"לא פוטרתי ולא התפטרתי", הכריז מיכאל נס במאי שעבר, אחרי שהחליט לשים קץ לקדנציה בדרום אפריקה. "זה סוף טבעי לפרויקט שעבדתי עליו. אחפש אתגר כי אלה הם חיי. אני פתוח לכל דבר, בין אם זה באפריקה או מחוצה לה. אני רוצה לאמן ומתגעגע להתרגשות של משחקים ותחרות. זה הזמן שלי לקחת אתגר חדש. אני רואה את העתיד שלי באימון. אני רוצה לחזור לשבת על הספסל ובתקווה שמשהו מעניין יצוץ". הוא יצא לחופשה של חודשיים ועזב בתום חוזהו. ואז משהו מעניין צץ.
הגרמני, איש כדורגל בן 45, הוחתם על ידי ההתאחדות הישראלית כדי לשאת בתפקיד כפול מאמן הנבחרת הצעירה ומנהל טכני של הנבחרות הצעירות יותר. בנוגע לחצי השני של התפקיד, נס הוא אנציקלופדיה מהלכת. הוא תוצר בית הספר המאמנים הגבוה בקלן, שם סיים כמצטיין, והוא מחזיק בהשכלה גבוהה מאוניברסיטת היידלברג, מהטובות שבאירופה. הוא השתתף בהרכבת התוכנית הגרמנית, שהוציאה את הכדורגל המקומי מהבוץ והביאה אותו אל הקצפת. אבל בחצי הראשון אימון נס חסר ניסיון ובעל רזומה עני. בזמן הקצר שלו בישראל הוא כבר הספיק לחטוף מחמאות וביקורת. עולבים בו על תיק האימון הדל, ומפרגנים על הידע שיש לו בראש. אוטוטו, בסוף היורו, אחת הקדנציות הכי מסקרנות בספורט הישראלי תצא לדרך.
אז מי אתה, מיכאל נס? אנחנו מודים ממש לא היה קל לברר.
"בכדורגל ובמדע של הענף, מיכאל נס הוא אחד האנשים המשכילים בעולם", מחמיא ד"ר מארק ורטהיים, מומחה לקואורדינציה ולמדעי האימון. ורטהיים הכיר את נס לראשונה כשהעביר הרצאות בגרמניה, בשעה שנס היה תלמיד באקדמיה. נס סיים בהצטיינות, והמשיך להדרכה. ורטהיים מדגיש: "זו פעם ראשונה שאדם ברמה כזו מגיע לישראל. עד עכשיו הביאו רק מאמנים, לא הביאו איש מקצוע. ועם כל הכבוד למאמנים, לא הם ישנו את הכדורגל הישראלי".
לנסות לשנות זה משהו ששוכן עמוק בתוך ה-DNA של נס. הבחור היה כדורגלן בליגות חובבים בלבד, מה שאפשר לו להתרכז בלימודי קורסי האימון השונים, מדעי הספורט וגם אנתרופולוגיה. הלימודים הללו משקפים את אישיותו. הוא שילוב בין מאמן כדורגל, איש חינוך וחוקר תרבויות. הקריירה שלו הובילה אותו למקומות נידחים, בהם היה צריך בעיקר לבנות. והוא נהנה מכל רגע.
אחרי שסיים את בית הספר למאמנים, ב-2001, הוא היה חלק מהתוכנית הגרמנית בשיתוף הוועד האולימפי המקומי ומשרד החוץ. במסגרת התוכנית, הגרמנים שלחו נציגים למדינות מתפתחות. בתפריט: טיפוח כישרונות, חינוך מאמנים וניהול נכון. התחנה הראשונה של נס היתה יפן, שם הוגדר כ"יועץ ומחנך מאמנים".
בפברואר 2003 נס נחת בתחנה אקזוטית יותר - איי סיישל, גן עדן קטן באוקיינוס ההודי. 84 אלף תושבים, מקום 185 בדירוג פיפ"א באותו זמן. מעבר לאימון הנבחרת הבוגרת, לקח על עצמו הגרמני את הדרכת המאמנים המקומיים וקידום השחקנים הצעירים. "אני רוצה לשפר את הנבחרת, לשחק כדורגל מודרני ואטרקטיבי ואולי לעלות לאליפות אפריקה ב-2006", הרצה. "אין כאן כדורגל רחוב כמו ברוב המדינות באפריקה ולמועדונים אין פילוסופיית קידום צעירים. אני מכוון להקים כאן תוכנית טובה".
במסגרת קמפיין מוקדמות אליפות אפריקה של 2004 נס הוביל את הנבחרת לשני ניצחונות מדהימים, כולל 1:2 על זימבבווה החזקה. זה נגמר במקום שלישי בבית, מספיק כדי להפוך אותו לאחד המאמנים המצליחים בהיסטוריית הרפובליקה הצנועה.
אחרי הג'וב באיי סיישל, נס המשיך להיות האיש למשימות מיוחדות מטעם ההתאחדות הגרמנית. ב-2005 עמד בראש משלחת לטוגו שם העביר אימונים לדוגמה. שנה לאחר מכן, במהלך המונדיאל בגרמניה, התנדב להיצמד למשלחת האנגלית ולהיות איש הקשר בינה לבין המארגנים. זה היה בהתנדבות, אבל נס בעיקר למד. "התפקיד שלי היה לעבוד עם אנשי המנהלה של הנבחרת", סיפר. "לוודא שהכול הולך חלק. קיבלתי הצצה על איך נבחרת גדולה כמו אנגליה פועלת ואיך מאמן גדול יוצר סביבת עבודה לנבחרת שלו. הדרך של סוון גוראן אריקסון להתמודד עם אנשים והדרך בה הוא מדריך את הנבחרת ברוגע, בשקט ובארגון, ריתקו אותי. אני מיישם כמה מהרעיונות שלמדתי ממנו".
החוש ההרפתקני משך את נס לרואנדה, שם מונה חודש לאחר המונדיאל למאמן הנבחרת הלאומית. המטרה שקיבל: העפלה לאליפות אפריקה 2008. התנאים: אפס. חודשים גר בבית מלון, ולמעשה היה צוות אימון של אחד. בלי עוזר, בלי מנהל. מארגן מחנות אימון ודואג לכרטיסי טיסה, לחולצות ואפילו לנעליים. "האמת שאני קודם כל עובד סוציאלי ואחר כך מאמן כדורגל. לקחתי את התפקיד בגלל שוק העבודה בגרמניה", הודה. "אני מאמן, מנהל, אחראי, מארגן, יועץ, והרבה הרבה יותר. צריך לקחת סיכונים. עבודות כאלו הן לא לאדם שרוצה לחיות חיים רגילים".
המשחק הרשמי הראשון היה בבית נגד קמרון, בפתיחת קמפיין המוקדמות. לפני המשחק נכנס לחדר ההלבשה הנשיא פול קגאמה ודיבר עם שחקנים על רוח לחימה. הרוח הספיקה לתבוסה 3:0. קגאמה שוב נכנס לחדר ההלבשה, והפעם ביקר את השחקנים על חוסר מאמץ וחוסר פטריוטיות. "הם יכולים לשחק מצוין אבל לפעמים נראה שכשהכדור לא אצלם, הם חושבים שהם לא צריכים להיות מעורבים", אמר נס על שחקניו. "השחקנים פה לא רגילים לקבל החלטות. זה מתחיל מדברים כמו איזה צבע חולצה מושך אותם. זה בא לידי ביטוי עם על המגרש". בהזדמנות אחרת נימק את חוסר ההצלחה: "יש לנו נבחרת במעבר כי המדינה הזו חסרה דור שלם של שחקנים (ב-1994 התבצע רצח עם מזעזע במדינה, בו מצאו את מותם כ-800 אלף בני אדם, רובם צעירים)". עם סיום הקמפיין, בו השיגה רואנדה שני ניצחונות וארבעה הפסדים ולא היתה קרובה להעפלה, החליטו בפדרציה שלא להמשיך עם הגרמני. "ניס מאמן סבלני וטוב, אבל לא השיג שום דבר גדול עם הנבחרת", אמר נשיא ההתאחדות, הגנרל ג'ון בוסקו קאזורה.
סעיד מקאסי, זוכרים? החלוץ הרואנדי ממוצא קונגולזי שיחק בישראל בין השנים 2006 ל-2008. הפועל פתח תקוה, מכבי הרצליה, הפועל באר שבע. כיום הוא מלהטט באספויר FC הרואנדית, אבל הוא מתגעגע. לישראל ("תוך שנייה אני חוזר, רק מחכה להצעה") ולנס. "הוא מאמן טוב", הוא נזכר בנס, שהדריך אותו בנבחרת הלאומית. "רואנדה זו מדינה שמאוד קשה להסתדר בה, והוא יחסית הסתדר. ההתאחדות שלנו ממש הקשתה עליו ולא היתה מוכנה לשיטות העבודה שלו. אנשים שם רצו רק תוצאות ולא נתנו לו צ'אנס. תוצאות לא השגנו איתו, אז הוא עזב".
"הבנו ממנו שהוא רוצה לבנות משהו ארוך טווח", ממשיך מקאסי. "הוא התחיל לעבוד עם צעירים אבל זה לוקח זמן. בלתי אפשרי להשיג תוצאות מהירות יותר. הוא נחמד, לא צועק, רגוע. שיחקנו בסגנון אחר, סגנון 'גרמני'. הוא חסר פה".
נס, כבר אמרנו, לא אדם רגיל, והחוויה ברואנדה רק חישלה אותו. שנה לאחר הפיטורים, הוא מצא עצמו שוב בשליחות מטעם ההתאחדות הגרמנית, הפעם בדרום אפריקה. תחילה תוכנן שיהיה המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות, אך מסיבות פוליטיות התפקיד הלך לאיש מקצוע מקומי. אז נס קיבל ג'וב אחר: דירקטור לחינוך מאמנים בהתאחדות הדרום אפריקאית, ואיש הקשר מטעם ההתאחדות הגרמנית.
שלוש שנים וחצי שהה נס בתחתית האטלס וההישג המשמעותי שלו היה ייסוד קורס מאמני הפרו ושיפור ההכשרה של המאמנים המקומיים. הוא פיקח על הקורס, דאג להביא מאמנים גרמנים להרצות ובסיומו התגאה שכל מאמן דרום אפריקאי שסיים מחזיק בתעודות שיאפשרו לו "לאמן בבונדסליגה". בנוסף, ייעץ בענייני קידום צעירים והעביר הדרכות גם לשופטים.
עקב ג'ובים כמו אלו, נס ממש לא דמות מוכרת. איש אפור. עיתונאים דרום אפריקאים שהתבקשו לנדב משפטים לכתבה זו, פשוט לא הכירו אותו. אגב, הם לא היחידים. גם בכירי העיתונאים הגרמנים לא שמעו את השם. "סוף סוף הפסיקו לחפש פה מישהו עם שם", טוען ורטהיים. "מישהו עם שם לא היה בא לעבוד בעבודה הזו, עם צעירים. זה לא מעניין אותו".
ונדיר שמשהו לא מעניין את נס. יפן, סיישל, רואנדה, דרום אפריקה, אבא הלל. מה המשותף? השלימו לבד. במועד זה של הקריירה, אפשר להגדיר את נס כמכור לכאב, כמחפש אתגרים, כמורה דרך למדינות נחשלות. אבל אחרי דרום אפריקה, כאמור, משהו השתנה. נס החל להתגעגע לספסל, לאימונית, לריח הקרוב של הדשא. הוא רוצה להמשיך ללמד, אבל הוא גם רוצה לאמן. "בהתאחדות הגרמנית רואים בו כאחד שיבוא לישראל, יצליח ויחזור לכדורגל הגרמני בתור מאמן", אומר גורם המעורה בפרטים. "וזה מה שהוא יעשה".
בצד השני של הסיפור חיפש יו"ר ההתאחדות הישראלית, אבי לוזון, מנהל מקצועי בכיר. לוזון ביקר באקדמיה בגרמניה מספר פעמים, וראה מקרוב את העבודה לאורך השנתונים. הוא התייעץ עם מספר אנשי מקצוע מומחים לצעירים והחליט שהוא הולך על גרמני או הולנדי. מתוך כמה מועמדים נבחר נס, אחרי שלוזון קיבל המלצה חמה מראשי ההתאחדות בגרמניה. בין לבין, בכל פעם שלוזון דיבר או נפגש עם איש מקצוע באופ"א, הוא שאל אותו על נס. כמעט כל הביקורות היו חיוביות, ולוזון התקדם.
השניים נפגשו כמה פעמים לפני השידוך. לוזון התרשם מהאישיות של נס והתלהב מהידע הרב שהפגין, מדרכיו המתקדמות. לאחת הפגישות הביא נס תוכנית עבודה מפורטת ומסודרת שכללה עשרות המלצות. בתוכנית הציג נס שיפעל בשיטה הגרמנית. אותה שיטה שמתבססת על השלטת שיטת משחק אחידה לכל הגילים, מהנערים ועד הבוגרים. לוזון החליט שמה שטוב לגרמניה טוב לישראל. עד כה, חשב, כל מאמן נבחרת בכל שנתון שיחק בסגנון שלו, ושחקנים שעברו בין השלבים היו צריכים להסתגל לשיטת משחק חדשה. אנשי מקצוע אירופים הבהירו ללוזון: השיפור והשינוי מתחיל מהילדים, עם קו עבודה זהה, ואתה צריך מישהו מלומד שינהל את התהליך.
לוזון החליט, נס הסכים, אבל כאמור, רצה גם לאמן בעצמו. לוזון לא התנגד. הוא הבין שאין מאמנים ישראלים בכירים שמעוניינים בתפקיד, ומכיוון שהנבחרת הצעירה מסיימת דרכה בסיום היורו ונבחרת חדשה תיבנה, הרגיש שלם עם העובדה שהוא מפקיד את הנבחרת בידיו של אדם עם רזומה אימון לא מרהיב. ממילא, חשבו בהתאחדות, הגרלת מוקדמות אליפות אירופה הבאה קשה מאוד, ולישראל אין הרבה סיכויים לעלות לאליפות. לכן עדיף לבנות משהו מחדש, ולשיטתם, נס הוא האיש. גם השיקול הכספי נכנס לתמונה. נס, לפי דיווחים, ירוויח בישראל כ-12 אלף יורו בחודש, פלוס חשבון הוצאות מכובד מאוד. מאמן אולימפית בכיר, בנוסף, יעלה כמיליון וחצי שקל ברוטו, לפי בכירים בהתאחדות. מיליון וחצי שקל ברוטו שנחסכים בעצם במקרה זה.
בידיעה על חתימתו של נס בישראל, שפורסמה באתר הרשמי של ההתאחדות הגרמנית, נכתב: "הפוקוס של נס יהיה בקידום צעירים, והוא אחראי לכל הנבחרות מתחת לבוגרת. אחרי היורו יאמן את הנבחרת הצעירה של ישראל". נס אמר ביום שסיכם את הגעתו: "הקונסטלציה הזו מעניינת ואטרקטיבית עבורי. כמאמן הנבחרת הצעירה אוכל ליישם את הרעיונות שלי ישירות על הנבחרת שלי. מצד שני, כמנהל טכני אוכל לעזור לשנות את מבנה הכדורגל הישראלי לטווח הארוך".
נס כבר החל לעבוד בישראל, בשני הכובעים. הוא כינס את הנבחרת הצעירה הבאה, וערך איתם כמה אימונים. למוזמנים כבר שלח מייל עם חוברת עבודה מפורטת לקיץ.
ובכל זאת, בין כל המחמאות על הידע של נס מסתתר חשש גדול במסדרונות ההתאחדות הרי מאמן טוב ומצליח הוא עדיין לא. "בהתחלה כמעט כולם ברכו על הגעתו", אומר גורם, "אבל כששמעו שהוא יאמן את האולימפית אנשים הרימו גבה. הרי הוא מעולם לא ממש הצליח באימון. הוא לא ממש נראה כמו מאמן, הוא נראה הרבה יותר כמו יועץ, איש מדע, לא מישהו שיעמוד על הקווים. רמת האימון של ישראל בסדר. נכון, יש המון מה ללמוד אבל אנחנו לא רואנדה. הבעיה הגדולה בישראל היא בקטע הפיזיולוגי. מה הביא למכבי תל אביב אליפות? צוות הכושר הנרחב. זה מה שהיו צריכים להביא לפה".
על פניו, כבר נראה שתחום בעייתי צפוי יהיה בקבלת המרות. מבין מאמני הנבחרות, יש ויהיו לא מעט בכירים או שחקני עבר גדולים, אנשים שלא יקבלו ביקורת בקלות. בעת המינוי, בהתאחדות החליטו מפורשות כל מאמן שימונה לנבחרות ייבחר רק לאחר פגישה עם נס, ולאחר שהגרמני יתרשם ממנו. בחוזה יהיה סעיף ברור הם תחתיו. מאמן שלא ימלא אחר ההוראות של נס לא יהיה במערכת. מאמן שלא יסכים לקבל את המרות של נס לא יוחתם.
לפחות בנושא עבודת הצוות, ורטהיים מרגיע. הוא נפגש עם נס מספר פעמים בחודשים האחרונים, והוא קובע: "הוא איש מערכת מצוין, הוא מעניין והוא לא מאמין בעבודה לבד. הוא יקיף עצמו בישראלים, וישאיר אצלם הרבה ידע. ניסיון? כל הזמן מדברים פה על ניסיון. שמעתי שמפחדים מהרזומה שלו. תגידו, לאריק בנאדו היה ניסיון?".
קשה להתעלם מחוסר ההצלחה של נס בלא מעט מקומות שבהם דרך. בין אם זה באי השארת חותם בולט, ובין אם זה באחוזי ההצלחה כמאמן. בפנייה רשמית להתאחדות שאלנו מה המטרות שהוצבו בפני נס במעמד ההסכם, ואיך מתייחסים שם לרזומה הדל שלו באימון. זו התשובה הרשמית שמסרה הדוברת מיכל גרונדלנד: "מדובר באיש מקצוע בעל ידע מוכח בהקמת אקדמיה וניהול ספורטיבי מזה שנים רבות. אנו בטוחים כי נס, בשל היותו בעל ניסיון רב בהקמת אקדמיות, הוא האיש הנכון ובזמן הנכון שייתן מענה לצרכים ולמטרות אותן הציבה ההתאחדות לכדורגל בכל הקשור בניהול המקצועי, ובבניית מתודה מקצועית אחידה לנבחרות הצעירות של ישראל".
ואכן, הפרויקטור המכור לכאב מצא עוד תחנה מוכה על הגלובוס. עוד מדינה שלא בדיוק מפלרטטת עם תהילה עולמית וארונות מפוצצים בתכשיטים. הפעם, לא רק למסכנה יש דרישות, אלא גם לתייר. נס רוצה לקבל הכרה כמאמן, לחזור הביתה אחרי הצלחה. האם לעומת העבר האנונימי, נס סוף סוף ייכנס לספרים? ורטהיים מקנח: "לכל גרמני שגדל במערכת הגרמנית קשה לעבוד מחוץ לגרמניה. כי בגרמניה חושבים קודם כל מקצועית, והתחום המקצועי מנחה את הכול. ומה לעשות, אנחנו זה כמו אפריקה, וקשה למסד משהו לאורך זמן. נס מתרגש מהעבודה בישראל. ממה שהוא סיפר, הוא רואה פה פוטנציאל גדול שלא ממומש, לטענתו בגלל שהגופים בישראל לא עובדים ביחד. הוא יבוא לפתח, לבנות. את הפירות נוכל לקטוף רק בעוד ארבע-חמש שנים. השאלה היא האם ישראל תהיה סבלנית איתו".
נחכה ונראה.
