גל גדול של פרישות נחת עלינו בתוך שבוע אחד בלבד. וואליד באדיר, ניר דוידוביץ', הנה סלאח חסארמה ולהבדיל, גם דיוויד בקהאם - האיש, הפריזורה והקרן הקטלנית. בהפרש של ימים מודיעים ארבעה ענקים, כל אחד בקנה מידה אחר, שהם יורדים מהדשא בפעם האחרונה. מיד מגיע שינוי הסטטוס החד והמהיר מ"כוכב" ל"שחקן עבר", שינוי שרק מעצים את ההילה שלהם ושם במסגרת של זהב את המורשת המפוארת שבנו.
כששחקן כדורגל מודיע על פרישה אתה מרגיש שמשהו ממנו פרש אתך. הרי עם כל שנה שעברה על באדיר גדלת גם אתה. אם אתה זוכר אותו חוגג בטדי את הדאבל עם הפועל תל אביב, בסך הכול לפני שלוש שנים, אתה כנראה מספיק זמן בכדורגל; אם בתודעה שלך מקובעת השהות הקצרה שלו בווימבלדון אתה מבוגר בכל קנה מידה; ואם צרובה בראשך תמונה שלו עולה לבוגרים של הפועל פתח תקווה אתה כבר ממש, אבל ממש ישיש. ובעוד שנה או שנתיים ישאלו הבנים או האחיינים שלך על דוידוביץ' ואתה תצקצק בעצב "וואו, אי-זה שוער זה היה. אחד הגדולים, אחד הגדולים". כשהם ידברו על באדיר תגיד להם "אין, אין, נשמה כזו. היום משחקים רק בשביל כסף, הוא היה נותן הכול במגרש. כבר לא עושים כאלה".
ואז, רק אז, תיזכר בסיפורים ששמעת בילדותך על גלזר, טיש, מוטל'ה ובקנבאואר, במעשיות על יאשין וסטלמך, חודורוב ופושקאש. זה יהיה הזמן שבו תביט במראה ותגיד לעצמך בעצב: "הו, אלוהים. נהייתי אבא שלי".
לפני כחצי שנה, כששמו של רן בן שמעון אוזכר כמועמד ראשי לאימון מכבי חיפה, לא שמענו ממנו אפילו מילה אחת. בן שמעון היה תחת חוזה, חתירה שלו לכיוון מכבי חיפה התפרשה כצעד לא אתי וחייבה תגובה מינימלית ממנו. אבל הוא שתק, חיכה שהקלפים יסתדרו ועל כך ספג לא מעט חצים מוצדקים של ביקורת. רק לאחר החתמת בנאדו אמר המאמן ל"רדיו ללא הפסקה": "מכבי חיפה לא פנתה אלי. מאוד רציתי לאמן שם. אם זה היה עניין של מו"מ היינו מוצאים דרך".
כמו אז, גם עכשיו לא שומעים דבר מבן שמעון. כבר שבועות שהוא מוזכר כמאמן הבא של הפועל תל אביב, אפילו רשימת הרכש החלה להיכתב, אבל מילה ממנו יוק. אם להתבסס על ניסיון העבר ועל דבריו שלו, שוב יש עשן והפעם, כנראה, הוא גם מלווה בלא מעט אש.
על פי הדיווחים בקפריסין, בלרנקה יש לא מעט קשיים כספיים. בן שמעון חווה את מה שעברו מאמנים ישראלים באי לפניו חוסר עמידה בהתחייבויות ופיגור בתשלום משכורות. זו כשלעצמה סיבה לנסות להשתחרר מהקבוצה, אבל גם את זה צריך לעשות בצורה מכובדת, והתנהלות מכובדת לא הייתה בשנים האחרונות מנת חלקו של בן שמעון. מהריב המתוקשר עם איזי שרצקי, דרך ההמתנה לאור הירוק, תרתי משמע, ממכבי חיפה ועד למו"מ הנוכחי עם הפועל תל אביב ניתן לזהות מסלול עקבי של עמעום, של סחבת ובעיקר של היתממות והתקרבנות. הכול קורה סביב בן שמעון, ידו אינה במעל. אבל כשהוא נפגע כמו במכבי תל אביב, כמו בקרית שמונה הוא תמיד יוצא הטוב בסיפור.
אז זהו, שבן שמעון הוא לא הטוב בסיפור, לפחות עד שייקח אחריות, ישים את עצמו במרכז התמונה ויצהיר בריש גלי בעצמו שיש לו כוונה להגיע להפועל תל אביב. כל עוד זה לא קורה, יש מספיק סיבות לחשוב שאולי, בעצם, שום דבר לא השתנה בדרכיו של המאמן שרק לפני ארבע שנים עזב בבושת פנים את קריית שלום. שאולי, למרות ההילה סביבו, הוא עדיין לא מתאים לאימון הפועל תל אביב.
לפני קצת יותר משנה קיימתי עם יואב כץ שיחה על פוטבול אמריקאי. כץ עבד שנים רבות בוושינגטון רדסקינס, הקבוצה עם נתח השוק הגדול ביותר ב-NFL. הוא איש שאוהב פוטבול, אחד שמדבר בגובה העיניים במיוחד כשמדברים אתו על המשחק. בשיחה ההיא אמר כץ שהוא מנסה לבסס את הפועל חיפה שלו על המודל של קבוצות NFL במובן שההתייחסות לאוהדים צריכה להיות כאל קהילה יותר מאשר אל קהל. מבחינתו, לא מדובר בערב רב של אנשים שבאים לראות משחק, אלא בסוג של משפחה שבה כולם מכירים את כולם ומתייחסים לעניין כאל הפנינג המוני ולא כאירוע משולהב.
מובן שהמציאות הישראלית לא מאפשרת את הגשמת החזון של כץ, אבל אפשר להעריך אותו לפחות על הניסיון ליצור את המודל הזה. אלא של-NFL יש גם צד שני, הרבה פחות רומנטי מדובר בליגה הקרה והעסקית ביותר בעולם. אחת הסיבות להיותה הרווחית ביותר היא חוסר הסנטימנט שיש בה, התובנה המושרשת שמה שלא שווה כסף לא יהיה אצלנו. דוגמה מצוינת הוא בעלי הרדסקינס כיום דניאל סניידר, איש קר ומנוכר שפעם החליט לגבות מאוהדים תשלום עבור צפייה באימוני הקבוצה.
כץ, למרבה הצער, לוקח את הפועל חיפה לכיוון הזה, של ציניות חסרת גבולות. כשטל בנין עזב את הפועל חיפה והאשים אותו בסחבת, אפשר היה לראות בכך מניפולציה. היו הרבה הנחות לפיהן בנין כבר סגר במכבי נתניה ורצה לצאת צדיק. אבל בנין דיבר מהלב ושידר שיש דברים בגו, שמשכו אותו ושאפשר היה לסגור להמשך. המקרה האחרון של ניר קלינגר הוא פחות או יותר הוכחה לכך שבנין צדק. זכותו של כץ לרצות שקלינגר ימשיך, זכותו גם להגיד לו שלום. הלא העונה האחרונה של הפועל חיפה לא ממש ברורה היא שיחקה כדורגל והייתה עדיפה על מרבית הקבוצות בסיבוב השני ובפלייאוף, אבל הפתיחה שלה הייתה קטסטרופלית. הבעיה היא שכץ התייחס לקלינגר כברירת מחדל, אולי מרצון לחסוך ואולי סתם מתוך עצלות להיכנס לבלגן של החלפת מאמנים.
כץ, אדם חביב וחיובי בסך הכול, הפסיק לקרוא את הרצונות של המאמנים שלו והחל להתייחס אליהם ככלי משחק. זו תופעה שייטב אם תיפסק, כי ככל שהיא תימשך כך תקטן עוד יותר האהדה המצומצמת שנותרה אליו ואל הפועל חיפה.
בין השורות
בלם עירוני קרית שמונה סלאח חסארמה לאחר ה-0:1 ברמת השרון: "כשהבנתי שדברים לא הולכים לכיוון שלי, העדפתי לפרוש".
רוצה לומר: הבנתי שיותר מדי כדורים הולכים לכיוון השער שלי.
מאמן עירוני ניר רמת השרון בני טבק לאחר אותו משחק: "להוציא את המשחק הראשון מול מכבי חיפה שבו קיבלנו בראש, בשאר המשחקים הקבוצה לא התבזתה".
רוצה לומר: יחס שערים של 20:3 ושלוש נקודות מ-30 אפשריות זו לא התבזות.
בעלי הפועל רעננה אשר אלון לאחר העלייה: "עלינו מוקדם משתכננו, לא נחזור על טעויות העבר".
רוצה לומר: הפעם, אני מבטיח לכם, הביובית תגיע בזמן לאצטדיון.
מאמן הפועל תל אביב פרדי דוד לאחר ה-3:2 למכבי חיפה: "אני רואה הישג בכך שהפועל תל אביב סיימה במקום השלישי והגיעה לאירופה".
רוצה לומר: תרמתי המון, ייצבתי את הקבוצה, הקניתי לה אופי והכי חשוב הבאתי ווינריות.
מאמן מכבי חיפה אריק בנאדו לאחר אותו משחק: "אני נהניתי השנה".
רוצה לומר: אז מה, עכשיו צריך גם להכין קבוצה לעונה הבאה? זה נשמע פחות כיף.
לא ייאמן ש...
מכבי נתניה בליגה הלאומית ורעננה של אשר אלון בליגת העל. על זה נאמר "יש תגמול לניהול תקין".
וואליד באדיר כבש במשחק הפרידה בקריירה. אגדה שנכתבה באמת.
הפועל תל אביב הצליחה בתוך חמישה ימים לאבד יתרון ולהפסיד גם למכבי תל אביב וגם למכבי חיפה.
עוד מליגת העל:
באדיר כבש במשחק הפרישה, מכבי חיפה ניצחה 2:3 את הפועל תל אביב
ניר דוידוביץ' נפרד: "זה הרגע הכי מרגש בקריירה"
וואליד באדיר: "שלם עם הפרישה"
גם חסארמה נפרד: "רציתי לשחק עוד שנה"