פברואר 2013. אריאל הרוש לקח קשה את ההפסד 1:0 לעירוני רמת השרון במסגרת המחזור ה-20. בדרך לחדר ההלבשה, לקח שוער בית"ר ירושלים את בקבוק המים שלו והטיח אותו ברצפה. כשהגיע לחדר, הרוש הוציא עצבים על בקבוק נוסף אותו הטיח בקיר ומפגן העצבים נמשך עם בעיטה בתיק הראשון בו נתקל, אותו העיף לצד השני של החדר. עוזר המאמן ז'אן טלסניקוב שהיה עד לאירוע זעק: "הוא לא מהפראיירים. אוהד שייתקל עכשיו בחוץ יצטער על היום שהוא נולד".
באותו משחק בית"ר אמנם ספגה שער דרמטי בו היה להרוש חלק, אבל זו לא הייתה הסיבה לעצבים. הרוש יזכור עוד הרבה שנים את המשחק הזה. המשחק בו מאות אוהדי בית"ר ביציע קיללו אותו במקהלה. "איזה קפטן בן זונה", איחלו לו מחלות קשות ועודדו את שוער המשנה אוהד סיידוף. הרוש היה די המום. כמה ימים לפני כן הוא ישב יחד עם עמית בן שושן כקפטנים של בית"ר במסיבת העיתונאים בה הוצגו סדאייב וקאדייב. שם החלו הקללות. באימונים, בטלפון ובפייסבוק. אבל שום דבר לא הכין אותו למה שהיה ברמת השרון. הרוש לא ידע איך לאכול את הסיטואציה. דבר כזה מעולם לא קרה לו.
ההפסד ברמת השרון היה גם הנקודה בה החל המאבק של הקהל בהנהלה ובשחקנים שגמר לקבוצה את העונה. הרוש? פחות או יותר הוא היה השחקן שהסכים ונבחר להיות הדמות המייצגת של המועדון מול מחאת האוהדים. השורה התחתונה היא שהשוער סומן על ידי הקומץ שהחליט לרדת לחייו עד אשר יחדול להתבטא כנגד המחאה ובעד הנהלת המועדון. עם המטען הכבד הזה, מגיע הרוש למשחק המשמעותי ביותר בקריירה שלו. הוא לא ירצה את הכתם הזה של ירידת ליגה עם בית"ר, אך עמוק בפנים גם הוא יודע שבאווירה כזו הוא לא יוכל להמשיך במועדון וייתכן שהקרב הגורלי בסכנין הוא המשחק האחרון של השוער במדי בית"ר.
כמה ימים לפני משחק החוץ של בית"ר באשדוד פרסמה אחותו של השוער סטטוס בפייסבוק נגד האוהדים המקללים את אריאל והביעה תמיכה באחיה. הסטטוס הזה עורר תגובות נזעמות והדליק עוד יותר את האווירה המתוחה. רק ימים ספורים קודם לכן, הגיעו אוהדים לאחד האימונים כדי למחות. כשהרוש נתקל בהם הוא אמר: "אתם צריכים לתמוך בקבוצה. אנחנו באים מאהבה ומקבלים כל מי שמביאים לעזור לנו", והמשיך חזרה לאימון.
זה כבר היה שלב אחר. השלב בו הרוש יצא מההלם והחל לשדר יותר כוח. הוא נפגע מספיק והחליט שלא להוריד את הראש. באשדוד התמקמו כמה עשרות אוהדים מאחורי השער שלו ולא הפסיקו לקלל אותו. מאמן השוערים משה בן דוד כבר התרגל לכך שהרוש זוכה לגידופים והחל לנצל זאת כדי לדרבן אותו. הבעיה היא שבאשדוד האוהדים עברו לקללות אל עבר אחיותיו ובני משפחתו של השוער, ובאיזשהו שלב הרוש כבר לא יכול היה להבליג. במהלך ההכנות במחצית הרוש הסתובב אל עבר האוהדים, עשה להם תנועה מגונה ואמר להם: "אתם גברים ככה, תחכו אחרי המשחק נראה אתכם". זה לא נגמר כאן. כשהסתיים המשחק, הרוש היה יותר מדי חם והקללות של האוהדים זכו לתגובה מאוד ברורה: "אמרתי לכם, אם אתם גברים אחד אחד, חכו ונראה מה אתם שווים".
הרוש הוא ללא ספק הקורבן של כל האירועים שקרו בבית"ר בשלושת החודשים האחרונים. קורבן של האמת שלו, קורבן של האוהדים במלחמתם בהנהלה וקורבן של בית"ר ששלחה אותו לשטח האש היות והוא היחיד שבאמת היו מוכן לעמוד מאחורי מדיניות הכוח ששידר המועדון אל מול האוהדים. הרוש היה שגריר המועדון בתקשורת, האיש שהתראיין והצדיק את עמדת המועדון, גם כשבסביבתו ייעצו לו לא לעשות כן.
מקורב לשחקן מסביר: "אריאל ילד טוב מדי. נכון שהוא נגד גזענות וכאב לו על מה שהצ'צ'נים עברו, אבל היו עוד שחקנים שהרגישו רע עם זה וידעו שלא חכם להגיב. הרבה פעמים דחפו אותו ללכת לדבר בטענה כי הוא שחקן נבחרת ודמות ייצוגית והוא שיתף פעולה. גם אבי ריקן שחקן נבחרת, אבל הוא נכווה מספיק מהקהל של בית"ר וידע היטב שיש הבדל בין מה שהוא אולי חושב לבין מה שמותר להגיד. בכלל, הרבה מאוד שחקנים לא אומרים את מה שהם חושבים כי הם יודעים לאן זה יוביל. תראו לאן זה הוביל את אריאל".
כמה מורכב והזוי המצב בין האוהדים לשוער? הסיפור הבא ימחיש זאת. באחד הימים קיבל הרוש טלפון בו אוהדים אמרו לו שהם בדרך אליו הביתה ודרשו ממנו לרדת למטה. איש לא הגיע בסופו של דבר, אבל במידה והיו מגיעים אוהדים, הם היו נתקלים בכמות יפה של חברים ובני משפחה של הרוש שהמתינו להם ולא התכוונו לוותר. מהרוש עצמו דרשו להישאר בבית ולא לצאת על מנת שלא יסתבך.
התאקלים הפכו לשגרה. לפני מספר שבועות עלה הרוש לראיון נוסף ב"רדיו ירושלים". הפרשנים אלי אוחנה ומישל דיין דיברו אליו בהערכה גדולה והגדירו אותו כ"שחקן היחיד שלא מפחד לעמוד שלו", ו"היחיד שהולך עם האמת שלו עד הסוף". הרוש נהנה מהמחמאות וזרם עם השיחה. במהלך הריאיון הוא סיפק לא מעט כותרות: "המחאה גזענית", "הקומץ הפך לרוב" ועוד מספר התבטאויות. למעשה, השוער לא שינה משהו מראיונות קודמים, אבל התזמון לא שיחק לטובתו. באותו שבוע אפילו דריו פרננדס סגר את הריב מול האוהדים ואלה החליטו לא לקלל יותר שחקנים. אלא שההתבטאויות שוב הדליקו את האש בגזרת הרוש. הסיטואציה הפכה בלתי נסבלת עד שלכולם ברור כי יהיה קשה לראות את השוער ממשיך בבית"ר מעבר לעונה הנוכחית.
הרוש שכר השנה את גיל לבנוני כיועץ תדמית ואיש התקשורת הוותיק מספר כי היה מודע היטב להשלכות של הדרך בה בחר הרוש ללכת. "היה ברור לנו מראש לאן זה יוביל, אבל יש רגע בו השחקן צריך לבחור האם ללכת עם האמת שלו או להיות כמו כולם", טוען לבנוני. "אריאל חזר ואמר: 'מה היה קורה אם הייתי בצרפת והיו מקללים אותי כיהודי?'. מעבר לכך, הוא ראה מקרוב את מה שעובר על שני הצ'צ'נים, את הסבל שהם עוברים ופשוט ריחם עליהם. אלו שני חברים שלו לקבוצה שהוא הרגיש שהוא צריך להגן עליהם".
המלחמה גלשה לרשתות החברתיות והשוער בהחלט לא הראה נכונות להתקפל. להרוש יש עמוד פייסבוק רשמי וחשבון טוויטר ואחרי לא מעט משחקים סוערים הוא יצא בהודעות בסגנון: "אני מודה לאלה שבאים מאהבה ותמכו בנו היום". הוא הקפיד להודות לקהל שתמך ולעקוץ את המוחים. לא בטוח כמה זה היה נכון עבורו, אך לבנוני משוכנע כי הכול נעשה במודע: "אפשר היה להסתתר, אפשר היה לברוח מראיונות ולהגיד לא, אבל מגיע שלב ששחקן צריך להסתכל על עצמו ולראות לאן הוא מכוון. היעד שלנו הוא הרבה מעבר לכמה מאות שמקללים. אריאל קיבל תמיכה ענקית מכל רחבי קשת הכדורגל על ההתנהלות שלו. הוא שחקן נבחרת עם שאיפות ומטרות ומבחינתו הוא צריך לשמור על העקרונות שלו".
אלי אוחנה מוסיף: "גם אם הוא פגע בחלק מהאוהדים וגם אם חלק מהמחאה לא גזענית, הוא היה היחיד שעמד על שלו ולא נתן לאוהדים להכתיב לו את סדר היום. חלק מהבעיה של בית"ר בכל התקופה הזו היא מעבר לצ'צ'נים והקהל, אלא האישיות של השחקנים והבריחה מאחריות. לתלות את כל הבעיה בצ'צ'נים מעליב אפילו אותם". אז אולי השחקנים בכלל מזדהים עם המחאה ולכן השאירו את הרוש לבד? אוחנה לא חושב: "הרוש עשה את זה קודם כל כשחקן המועדון וככה גם השחקנים האחרים צריכים לעשות. שחקני בית"ר צריכים ליישר קו עם הדרך של המועדון".
המגרש בדוחא לא האיר יותר מדי פנים להרוש לאורך השנים. מקצועית, השוער רוצה לעבור בשלום את המשחק בשבת ולהשאיר את בית"ר בליגה. מעבר לכך, אחרי כל מה שעבר השנה, יחד עם הרצון להתקדם, בני משפחתו וסוכניו של השחקן לוחצים לעשות את המעבר למקום אחר - קבוצה גדולה בארץ או מעבר לאירופה. מכבי תל אביב שומרת על קשר עם נציגי השחקן במידה שווינסנט אניימה לא יישאר במועדון. בלי קשר להצעה שתגיע או לא תגיע מהאלופה, הרוש נמצא בסיטואציה בה הוא ואוהדי בית"ר כבר לא יוכלו להמשיך יחד. לפרטים: יואב זיו וברק יצחקי.
אביו של הרוש, גבי, לוחץ כבר שנתיים לשחרר את בנו מבית"ר. האב לא אוהב את הביקורות סביב הילד, ומרגיש שהוא הולך אחורה וכעס מאוד על איציק קורנפיין שלא הסכים לשחרר את אריאל בשנתיים האחרונות. לפני שנתיים הייתה זאת מכבי חיפה שהציעה 1.5 מיליון דולר ובקיץ ואסלוי הרומנית הגישה הצעה בסך 700 אלף יורו. היו"ר סירב. עכשיו הרוש מסיים עונה בינונית. הוא ספג את כמות השערים הגדולה בליגה, הקבוצה שלו עלולה למצוא עצמה יורדת לליגה הלאומית, כך שהמניות שלו בירידה חדה לעומת השנתיים הקודמות.
לאן הדברים הולכים? יוסי מזרחי משוכנע שעתידו של הרוש עוד לפניו: "הרוש צריך לעשות חשבון עם עצמו ולהבין מה גרם לו להיות פחות טוב בשנתיים האחרונות. הוא עדיין אחד משלושת השוערים הישראלים הטובים ביותר וכל קבוצה גדולה שמכוונת לשוער ישראלי הייתה רוצה לקחת אותו. אני ממליץ שקודם כל יעצב את עצמו כאן לפני שיכוון לחו"ל. בית"ר? בירושלים הכול קיצוני. כמו שהמצב עכשיו נראה רע, זה יכול להיות בדיוק להיפך גם עם המועדון וגם עם הרוש. תנו לו להישאר בליגה ומשם הכול יסתדר".
