרוויחה. הקהל מקבל חזרה חלק מהכוכבים ומקבל עוד סיבה לשוב למגרשים. "זה עושה מצוין לליגה כי יש עלייה ברמה ובפופולאריות", סבור כהן. "השחקנים מביאים איתם משהו. הם מכירים את המקצוענות מחו"ל ומנסים לגרור אחריהם. הליגה השנה תהיה הרבה יותר חזקה. באר שבע וקרית שמונה התחזקו וגם בית"ר תהיה טובה בסופו של דבר. יש שש או שבע קבוצות חזקות ויהיה פייט, בניגוד לעונה שעברה בה מכבי תל אביב הבטיחה את האליפות מוקדם".

בנבחרת משחקים שגרירים שהצדיקו את מקומם באירופה. מליקסון (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully