1. לא מעט תובנות עולות לראש לאחר משחק מספר 1 ברבע גמר הפלייאוף אמש (חמישי) בנוקיה. החשובה שבהן היא כנראה גם הבנאלית מכולן. לא ייאמן כמה שהקבוצות הללו דומות. נכון שהכסף לא משחק על המגרש, אבל אצל מכבי תל אביב הרבה כסף לא שיחק על המגרש. אצל הפועל תל אביב מעט כסף כן שיחק על המגרש. עם יחס תקציבי של איפשהו בין 14-15 ל-1 לצהובים, חייבים לשאול את השאלה הכי לא פופולארית בציבוריות הישראלית של מאי 2013: איפה לעזאזל הכסף?
חולשותיה של מכבי השנה הוצגו ונמנו פעם אחר פעם. אין ספור מילים הושחתו בעניינו של הקו הקדמי הבלתי קיים, ובעניינו של הספסל העמוק שאיננו, או שהועלם. אתמול קיבלנו עוד נקודת ציון שלילית בהתייחס למיתולוגיית הסגל הצהוב והעמוק. חמישה שחקנים עלו אמש מהספסל של בלאט. לוגאן, רוט, פניני, פלאניניץ' ולנדסברג. מדד היעילות של כל חמשת המחליפים הוא +1. לא בממוצע. במצטבר.
אם נתעלם מהמומנטומים המתחלפים וננסה לנתח את הדרבי מהסוף להתחלה, נראה ששני פרמטרים התגלו כמשמעותיים בהצלחה של הפועל להישאר בעניין מחד ובכישלון שלה לקחת אותו מאידך. מצד אחד, הקליעה מבחוץ. לערב אחד שכחה הפועל שהיא קבוצת הקליעה לשלוש הגרועה בליגה והעמידה 8 מ-15 מחוץ לקשת. חלק מזה בגלל תשומת הלב המיוחדת שקיבל קרטיס קלי ממכבי. חלק גדול מזה משימוש יעיל בהיי פיק אנד רול מול עזרה הגנתית לא מספיק מתואמת. מצד שני, הקליעה מחצי מרחק של קרטיס קלי ובריאן רנדל. אין ספק שהקבוצה של אדלשטיין יודעת מה היא רוצה לעשות. חלק מזה מגיע במקביל לחופש התקפי שמקבלים שם לא מעט שחקנים. מאמנים שרוצים לתת ביטחון מאפשרים לגבוהים בעלי קליעה מוגבלת (ובמיוחד רנדל) לקחת זריקות פנויות כשהם חופשיים. בטח ובטח כשהיריבה מתעלמת מהם בכוונה. אז אתמול הם זרקו ובעיקר החטיאו. עם 5 מ-15 של שני אלה לשתי נקודות הפועל לא תצליח לנצח אף משחק בסדרה הזאת.
2. הטיקט המרכזי של מכבי חיפה העונה הוא הגודל שלה. כו-לם כבר יודעים את זה. המשולש תומאס-קלאת'ס-קוז'יקרו (ביחד עם התרומה המרשימה של צ'וברביץ') מייצר פרונט-קורט אימתני ומרשים. איפה כל זה היה אתמול מול גלבוע/גליל?
חיפה (קבוצת הריבאונד הכי טובה בליגה) לקחה אתמול 18 ריבאונדים הגנה. ארבעת הגבוהים שלה לקחו 8 מתוכם. גלבוע/גליל גלבוע לקחה 21 ריבאונדים בהתקפה. 11 יותר מהממוצע העונתי שלה. במילים פשוטות, גלבוע/גליל לקחה יותר כדורים מתחת לסל של מכבי חיפה מאשר המארחת. כו-לם מצפים לסדרה צמודה בין המדורגת 2 לבין ה-7. לא מעט צופים שם הפתעה. איש מכל אלה לא שיער שדווקא בפרמטר של שליטה בקרשים תהיה ידה של גלבוע/גליל על העליונה.
מכבי חיפה רוכבת על גל של ווינריות בשני המשחקים האחרונים. היא מצליחה למצוא את הדרך לנצח משחקים צמודים או אבודים, ואין לזלזל בזה. לפעמים אפשר לייחס זאת למזל. הרבה פעמים ליכולת. אבל עם כל הכבוד לבאזר ביטר'ס של הירוקים לאחרונה, ללא שליטה בפרמטרים השונים של הריבאונד הם יתקשו לנצח עוד משחקים.
3. חבר, אחד עם קילומטרז' ארוך בשלולית המקומית, אמר לי אתמול שאילת מפסידה לראשון לציון. בגלל שהם זחוחים, בגלל שראשון מגיעים בלי לחץ ויאדה, יאדה, יאדה. עניתי לו שיעזוב אותי מהסיפורים האלה. שירד מהפולקלור ויעבור לכדורסל. הבעיה היא שהוא צדק. והוא בדרך כלל צודק. השאלה היא אם גם הסיבות אותן מנה בפניי הן הסיבות הנכונות.
מכבי ראשון הגיעה אתמול למשחק עם רוטציה של שישה שחקנים + ארבעה נוספים ששיחקו 4 דקות ומטה. וכפי שלמדנו השנה מחולון, לפעמים פחות זה יותר. הרבה דקות שמתחלקות בין מעט שחקנים מייצרות ביטחון. וכשמגיעים לפלייאוף, ביטחון זה הרבה. לפעמים הכול. ניצחון חוץ במשחק הראשון יכול להפוך סדרה. תשאלו את גלבוע/גליל של העונה שעברה. השאלה היא אם הביטחון של הכתומים יגבר על העייפות ורמת הכישרון הנמוכה.
מנגד, עושה רושם שאילת עוברת תהליך מעט מסוכן. הקבוצה של קטש מחזיקה את סקוטי הופסון, ה-MVP של הליגה, אבל כדאי לה לבדוק אם היא לא לקחה את זה קצת רחוק מדי. דומיננטיות היתר של הסמול פורוורד המצוין פוגעת בשטף ההתקפי של הדרומיים. אתמול הוא היה אחראי על 15 זריקות מהשדה + 16 זריקות מהקו. מספרים מרשימים מאוד, אבל השאלה היא על חשבון מה. בלי משחק פנים (8 זריקות מהשדה להולמן וטילמן ביחד) ובמיוחד מול קו קדמי של יוטר ורייט, אילת תמשיך להסתבך.
4. הפועל ירושלים ראויה להרבה מחמאות על המשחק שלה שלשום בקופסל. גם בגלל אלמנטים התקפיים כגון הפעלת הגבוהים המצוינים שלה ושיתוף הפעולה ביניהם, וגם בגלל הפתרונות ההגנתיים שהצרו את צעדיו של מרקו קילינגסוורת'. האחרון הוא סוג של מייל-מן בכדורסל המקומי. בא בכל ערב לעבודה. ונותן עבודה. לא שלשום.
ירושלים רימתה ובמתכוון מכל השחקנים האחרים של נתניה, כולל ראמל בראדלי ובמיוחד מדרון וושינגטון. אבל לא לגבי אורלנד. ההצלחה המרכזית הגיעה מגזרת וושינגטון. האדומים נתנו לו מטר ומעלה של חופש וציוותו שומרים כמו מאיר טפירו. הפורוורד האתלטי הגיב כמו שמגיבים בדרך כלל במצבים האלה. הוא נעלב. ורצה להעניש. וזה נגמר ב-4 מ-13 ל-2, ארבעה איבודים והפרת האיזון במשחק ההתקפה של פרנקו.
הפועל ירושלים טובה, מוכשרת ועמוקה יותר מנתניה. כדי לחזור לסדרה צריכים הצהובים-שחורים למצוא מחדש את הדרך להפעיל את האיש המרכזי שלהם בפנים, ולחפש דרך לתת פתרונות מול השילוב של דאנקן-סמואלס מתחת לסלים של ירושלים.