גיא אסולין הקיף את מגרש האימונים בסנטאנדר, באחד מימי החורף האחרון. הניתוח עדיין הורגש, והכתף כאבה. בתוך המגרש רצו שחקני ראסינג סנטאנדר, נמושת הליגה השנייה, והם רצו כל הדרך לתהום. בקצרה, כדי להבין את המצב הסבוך: בעלים הודי בשם אשאן עלי סעיד רכש את החבר'ה מקנטבריה בינואר 2011 ותוך שנתיים וחצי דרדר אותם לגיהנום. שישה מאמנים התחלפו, וכיום סנטאנדר נמצאת שתי ליגות למטה.
במובן מסוים, גם אסולין.
הסבל התחיל עם המאמן הראשון באותה עונה, פאברי. יש הטוענים שהוא פשוט סלד מהסגנון היפה של אסולין. גורם המקורב למועדון סיפר לוואלה! ספורט שאותו מאמן אמר ש"גיא אסולין משחק כמו ברזילאי, ובליגה הספרדית השנייה אין מקום לזה ואין מקום לטיקי טאקה". אותו מאמן מצא את הדלת החוצה כמה שבועות לאחר מכן.
כשמאמן הצעירה גיא לוזון הגיע להתרשם מאסולין בספרד הוא שוחח עם המאמן השני באותה עונה, חוסה אאורליו גיי. הספרדי אמר שיש באסולין כישרון רב אבל שהשבריריות שלו עולה על הכול. שהוא לא צריך רק להחלים מפציעה אלא לחזק את כל הגוף, להתבריין. השניים הכירו את אסולין - הם ראו שחקן שמפסיד כמעט בכל מאבק במרכז המגרש, הם ידעו שמדובר בילד מועד לפציעות, הם ראו שהראש לא מספיק נלחם. הספרדי חשב שהכישרון נפלא אבל אמר שאי אפשר לבנות על אסולין עד שלא יעלה מסת שריר בצורה משמעותית. אגב, אותו ספרדי גם מצא את הדלת החוצה כמה שבועות לאחר מכן.
המאמן השלישי של סנטאנדר באותה העונה, אלחנדרו מננדס, נתן לאסולין לשחק יותר, והטאלנט שב להיות טאלנט באופן יחסי. אבל לוזון כבר החליט. בסוף מאי הוא הרים טלפון לאסולין, דיבר על שיטה ובעיקר על פיזיות, וניפה את הנער מהיורו לנבחרות צעירות. אומרים שזו הסיבה האמיתית שניפה גם את דור מיכה. לוזון בנה על המסה של אייל גולסה וישראל זגורי הרבה יותר מהדריבל של מיכה ואסולין. הוא רצה אריות. אסולין, נכון לעכשיו, ממש לא אריה. הכישרון, כרגיל, לא מוטל בספק, אבל אם הכדורגלן מנהריה חיפש סיבות לעובדה שפתח רק ב-17 משחקי קבוצות בוגרים בכירות, אז אלו לא רק ההחלטות שקיבל בקריירה.
יותר מדי אנשי מקצוע אומרים פה אחד: קטן מדי, רזה מדי, חלש מדי. בינתיים, ילד הפלא נשאר פלא, אבל בעיקר נשאר ילד.
לפני כמה ימים חתם אסולין בגרנאדה מהליגה הראשונה בספרד, ומיידית הושאל להרקולס מליגת המשנה. האנקדוטה האחרונה מספרת על כך שהאקסית סנטאנדר והנוכחית הרקולס היו מעורבות, לכאורה, במשחק מכור בשלהי העונה שעברה. אבל לא לפיכך נתכנסנו. עשור חלף מאז שאסולין פרץ בבום לתודעה, כשיצא בגיל 12 לברצלונה, ועדיין לא ממש קטף את הפירות.
שבע שנות לה מאסיה נגמרו בכלום, ואולי גם זה הסיפור. מושאלי ועוזבי קטאלוניה - בדרך כלל - לא נהנים מרזומה עשיר. רורי סמית' מהטיימס האנגלי כתב על הנושא: "גם חינוך בברצלונה לא מבטיח הצלחה. קשה לחשוב על שחקן שיצא והצטיין, למען האמת". הכתפיים של אסולין היו כבדות מאוד, ולא בגלל הלחץ מהארץ. הלחץ בקטאלוניה היה גדול אלפי מונים. "כל החיים שלו הוא היה מסומן, בדיוק כמו הגדולים ביותר בברצלונה", אומר עיתונאי "אל מונדו" בישראל, סאל אימרגי. "עשו עליו כל כך הרבה כתבות. ברור שלהגיע לבוגרים זה קשה, בטח בתפקיד שלו. ממה שהבנתי, העזיבה שלו קשורה גם לחוזה. היו שם בעיות".
אז הגיעו שנתיים של מילואים יקרים במנצ'סטר סיטי שבעיקר הניבו תמונות עם קרלוס טבס, ונראה היה שהקריירה של הסופרסטאר תקועה. הכוונון מחדש הוביל לברייטון, בהשאלה. פרשנים החמיאו לשינוי בכל זאת, נראה שאסולין סוף סוף מבין את מקומו. אבל זה בכלל לא היה מקומו. הרי אם הוא חלש פיזית לליגה הספרדית, מה תגיד הצ'מפיונשיפ הקרבית?
המאבק היה קשה. על אותן עמדות נלחמו גם ויסנטה, קרייג נון, וויל באקלי וקאזנגה לואלואה. אסולין קיבל שבע אופציות להוכיח את עצמו. המאמן גאס פוייט החמיא בתקשורת, אבל כאמור, לא בדקות משחק: "גיא היה אחד הכישרונות הכי גדולים בעולם לפני חמש שנים, והוא פשוט היה חסר מזל עם הפציעות. הוא עדיין צעיר". "היה ברור שיש לו יכולת מדהימה עם הכדור", אומר לוואלה! ספורט מקור המקורב לברייטון, "אבל הוא נראה קליל מדי, דקיק מדי. הוא לא נראה מתאים לפיזיות שנדרשת בליגה הזו. זה היה מבטיח מאוד, אבל זה לא קיים".
אין נוסחת פלא להצלחת שגריר ישראלי, כבר ראינו. יש את אלה שוויתרו מהר מדי, יש כאלה שלא ויתרו ומסמסו לעצמם קריירה ויש כאלה שחזרו כדי להתניע את העסק. כך בן שהר. המון מעברים בחו"ל, ונראה שהקאמבק החד עונתי להפועל תל אביב עשה לו טוב. את העונה הקרובה שהר יפתח בבונדסליגה, בהרטה ברלין.
"הליגה השנייה בספרד זו גם ליגה טובה", שהר התייחס להחלטה של אסולין, "ושם הוא יוכל להראות את עצמו. אם יעשה עוד עונה טובה, יקפצו עליו מהליגה הראשונה. הוא מכיר את הליגה, הוא שיחק שם, זה פתרון נוח עבורו". בראיון לערוץ הספורט סיפר אסולין שהיתה הצעה ממכבי תל אביב. האם היה שווה לעשות את הצעד ששהר עשה דילוג לישראל וחזרה לאירופה? "זו היתה יכולה להיות אופציה טובה", שהר מסכים, "כי אם הקבוצה תעלה לליגת האלופות, הרבה עיניים יהיו עליו. שנה בארץ, מבחינה נפשית, זה דבר שיכול היה לעזור. השפה, התרבות, הבית. עונה טובה בישראל נותנת לך לחזור לאירופה עם הרבה יותר ביטחון".
אסולין בחר להישאר בספרד, להישאר בליגה השנייה. אנשי מקצוע עדיין מבקרים, מצביעים על הפיזיות הלא קיימת ועל קבלת החלטות נוראית יחסית לשחקן ברמתו; אומרים שהמספרים נמוכים ביחס לפוטנציאל ומעליבים ביחס לכישרון; טוענים שהתקופה בברצלונה עדיין משיגה לו חוזים, אבל את האקסטרה הוא עדיין לא הביא מהבית.
לצד הביקורות, בחודשים האחרונים בסנטאנדר הופיע אסולין אחר. הוא התחבר מאוד לכמה שחקנים בקבוצה למשל לשוער מריו פרננדס; הוא התאהב בתבשילים של קנטבריה. ופתאום היה אסולין מחייך, אסולין משחק וגם אסולין כובש. דני גונסאלס, שמסקר את הקבוצה ב"אל מונדו" בארבע העונות האחרונות, לא חוסך התלהבות.
"הוא שחקן של ליגה ראשונה בספרד, בוודאות", הוא אומר. "הוא כנראה השחקן הכי טוב שדרך בסנטאנדר בחמש השנים האחרונות לפחות. זה נכון, היתה לו בעיה מנטאלית והוא היה עדין מדי, אבל לדעתי זה בעיקר בגלל שהוא פחד על הכתף. הוא עוד ילד והוא יתבגר. צריך להבין שהלחץ עליו היה עצום. הוא הגיע לקבוצה מפורקת, וחשבו שקיבלו פה ליאונל מסי. אני בכלל חושב שהוא עזב את ברצלונה מוקדם מדי. הוא היה חייב להיאבק עוד על מקום בבוגרים".
גונסאלס נסע עם החבר'ה לכל משחק, סיקר באדיקות. עדות האופי שלו היא שמדובר בבחור עם אופי. ולא רק גונסאלס אומר. כל מי שנפגש עם אסולין התלהב מהטון ומהסגנון. לפני כמה חודשים גונסאלס ואסולין שוחחו, והעיתונאי טוען שבכל פעם שעלתה לאוויר המילה "ישראל", אסולין חייך. "הוא היה גמור כשנודע לו שלא זומן ליורו הצעירות", מספר גונסאלס, "זו היתה הפנטזיה שלו".
זו עוד נקודה שאסולין לבטח חשב עליה. הנבחרות. מהשחקן הישראלי הכי צעיר שמזומן לנבחרת הבוגרת הוא הפך לשחקן שלא מוזמן לנבחרת הצעירה. במונחי הפוטנציאל של אסולין, מדובר בלא פחות בשוק.
ועכשיו, הלאה. הרקולס, אם תצא בשלום מפרשת המכירה, נחשבת לקבוצה שמתאימה להמשך ההתפתחות של אסולין. לייצג את ישראל זה דבר שמעניין את אסולין, והוא יצטרך לנסות למצוא את אור הזרקורים כדי שמישהו ישים עין. הטיפוס ההדרגתי חייב להתחיל בעונה הבאה. כי הקפיצה מ"לא" לצעירה ל"כן" בבוגרת היא גדולה. שלושה שערי ליגה כמות הכיבושים שלו בסנטאנדר זה לא דבר שימשיכו לסבול.
במקרה של אסולין, כמו בעשר השנים האחרונות, עדיין לא אזלה האופטימיות. "אם יתמיד עם מאמן טוב ובקבוצה מסודרת", מנבא גונסאלס, "תוך שנתיים-שלוש הוא יגיע לקבוצת טופ-10 בליגה בכירה. אני בטוח בזה. אתלטיקו מדריד, ולנסיה, נאפולי. הפוטנציאל שלו עצום. בסך הכול, הוא כוכב. רואים".
אנחנו מחכים לראות. באמת שמחכים.