הנה לכם חידה. מי הקבוצה היחידה מאז תחילת שנות השבעים שניצחה בשני המשחקים בחצי גמר אירופי בהפרש של שלושה שערים ומעלה, לפני שבאיירן מינכן עשתה זאת אמש? והנה עוד חידה. מי הקבוצה היחידה בתולדות גביע האלופות שרשמה הישג כזה? התשובה הראשונה היא אלאבס, שהביסה פעמיים את קייזרסלאוטרן בחצי גמר גביע אופ"א ב-2001 1:5 בספרד ו-1:4 בגרמניה. ג'ורדי קרויף זוכר את העונה המטורפת הזו היטב. התשובה השניה היא דווקא איינטרכט פרנקפורט שרמסה את ריינג'רס 1:6 ו-3:6 בדרכה לגמר גביע האלופות מול ריאל מדריד ב-1960.
בכל ההיסטוריה היו שתי קבוצות נוספות שהביסו את יריבותיהן פעמיים בחצי הגמר, ובשני המקרים היה זה בגביע ערי הירידים העתיק. ולנסיה פירקה את מ.ט.ק בודפשט 0:3 ו-3:7 ב-1962, וכעבור שבע שנים היה זה תורם של ההונגרים לשמוח כאשר אויפשט התעללה בגוזטפה הטורקית 1:4 ו-0:4. כפי שניתן לראות, כל הקבוצות שהפכו לבשר תותחים הצליחו בכל זאת למצוא את הרשת לפחות פעם אחת.
התוצאה הגרועה בהיסטוריה
מנתונים אלה עולה מסקנה מדהימה ברצלונה היא הראשונה אי פעם שנמחצת ללא תנאי פעמיים ברציפות בחצי גמר ולא כובשת אפילו שער. הקבוצה שתיזכר כאחת הטובות בתולדות המשחק נכנסה לפתע להיסטוריה עם שיא שלילי מחפיר, אשר ספק אם ישוחזר. והתוצאה לא משקרת. באיירן באמת היתה גדולה במספר דרגות על היריבה הקטלונית האומללה בשני המפגשים תוך שבוע. עובדה במשך כל 180 הדקות לא נרשמה אפילו הזדמנות ראויה אחת ליד שערו של מנואל נוייר. השוער הגרמני נותר כמעט חסר תעסוקה. גם במינכן וגם בקאמפ נואו, אגב, שחקן הבלאוגרנה הקרוב ביותר לכבוש היה מארק בארטרה. בשני המקרים הוא לא פגע במסגרת. האם אפשר לרדת נמוך יותר? תחליטו בעצמכם.
הפיאסקו אתמול היה קשה יותר מבחינת ברצלונה מאשר לפני שבוע. מותר להפסיד פעם אחת לקבוצה הטובה ביותר בעולם. אסור בשום אופן לוותר מראש על הכבוד בגומלין, ואין לכך שום קשר לחסרונו של ליאונל מסי. אם הכוכב הארגנטיני לא כשיר, מקומו לא על המגרש, ואחרי שהדבר הוכח באופן חותך באליאנץ ארנה, צדק טיטו וילאנובה במידה והצוות הרפואי עידכן אותו כי המצב לא מאפשר שילובו של הפרעוש. הבעיה שונה בתכלית לאלה שעלו לכר הדשא לא היה ניצוץ בעיניים. גם אם הקאמבק היה בלתי אפשרי בעליל, הרי שנסיון לנצח בהתמודדות הספציפית היה הכרחי. בפועל, ברצלונה הניעה את הכדור בנחת כאילו היא זו שמובילה 0:4 אחרי המשחק הראשון.
למי צ'אבי ואינייסטה שמרו כוחות?
וילאנובה הוסיף חטא על פשע אחרי ההפסקה, כאשר החליף בזה אחר זה את צ'אבי ואת אנדרס אינייסטה. לו נותרו לבארסה משחקים חשובים עד לסיום העונה, אפשר היה להבין ולהצדיק את החלטתו. אבל אין כאלה! האליפות כבר מזמן בכיס, הגביע הספרדי אבד, אז לאיזו משימה שמרו הקטלונים את הכוחות? למשחק הביתי מול בטיס ביום ראשון? איך אפשר לא להבין שהמחצית השניה אתמול היתה קריטית לתדמיתו של המועדון?
אם נגזר עליך לשחק ללא מסי, קרלס פויול וסרג'יו בוסקטס, כיצד מוותרים על שני השחקנים החשובים ביותר של הקבוצה, שמגדירים את סגנונה הלכה למעשה? זה לא מוסרי לאפשר התפרקות טוטאלית במעמד כה משמעותי. טיטו, שנראה חסר אונים לחלוטין לפני שבוע, הביט שוב בריקנות על המתרחש. הוא לא החדיר רוח קרב בקבוצה שלו. נהפוך הוא הוא שידר לה תבוסתנות. "אם כבר להיות מודחים, אז שיהיה ככה" אמר סרחיו ראמוס אחרי שריאל פיספסה במעט את הקאמבק שלשום, גם אם במשך דקות ארוכות היא היתה נחותה מדורטמונד. למרות הכאב, למרות שההפסד היה מוצדק לחלוטין, אוהדי לוס בלאנקוס יכולים כעת להרגיש גאווה מסוימת. מה הרגישו אתמול אוהדי ברצלונה שמילאו את האיצטדיון, פרט לבושה?
פיקה שוב כבש בחצי גמר
אחרי השביעיה במצטבר, מתבקשת השאלה מה השפיע על התוצאה יותר האיכות הנדירה של באיירן או החולשה של ברצלונה? סביר ששתי האופציות נכונות פחות או יותר באותה מידה. הדורסנות של באיירן הכריעה את ההתמודדות בשבוע שעבר, התבוסתנות של בארסה היא שהגדירה את מהלך העניינים אתמול. עכשיו זה באמת מרגיש כמו סוף עידן, שלאחריו יש לבנות את הקבוצה מחדש.
ברצלונה ניצחה פעם אחת בלבד בשישה משחקי הפלייאוף בליגת האלופות, והפסידה בשלושה. היא נכנעה לריאל בשני מפגשי הקלאסיקו האחרונים בעידן ז'וזה מוריניו. השיטה שלה לא עובדת יותר, במידה ומסי לא מספק את הגאונות, וההחלטה המודעת להפוך את כל יתר השחקנים למשרתם של הארגנטינאי מתנקמת עכשיו במועדון. אבל זה ממש לא הכל. מסי לא אשם בכך שההגנה של בארסה נראית רע במשך כל העונה, וסופגת 35 פעמים בליגה ו-17 פעמים באירופה. בעונה שעברה עמד המאזן על 29 שערי חובה בספרד ו-10 בליגת האלופות. ב-2010/11 היו אלה 21 שערים בליגה ותשעה בדרך לזכיה בצ'מפיונס ליג. המגמה ברורה לחלוטין. פויול אינו נצחי, וכושרו של ג'רארד פיקה צולל במהירות מדאיגה.
יש אירוניה לא מבוטלת בכך שפיקה היה זה שכבש את השער האחרון של בארסה ב-2010 מול אינטר של מוריניו, בעקבותיה פתחו בקאמפ נואו את הממטרות והאשימו את היריבה בבונקריזם עם עשרה שחקנים. גם הפעם היה זה פיקה ששיחרר את הבעיטה המוצלחת היחידה של ברצלונה לעבר השער. חבל רק שזה היה לשער הלא נכון. הפאניקה שאחזה בשחקני ברצלונה בכל פעם בה באיירן התקרבה לרחבה היא העדות הטובה ביותר לא רק לעוצמה של הגרמנים, אלא גם לכך שנדרש שדרוג בכל המערכים במכונת הטיקי טאקה.
ההישג של באטה בוריסוב
באשר לבאיירן, הרי שאם תנצח את דורטמונד בגמר בוומבלי ב-25 במאי היא תשלים את העונה הטובה ביותר אי פעם של קבוצה כלשהי. הטרבל הזה, בהנחה ששטוטגרט לא תהווה יריב בגמר הגביע הגרמני, יהיה כביר מכל טרבל אחר בהיסטוריה. לנצח את אלופות איטליה וספרד בתוצאה המצטברת 0:11 בארבעה משחקים זה הישג בלתי נתפס שלא יחזור. בכל המסגרות עומד הפרש השערים של יופ היינקס על 26:138. אין דברים כאלה.
יש לה שלושה הפסדים בכל המסגרות. זוכרים למי? באטה בוריסוב ניצחה אותה 1:3 בשלב הבתים, לברקוזן השיגה נצחון ראשון במינכן מאז 1989, וארסנל לא היתה רחוקה מסנסציה באליאנץ ארנה עם 0:2 אחרי הפסד ביתי 3:1. הפסד החוץ היחיד של באיירן העונה היה בבלארוס. מה יכול להיות מטורף יותר? אולי רק הנתון המדהים של אלאבס. הבאסקים, אגב, הפסידו בגמר גביע אופ"א לליברפול משער זהב עצמי בהארכה. גם פרנקפורט הובסה בגמר 7:3 בידי ריאל של פרנץ פושקאש ואלפרדו די סטפאנו. זה רק מלמד אותנו כי ההצלחה של באיירן בבירת אנגליה ממש לא מובטחת.
מכאן אפשר רק לרדת
יכול היה להיות נפלא וסמלי אם גמר ליגת האלופות היה משחקו האחרון בקריירה של היינקס. זה לא יקרה - ההתאחדות הגרמנית שיבצה את גמר הגביע מול שטוטגרט ל-1 ביוני. אבל זה לא באמת משנה, ועצובה במיוחד העובדה כי הקבוצה הזו הולכת לעבור שינויים מהותיים בקיץ. ברצלונה יודעת היטב שהתאמות תוך כדי תנועה עם רכש נוצץ לא תמיד עובדות. לדעת רבים, העונה המהנה ביותר של הטיקי טאקה היתה בעונה הראשונה המושלמת של פפ גווארדיולה. ב-2008/09, עם סמואל אטו, תיירי הנרי ויאיא טורה, היה זה קונצרט של כדורגל חיובי בכל משחק. גם מסי היה שותף בכיר, אבל עם כמות שפויה של 38 כיבושים בכל המסגרות. אחד מהם היה בנגיחה בגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד, והארגנטינאי הוכתר לראשונה למלך שערי המפעל. בקיץ ההוא החליט גווארדיולה להביא את זלאטן איברהימוביץ', והתוצאות ידועות.
קבוצה מושלמת היא דבר עדין, ושינויים יכולים לפגוע בה קשות. צירוף שחקן עשוי להיות משמעותי, קל וחומר החלפת מאמן. אחרי שהיינקס הביס ללא תנאי את עוזרו של גווארדיולה, ברור עוד פחות כיצד יוכל הקטאלני לשפר את הקבוצה הטובה ביותר. מצד שני, אם יזכה בתואר, עבור היינקס שיהיה בן 68 בשבוע הבא לא יכול להיות עיתוי טוב יותר לפרישה. שישאל את מחליפו איך זה מרגיש לעזוב בלי אליפות ובלי ליגת האלופות. אולי הנס דאג למנוע ממנו להיות שותף לדעיכה של באיירן. עוד ניצחון אחד, והוא יירשם בדפי ההיסטוריה כגדול המאמנים של באיירן בכל הזמנים.
