שיאו עוד לפניו: על יוליאן דראקסלר, הכישרון הגרמני הצעיר

אם תזכירו את שמו של פליקס מאגאט לאוהדי שאקלה ולרוב שחקניה שהיו בסגל בהדרכתו, סביר שלא תזכו לשמוע מילים חמות במיוחד. ג'פרסון פרפאן, למשל, היה מוכן ללכת ברגל לכל מועדון שיחתים אותו, רק כדי לברוח מהאיש המכונה בתקשורת הגרמנית סדאם. אנחת הרווחה אחרי פיטוריו במרץ 2011 נשמעה עד דורטמונד, ועל הרגשות של כולם בשעה שחזר המאמן השנוא לגלזנקירשן עם וולפסבורג תוכלו לקרוא כאן.

אבל מעטים הדברים שאפשר להגדיר כשחור ולבן. לפני שנזרק מהמועדון, השאיר אחריו מגאת את המתנה הטובה ביותר שאפשר לדמיין. אלמלא מאמציו ונכונותו להאמין בצעירים, ספק אם יוליאן דראקסלר היה מגיע כבר היום למקום בו הוא נמצא – אחד הכוכבים הגדולים ביותר של הבונדסליגה, ואולי אפילו השחקן המצטיין של העונה החדשה.

למעשה, המלצתו של מגאת בשלהי 2010 עוררה סוג של סערה פוליטית – הוא ייעץ לכישרון בן ה-17 לעזוב את בית הספר בעיר הולדתו גלאדבק, לחתום על חוזה מקצועני ולעסוק אך ורק בכדורגל. המאמן, ששימש במקביל כמנהל הספורטיבי של שאלקה, נסע לבית הוריו של דראקסלר וניהל איתם שיחה ארוכה. הנער, שנולד למשפחת אוהדי שאלקה, הצטרף למועדון בגיל תשע, אך כל עוד האימונים בקבוצות הילדים התקיימו בשעות הערב לא היתה כל בעיה. שחקני הקבוצה הבוגרת מתאמנים בבקרים, ודראקסלר היה צריך לבחור. ויתור על החלום לא בא בחשבון מבחינתו.

דורטמונד זכתה בסופר קאפ אחרי נקמה קטנה על באיירן

רוברט לבנדובסקי מרגיש שדורטמונד רימתה אותו

ביקורת ראשונה על גווארדיולה: "מבצע יותר מדי שינויים"

מתיאס זאמר, אז המנהל הספורטיבי של ההתאחדות הגרמנית, יצא בביקורת חריפה נגד הגישה של מגאת: "זה עצוב מאוד שיוליאן נטש את בית הספר. ההשכלה חשובה, במיוחד כשלוקחים בחשבון פציעה שיכולה לסיים את הקריירה". אפילו שרת המשפטים סילביה לורמן נדרשה לסוגיה: "אפשר להבין את השאפתנות, אך אני ממליצה לדראקסלר לקבל תעודת בגרות". בסופו של דבר, התברר שכוונתו של השחקן עצמו היתה ללכת בשביל הזהב – הוא עבר לבית הספר בגלזנקירשן, בעל הסכם מיוחד עם שאלקה, בו מתאפשרים לימודים במקביל לקריירה רצינית. אם השחקן מפסיד חומר בגלל התחייבויותיו לקבוצה, הוא מקבל שיעורי השלמה, וגם מועדי המבחנים מותאים ללוח הזמנים המיוחד.

במאי 2012, לקראת תקופת המבחנים, ישב דראקסלר בשיעור היסטוריה כאשר קיבל הודעה במשיבון הסלולרי מיואכים לב. המאמן הלאומי זימן את הכוכב הצעיר לסגל המורחב לקראת יורו 2012 והעיתוי המשעשע עשה כותרות גדולות בגרמניה. "כבר ארזתי את התיק לפני הנסיעה עם שאלקה לניו יורק בסיום העונה, ואז באה ההפתעה. אמרו לי שהחבר'ה נהנו מאוד באמריקה, אבל אין לי תלונות", צחק מאוחר יותר דראקסלר, על אף שנופה ברגע האחרון ולא נסע לאליפות אירופה. במהלך מחנה האימונים, הוא מצא זמן להתכונן למבחנים, ובערב אחד ניגש אליו אוליבר בירהוף, מנהל הנבחרת, והציע את עזרתו. לו היה נוסע לאוקראינה ופולין, היה נאלץ לדחות את בחינותיו. זה לא קרה ולפני שנה קיבל דראקסלר את התעודה הנכספת.

מגאת לא השתדל לחינם. הוא הבין את הפוטנציאל העצום של חניכו, והפך אותו בינואר 2011 לשחקן הצעיר ביותר בתולדות המועדון – את הבכורה עשה דראקסלר בגיל 17 ו-177 ימים. שבוע וחצי לאחר מכן, הוא נכנס כמחליף בדקה ה-116 ברבע-גמר הגביע מול נירנברג. אלמוג כהן, שפתח באותו משחק והוחלף, צפה מהספסל בטיל מדהים של הילד לפינה הרחוקה בדקה ה-119. "זה הרגע ששינה את חיי", אמר דראקסלר לא פעם בהמשך. הוא הפך לסלבריטי של ממש. בגמר הגביע, כאשר ראלף ראנגניק כבר היה המאמן, הוא התכבד לכבוש את השער הראשון בנצחון 0:5 על דואיסבורג.

בעונת 2011/12, הנער כבר היה שחקן הרכב, פותח באגף השמאלי, מזין בכדורים את קלאס-יאן הונטלאר שסיים כמלך שערי הליגה ונהנה משיתוף פעולה עם ראול, אחד האלילים הגדולים שלו. דראקסלר כבש ארבעה שערים ובישל תשעה בכל המסגרות, כולל שניים לכוכב הספרדי. העזיבה של ראול לאל-סעד הקטארית העציבה את הגרמני ולפני הפרידה הוא ביקש ממנו להשאיר מספר טלפון וכתובת אימייל כדי להיות בקשר. ראול נענה בשמחה והשניים מנהלים עד היום קשר הדוק.

קשר זה הפך להיות חשוב במיוחד דווקא השנה. בתחילת העונה שעברה, החליט המאמן הוב סטבנס שאת המשבצת שפינה ראול מאחורי החלוץ ימלא לואיס הולטבי. יתר מזאת, פתיחה מעט מאכזבת גרמה לסטבנס לספסל את דראקסלר והכישרון הצעיר היה מתוסכל במיוחד. כל הרגשות פרצו החוצה כאשר נכנס כמחליף בהפסקה במשחק הביתי מול ברמן. שאלקה הייתה בפיגור, דראקסלר הביא למפנה מיידי, נבחר לשחקן המצטיין ואף כבש את שער הניצחון. הימים הקשים נגמרו, ובחורף ציפו לו שתי בשורות חדשות טובות. ראשית, סטבנס פוטר ובמקומו מונה יינס קלר שנותן אשראי מלא לכוכב הצעיר. שנית, הולטבי נמכר לטוטנהאם, וכך הגשים דראקסלר את חלומו הגדול – הוא קיבל לידיו את תפקיד הפליימייקר. הטלפון לראול לא איחר להגיע.

הסיבוב השני היה עצום מבחינתו בכל המובנים. לא מדובר רק בשבעה כיבושים, שהגדילו את מאזנו בעונה כולה ל-10 שערי בונדסליגה. תרומתו היתה כבירה הרבה יותר. דראקסלר הפך לכוכב האולטימטיבי של הקבוצה. השמועות על מעבר אפשרי למועדון גדול יותר בקיץ התחילו לצוץ במהירות מסחררת. ריאל מדריד, מנצ'סטר סיטי, צ'לסי, יובנטוס, ארסנל – זו רק רשימה חלקית של קבוצות שעמדו בתור לנהל משא ומתן. בשאלקה פעלו מהר, ובמאי הוארך חוזהו של דראקסלר עד 2018, עם סכום שחרור של 45 מיליון יורו. אם קצב ההתקדמות הנוכחי יימשך, הסעיף הזה עוד יוגדר בעוד שנה או שנתיים כמחיר מציאה של ממש.

המנהל הספורטיבי הורסט הלדט לא מהסס להכריז: "דראקסלר יכול להגיע לרמתו של ראול", והספרדי עצמו מסכים: "צפוי ליוליאן עתיד מזהיר. הוא יגיע לקבוצת-על בקרוב, ואני רק מקווה שזו תהיה ריאל ולא ברצלונה. אשמח להמשיך לייעץ לו". ההצעות היו מפתות כבר עכשיו, אבל דראקסלר העדיף להישאר בקבוצתו האהובה והסביר: "ריאל וסיטי רצו אותי, וזה לא היה פשוט. היו לי לילות ללא שינה, ידעתי שהזדמנות מסוג זה עלולה להיות חד פעמית. בסופו של דבר, הלכתי בעקבות הלב ונשארתי. הבנתי שלא חסר לי דבר בשאלקה". הוא לא פסל שהעזיבה עשויה להגיע בשלב מאוחר יותר של הקריירה והביע תקווה שלא יוגדר כבוגד על ידי האוהדים, כמו מנואל נוייר שעזב לבאיירן מינכן לפני שנתיים. למעשה, מעבר מסוג זה כלל לא אפשרי מבחינתו, וגם בדורטמונד הוא לא ישחק לעולם: "הם יצטרכו להפנט אותי בשביל זה".

שיקול מרכזי בבחירתו של דראקסלר להישאר נובע מרצונו להיות בסגל הנבחרת במונדיאל הקרוב, ואף לשחק בו. התחרות לא יכולה להיות קשה יותר, עם מסוט אוזיל, תומאס מולר, מריו גצה ומרקו רויס שאמורים למלא שלושה מקומות בהרכב לכל היותר. לב, מצידו, מרבה לשבח את דראקסלר וקובע: "יחסית לגילו, הוא הפך לשחקן חשוב מאוד עבורנו". עונה מזהירה עשויה להזניק את מניותיו אצל המאמן הלאומי. על סמך הקריירה של דראקסלר עד כה, אין סיבה שהעונה הזו לא תהיה מזהירה באמת.

הנער יודע היטב את ההיסטוריה. כאוהד שרוף של המועדון הוא שמע על שנות ה-30', במהלכן היתה שאלקה הקבוצה הטובה במדינה. הוא למד היטב גם את המסורת הלוזרית של הקבוצה מאז הקמת הבונדסליגה והיה בן 7 כאשר הכחולים איבדו אליפות ב-2001 בשניות האחרונות של מחזור הסיום, באופן הדרמטי ביותר שאפשר לדמיין, אחרי שהחגיגות הפרועות כבר החלו. העונה נראית המשימה כמעט בלתי אפשרית, בליגה בה שולטות באיירן ודורטמונד ללא עוררין.

אולם אם יש שחקן אחד שמסוגל לשבור את ההגמוניה המסתמנת, הרי שזהו דראקסלר. הלדט כבר הגדיר אותו "הסמל של שאלקה", הוא קיבל את החולצה מספר 10 לרגל הארכת החוזה, והוכיח לאורך שלוש העונות האחרונות כי בכל אחת מהן הוא מבצע קפיצת מדרגה משמעותית. קפיצה נוספת תזניק אותו לרמת סופר-סטאר אמיתי. בספטמבר הוא כבר יהיה בן 20, ותווית "ההבטחה הגדולה" תוסר כדי להתחלף בתג אחר לגמרי. אם תרצו, תהיה זו תעודת בגרות נוספת. אז שאלקה אולי לא תזכה בצלחת, אבל אל תתפלאו לראות את דראקסלר כשחקן המצטיין של הבונדסליגה בעונה הקרובה. התסריט הזה לא מופרך.

כדורגל גרמני בוואלה! ספורט