ממפיס הפסידה במשחק הראשון גם בשתי הסדרות הקודמות שלה, מול הקליפרס היא הובסה במשחק הראשון והפסידה גם בשני. בשני המקרים החבורה של ליונל הולינס הגיבה עם ארבעה ניצחונות רצופים. כך שעצם התבוסה במשחק הראשון בסן אנטוניו לא צריכה להטריד יותר מדי את הגריזליס, הם יודעים לחזור מפיגור טוב יותר מכל קבוצה אחרת בפלייאוף הזה. אבל יש להולינס מספיק סיבות להיות מוטרד כרגע.
קודם כל, יש כאן אפקט מצטבר. לנצח סדרה בחוץ זה קשה, לנצח סדרה בחוץ תוך חזרה מפיגור זה קשה מאוד, לעשות את זה שלוש פעמים ברצף זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אם ממפיס תשרוד את הסדרה הזאת ותגיע לגמר לאחר שעברה שלוש סדרות בלי ביתיות ועם פיגור 1:0 זה יהיה הישג מרשים בקנה מידה היסטורי. לא בטוח שממפיס הנוכחית מספיק חזקה כדי לעשות היסטוריה כזאת, לא כשהיריבה הפעם היא סן אנטוניו.
על הקבוצה של גרג פופוביץ' מדברים בעיקר בזכות ההתקפה שלה, וגם אליה נגיע בהמשך, אך ההגנה לא פחות מרשימה. את העונה הרגילה הספרס סיימו במקום השביעי ביעילות התקפית ובמקום השלישי ביעילות הגנתית, הקצב הגבוה שלהם מטעה מהבחינה הזאת. הפלייאוף כלל כמה תצוגות התקפיות, אבל זו קודם כל ההגנה שאפשרה את שינוי המומנטום בסדרה מול גולדן סטייט. ההתאמות המוצלחות לסגנון המיוחד של הווריורס עשו את ההבדל, ובמשחק הראשון מול ממפיס, למרות ההבדל הגדול בין שתי היריבות, ניתן היה לזהות חשיבה דומה.
מהמשחק הרביעי מול גולדן סטייט, פופוביץ' החליט להעלים סקורר שחיסל אותו מקודם. בעוד שאת מוביל הכדור אפשר רק להכריח לקחת זריקות שהוא פחות אוהב (וזה מה שהספרס עשו לסטפן קרי ובמשחק הראשון למייק קונלי), סקורר שצריך לקבל את הכדור בנקודות מסוימות אפשר כמעט לבטל. קליי תומפסון קלע 8 שלשות בדרך ל-34 נקודות במשחק השני והוביל את הווריורס לנצחון חוץ, בשלושת המשחקים האחרונים בסדרה ביחד הוא זרק 6 שלשות, קלע 2 מהן וסיפק במצטבר 24 נקודות. זה קרה בזכות עבודה גדולה של קאווי לאונרד, אבל גם בזכות התגייסות קבוצתית בנטרול תרגילי החסימות.
מול ממפיס, הקורבן במשחק הראשון הוא זאק רנדולף. זה לא מקרי, רנדולף הוא השחקן שעשה את ההבדל בסדרה לפני שנתיים, הוא זה שהשתלט על המאני טיים וקלע יותר מ-20 נקודות ב-50 אחוזים מהשדה. מאז אותה סדרה הרבה יותר קשה לו מול הספרס, ואתמול ראינו למה. ההגנה הקבוצתית על זכריה נראתה כמו פרויקט של גאון מטורף שמחפש נקמה.
זה מתחיל בכך שיש לפופוביץ' שני שחקנים שמסוגלים לשים גוף על רנדולף ולמנוע ממנו לתפוס עמדה נוחה ליד הטבעת - דאנקן ובוריס דיאו. בדקות הבודדות בהן מאט בונר שומר עליו, הוא שומר לפניו כשהגארד בצד הרחוק מוכן למנוע או לחטוף את המסירה הקשתית מעליו (בדרך כלל זה ג'ינובילי שזה אחד מכישוריו ההגנתיים הבולטים). כך נמנעה מרנדולף העמדה האהובה עליו קרוב לטבעת.
עמדת מוצא נוספת שלו היא בחצי פינה. כדי למנוע ממנו לקבל כדור שם, השומר שלו מקבל עזרה מאחד משחקני הכנף. מי שהתפלא שדני גרין שומר על טוני אלן ולא על קונלי, סיבה מרכזית לכך היא שהוא מתעלם מאלן ומתפקד כעוזר השומר של רנדולף. אם זאק כבר מקבל כדור בחצי פינה, השומר שלו נצמד אליו, מאפשר לו לחדור דרך האמצע אך בעצם מיד מוביל אותו לדאבל טים שמכריח את רנדולף לעשות את מה שהוא הכי פחות טוב בו - למסור. ההתגייסות הקבוצתית נמשכת בנסיון למנוע מרנדולף לקחת ריבאונד התקפה, אבל כאלה הוא דווקא הצליח להשיג שלוש פעמים כך שיש לפופ עוד מה לשפר.
הולינס יהיה חייב למצוא פתרון. קונלי וגאסול הם לא סקוררים יציבים ודומיננטיים מספיק כדי להתגבר על היעלמות של הצלע ההתקפית השלישית, וגם בצוות המסייע אין מספיק פתרונות אפקטיביים. השחקנים שלו יצטרכו לעבוד כדי לאפשר לרנדולף לקלוע בדיוק כפי שהשחקנים של הספרס עובדים כדי למנוע זאת ממנו.
הצד השני של הפרקט מרתק במיוחד מכיוון שבו נפגשת ההתקפה החכמה בליגה עם ההגנה החכמה בליגה. המשחק הראשון הסתיים בניצחון מוחץ להתקפה - 105 נקודות, 52.6 אחוזים מהשדה, 14 מ-29 משלוש, 28 אסיסטים על 11 איבודים. ההגנה של ממפיס לא מתבססת על אתלטיות אלא על קבלת החלטות נכונה. היא נהדרת בלהכריח את היריבה לצאת מהרוטינות ולחשוב. רוב קבוצות ה-NBA לא טובות בכך, הקליפרס ו-OKC שהתבססו על שחקן אחד לא טובות בכך. לסן אנטוניו, לעומת זאת, אין שום בעיה לחשוב בהתקפה.
אין עוד קבוצה בליגה שיכולה לשחק בו זמנית עם ארבעה מוסרים גדולים כמו פרקר, מאנו, דאנקן ודיאו. זה אומר שכל פעם ששחקן הגנה הולך לעזור הוא מסתכן בכך ששנייה לאחר מכן הכדור יהיה ביד של השחקן שלו לזריקה פנויה. אך לא פחות מהמוסרים, חשוב האיזון בינם לבין השחקנים שעושים את התנועה ללא כדור - גרין, לאונרד, מאט בונר וספליטר (שיהיה רלוונטי בהמשך, כאשר ההגנה של ממפיס תעזוב את הצבע כדי למנוע את מבול השלשות). כדאי להקדיש כמה דקות במשחק להתבוננות בתנועה ללא כדור של דני גרין (גם בהגנה, לא רק בהתקפה) ולשים לב למחשבה המושקעת בכך - איך הוא מתזמן את התנועה כך שתתאים בדיוק לרגע בו השחקן שעם הכדור יכול למסור, איך הוא נעלם לשומר שלו ברגע בו הוא מסתכל על הכדור. כך, אחד מקלעי השלשות הטובים בליגה ממשיך לקבל זריקות נוחות כל משחק.
בכלל, השדרוג של גרין וקאווי בפלייאוף הזה בשני צדי הפרקט הוא אחד הסיפורים החשובים והפחות מדוברים של הפוסט סיזן. בשנה שעברה הם די נעלמו כשהתחיל המהפך של OKC, גרין אפילו יצא מהרוטציה במשחקים האחרונים, השנה הם רק משתפרים ממשחק למשחק. את גולדן סטייט הם חיסלו בהגנה ואחראים לשינוי בסדרה יותר מכל אחד אחר, במשחק הראשון של ממפיס הם דאגו, יחד עם בונר, למבול השלשות. הם נראים כמו צמד הרול פליירס המושלם לכנפיים, כאילו ברוס בואן שכפל את עצמו לכמה גרסאות.
אז כן, לא כל יום השלושה האלה יקלעו 11 מ-17 מהשלוש, אבל אם ממפיס תמשיך לאפשר להם מבטים פנויים כל כך, לא בטוח שהאחוזים ייפלו באופן משמעותי. וכן, ממפיס חזרה מפיגור בשתי הסדרות הקודמות, אבל סן אנטוניו מציבה מולה אתגר מהסוג שהיא לא נתקלה בו בשתי הסדרות האלה. הולינס יהיה חייב להגיב באופן משמעותי, והוא יהיה חייב לעשות את זה כבר לקראת המשחק השני מחר.
