אי אפשר לתרגם לכתב את צליל הרטינה שהשתרש ביציעי מכבי תל אביב, עד לפני כמעט שנה. בכל פעם שיואב זיו היה מקבל את הכדור אליו, היה נשמע הצליל הזה, האנחה שמשמעותה אי אמון מובהק, חוסר סבלנות. המגן הצהוב עבר זמנים לא קלים באותן עונות, שבהן הרכישות הגרנדיוזיות הראשוניות של גולדהאר התנפצו על המזח. תוסיפו את תקרית הנעל באנגליה מול סטוק. על המרפק שחטף באותו משחק לא ממש דיברו, את הדחיפות שספג במנהרה לא הזכירו. מה שיצא זה קטע יוטיוב מצחיק ונהדר, אבל באותו זמן זיו לא צחק. זה היה קשה לו, והאוהדים רק הקשו יותר. האנחה התגברה.
אנחה שמזמן לא שמעו על קווי בלומפילד. הצליל נשמע כמעט נוסטלגי בימים אלו. יואב זיו הפך תוך זמן קצר לאחד מאהובי הקהל. זיכרונות סוף הקמפיין בבית"ר ותחילת הקמפיין במכבי עפו כמו הנעל. הוא חזק, מלא ביטחון, רגוע. אותו יותר מעניין מה אוסקר גרסיה וג'ורדי קרויף חושבים עליו, ולפי אנשים במכבי, המחשבות טובות. גרסיה החמיא גם במסיבת העיתונאים לקראת הדרבי ("זיו וייני הם שחקנים שחשובים לי"), ואין פלא. המגן נראה מצוין, בלי ספק המגן השמאלי הכי שלם העונה. הגנתית והתקפית.
אפשר להגיד שיואב זיו זה הסיפור של מכבי. כמעט אותם אנשים, כמעט אותו כסף, אבל פתאום משהו התחבר. עכשיו כבר מדברים על מגן זר שינחת, רכש על הפרצוף של זיו. זה לא מפחיד אותו. הוא לא מפחד מתחרות, הוא מצפה לה. איך אמר יואב זיו בראיון לוואלה! ספורט בתחילת העונה - פרננדז, גוטמן, גרנט, קשטן, נמני, שום, מזרחי - כולם אימנו אותו, אצל כולם הוא פתח בהרכב.
אז מה השתנה ביואב זיו? כמעט כלום. במכבי כבר אמרו זאת בעבר נפלו על זיו יותר מדי בגלל טעויות של אחרים. כשהקישור האחורי לא היה חזק, ושני תוקפים רצים על זיו ביחד, זה נראה כמו חור; וכשהכדור מגיע אליו לצד שמאל ואין אופציית מסירה, אז הכדור שעף ליציע נראה כמו ויתור. זיו משגשג בשיטה של גרסיה. הוא נהנה מכך שתמיד יהיו לו לפחות שלושה חברים למסור להם, שתמיד דור מיכה ואלירן עטר יחתכו לשטחים המתים, שלכל כדור אאוט יש תרגיל מובנה וברור.
זיו התחבר לצוות הזר כבר מהרגע הראשון. שיחות אישיות עם אוסקר וקרויף הוא לא קיבל, אבל הוא לא היה צריך. את הביטחון הוא קיבל במחנה האימונים, כשהבין שבונים עליו; כשכמעט בכל משחק ומשחק (מקום רביעי במספר הדקות במכבי) הוא ראה את השם שלו ברשימת ההרכב; כשגם אחרי המשחק החלש שלו מול מכבי חיפה המשחק הראשון של העונה הוא קיבל את הצ'אנס להמשיך. בעיקר, זה היה אחרי הדרבי הראשון. זיו לא פתח, מכבי הפסידה 1:0 מפנדל של עומר דמארי, וג'רארד אאוטט, שהיה עוזר המאמן בחלק הראשון של העונה, לקח את המגן לשיחת מוטיבציה. זיו העריך את השיחה אבל לא היה צריך אותה. הוא בכלל לא התרגש מהעניין.
גם העונה הוא קיבל תו תקן של באנקר. במשחקים שלא שיחק, זה הורגש. בדרבי שלא פתח, כאמור, מכבי הפסידה; במשחק הגביע מול בית"ר שלא הופיע, מכבי הודחה; במשחק מול מכבי חיפה בקרית אליעזר שבו לא שיחק, זה נגמר ב-2:2. לא להאמין שמדובר בכלל במגן שהוסב לתפקיד ולא גדל לתוכו. קל וחומר שהרגל החזקה שלו היא ימין. לתלונות נא לפנות לגיא עזורי. מאמן בית"ר ב-2005 איבד את תומר חליבה בכרטיס אדום במשחק הראשון שלו בבוגרים, בנתניה, והחליט באינסטינקט להמיר את זיו משחקן כנף למגן.
"הייתה לי דילמה של שניות", נזכר עזורי, "הרגשתי שהבחור מסוגל לעשות זאת וזרקתי אותו למים הקרים. מאז המשכתי איתו. היה סוף שמח למשחק ההוא (2:3 בית"ר) והמשך שמח לקריירה של יואב. ההצלחה שלו כיום נובעת מאותן סיבות שבגללן שיניתי לו את התפקוד. כושר גופני פנטסטי, רץ הרבה מאוד על המגרש, מוסר עבודה גבוה. חשבתי שכמגן הוא יוכל להפוך לשחקן בכיר בליגה שלנו ואני שמח בשבילו שזה עבד. עוברת עליו עונה מצוינת. הוא מסוג השחקנים שלא תמיד מעריכים אותם אבל כאלה שמאמנים תמיד רוצים ומחפשים. במגרש ומחוץ לו. אישיות יוצאת מן הכלל".
גם עזורי שותף לדעה שהשיפור במכבי תרם גם לזיו. "לא המצאנו את זה", הוא אומר. "כשהקבוצה מנצחת, כולם משתדרגים. אבל הפלוס אצל יואב הוא שגם במשחק פחות טוב שלו אתה יודע מה אתה מקבל. תמיד את המקסימום. הוא נלחם בכל מהלך ובכל דקה. זה אולי מובן מאליו באירופה אבל זה לא מובן מאליו בכדורגל הישראלי. הוא שרן ייני מבחינת הכולבויניקיות, ותוסיף את האישיות המדהימה בחדר ההלבשה. אין הרבה מגנים בישראל, אבל יואב הוא מהטובים שיש".
זיו כבר בן 32. לא זקן אבל גם לא צעיר. בחדר ההלבשה הוא מצליח לשלב. הוא חבר של כולם, אבל במיוחד של הצעירים דור מיכה וריף פרץ. את מעט משחקי השש בש שעוד נותרו במכבי הוא מבלה איתם, ויש שמועות מבוססות על קבוצת וואטסאפ פרטית של הטריו. הם רואים בו גם כחבר וגם כאב, כמנטור. זה לא נראה תמיד כלפי חוץ, אבל הוא שם לעצמו למטרה להנהיג, לסחוף. הוא המבוגר האחראי. כשהשחקנים היו מתארגנים לרכישת כרטיסים ומנויים למשפחות, הוא היה מאגד את הרשימות, אוסף את הכסף. בשלב מסוים היה תלוי לו על הלוקר שלט "לאן, יואב זיו". שחקן כדורגל ביום, משרד כרטיסים בלילה. בחגיגות האליפות, הוא היה המוביל. הזמר, הליצן, המעודדת, הצלם. "אני הכי מנוסה בזה", אמר לחבריו. טוב, נו, בכל זאת אליפות רביעית. יוסי מזרחי, שאימן אותו גם בבית"ר וגם במכבי, יודע: "הוא אוהב לעבוד ומשדר חיוביות בחדר ההלבשה. אף פעם לא נדבק לשלילי. הוא תמיד היה שחקן אנרגטי שהושפע מהיכולת של הקבוצה. וכשהקבוצה נראית טוב, הוא תורם הרבה".
עמרי אפק, פרשן ערוץ הספורט שהספיק לשחק עם זיו בבית"ר, מצביע על שינוי תפישתי. "בזמנו, כשהתחרינו על אותם תפקידים בבית"ר ירושלים", הוא אומר, "לא תמיד התחברתי להתנהלות שלו בדברים מסוימים. אבל מאז הוא צבר הרבה ניסיון, הרבה שקט נפשי והרבה ביטחון. הוא משחק טוב ותומך בשחקנים האחרים. הוא לא שחקן שיכול לשנות קבוצה לבד אבל כשהכול יציב, קל לו לבוא לידי ביטוי".
כשמדברים יואב זיו חושבים התקפה, אבל אפק מתחיל את המחמאות דווקא באלמנט ההגנתי: "הוא הרבה יותר אחראי העונה, וההגנה של מכבי התייצבה יותר ככל שעבר הזמן. בהתקפה, כמובן שבולט השילוב שלו עם מיכה ועטר. כששחקני הקו חותכים לאמצע הוא מעורב הרבה יותר. העונה הוא עלה בצורה מבוקרת, ראו שהוא תוקף כשצריך ולא רק כדי להיקרא 'מגן תוקף'. לא צריך לעלות 20 פעמים במשחק סתם אלא לתקוף ארבע-חמש פעמים ובאמת לעשות משהו".
לצד המחמאות, בכל זאת, מה צריך לשפר? "עוד אחריות בצד ההגנתי", אומר מזרחי. "בליגה שלנו לא תמיד משלמים על טעויות, באירופה משלמים עליהן 'קש מאני'". עזורי: "כמו לכל מגן ישראלי, החיסרון הוא בהגבהות בתנועה, אבל רואים שיואב עובד על זה. זה נותן תוצאות". זיו עצמו, אוהד מסור של נבחרת ישראל, לבטח מסמן לעצמו עוד מטרה קטנה. לחזור לסגל הכחול-לבן. למשחקים האחרונים, מול פורטוגל ובצפון אירלנד, הוא לא זומן. אלי גוטמן התבסס על רמי גרשון (שאולי יחבור לזיו במכבי) ועל אופציות נוספות. מעניין מה יהיה בהמשך.
ואם כבר דיברנו על המשך, אז בימים הקרובים יצטרכו לשבת ולחשוב. מכבי ויואב זיו. החוזה נגמר, ודיונים ראשוניים כבר החלו. עכשיו הכול כנראה יהיה שאלה של מספרים, אבל בראש יש הסכמה דו צדדית על המשך הקשר. בעונה הבאה זיו עשוי להתמודד עם שני דברים שלא היו השנה במכבי צ'מפיונס ליג ותחרות אמיתית על החולצה. כאמור, זה לא משהו שמרתיע את זיו. כל חייו הוא התחרה על מקום בהרכב, וכל חייו ניצח. "זה יעשה לו טוב", טוען מזרחי. "זה יביא אותו לרמות אנרגיות עוד יותר גבוהות. בבית"ר ירושלים היו שלושה מגנים שמאליים והוא מצא מקום בהרכב. כשאתה טוב, אין לך בעיה עם תחרות". אפק מוסיף: "חייבת להיות תחרות הרבה יותר גדולה בשתי עמדות המגן במכבי. זו קבוצה שתשחק בכמה מפעלים ומול כל יריבה יצטרכו שם סוג אחר של מגנים. צריך שתהיה האפשרות לשנות".
***
5 במרץ, עונה שעברה. אחרי כמעט ארבע שנים בלי ניצחון בדרבי, יואב זיו פרץ משמאל ועשה את אחד הדברים שהוא עושה הכי טוב מבלי להודות בהם נופל. היה מגע, הוא יטען, חוטבא חיבק. הוא צודק, אבל לא הרבה שחקנים היו יודעים לתאם נפילה לעניין. זיו מעולה בזה. בעמודת הדברים שלא רואים בסטטיסטיקה, הוא שווה 5-3 כדורים נייחים קורצים בעונה. עטר כבש את הפנדל והשיר חובר עליו, אבל בלי יואב זיו מכבי תל אביב לא היתה מפסיקה את הרצף הארוך והמשפיל.
זיו אדם תחרותי, לפעמים מדי. בימי בית"ר איציק קורנפיין היה מקניט אותו בכל משחק כדורעף-רגל, וזיו היה זה שמנצח. זה כך בכל דבר, בכל משחק אימון ובכל משחק קופסה. אז בטח שנגד הפועל. למרות שלא גדל לדרבי התל אביבי, יותר מדי מפלות הכניסו אותו לקטע. הוא לא אוהב אדום. הקנדציות בבית"ר ובמכבי עשו את שלהן. מאז הפנדל שסידר, היו חמישה דרבים. באחד הוא לא פתח, בארבעת האחרים מכבי לא ספגה. הערב זיו מגיע בפוזה אחרת, אחרי 0:6 בשני הדרבים האחרונים. הפעם לא יהיה אלירן עטר, והפעם כנראה ששוב יהיה חוטבא. מה שבטוח, אם תהיה אנחת רטינה ביציעים הסמוכים למגרש, היא תהיה של אוהדי הפועל.
