(1) מיאמי היט - (5) שיקגו בולס
מאזן בעונה הסדירה: 2:2
המאמנים בפלייאוף: אריק ספולסטורה 22:38, טום תיבודו 14:15
איך מיאמי תנצח: באופן פרדוקסלי, שיקגו ללא רוז התגלתה בשנתיים האחרונות כמאצ'-אפ בעייתי יותר עבור מיאמי, מאשר איתו. מאז ש-MVP 2010/11 כיכב בפתיחת גמר המזרח של אותה עונה, לברון הופקד עליו בהגנה ועצר אותו במצטבר על 44 מ-139, עם מאזן 1:5 (פלייאוף ועונה סדירה) לטובת מיאמי ופחות מ-26 דקות לרוז בהפסד הבודד. בלעדיו המאזן הוא 3:3, ללא נוסחה אחידה למניעת נקודות מצד הבולס, שאמנם נאלצים להשקיע הרבה יותר מאמץ גם בצד ההתקפי של המגרש, אך הפכו להרבה פחות צפויים.
האלופה כמובן מחזיקה ביתרון איכותי וכמותי, הודות לטריו הכוכבים וצוות שחקנים משלימים שנמצאים בכושר קליעה נהדר; ועם זאת, בלי סוויץ' מנטלי זה לא ילך בקלות או בכלל. ראינו זאת כשרצף הניצחונות ההיסטורי של מיאמי הסתיים בשיקגו, שם היא נתקלה בהתנגדות פיזית ואגרסיבית. בפלייאוף זה יכול רק להחמיר - לברון, וויד, ובוש לא יכולים להגיע עם גישת "מגיע לי" בפני השופטים, למרות שפעמים רבות השריקות אכן מגיעות להם בקלות רבה מדי. הם צריכים להיענות לאתגר ולהפגין מידה דומה של אגרסיביות, כשיש להם את הגב של אודוניס האסלם, מריו צ'אלמרס, שיין באטייה, וכריס אנדרסן.
איך שיקגו תנצח: קודם כל היא חייבת להישאר בריאה, או יותר נכון להבריא עוד יותר. ג'ואקים נואה הצליח לסחוב פציעה בכף רגל לאורך שבעה משחקים בסיבוב הראשון, תוך כדי שהוא משתפר ממשחק למשחק ומככב באחרון, האם הוא מסוגל לסחוב סדרה נוספת? אותה פציעה גרמה לו לפספס את המפגש האחרון מול מיאמי העונה, ושיקגו הפסידה בלעדיו. הפסדה הנוסף לאלופה העונה היה ללא קירק היינריך, שרק שלשום לא היה כשיר מספיק בשביל משחק מספר 7 המכריע - האם יומיים נוספים עשו את ההבדל? בארבעת משחקי הסיבוב הראשון שבהם עוד שיחק, קפטן קירק הפגין שיפור משמעותי בקליעה, עם 11.3 נקודות ו-36.4% משלוש, לצד ניהול משחק יעיל והפעלת קרלוס בוזר בפיק אנד רול (5.8 אסיסטים). מעבר לכך, הוא מסוגל לבצע סוויצ'ים ולשמור את וויד או לברון, ועלייתו בחמישייה מאפשרת לנייט רובינסון לעלות כסקורר מהספסל.
אחרון במסדר פצועים הוא לואל דנג החולה, שכבר שוחרר מבית החולים וינסה להתאושש לא רק משפעת, אלא גם מכושר קליעה מזעזע בחמשת המשחקים הראשונים מול הנטס - 38.1% מהשדה, 1 מ-18 מחוץ לקשת. דנג חייב להפעיל לחץ על לברון משני צדי המגרש, כדי לעייף אותו לקראת רגעי הקלאץ' והתקדמות הסדרה.
השנה הבולס נהנים מסטופר נוסף שניתן לשים על וויד או לברון - ג'ימי באטלר הצעיר, שעבר טבילת אש מוצלחת בסיבוב הראשון עם 11.7 נקודות באחוזים סבירים מכל הטווחים. ומול הסמול בול של מיאמי, טאג' גיבסון מסוגל לשמר את היתרון של שיקגו בריבאונד התקפה, ועדיין להגן היטב מול קינג ג'יימס בפרימטר. עם ירידה בכל פרמטר סטטיסטי בסיבוב הראשון (כולל הדקות, 16.4 למשחק), גיבסון בהחלט מסוגל להיות אקס-פקטור בסדרה הזאת, אם יחזור לעצמו ואולי גם יצליח להיות פקטור בהתקפה. בוזר נתן סדרה נהדרת מול ברוקלין, אבל שיחק 40 דקות למשחק ומול מיאמי הוא יתקל במיס-מאצ'ים רבים בהגנה, כל עוד האסלם לא על הפרקט. יהיה מעניין לראות אם תיבודו יעבור לחלוקה מאוזנת יותר של דקות בעמדות הגבוהים, כולל הרכבים עם דנג וגיבסון מקדימה (נאזי מוחמד לא רלוונטי בסדרה הזאת), כאשר לברון ובוש תוקפים ממול.
למה זאת ה-סדרה: כי אומנם ווגל והפייסרס שלו עקפו את תיבודו והבולס בתור קבוצת ההגנה הטובה בליגה, אבל לשיקגו עדיין יש את הכלים הכי טובים נגד המאצ'-אפים המתחלפים מול מיאמי, ומבחינת אופי מדובר כאן בליגה אחרת. זאת הסדרה שבה פלייאוף 2013 של האלופה נפתח באמת, שבה לברון שוב ייבחן היטב כמו בשנתיים הקודמות, הודות להישג הנדיר שגרף עם תואר MVP רביעי בחמש שנים. כבר תיארתי את הסדרה הקודמת של הבולס בתור "קבוצת כוכבים מול קבוצה אמיתית ללא כוכב", אבל הפעם תעלה מולם קבוצת כוכבים אמיתית, ולא עוד ניסוי כושל.
ולתחזית: אם נצא מנקודת הנחה אופטימית ביחס לפצועי הבולס, אז נקבל סדרה צמודה ברוב המשחקים, עם יתרון לקבוצה שמחזיקה שני סקוררים לרגעי הקלאץ' פלוס ריי אלן אחד. 2:4 למיאמי.
(2) סן אנטוניו ספרס - (6) גולדן סטייט ווריורס
מאזן בעונה הסדירה: 2:2.
המאמנים בפלייאוף: גרג פופוביץ 77:118 (ארבע אליפויות), מארק גקסון 2:4 (עונה ראשונה כמאמן ראשי בפלייאוף)
איך סן אנטוניו תנצח: לספרס יש את הכלים לנצח את גולדן סטייט בשיטת המשחק שלה. מצד אחד, גולדן סטייט הוכיחה בסיבוב הראשון שגם בפלייאוף היא יכולה לנצח משחקים דרך הזריקה משלוש, מכיוון שהיא מסוגלת לקלוע באחוזים גבוהים בקנה מידה היסטורי. אולם מנגד, לסן אנטוניו יש את קאווי לאונרד ודני גרין בכנף - שהם גם הסיבה מדוע בעונה הרגילה הספרס קלעו לשלוש באחוזים נמוכים רק במעט מגולדן סטייט, והם גם שומרים מעולים והאחראים לכך שסן אנטוניו היא אחת מהקבוצות שספגה העונה הכי מעט שלשות בליגה. גולדן סטייט, הוכיחה שהיא יכולה לשרוד סדרה מול יריבה עדיפה, ללא דיוויד לי, וזאת תוך שימוש יעיל בהרכבים נמוכים, אולם מנגד, סן אנטוניו נטולת טיאגו ספליטר, ועם טים דאנקן בצבע, אחרי העונה ההגנתית הטובה בקריירה המפוארת שלו, בנויה לתלפיות לסמול בול, במיוחד עם גינובילי בריא. הספרס מנוסים הרבה יותר, עם יתרון ברור (מאוד) בעמדת המאמן, וסגל איכותי, שבמקרה הוא גם בעל יכולת הסתגלות מרבית לסגנון המשחק הייחודי של הלוחמים.
איך גולדן סטייט תנצח: בוגוט בריא הוא ההבדל בין הקבוצה הטובה אך מוגבלת שגולדן סטייט הייתה בעונה הרגילה, לבין היכולת שלה לגבור על דנבר בפלייאוף. וזה לא מפתיע, כי כשהוא מסוגל להישאר על הפרקט, בוגוט הוא אחד מהסנטרים הטובים בליגה - בעל נוכחות הגנתית ויכולת לשנות את המשחק דרך ריבאונד ההתקפה. כמובן שהסמול בול של הלוחמים תלוי במידה רבה ביכולת של בוגוט להחזיק את הצבע, אולם ראוי לדייק שגם הקליעה לשלוש המופלאה של הקבוצה, יוצאת נשכרת מכך שבניגוד לגבוהים רבים אחרים בליגה, ההגנה של היריבה לא יכולה להתעלם מהיכולות ההתקפיות המוכחות שלו.
לצד בוגוט, הסדרה של גולדן סטייט תלויה גם בתופעה יוצאת הדופן שנקראת סטפן קרי. למרות שללאונרד יש את כל הכלים לאמלל את חייו, קרי הוכיח העונה שכשהוא בריא הוא שייך לזן הזה של שחקנים שתלויים רק בעצמם; מהירות השחרור שלו מכדרור מזכירה את הסקיי-הוק של עבדול-גאבר בבחינת חוסר האונים של שומריו. בוגוט וקרי הם בטופ 5 של העמדה שלהם, ויחד עם צוות מסייע טוב במיוחד, ברשות קליי תומפסון וגארט גק, ועם הקהל הרועש בליגה, לגולדן סטייט יש את הכלים לא להפסיד בבית ומשם השמיים הם הגבול.
למה זאת ה-סדרה: גולדן סטייט הייתה הקבוצה המלהיבה ביותר בסיבוב הראשון, וסן אנטוניו הדומיננטית ביותר, ושתיהן מגיעות לסיבוב השני בכושר שיא, לאחר שהמאמנים של שתיהן נראים ככאלו שפתרו את נקודות התורפה שהותירו הפציעות בסגל. כי קרי בפלייאוף זאת תופעה מרגשת עם פוטנציאל להפוך כל משחק להופעה בקנה מידה היסטורי, והמפגש בינו לבין טוני פארקר הוא המאצ אפ הפנים-עמדתי הטוב ביותר בסיבוב השני. וגם כי אפילו מי שלא יתרגש מלצפות בטים דאנקן עושה בגיל 37 צחוק מהרפואה המערבית, לא יישאר אדיש בפני הדרשות של המאמן-כומר מרק גקסון בפסקי הזמן או בפני המפגשים ההזויים בין פופוביץ לכתבים.
ולתחזית: אם יש משהו שצריך להדאיג את תושבי קליפורניה (שלהפתעתם, גולדן סטייט נשארה נציגתם האחרונה בפלייאוף), היא הנאיביות שהראו הלוחמים בסוף המשחק האחרון מול דנבר, שהתאפיינה בקושי לסגור את הסדרה. הלוחמים ילמדו שמה שעבד מול גורג קארל לא עובר בשלום מול קבוצה שמנוהלת על ידי גרג פופוביץ, אשר ישמח לאתגר את הבריאות של קרי ובוגוט, ולהראות לגקסון שיש לו פיתרון מוכן לכל פיתרון יצירתי שהמאמן הצעיר יכול לשלוף מהכובע. 1:4 לסן אנטוניו.