וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אי אפשר לקנות אופי: על הזכייה של אולימפיאקוס ביורוליג

13.5.2013 / 10:01

אולימפיאקוס, שיצרה את הבועה האירופית, החזירה את היורוליג לשפיות והוכיחה שאפשר לזכות במפעל גם בתקציב מצומצם. האם הרצף שלה מעיד על מגמה ומה מכבי תל אביב יכולה ללמוד מזה, אם בכלל, כדי להגיע להישג כזה בעצמה?

עריכה: מיכאל ברגמן

אולימפיאקוס שוב אלופת אירופה. אתה צופה בקטעי הוידאו, מרפרף על התמונות, קורא את הציטוטים הנרגשים, ועדיין מתקשה לעכל: זו? הקבוצה של פרינטזיס, פפאניקולאו ואנטיץ'? עם חבורת הזרים-נגרים שקובצו מבאמברג (היינס), פרטיזן (לואו) והליגה בפורטו-ריקו (פאוול)? הקבוצה שהפסידה בבית למכבי, ולא הייתה רחוקה מהדחה בטופ-16, ונגררה לסדרה מורטת עצבים מול אנדולו? איך היא ניצחה את מסינה? וכיצד פירקה את החבורה המגה-מוכשרת ממדריד? ואיך שוב גנבה את הקופה?

כולם אומרים: זה לב ונשמה. יש בכך מן האמת: לאולימפיאקוס אין די כישרון כפי שהיה לאלופות הקודמות - אבל יש לה את הציפורניים הארוכות באירופה. ויש לה סבלנות וריכוז ואמונה בעצמה כפי שאין לאף קבוצה אחרת. אבל יש לה גם כדורסל.

אתה לא יכול לזכות באליפות אירופה בלי כדורסל. לא כל שכן לזכות פעמיים ברציפות. לדבר רק על הלחימה של אולימפיאקוס יהיה לרדד מאוד את ההישג שלה. בניגוד לתחזיות, את משחק הגמר לא הפכה האדומה מפיראוס למרחץ של דם וזיעה; היא ניצחה אותו דווקא בהתקפה. ריאל קלה 88 נקודות, מנה שהייתה חייבת להספיק לה לניצחון בימים כתיקונם; ואולם אולימפיאקוס השיבה עם 100. מאז מכבי תל אביב בפיינל פור 2004 לא קלעה קבוצה מספר תלת-ספרתי של נקודות בגמר.

19 האסיסטים שמסרה ו-42 הזריקות שלה מהקו מוכיחים שאולימפיאקוס שיחקה כדורסל. אולי כדורסל נטול האלי-הופים כמו בימי שאראס-באסטון; אולי כדורסל ללא הפיק אנד רול הקטלני של דיאמנטידיס ובאטיסט; אולי לא הכדורסל האסתטי של שישקאוסקאס את לנגדון; כדורסל פשוט, כפי שמלמדים בקורס מאמנים מתחילים, שבו הכדור עובר מיד ליד, פנימה והחוצה, ואף אחד לא נלחץ ולא מאבד את הראש, עד שהכדור מגיע לאדם הנכון ברגע הנכון, שעושה את המהלך הנכון ומנצל את המיס-מאצ'. אבל כדורסל מנצח.

שחקני אולימפיאקוס חוגגים זכייה ביורוליג. AP
לא כדורסל גדול אבל כדורסל נשכני עם סבלנות ואמונה. אולימפיאקוס חוגגת/AP

***

אולימפיאקוס מייצגת תהליך של שינוי וחזרה בתשובה. היא הייתה מיוצרות הבועה הכלכלית באירופה, בחלקו השני של העשור הקודם, ששינה לשלילה את הכדורסל ביבשת: זה החל בהחתמתו המפתיעה של פיני גרשון בקיץ 2006, נמשך בציד כוכבים נוצצים כמו ג'וש צ'ילדרס, ניקולה ווי'צ'יץ' ותיאו פפאלוקאס, והגיע לשיא עם הגניבה הבלתי-אפשרית של ואסיליס ספאנוליס מפנאתינייקוס. צסק"א נכנסה למרוץ החימוש הזה, גם פנאתינייקוס וברצלונה, עד שהיווניות קרסו כלכלית (וגם צסק"א עברה כמה שנים קשות). הסכומים ההזויים שפיזרה משפחת אגילופולוס, בעלי הקבוצה, שינו לגמרי את שוק השחקנים, שמתחיל להתאושש רק כעת וחוזר לממדים שפויים יותר.

אולימפיאקוס חזרה בתשובה כי יצרה את הבועה, אבל גם פוצצה אותה. היא הוכיחה לאירופה שאין זה נחוץ לבנות קבוצה בארבעים ובחמישים מיליון אירו. אליפות אירופה אפשר לקחת גם עם 15 מיליון. חשוב יותר הוא ליצור מערכת פיננסית שפויה, בעלת היגיון כלכלי.

ג'ורדי ברתומיאו דוחף בתקופה האחרונה את תוכנית ה"פייננשל פייר פליי". זו תוכנית שאמורה לצאת לדרך בעוד שלוש שנים, והיא מחייבת את הקבוצות להוציא כספים בהתאם להכנסות שלהן. סך משכורות השחקנים אמור לעמוד על כ-70 אחוז מגובה ההכנסות. חדשות רעות מאוד לקבוצה כמו ברצלונה, שמכניסה בשנה בין חמישה לשישה מיליון אירו (והרבה יותר טובות למכבי, שמכניסה כמעט עשרים מיליון דולר בעונה - יותר מכל קבוצה אחרת באירופה), או לריאל שמכניסה סכום דומה, או לצסק"א שמכניסה אפילו פחות.

המטרה של התוכנית היא לנתק את התלות של הקבוצות מבעלי הון. ללמד אותן לחיות בתקציב הגיוני. ברתומיאו ראה במפעל שלו יותר מדי קבוצות שקרסו בשנים האחרונות (האיטלקיות, הטורקיות) או שהיו בסכנת סגירה (היווניות) כי לבעלים שלהן נמאס להזרים כסף. כמעט כל הקבוצות באירופה, לפחות הגדולות שבהן, חיות בלעדית בזכות בעלים עשיר (צסק"א, פאו, אולימפיאקוס, מילאנו, פנרבחצ'ה-אולקר, או בזכות מחלקות כדורגל מפורסמות (ריאל, ברצלונה). עבור ברתומיאו, המחשבה שבגלל בעלים קפריזי המפעל שלו יוכל לאבד ברגע נכס אסטרטגי כמו צסק"א או כמו היווניות הגדולות, היא בלתי מתקבלת על הדעת.

sheen-shitof

בהנחה בלעדית

החברה הישראלית שהמציאה את מסירי השיער עושה זאת שוב

בשיתוף Epilady
שחקן אולימפיאקוס, ואסיליס ספאנוליס, מול יוגב אוחיון, מכבי תל אביב. GettyImages
שחקן אולימפיאקוס, ואסיליס ספאנוליס, מול יוגב אוחיון, מכבי תל אביב/GettyImages

***

ישנן דרכים חוקיות לעקוף חלק מהמגבלות (למשל, אם הבעלים יזרימו לקבוצותיהם כספים לא באופן ישיר אלא באמצעות החברות שלהם, באופן של חוזה ספונסרשיפ). ובכלל לא בטוח שה"פייננשל פייר פליי" אכן תצא לדרך בעקבות הלחץ של המועדונים שהוזכרו לעיל, שמבינים שמדובר עבורם בסוג של גזר דין מוות. אבל עד שתצא התוכנית לדרך, לפחות, הכסף ימשיך לשלוט באירופה.

כולם מדברים כעת על העתקת "מודל אולימפיאקוס". השאלה היא מהו אותו מודל. כי אולימפיאקוס לא הביאה לאירופה רעיונות מקצועיים חדשים, כמו משחק ההתקפה של מכבי ההיא. היא מביאה תמהיל. ותמהיל הוא עניין שקשור למטאפיזיקה. תמהיל אי-אפשר לחקות.

שתי הזכיות הרצופות של אולימפיאקוס, עם שני מאמנים שונים, מוכיחות שהיא לא גימיק. אבל בקיץ, כשהחוזה של ספאנוליס יסתיים ועוד שחקנים טובים ורבים יהפכו חופשיים, יגלו הבעלים ממשפחת המיליארדרים אגילופולוס, שכמו כל המשק היווני ניזוקו קשות במשבר הכלכלי האחרון במדינה, שמה שעשו לכל כך הרבה קבוצות בעבר - לרבות למכבי (עם יותם הלפרין) - יקרה גם להם: כדי לשמור אצלם כוכבים הם יצטרכו לשלם, והרבה. ואם לא ישלמו, יצטרכו להיבנות מחדש.

כי ככלות הכל, אולימפיאקוס היא מקרה ייחודי בכדורסל האירופאי. הכסף הוא זה שבפועל שולט ביורוליג. צסק"א, ברצלונה, ריאל, אולימפיאקוס ופנאתינייקוס (בגרסתן העשירה) הרכיבו באופן כמעט קבוע את הפיינל פורים האחרונים. זהו "מועדון-העל" האירופאי של השנים האחרונות. מאז 2008/9 כלל הפיינל פור לפחות שלוש קבוצות מהרשימה הזו (להוציא עונה אחת, 2010/11, בה כלל הפיינל פור רק את ריאל ופאו, ובנוסף את סיינה ומכבי). בשלוש מתוך חמש השנים האחרונות כלל הפיינל פור רק קבוצות מהרשימה הסגורה הזו.

מה מכבי יכולה ללמוד מהנתונים האלה? היא יכולה להמשיך ולקוות כי תצליח לייצר תמהיל בסגנון אולימפיאקוס. הבעיה, במקרה הזה, מרובעת: א. כאמור, תמהיל בספורט הוא בלתי-ניתן לחיקוי. הוא תלוי-אופי, לא רק סגנון משחק או כישרון. אופי לא ניתן להעתיק (אלא אם כן אתה פשוט מחתים את המקור); ב. מכבי מעולם לא התחברה, ברמת האתוס שלה, לכדורסל אגרסיבי ופרוע (כפי שהציגה אולימפיאקוס בחלקים גדולים של השנתיים האחרונות); ג. תמהיל שכזה נוצר לאורך זמן, ולמכבי, כידוע, אין זמן (שרמדיני נחתך בגסות בינואר. נחשו באיזה תואר הוא זכה אתמול, ועם מי?). ד. אין לה את ספאנוליס.

מסקנה: ההסתברות להעתקת המודל היווני נידונה מראש לכישלון.

האופציה האחרת, הריאלית יותר, היא ללכת בדרכן של יתר הקבוצות שהוזכרו לעיל ולהרים את התקציב. אף קבוצה לא הגיעה לפיינל פור בלי סופרסטארים. אף קבוצה לא זכתה בגביע אירופה בלי כוכבים. וזה כולל את אולימפיאקוס. כי כוכבים מנפקים קבלות (בגלל זה הם כוכבים), אבל הם עולים הרבה כסף.

גיורגי שרמדיני, אולימפיאקוס, מול שון ג'יימס, מכבי תל אביב. GettyImages
נחשו מי מהשניים זכה בתואר?/GettyImages

אין באירופה יותר מדי כאלו. בל נשכח שמכבי של שושלת גרשון השנייה הייתה קבוצה של סופרסטארים. רצה השוק האירופאי ומכבי הצליחה להחתים אותם בכסף קטן מאוד - אבל מי שלקחו עבורה גביעים היו, בסופו של דבר, שאראס ופארקר ו-וויצ'יץ'. כוכבי הכדורסל הגדולים באירופה בעשור הקודם.

לנגפורד וקיינר-מדלי ואפילו פארגו הם שחקני רכש טובים, אבל הם לא זכו בשום תואר משמעותי בחיים שלהם. שאראס הגיע לכאן כאלוף אירופה עם ברצלונה ונבחרת ליטא. פארקר זכה עם מכבי בסופרוליג ב-2001. וויצ'יץ' לקח לבד את אליפות צרפת והיה חבר בכל הנבחרות המעוטרות של קרואטיה.

מכבי צריכה ווינרים. אם היא רוצה לזכות ביורוליג, היא חייבת להביא לכאן כמה חבר'ה שכבר עשו את זה. היא תצטרך להביא כמה שחקנים אירופאים מעולים. או שפשוט תגנוב, איכשהו, את אבקת הקסם של אולימפיאקוס.

ohad@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully