פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפוך חזק: אורן יוסיפוביץ על משחק ההכנה האחרון

        אחרי משחקי ידידות מרתקים ומלאי תקווה, הגיע המפגש מול סלובקיה. המתקן הנוראי, המשחק המרדים והקהל העייף היו בדיוק מה שהיורו לא צריך להיות ולא יהיה. אורן יוסיפוביץ כבר לא יכול לחכות לטורניר ולמבחן האמיתי של תורת הסקאוטינג הלוזונית

        הפוך חזק: אורן יוסיפוביץ על משחק ההכנה האחרון
        צילום: אדריאן הרבשטיין עריכת וידאו: טל רזניק

        ועדת ביקורת

        גישות וחניות: הקלות בהגעה והנוחות בחניה רמזה על הבאות.

        קופות: 0 שקל.

        כמה המשחק צריך היה לעלות: פייר, גם החבר'ה שבאו בחינם עבדו קשה מדי. אמיצים. 0 שקל.

        קהל ישראל: פחות מ-1,000 הטריחו עצמם למתקן הנוראי שימות עלינו לטובה בקרוב. כל כך הרבה היסטוריה מדהימה יש בקרית אליעזר. שיהיה כבר היסטוריה. למושבה ולבלומפילד, מול הולנד וגרמניה, האוהדים התייצבו בחמש ספרות. אתמול זה היה רחוק מזה. כמה אל אל ישראל וישראל מלחמה, אבל שקט. כל כך שקט. ציון: 5.

        הרגע של המשחק: לפני המשחק, במחצית ובסיום – התנגן שיר היורו של אייל גולן. שוב ושוב ושוב ושוב. ואז עוד קצת. ואז שוב. ואז, לגיוון, שמו את שיר היורו של אייל גולן. "הכוכבים של המחר...", נראה אתכם לא זוכרים את זה בעל פה. איזה שיווק אגרסיבי.

        המספר הנוסף: 1. ה-0:1 של אלון תורג'מן היה השער הראשון שלו בנבחרת הצעירה (אמש היה המשחק השמיני שלו).

        שחקן נבחרת ישראל הצעירה אלון תורג'מן חוגג שער (אדריאן הרבשטיין)
        מברוק על הספתח. תורג'מן (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        מעשה שהיה, כך היה

        ואוו, זה היה משעמם.

        אם שני משחקי ההכנה הקודמים, נגד הולנד ונגד גרמניה, היו מראה למה שהיורו והנבחרת צריכים להיות, הרי שהמשחק מול סלובקיה ייצג בדיוק את ההפך. אצטדיון נוראי כקרית אליעזר, יריבה משעממת כסלובקיה, נבחרת ששומרת על הרגליים כישראל. זה היה מרדים מאוד.

        אירוע השיא - ויסלחו לנו מרואן קבהא, עופר ורטה, אייל גולסה ואלון תורג'מן – היה בפתיחת המחצית השנייה, כשהכרוז ניסה לבשר על חילוף אחד מתוך עשרה שערך המאמן גיא לוזון. "מספר 19", צעק, וזהו. שתיקה. אחרי יותר מ-15 שניות הוא קיבל את הטיפ על זהות הבחור. "עהאד עזאם", ירה. החבר'ה ביציע צחקו. חינם חינם, אבל סוף סוף קצת בידור.

        בהתאחדות בטח רצו לקרב את הצפון לנבחרת. אבל שלא כל כך באשמתם, הרעיון נכשל. הצופה הממוצע לא ירים רגליו למתקן מחפיר כזה, למשחק חסר חשיבות כזה. למושבה היו מגיעים פי חמישה, גם לנתניה ואף לבלומפילד. הריחוק מהנבחרת הצעירה בלט לאורך כל המשחק.

        "מי זה 21?", העז אוהד אחד לשאול את העיתונאים שביציע. "עמרי אלטמן", ענינו. "מי?".

        עברו כמה דקות, ועידו לוי שיגר כדור ליציע השני. "ומי זה 4?". "עידו לוי". "מי?".

        האוהדים לא זיהו את החבר'ה, בקושי החזיקו את עצמם ערים, כשיציאת הערב היתה קשורה, שוב, לעזאם. אחרי מהלך לא טוב שלו צעק ילד: "עהאד, תחזור לחיפה". לא היה לב להסביר לו שעזאם שייך להפועל חיפה ושאפילו המשחק הזה נערך בחיפה. לאן יחזור, לאן? העונש נמשך 90 דקות וקצת, עד שהשופט גאל את כולם. האמת, בלי דודו דהאן אירועי נבחרת עלולים להיות משעממים לעתים.

        גיא לוזון מאמן נבחרת ישראל הצעירה סטנדרד ליאז' (אדריאן הרבשטיין)
        "אם הסוכנים היו מדברים איתי, הייתי אומר להם לא להגיע" (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        קואץ' לוזון, בחליפה שחורה ועניבה תואמת, ישב עם עמוס לוזון על הספסל לאחר השריקה. "כל שחקן ושחקן רצה לעבור את המשחק בשלום, בלי פציעות", פירט המאמן את המטרה האמיתית של המשחק הדלוח.

        "היא לנו אימון קל, שאין לו שום קשר לדבר האמיתי. הסיבה היחידה שבגללה היה משחק זה כדי לתת לכל שחקני הסגל לשחק 45 דקות". אבל היו סוכנים ביציע, הקשו על לוזון, הם בטח לא ראו כלום. "אם הם היו מדברים איתי", ירה, "הייתי אומר להם לא להגיע".

        לוזון חד, כרגיל, ומעניין, כתמיד. בכל שאלה העיניים בוהקות והפה תמיד אומר את הדבר הראשון שיוצא. לפעמים זה נראה לא טוב, אבל יש להעריך את זה. דבר אחד אפשר לומר על לוזון – משעמם הוא לא. המאמן הבא של סטנדרד ליאז', מועדון אירופי מתקדם, עומד על שלו בכל נושא, ובניגוד ליותר מדי מאמנים בנאליים, הוא לעולם לא דואג להכין לעצמו מצנח שימנע נפילה עתידית.

        כך למשל עם הפילוסופיה שעמה הוא משוויץ לאחרונה – ה"אני לא מכיר את היריבות שלנו". זה התחיל לפני כמה שבועות, והתחזק לקראת סלובקיה. בסדר, ידידות, נורמאלי. אבל עכשיו מתחיל היורו, האירוע של חייו. הוא בטח חורש את נורבגיה, יורק את אנגליה ונושם את איטליה. לא, הוא נשבע. הוא לא מכיר אותן. נו, גיא, באמת, אפילו לא הכנה מינימלית?

        "שאל את השחקנים שלי", הוא אומר. "הם יגידו לך שהם לא יודעים כלום על אף נבחרת. אנחנו צריכים להיות אנחנו. גם מול הולנד וגרניה לא ידענו כלום, היינו אנחנו וזה עבד. ביורו נראה למה זה יספיק". לזכותו ולחובתו, באמת נראה למה זה יספיק. אם ייכשל, יש כתובת וסיבה ברורה. אם יצליח, ימוטט את כל גישת הסקאוטינג העולמית.

        עופר ורטה נבחרת ישראל הצעירה (אדריאן הרבשטיין)
        הסלובקים לא ממש מפריעים. ורטה (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        איבן גאלאד עמד בודד על הדשא של קרית אליעזר. כאחד שבא ממדינה נעימה יותר, הלבנה המכופתרת היתה קצת לוחצת. כנראה בגלל הזיעה. "ראשית, תודה על ההזמנה", אמר מאמן סלובקיה אחרי שהתנצל על האנגלית. "אנחנו שמחים שקראו לנו ושמחים ששיחקנו טוב. ישראל נראתה טוב", החל לנתח. "הם השתמשו בטקטיקה יפה. כשהם שיחקו ב-2-4-4 הם היו מהירים והם יכולים להשיג ככה תוצאות טובות".

        לנצח? ביורו?

        "כן", אמר גאלאד בנחרצות. "למה לא? הם משחקים בבית, במגרשים שלהם ועם הקהל שלהם. לא מזמן שיחקנו נגד נבחרת הולנד, שהיא איכותית מאוד, אבל רואים שישראל יכולה לעשות משהו".

        "דבר אחד חשוב לי להגיד", המאמן מבקש, "הבחורים שלי צעירים בשנתיים-שלוש מהנבחרת שלכם, אז קחו את זה בחשבון".

        ואז גיא לוזון הצטרף לשיחה.

        "היי, חבר", בירך גאלאד.

        "היי".

        "נו, אז מה אתה חושב על הנבחרת שלי?".

        "יש לך נבחרת טובה, נבחרת מוכשרת".

        "בהצלחה!", הם לחצו ידיים והסלובקי איחל: "אני מקווה שתעשו שני ניצחונות בשלב הבתים".

        לוזון חבר לאנקל עמוס והחל להתרחק. "הוא אומר שאתם לא נחותים מהולנד", ניסיתי לחמם.

        "זה לא חשוב מה הוא אומר", המאמן סובב ראש ואמר: "חשוב מה שאנחנו נעשה".

        אוטוטו נדע.

        אלון תורג'מן נבחרת ישראל הצעירה חוגג עם חבריו (אדריאן הרבשטיין)
        חיבוקים גם ביורו? (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        מייל: orenjos@walla.co.il

        לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

        ישראל ניצחה את סלובקיה 0:1 במשחק משעמם

        לוזון: "זה היה משחק הרצה"

        יורו 2013 בוואלה! ספורט

        בית א' (מערכת וואלה! NEWS)
        בית ב' (מערכת וואלה! NEWS)