לרוץ מהר לפני שייגמר

בלוג אליפות העולם: השיא עוד לפניהן

דני בורשבסקי לא התרגש מגמר ה-100 לנשים, אבל לא יכול לחכות לריצת השליחות. קללת אלופי העולם ב-110 משוכות ממשיכה להכות, וכריסטין אורוגו הופכת בצדק לאתלטית הבריטית הגדולה בכל הזמנים

  • שלי אן פרייזר
מערכת וואלה! ספורט
אימג'בנק GettyImages

ריצת ה-100 מטרים לנשים מופיעה תמיד בתזמון בעייתי בתחרויות גדולות, 24 שעות אחרי ריצת הגברים שברוב המקרים היא בלתי נשכחת. גם הפעם היא תישאר כזו, כי שלי אן פרייזר פרייס עשתה בסופו של דבר את מה שכולם ציפו ממנה. היא רצה באזור זמן השיא האישי שלה (10.71 שניות לעומת 10.70), זינקה בזהירות ומהר מאוד הקדימה את יריבותיה, וניצחה למעשה ללא שום תחרות. מצד שני, בריצת ה-100 אף אחד לא יכולה להיות קרובה לשיא העולם של פלורנס גריפית ג'וינר, וחוץ מזה האלופה הג'מייקנית עוד צריכה להשתפר כדי להגיע לשיאים האישיים של כרמליטה ג'טר – הרצה השניה בטיבה בכל הזמנים (ללא חומרים ממריצים).

ריצה פחות מרגשת? כן, גם בגלל שג'טר גמגמה ובלסינג אוקפברה הניגרית הייתה רחוקה מלעמוד במשימה של תארים עולמיים בקפיצה לרוחק וב-100 מטר (סיימה שישית). דבר אחד אופטימי שאפשר להסיק מה-100 מטר לנשים? הריצה המרגשת האמיתית תהיה ריצת השליחות 4X100 לנשים. מצד אחד הרביעייה האמריקאית, שארבע הרצות שלה היו בגמר הזה ושתיים מהן סיימו במקומות 3 ו-4, הן מגיעות במצב שנראה אולי יותר טוב מזה של הקיץ הקודם, אז שברו את שיא העולם באצטדיון האולימפי בלונדון. מצד שני נראה רביעייה ג'מייקנית בהובלתה של אלופת העולם, שלי אן פרייזר פרייס – שווה לחכות ליום שבת.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

לכתבה המלאה
כמו בולט, גם לה אין מתחרות. שלי אן פרייזר (צילום: רויטרס)

ריצת ה-110 משוכות לגברים היא הרבה יותר מוזרה מ-10 המטרים שהוסיפו ל-100 בלי שאף אחד מבין למה עשו את זה באמת. בריצת ה-110 משוכות מסתתרת איזושהי קללה, שמונעת מאלופי עולם ואלופים אולימפיים להישאר עקביים. שימו לב לנתונים הבאים: אלוף העולם הקודם היא ג'ייסון ריצ'רדסון האמריקאי שסיים הפעם רביעי, אלוף העולם לפניו היה ריאן ברפוויט מברבדוס שלא עלה הפעם לגמר. ב-2007 זכה באליפות העולם שיאנג ליו הסיני, ששנה לאחר מכן נפצע מול הקהל הביתי שלו בבייג'ינג.

ב-2005 זכה באליפות העולם לאג'י דוקורה הצרפתי, שזו הייתה פסגת הקריירה שלו אבל מאז לא קרו דברים יותר מדי גדולים. עם כל הכבוד לשיאי העולם של אריאס מריט, ולפניו דיירון רובלס ושיאנג ליו, עושה רושם שהמשוכן הגדול האחרון היה אלו ג'ונסון האמריקאי, שזכה בארבע אליפויות עולם בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. דייויד אוליבר זכה באליפות העולם דווקא אחרי שנה כושלת, אולי הוא ישנה את הקללה?

אולי הוא בניגוד לאחרים ישמור על עקביות? דייויד אוליבר (צילום: רויטרס)

בפינת הספורטאי הספורטיבי ביותר מככבת הפעם כריסטין אורוגו, אלופת העולם הטרייה ב-400 מטרים. איך אפשר שלא לאהוב את הספורטאים שתמיד יודעים להוציא מעצמם אפילו את מה שאין להם כשהם בעמדת האנדרדוג? זה בדיוק מה שאורוגו עשתה בגמר ה-400 מטרים מול אמנטל מונטשו מבוצוואנה. אורוגו בת ה-29 כבר זכתה פעם באליפות העולם, אבל מונטשו הייתה פייבוריטית ברורה לזכייה באליפות העולם. גם לפני שש שנים לא ספרו את אורוגו והיא ניצחה בשיא אישי. הפעם היא ענתה בגדול למי שחשב שהיא כבר בשלהי הקריירה שלה. כמו בפעמים הקודמות, כולל במשחקים האולימפיים ב-2008 שגם שם היא לא הייתה פייבוריטית, אורוגו פתחה הרחק מאחור והדביקה לאט לאט את הפער מהמובילה עד לסנטימטרים האחרונים.

שש שנים אחרי אותו שיא אישי מדהים באוסאקה 2007, אורוגו שוב קבעה שיא אישי כשהפעם מדובר גם בשיא בריטי חדש, שיפור לשיאה המיתולוגי של האתלטית הבריטית הגדולה בכל הזמנים, קתי קוק, שנקבע בשנת 1984 לפני שאורוגו נולדה. כעת, מדברים על אורוגו כעל מי שהופכת באליפות הנוכחית לאלתלטית הבריטית בכל הזמנים. השאלה היא איך היא תסתדר בעמדת הפייבוריטית בתחרויות הבאות? בפעם הקודמת, במגרשה הביתי במשחקים האולימפיים בלונדון, זה לא כל כך עזר לה והיא זכתה במדליית הכסף.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully