זה עוד לא רשמי, אבל זה סגור מעשית - יש ישראלי שני ב-NBA. החתימה של גל מקל בדאלאס קרתה כל כך מהר שלא הספקנו להבין אם זה עדיין מרגש אותנו. אצל עומרי כספי היה תהליך ארוך שהגיע לשיא בדראפט, מקל היה אמור להיבחן בליגת הקיץ ולספק משחק מקדים של לפחות עוד כמה שבועות, אבל פתאום הוא כבר שם. באתי, התאמנתי, הרשמתי, חתמתי. נשמע פשוט, כמעט פשוט מדי. עזרה לכך העובדה שהוא עבר את הגיל בו צריך להיכנס לליגה דרך הדראפט ושהוא היה מוכן לחתום על חוזה מינימום לשלוש שנים - משהו שרוב השחקנים לא היו מסכימים לעשות.
עבור הספורט הישראלי מדובר באירוע גדול, אך מקל מגיע ל-NBA בתקופה בה באירופה ההתלהבות מאבק הכוכבים של הליגה הטובה בעולם דועך. רוב האירופאים המוכשרים נבחרים בדראפט וחלקם מעדיפים להישאר באירופה ככוכבים. שחקני קצה הסגל ברוב קבוצות ה-NBA מרוויחים פחות ונחשבים איכותיים פחות משחקני היורוליג הבכירים. עצם הנוכחות לא מספיקה, ההישג האמיתי הוא ביכולת להפוך לשחקן משמעותי מעבר לים. זה בטח יהיה המבחן עבור מקל, שיתקשה להימלט מהשוואות לקריירה של כספי. למרות הקשיים בעונה האחרונה, כספי היה שחקן רוטציה ברוב הגדול של שלוש העונות הראשונות שלו. זה רחוק מלהיות מובן מאליו שגם מקל יהיה.
מהם סיכויי ההצלחה של מקל? כמו תמיד, התשובה תלויה בשילוב בין היכולות שלו לבין הסיטואציה אליה הוא ייקלע. היכולות שלו יעמדו למבחן מעניין, קשה מאוד לדעת איך יתורגמו התכונות שהפכו אותו לשחקן העונה בליגת העל שלנו למשחק השונה לחלוטין המשוחק ב-NBA. במבט ראשון, קשה לראות אותו מגיע לטבעת באפקטיביות מול האתלטיות העצומה שבליגה הטובה בעולם. מקל לא אתלט מספיק טוב ויכולת הסיום שלו ליד הטבעת לא נחשבת לאיכותית מספיק כדי לחפות על כך. כפוינט גארד, גם יכולת הובלת הכדור והמסירה שלו לא בהכרח יספיקו מול ידיים ורגליים זריזות מהסוג שהוא לא נתקל בהן עד היום. מצד שני, יש מספיק דוגמאות לפוינט גארדים לא אתלטיים במיוחד ולא מוסרים יוצאי דופן שמצאו את מקומם ב-NBA. בנו אודריך, שהרוויח 32 מליון דולר בחמש השנים האחרונות, הוא דוגמא טובה לכך. גם ג'ארט ג'ק, שהיה משמעותי מאוד בגולדן סטייט בפלייאוף האחרון.
הנכס המשמעותי שמקל מביא איתו ל-NBA זו ההגנה שלו. הוא פוינט גארד גבוה ומוצק שיודע לשמור אישית ברמה גבוהה. אם הוא יצליח למצב את עצמו כגארד הגנתי מוצלח שמסוגל לשמור על שתי עמדות הוא יוכל לקבל דקות משמעותיות. לשם כך, הוא יצטרך להוכיח יכולת לשמור על פיק נ' רול ברמה גבוהה, מאחר שכך מתחילות רוב ההתקפות של רוב הקבוצות בליגה. בארץ כמעט תמיד עושים חילופים אוטומטיים, ב-NBA זה לא עובד ככה, כדי לשמור על פיק נ' רול שם צריך לדעת לעבור חסימות ולהתאושש מספיק מהר.
למרות שהוא פוינט גארד, אף אחד לא יצפה ממקל להיות מקבל ההחלטות המרכזי בהתקפה וליצור יותר מדי מצבי קליעה. ב-NBA הוא יוכל להצליח בעיקר כשחקן שלוקח מעט סיכונים ועושה מעט טעויות. כדי להיות שחקן מהסוג הזה, הוא יצטרך לקלוע שלשות פנויות באחוזים סבירים. מקל לא קלע באחוזים גבוהים בארץ ובאירופה, אך הוא יותר טוב כשמדובר בקאץ'-אנד-שוט. אם הוא יצליח לשפר במעט את האחוזים ולמצוא משבצת-שתיים שמהן הוא יעיל במיוחד כקלע זה יעזור לו לתפקד בהצלחה כאופציה רביעית-חמישית בהתקפה. בעצם, צריך להדגיש את זה יותר - אם מקל יהיה שחקן שהשומר שלו ירגיש בנוח לעזוב כדי לעזור על שחקני המפתח, הוא לא יראה פרקט.
השורה התחתונה של הצד של מקל ברורה - הגנה, שלשות, קבלת החלטות טובה בשני הצדדים. זה מה שצריך משחקן משנה ב-NBA. לעומת כספי, מקל לא אמור להיות ולא צריך לנסות להיות שחקן שמייצר היי-לייטים, מתאים לו יותר להיות חביב המאמנים, זה שניתן לסמוך עליו שיבין את השיטה וימלא הוראות. האופי הווינרי, היצירתיות והיכולת להשתלט על דקות מסוימות- כל אלה יוכלו לבוא לידי ביטוי רק אם היסודות יאפשרו לו להיות על הפרקט ברגעים הנכונים.
הצד של הסיטואציה מורכב יותר, כי כרגע קשה מאוד לדעת איך דאלאס מאבריקס תיראה בעונה הבאה ובעתיד הנראה לעין. מה שכן בטוח זה שמקל, לעומת כספי, מגיע למערכת משומנת, לקבוצה שמתכננת לחשוב בגדול ולאחד המאמנים המוערכים בליגה. ריק קרלייל הוא מאמן שנוטה להעדיף שחקני הגנה טובים על שחקני התקפה מגוונים ולא מפחד לספסל שמות גדולים ולתת צ'אנס לשחקנים שקטים ויעילים. הוא גם מהמאמנים שמרבים להשתמש בהגנות אזוריות ב-NBA וזה יתרון למקל על רוב השחקנים האמריקאיים.
מה שעוד בטוח זה שדאלאס בחרה בדראפט פוינט גארד מאוד מבטיח - שיין לארקין. למרות שיהיה מהשחקנים הנמוכים בליגה, קשה למצוא מי שלא חושב שלארקין יתפתח להיות רכז משמעותי ב-NBA. עם זריזות עצומה, שילוב בין קליעה מבחוץ, חדירה והוצאה לקלעים, התמחות בפיק נ' רול והגנה אקטיבית, עושה רושם שבדאלאס מאוהבים בבחירת הדראפט שלהם. אך כדאי לזכור שמדובר ברוקי, שגם אם יפתח בחמישייה לא צפוי לקבל כמות גדולה מדי של דקות, ומאוד יכול להיות שבשלב הראשון קרלייל יעדיף להשתמש בו כשחקן ספסל סטייל ג'יי ג'יי בראה מעונת האליפות. אם לארקין יהיה הפוינט גארד הבכיר בקבוצה, יהיו מאחוריו מספיק דקות פנויות.
לכן, השאלה הגדולה היא אם יגיע פוינט גארד נוסף ובכיר יותר, מה שיהפוך את לארקין לרכז שני ואת מקל לזניח. חשוב להבהיר: נכון לרגע זה את מארק קיובן מעניין רק שם אחד - דוויט הווארד. אם הוא יגיע למסקנה שכדי לשכנע את הווארד להגיע צריך פוינט גארד בכיר הוא יעשה כל מה שהוא מסוגל כדי להשיג אחד כזה. השמועות על רייג'ון רונדו כנראה מופרכות, כי על דירק נוביצקי דאלאס לא תוותר ובלעדיו אין לטרייד כזה סיכוי, אבל כדי להחתים את הווארד, קיובן יצטרך בכל מקרה למצוא קבוצה שתיקח את החוזה הגמור של שון מריון ומהלך כזה יכול לכלול בתוכו הגעה של פוינט גארד נוסף.
נכון לעכשיו, יש לדאלאס שישה שחקנים חתומים - נוביצקי, מריון, לארקין, מקל, וינס קרטר וג'יי קראודר. אם הווארד יגיע (ועושה רושם שדאלאס היא אחת משלוש האופציות הריאליות עבורו, יחד עם יוסטון והלייקרס), זה יסתום את תקרת השכר של דאלאס. קיובן יוכל להחתים שחקן נוסף על ה-MLE, אך שאר החוזים יהיו מינימליים. גם אם דוויט יוותר על התענוג, ההחתמה המשמעותית של המאבס בקיץ אמורה להיות בעמדת הסנטר - אל ג'פרסון או הימור על אנדרו ביינום. תוך כדי כך, קיובן ינסה לשמור מספיק מקום מתחת לתקרה להחתמה נוספת בקיץ הבא והעמוס (בהנחה שנוביצקי יסכים לקיצוץ משמעותי בשכר), כך שהוא לא צפוי להתנפל על כל שם פנוי בשוק. מכיוון שכבר יש לו שני שחקנים חתומים בעמדת הפוינט גארד, ושניהם צעירים ומבטיחים ברמה מסוימת, עמדות אחרות אמורות לעניין אותו יותר.
לסיכום, הסיטואציה בדאלאס מאוד עמומה כרגע ויכולה להתפתח לכל מיני כיוונים. מקל יכול למצוא את עצמו בעמדת הגארד החמישי בלי שום סיכוי להתקדם ללא פציעות של השחקנים שלפניו ברוטציה, הוא גם יכול למצוא את עצמו מתחלק עם לארקין בדקות הפוינט גארד בקבוצת פלייאוף רצינית עם נוביצקי ודוויט הווארד. מעט מאוד תלוי בו בהקשר הזה. בכלל לא בטוח שתהיה לו הזדמנות אמיתית, אבל אם כן, זו יכולה להיות הזדמנות בקבוצה גדולה ומסקרנת, משהו שכספי יכול היה רק לחלום עליו.
גל מקל מצטרף לדאלאס: סיקור מיוחד
