העונה של ברצלונה - כישלון?

בברצלונה טוענים בתוקף: המטרה הראשית הושגה. אחרי אובדן האליפות בעונה שעברה לריאל מדריד, הרצון העיקרי של הקטלאנים היה להשיב את ההגמוניה בליגה עם אליפות מספר 22 בהיסטוריה ושישית במילניום הנוכחי. ברצלונה עשתה זאת בקלות יחסית, בזכות סיבוב ראשון נדיר בו שמטה שתי נקודות בלבד (בבית מול ריאל). צבירת הנקודות הבלתי נתפסת של ברצלונה ב-2012, יחד עם השערים הרבים של ליאונל מסי ומול המעידות התכופות יותר (יחסית) של הבלאנקוס סללו את הדרך לאליפות קלה (שעדיין לא הובטחה). למרות התואר המרשים שיונף בשבועות הקרובים, ראוי להזכיר שגם בזירה המקומית זכו הבלאוגרנה רק בתואר אחד מתוך שלושה עליהם התמודדו. על הגורמת לכך נדבר בקטגוריה הבאה.

המסקנה: הצלחה

ריאל מדריד, היא ולא אחרת. ז'וזה מוריניו השתכלל בכל הקשור להבנת סגנון המשחק של ברצלונה והדרכים לעצירתה. תחילה הוא עשה זאת בעזרת ההגנה, לאחר מכן למד גם להשתלט על משחקים ולהכריע אותם התקפית. התוצאה: ברצלונה ניצחה רק את הראשון מבין ששת מפגשי הקלאסיקו העונה, וגם הוא היה חסר משמעות שכן היא לא שמרה על היתרון והפסידה בגומלין הסופרקופה. 2:2 בליגה בקאמפ נואו, לאחר מכן 1:1 ברבע גמר הגביע בברנבאו ואז 1:3 משכנע במיוחד לבלאנקוס בגומלין בברצלונה, במקום בו ספג מוריניו את המאניטה המפורסמת בקלאסיקו הראשון שלו. ארבעה ימים לאחר מכן, הצליחו שחקניו של מוריניו לנצח 1:2 גם בליגה, למרות הרכב משני ושימוש בכריסטיאנו רונאלדו רק כמחליף. לקלאסיקו הבא תהיה זו ברצלונה שתגיע חדורת נקם.

המסקנה: כישלון

אז מה היה לנו? פעמיים חזרה מפיגור לניצחון בשלב הבתים מול ספרטק מוסקבה וסלטיק בקאמפ נואו, הפסד אחד בסקוטלנד, רמונטדה מופלאה בשמינית הגמר אחרי הפסד 2:0 למילאן בסן סירו ואז העפלה לחצי הגמר מבלי לנצח בשני מפגשים את פריס סן ז'רמן. אפשר להגיד שלברצלונה היו עונות מוצלחות יותר בליגת האלופות, אבל גם הפעם היא התייצבה במעמד חצי הגמר - עונה שישית ברציפות. לצערה, היא הגיעה רק כדי לחוות מפלה כואבת מול באיירן מינכן, שמחצה אותה 0:4 בתצוגת תכלית שהרעידה את היבשת. כל עוד בארסה לא תעשה משהו באמת פנומנלי כדי לצאת מהקבר העמוק הזה, התבוסה באליאנץ ארינה היא שתיחרט בזיכרון הקולקטיבי.

המסקנה: אמנם חצי גמר, אבל עם התרסקות אחת שמשמעותה נכון לעכשיו - כישלון

מרגע מינויו שם טיטו וילאנובה דגש על עיקרון שחקני הבית. ב-0:4 על לבנטה בסוף נובמבר, הוא אף הגשים את חזונם של יוהאן קרויף ולואיס ואן חאל. 11 בוגרי 'לה מאסיה' היו יחד על המגרש חל מהדקה ה-14 ועד הדקה ה-75. הבעיה: מתוכם, רק מרטין מונטויה נחשב לשחקן צעיר הממתין לשדרוג. עד אמצע העונה נראה היה כי מונטויה אכן עושה את קפיצת המדרגה, אך לפתע פסקה הרוטציה ודני אלבס שחזר מפציעה זכה לקרדיט בלתי נגמר בעמדת המגן הימני. מונטויה שב לעניינים רק בשלבי הגארבג' טיים של הליגה, יחד עם מארק ברטרה שלא הוכיח את עצמו כבלם, כריסטיאן טייו הכישרוני שיותר מהכפיל את דקות המשחק שלו ואת תרומתו הסטטיסטית וטיאגו אלקנטרה שדווקא שיחק יותר בעונה שעברה. המגמה נבלמה לא מעט בגלל היעדרותו של המאמן, אבל בסופו של יום אף אחד מהצעירים לא הלך בדרכו של פדרו והפך לשחקן הרכב. טייו אפילו לא היה בסגל למשחק במינכן. אפשר היה לעשות יותר.

המסקנה: כישלון

ההסתמכות על תוצר מקומי הפכה את ברצלונה לרלוונטית פחות ופחות בכל הנוגע לשוק ההעברות. את רכישתו של ג'ורדי אלבה, בוגר 'לה מאסיה' שחזר כדי לסגור מעגל, היא השלימה מעשית עוד לפני יורו 2012 בעלות של 14 מיליון יורו. לאחר מכן צירפה גם את אלכס סונג מארסנל תמורת 19 מיליון יורו. זה הכול. שני שחקני רכש ובלי תוספות בינואר. בעוד הראשון היה בינגו ושדרג את הקבוצה מבחינה התקפית (מאידך, גם היה שותף להגנה שהיוותה נקודת תורפה לאורך העונה כולה), הקמרוני לא מצא את עצמו. יש יגידו, עוד פלופ לאוסף. בקישור לא היה לו סיכוי, כבלם לעת מצוא הוא לא ממש הרשים ובסביבתו טוענים כי הוא שונא את העיר ומתגעגע ללונדון. חזרה לארסנל או מעבר לטוטנהאם עומדים על הפרק מבחינת סונג לקראת הקיץ. ברצלונה תקווה ליותר מ-50 אחוזי הצלחה בחלון ההעברות הקרוב.

המסקנה: הצלחה חלקית

כמה מהשחקנים של ברצלונה, אם בכלל, עשו התקדמות העונה? מתי מעט. ויקטור ואלדס, שהתעסק בעיקר ברצונו לנדוד למחוזות חדשים, יאבד את תואר השוער הטוב בספרד על שם ריקרדו סאמורה אחרי ארבע שנים רצופות. קרלס פויול מיעט לשחק ויזכור בעיקר את ההשפלה מול אנחל די מריה, ג'רארד פיקה בעונה לא טובה, דני אלבס התאושש אחרי פתיחה גרועה אך נותר חור בהגנה, אלבה שדרג עצמו כבר בעצם המעבר ואדריאנו היה הנשק המפתיע. הלאה, לקישור. סרחיו בוסקטס ידע עונות טובות יותר, אנדרס אינייסטה נותר בעינו עם מיעוט שערים וריבוי בישולים, צ'אבי התעלה לעתים ברגעי מפתח למרות העייפות והפציעות, חאבייר מסצ'ראנו סתם חורים בהצלחה ואילו ססק פברגאס נותר כשהיה - שחקן גיבוי (למסי, לאינייסטה, לצ'אבי) ולא שחקן מוביל. ובהתקפה? אלכסיס סאנצ'ס בעונה איומה, פדרו עבד קשה ולא נתן תפוקה מספקת, טייו (כמו טיאגו) לקח בשתי ידיים את ההזדמנויות הספורות שקיבל ודויד וייה היה ראוי לקרדיט נרחב יותר.

המסקנה: לצד מסי שנוגע בפסגות חדשים מדי עונה, רק אלבה ואדריאנו חוו שיפור. כל השאר נתקעו או נסוגו. כישלון

שתי נקודות שבר היו העונה לברצלונה, עד למפח הנפש במינכן. זה התחיל עם הפרידה הטראומטית מפפ גווארדיולה, אבל ההתגברות על כך הייתה חלקה מכפי שציפו גם האופטימיים שבחברי הנהלת המועדון. אחרי חצי עונה כמעט מושלמת, הגיעה ההדחה מרבע גמר גביע המלך בידי ריאל מדריד ובתווך גם ההפסד 2:0 במילאן. הדיבורים על סוף עידן נמשכו גם לאחר ההפסד בקלאסיקו בליגה, אלא שברצלונה התאוששה גם הפעם בצורה מעוררת כבוד. קאמבק נפלא סידר לה 0:4 על מילאן והישארות באירופה, וגם בליגה היא התיישרה ושמרה על פער דו ספרתי מבטיח שלא הותיר לריאל סיכוי. ברצלונה ידעה לקום מהקרשים בשני המקרים הקודמים שהספידו אותה העונה. האם הניסיון יסייע לה להתאושש גם מהנוקאאוט שהנחיתה עליה באיירן מינכן?

המסקנה: הצלחה

הפציעונת האחרונה של הכוכב הארגנטינאי רק מוכיחה עד כמה ברצלונה נשענת עליו. קרלס פויול יכול להיעדר כמה חודשים. אנדרס אינייסטה וצ'אבי יכולים לשבת בחוד שבועות. ברצלונה עדיין תרוץ ותשמור על כוח ההרתעה שלה. בלי מסי, היא הרבה פחות מאיימת. אמנם הקטלאנים ניצחו בשלושת מחזורי הליגה האחרונים בהם מסי נעדר (עם יחס שערים 0:9) אבל התלות בו הורגשה במשחקים מול פריס סן ז'רמן וגם כשהילך פצוע על המגרש במינכן. 44 שערים מתוך ה-101 שהבקיעה ברצלונה בליגה שייכים למסי, שגם בישל 12. אם נוריד את התרומה הסטטיסטית שלו, ברצלונה הייתה ניצבת במחזור ה-34 עם 49 נקודות. אי שם במקום השביעי, במאבק על כרטיס לליגה האירופית. תוסיפו לכך שמונה שערים בליגת האלופות וריכוז מוחלט של כל משחק ההתקפה, ותבינו שברצלונה פשוט לא יכולה בלעדיו. נקודה שווילאנובה וצוותו יצטרכו לשים עליה דגש בקיץ.

המסקנה: כישלון