רק דרך הגב: שי האוזמן על המסקנות מגמר ליגת העל בכדורסל

האלופה הטרייה וסגניתה נפגשו העונה שש פעמים. שלוש במסגרת העונה הרגילה. פעם אחת למשחק נוקאאוט בגביע ווינר. פעם אחת למשחק נוקאאוט בגביע המדינה. ועוד פעם אחת, למשחק נוקאאוט בגמר הליגה. 5 מתוך 6 הפעמים ניצחה מכבי תל אביב. בפעם השישית ניצחה מכבי חיפה. וזה הספיק כדי שתתהדר בתואר אלופת המדינה. אין ולא יכול להיות כל ויכוח באשר למידת הליגיטימיות של הזכייה הירוקה. לא הם קבעו את השיטה. קבוצה צריכה להתמודד במסגרת הכללים אשר נכפים עליה. גם אם הם כללים מטופשים ולא ספורטיביים.

מצד שני, נכון יהיה לומר שמידת הלגיטימיות של הזכייה באליפות מוכתבת על פי הדרך שבה רואה אותה הזוכה עצמה. במילים פשוטות: הזוכה צריכה להשתתף במוקדמות היורוליג. כמו למשל גליל עליון לאחר הזכייה ב-1993. ולא מעניינים כרגע ענייני דירוג וקריטריונים. חיפה הייתה צריכה כבר מזמן לדפוק על השולחן ולוודא שהיא מקבלת כרטיס למשחקי המוקדמות. ולא להסתפק בשום תשובה שלילית. ולא לקבוע בתאריכים הללו משחקי אימון מול קבוצות NBA. אלופה שלא נוהגת ולא מתנהגת כמו אלופה, מודה למעשה במידת המקריות וחוסר היוקרתיות שבהישג שלה.

בואו נחזור למשחק האליפות. אם היה דבר מפתיע באופן שבו הרבע הראשון התפתח, הוא הגיע מהאופן שבו הצליחה חיפה לייצר לעצמה נקודות קלות ומהירות מתוך משחק המעבר. ממש כמו במשחקים 1-2 בסדרה נגד אילת. לקבוצה מסודרת ומתכוננת כמו מכבי תל אביב זה לא אמור לקרות. ולא שהירידה להגנה של הגרינברגים הייתה טובה יותר. כי היא לא. הכל עניין של ציפיות.

אין ספק שהצוותים המקצועיים בכלל והאנשים אשר אמונים על הסקאוטינג וההכנה בפרט עשו לא מעט שיעורי בית. בדומה למתאבקים ב-WWE, גם לקבוצות ישנו מהלך מנצח, שביצוע מוצלח שלו מייצר סוג של בומבה מכרעת מול היריבה. למכבי יש את המהלך הקלאסי של חסימת הרוחב על קו הבסיס, מהלך שמשחרר את ליאור אליהו ליידות גויאבה קלה ישר אל הלב של היריבה. בלאט הריץ את המהלך הזה כבר בתחילת המשחק, כדי לגלות שהפתרון הירוק מגיע בדמות חילוף שמעביר לפורוורד הצהוב גארד ירוק. במקביל, הלכו המקומיים לפתרונות מהירים של חילופים כמעט על כל חסימה, רק כדי לגלות שפיתרון נחות כזה רק מקל על מכבי את החיים. כמה מקל? הצהובים סיימו את המחצית הראשונה עם 28 נקודות בצבע (מול 12 של חיפה). הרבה מהן הגיעו כתוצאה מחילופים מיותרים.

עידו קוז'יקרו ייזכר מהמשחק הערב כמנצח הגדול שזוכה לפרגונים מקיר לקיר. ובצדק. העניין הוא שבחלקים גדולים של המשחק גרם עידו-קיר-בטון דווקא ללא מעט בעיות לקבוצה שלו. לא רק ההחטאות שלו ממצבי קרש-סל. גם חוסר היכולת שלו להתמודד עם מצבי החילוף שכפה עליו המאמן שלו, שהשאירו אותו לבד מול גארדים יריבים וצהובים שלקחו אותו – קל – לסל. מכבי, למרבה ההפתעה, לא הלכה באופן אגרסיבי ושיטתי על היתרון הברור הזה, ובחרה כהרגלה לערבב תרגילים ולהראות קצת מכל דבר. ולא בטוח שבצדק.

כשהחליט בלאט לשים את הכדור בידיים של מורן רוט, שחקן הפיק אנד רול הכי טוב שלו, הגיב גרינברג ועבר לאיזורית (ולהרכב של שלושה גבוהים, עם קלאת'ס המצוין בעמדה 3). בלאט הגיב במעבר לקו קדמי של אליהו-קיינר מדלי. בדו קרב הטקטי הזה ניצח בלאט, ועזר לקבוצה שלו לסיים מחצית ראשונה ביתרון 5 על הלוח ויתרון 30:51 במדד.

דיברנו לפני המשחק על המאצ'אפ המכריע בין דווין לדונטה סמית'. שניהם סיימו מחצית ראשונה ובלתי מורגשת, עם 5 זריקות מהשדה לכל אחד. העצירה של דונטה נעשתה לא מעט בשל אלמנטים הגנתיים קבוצתיים של מכבי וכן בשל ההתעקשות של חיפה להכריח זריקות מהשחקנים הלא נכונים. העצירה של דווין נעשתה בהגנת יחיד של המקומיים אבל הגיעה עם תג מחיר – 3 עבירות לדונטה סמית'.

ואז הגיעה המחצית השניה. כמה שעות לאחר סיומו של המשחק, וכנראה שאפשר למצוא במחצית השנייה המצוינת של הירוקים (ניצחון 24:68 במדד!) אלמנטים שמזכירים את משחק האליפות של גליל גלבוע מול מכבי תל אביב של פיני גרשון. במשחק ההוא הימר קטש והשאיר את אלישי כדיר על המגרש עם 4 עבירות כמעט לאורך כל המחצית השניה. אתמול החליט גרינברג להריץ את סטול את דונטה סמית' על המגרש למרות 3 עבירות מוקדמות. אז חשפו הגארדים הישראלים של גליל ובמיוחד גוני יזרעאלי את ההגנה הצהובה לפיק אנד רולים קטלניים במחצית השניה. אתמול היה זה בעיקר גל מקל – הרכז הכי טוב בליגה. אז היה זה מטח שלשות מטורף של פארגו-דאוול וכיו"ב שהכריע את מכבי. אתמול? דווקא הבידודים של דונטה סמית' ויכולת החדירה של מקל שעזרו לחיפה לקחת דווקא זריקות טובות במחצית השניה (קלאת'ס וסטול) ובמינונים הגיוניים.

אבל בסופו של דבר הכל עניין של ביטחון ואמון. מכבי תל אביב הגיעה למחצית השניה בכלל ולרבע הרביעי בפרט כשהיא עייפה ושחוקה. כמו חיפה. ההבדל הוא שבחיפה נראה שהשחקנים מרגישים שיש להם את הגב של המאמן לעשות גם (לא מעט) שטויות. במכבי החבל כמעט ולא קיים. טעות? ספסול. החטאות? צרחות. זה נכון לגבי החמישייה ובטח ובטח לגבי המחליפים כמו לנדסברג ורוט. חיפה הגיעה לישורת האחרונה כשהשחקנים המרכזיים שלה רוצים ודורשים את הכדור בידיים שלהם. במכבי נשאר רק היקמן. כל השאר ברחו ולא רצו להסתכן. וככה שום דבר טוב לא יכול לצאת. ושום דבר טוב באמת לא יצא.

ועכשיו מה, מה עכשיו? לגבי חיפה העניין ברור לגמרי. עד לפני שבוע בכלל לא היו בטוחים שם שרוצים את גרינברג לעוד עונה. ההצלחה תחסל את ההתלבטות ועכשיו צריכים שם יציבות בסגל – ומוקדמות יורוליג. ומכבי? הטעות הכי גדולה של מכבי תהיה להתייחס לפתרונות ברמה הפרסונלית, של המאמן, השחקנים או ההיררכיה הניהולית-מקצועית. צריך להתחיל מהמאקרו.

בסיס קבלת ההחלטות של מכבי מוטעה. קודם כל, החלטות מקצועיות לא יכולות להתקבל בשיטת הקונסוליום. ככה זה לא עובד. הספינה הזאת צריכה קברניט מקצועי אחד שמקבל החלטות – וגיבוי מהבוסים. פשוט מאוד. שנית, מכבי צריכה להפנים ששיטת חיפוש המציאות – כשיטה – לא תעבוד. אימפריה כמו מכבי תל אביב חייבת להישען על עוגנים מקצועיים ברורים, גם אם הם לא זולים וגם אם החתמתם לא תזכה את המחתים בתואר גאון או קוסם. ועכשיו לעניין המאמן. מערכת צריכה לעבוד בהרמוניה.

אם אין הערכה הדדית בין המאמן לבין הבוסים, המאמן צריך ללכת הביתה. גם אם הוא לא אשם וגם אם קוראים לו דיוויד בלאט. ולא משנה אם זוכים או מפסידים את האליפות. הפארסה הזאת לא יכולה להימשך יותר. אובדן האליפות השנה איננו מקרי. הוא מגיע לאחר שנה שבה עשתה מכבי כמעט כל טעות אפשרית. וכמעט כל טעות שכזו היא ברת תיקון.

יש אליפות: מכבי חיפה ניצחה 79:86 את מכבי תל אביב

האשליה של מכבי ת"א, הפאניקה של בלאט: סיכום הגמר

במכבי חיפה זהירים: "צריך לחשוב אם אנחנו בנויים ליורוליג"

גל מקל הצהיר: "מההתחלה ידעתי שיש כאן שחקנים לאליפות"

ליאור אליהו: "השיטה הזו מצחיקה". סמית': "לא יודע אם אשאר"

מעמדו כבר מעורער: דיוויד בלאט יעזוב את מכבי תל אביב?

כל המספרים מהערב ההיסטורי של הירוקים ברוממה

אלבום למזכרת: התמונות הבלתי נשכחות של מכבי חיפה