לליאור ליובין יש חרטה עיקרית אחת שהוא לוקח איתו מתקופתו בגלבוע/גליל - תקופה שהגיעה לפני מספר שבועות לסיום אחרי חמש שנים מוצלחות למדי: המשכיות. "הייתי רוצה להרגיש שאני מסיים פרויקט, שהלכתי עם קבוצה אחת לאורך כל הזמן הזה, וזה לא קרה", הוא אומר. "זה חסר לי. בכל שנה בנינו משהו מחדש. הרבה דברים שלמדתי מעבר לפן המקצועי לא יכולתי ליישם בגלבוע, ואני כן שמח שתהיה לי הזדמנות במקום אחר".
הדברים של ליובין לא נדירים בנוף הכדורסל הישראלי, בו קבוצות מחליפות את מרבית הסגל שלהן כמעט מדי עונה, אך אחד המאמנים הצעירים בליגה שואף לענף מעט מתוקן יותר. בראיון מיוחד לוואלה! ספורט הוא מתעקש שלא להספיד את הדור הנוכחי, ומספק זווית התבוננות מעט שונה מזו שהתרגלנו לראות.
"מוסר העבודה והמחויבות של השחקנים הצעירים היום יותר גבוה מהתקופה שלנו", אומר רכז העבר. "אני לא מאמין שיש ואקום, פעם לא היה כדורסל עם יותר צופים ושחקנים יותר מוכשרים. יש שחקנים וצריך לעזור להם להיות שם, לא רק בעזרת חוקים. הבעיה עם הדור הצעיר זה שהחברה משפיעה, מדובר בדור אחר עם ראייה יותר אינדיבידואלית והראייה שלהם פחות נוגעת לקבוצה. אין שחקנים שחושבים איפה הם עוד שלוש שנים. השאיפה של כל המערכות לגדל את עומרי כספי הבא היא שגויה. אנחנו צריכים לגדל את השחקנים המשלימים. לא כולם נולדו להיות סופרסטארים".
- היתה לכם, המאמנים, הזדמנות לומר את אשר על ליבכם בשיחה עם מנהלת הליגה. מה הבעיה בליגה לדעתך?
"מספר המשחקים הוא משמעותי מאוד. השחקנים רוצים לשפר את מעמדם ואני חושב שצריך לשפר אותו ולתת להם יותר דקות. לזה לא רק סידור העבודה, חוק רוסי או שני זרים ישפיע, צריך עוד הרבה נושאים שישפיעו. הכל מתקשר למספר המשחקים. אם יהיו 44 משחקים ולא 22, מעמד המאמן ישתפר וזה ייתן לישראלים יותר דקות, אוטומטית. אנשים פחות קצרי רוח ו-22 משחקים זה מטורף, אין דבר כזה. הבית התחתון והעליון זה שטויות. נקודה נוספת שעושה עוול לכדורסל והכדורסלן הישראלי, זה השתתפות של הקבוצות במפעלים האירופיים. לנו היו עוד 16 משחקים בעונה בזכות הליגה הבלקנית, וזה הביא אותנו ברמה קבוצתית וחברתית טובה יותר. זה חשוב למסגרת של קבוצה".
באמצע העונה החולפת, דרש ראש המועצה האזורית גלבוע דני עטר את פיטוריו של ליובין על גבי התקשורת במהלך שהיה אמור להוביל את המערכת כולה לכדי פיצוץ. "עברנו הרבה דברים שהם לא פשוטים ופה הקרדיט לשחקנים. נעלבתי וזה לא עושה טוב לקבוצה", מודה ליובין. "זה לא טוב שמערכת מתנהלת בצורה כזאת. בדיעבד זה עזר לנו כי זה עשה אותנו יותר מלוכדים. אם היינו במרכז או קבוצת כדורגל, היה פה חשמל כל השנה".
בסופו של דבר ליובין הצליח להוציא את המועדון מהבוץ, ולסדרת רבע הגמר מול מכבי חיפה הגיעה גלבוע/גליל עם אמונה שהיא מסוגלת לספק הפתעה גדולה, אך זה לא קרה. "הלכנו על תהליך הצערה מסיבי של הקבוצה. גם הישראלים וגם האמריקאיים, כולם היו רוקיז למעט קני הייז", אומר המאמן. "ללכת על החוק הרוסי פגע בנו, בטח כשאתה מתמודד עם קבוצות שמשחקות עם ארבעה זרים".
- לא ניסית לומר לאנשים שהחוק הרוסי יפגע בכם?
"אני מאוד מכבד את חיים אוחיון והוא איש של דרך. בכל שנה יש לו אג'נדה שמאוד חשובה לו, ואני מתחבר לזה. היה לזה מחיר מקצועי, אבל הדרך של הזדהות עם ישראלים והצערה ולהבין שגלבוע זה מקום שמגדל ישראלים זה מאוד חשוב לו. יכולתי להתחבר לזה למרות שהיו לנו הסגות מקצועיות, אבל זה פגע בנו".
- נראה שבגלבוע/גליל המאמן הוא לא מי שבונה את הקבוצה
"זה קורה בהרבה קבוצות בכדורסל ישראלי, שהמאמן הוא סמכות מקצועית בכירה אבל לא יחידה. לבוא ולהגיד שבגלבוע הוא לא נספר זה לא נכון. היה לי חלק גדול מאוד בבניית הקבוצה אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, כל אחד מביא את מה שהוא יודע, אם זה עמית גל עם הניסיון שלו, חיים אוחיון עם שיקול הדעת ודרך הארץ שנותן גיבוי לכל דבר, ומנסים ליצור שיתוף פעולה בתנאים לא הכי קונבנציונאליים. אף אחד לא מביא שחקן שמישהו אחר לא רוצה".
עם סיום הסדרה מול חיפה וההפסד 3:0, היה ברור לכל המערכת כי תקופתו של ליובין במועדון הסתיימה. כעת, אחרי אליפות כעוזר מאמן, גמר פיינל פור אחד ושתי זכיות בליגה הבלקנית, המאמן מתפנה כדי להסתכל לאחור בראיה מפוקחת. "סיימתי בגלבוע חמש שנים במערכת וזה הופך אותי לגאה אפילו יותר. זה הסתיים בצורה יפה, נאותה וחברית. אני שמח על ההזדמנות שהייתה לי להיות שם, זה עזר לי מאוד וקידם אותי המון. זו חוויה שהיא פריצת דרך עבורי. כשלקחתי את התפקיד אמרתי לחיים אוחיון שאני יכול ורוצה להיות מאמן. ידעתי את האתגר והציפיות אבל האמנתי בעצמי, במה שידעתי, במה שלמדתי כשחקן, במה שעברתי עם עודד קטש".
ליובין משלים בימים הללו מעבר בחזרה למרכז הארץ ביחד עם אשתו הדוגמנית רז שפירא והתינוקת הטרייה, אחרי שגר בשנים האחרונות בתל עדשים. במקביל הוא כבר נפגש עם מספר קבוצות, כשאת הרצינית ביותר בינתיים, מכבי אשדוד, הוא דחה לאחר שחשב כי היא לא מתאימה להתקדמות שלו. "המאמן שבי דומה לשחקן שהייתי", הוא מעיד על עצמו. "בתור שחקן היו לי שאיפות נבחרת, אירופה. ידעתי שאם אני אתגלגל לליגה השנייה אני לא אשחק, חיפשתי תמיד להיות הכי טוב, לא הייתי מוכן להתפשר. גם באימון אני אותה אישיות ואני מתפתח, הדרך שבה אני בוחר כל הזמן העלתה את רמת המחויבות, האחריות והרצון שלי להתקדם וככה אני מכוון את הקריירה שלי כמאמן. אני לא הולך להתפשר. אני אהיה רק במקום שיילך בקנה אחד עם השאיפות שלי. אני אשאף למקומות הכי גבוהים. זה מבנה האישיות שלי".
- אתה מרגיש שאתה מוכן לעשות את השדרוג אחרי המערכת התומכת בגלבוע?
"גם למאמנים וגם לשחקנים, גלבוע זה מקום אידיאלי להתחיל בו מסלול. יש בו מעטפת ודמות כמו חיים אוחיון בראש המערכת שזה נותן שקט. אני לא רוצה ללכת למקום ולהגיד "אני קובע". אני כן רוצה להתנהל בתוך מערכת שתיתן לי את המקום להיות מספיק דומיננטי, למערכת שאהיה שלם איתה".
- אין לך חשש להישאר ללא קבוצה? אין הרבה אפשרויות כעת בשוק המאמנים
"אף אחד לא רוצה לשבת שנה בחוץ. אני מספיק מאמין בעצמי כדי שיהיה בסדר. יש כל מיני דיבורים אבל אני צריך למצוא את המקום שמתאים לי, שהולך בנשימה אחת עם השאיפות שלי".
- אז איפה אתה רואה את העתיד שלך?
"יש קבוצות כדורסל טובות שאפשר לאמן כאן. יש לי שאיפות מאוד גבוהות מעצמי, ואני אעשה כל מהלך שיקדם את זה. אני חולם לאמן באירופה ואני אעשה את המסלול הנכון כדי להגיע לזה. נבחרת ישראל זה תמיד כבוד ואני ארצה להיות חלק מהמערכת של איגוד הכדורסל, יש לי הרבה מה לתרום ולתת גם ברמה המקצועית וגם ברמת ההכוונה, שזה חסר לשחקנים. השאיפה שלי מאוד גבוהה. לא רק להעביר קריירה".
כעוזרו של עודד קטש, היה שותף ליובין לאליפות ההיסטורית של גלבוע/גליל בעונת 2009/10, אז גברו הצפוניים על מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור על מכבי תל אביב, ממש כמו שמכבי חיפה עשתה השנה. "האליפות של חיפה היא סיפור יפה", אומר ליובין. "קבוצה שזכתה באליפות בבית אחרי שהייתה מקום שני כל העונה, בטח כשרכז ישראלי דומיננטי מוביל אותה. אלמנט ההפתעה מתקזז כאן עם הרבה דברים אחרים, כמו העובדה שמכבי היו פחות טובים השנה, שהם שיחקו עם חוק רוסי וזה השפיע עליהם, שיטת המשחקים. זאת לא סנסציה".
כשליובין נדרש להבדלים בין שתי האליפויות, הוא מציין מספר אלמנטים: "כשאנחנו לקחנו אליפות, עשינו משחק הכי קרוב למושלם שיכול להיות. זה עדיין היה תלוי במכבי והיא הייתה בשנה לא טובה, הם הגיעו לסוף העונה עם סגל לא טוב, בחוק רוסי, נגד קבוצה שלא שיחקה בחוק רוסי. חיפה עשתה עונה פנטסטית, עם סגל שחקנים מאוד מרשים, והמשחק היה בבית שלה".
- גל מקל מיצב את עצמו בגמר כישראלי הטוב ביותר לדעתך?
"כן. גל ניצל את ההזדמנות שלו להשפיע, שינה את חיפה והפך אותה לאלופה. בלעדיו הם לא היו מגיעים לשם, איתו כל אחד מצא את מקומו. גל הוא ערך מוסף אדיר לכל קבוצה וזה מייצב אותו כשחקן הישראלי הכי משפיע היום".
