התסריט
ב-25 הדקות הראשונות כל מה שצריך לקרות, קורה. כלומר, הפועל עכו ובני סכנין עולות ליתרון. נתניה לוחצת ומחמיצה והרגליים מתחילות לרעוד. מצב נייח לפני ההפסקה יהפוך לשער נגיחה ועוד מתפרצת תהפוך ל-0:2 של באר שבע רבע שעה בתוך המחצית השנייה. נתניה עוד תצמק לקראת הסיום, אבל התוצאות במשחקים האחרים לא ישאירו לה אפילו זיק של תקווה.
חוק מספר אחת בכדורגל הישראלי. מה שצריך לקרות, קורה. נכון, מחזור הנעילה בליגת העל 2013 טומן בחובו את הפוטנציאל להפוך לאחד המטורפים אי פעם. יש בו קסם וייחודיות. שש קבוצות נמצאות במאבק ונפגשות ראש בראש. אין קבוצה שגמרה את העונה ואין לה על מה לשחק, אף אחת לא יכולה להרשות לעצמה להקל ראש וכל אחת מהן תלויה בעצמה. כל אחת מהשש תישאר בוודאות עם ניצחון בלי קשר לתוצאות במגרשים האחרים. לכאורה, זה מסבך את העניינים ויוצר שלל תסריטים שמציתים את הדמיון. לכאורה.
היו פה מחזורי סיום כמו למשל בעונת 1999/00. בני יהודה אירחה את הפועל פתח תקוה, אבל לא הייתה תלויה בעצמה אלא קיוותה שהפועל כפר סבא תאבד נקודות בבית מול בית"ר. מי לא זוכר את הזעקה: "כפר סבא מובילים", שנכנסה ללקסיקון הקאלט של הכדורגל הישראלי לפני הסיום הדרמטי. אלון מזרחי השווה לבית"ר בפנדל בדקה ה-88 וקבע 1:1, בני יהודה ניצחה 1:2 וחגגה הישרדות. שייע פייגנבוים היה בשמיים.
13 שנה עברו. בשש עונות מאז נקבעה יורדת במקום האחרון, אבל רק פעם אחת הקבוצה שהייתה מתחת לקו האדום הצליחה לשרוד. זה קרה ב-2009, אז הכח עמידר רמת גן של דודו דהאן ניצחה 0:1 את הפועל פתח תקוה וחלפה על פני עירוני קרית שמונה שהפסידה בבית 2:1 למכבי פתח תקוה. הסגולים, אגב, ירדו בסופו של דבר ללאומית דרך המבחנים. אלא שזה היוצא מן הכלל גם כשמדובר בעונות מתוחות ודרמטיות. הפועל חיפה ב-2005, נצרת עילית ב-2006, הפועל כפר סבא ב-2008, הפועל אשקלון ב-2011 ומכבי פתח תקוה אשתקד לא הצליחו לייצר מהפך של המחזור האחרון.
ובחזרה לעונה הנוכחית. ניתוח של שש האחרונות מעלה תמונה ברורה. המצב של הפועל חיפה ובית"ר ירושלים הוא הטוב ביותר מכיוון שגם הפסד מינימלי מספיק להן להישאר. משמע, אם לפי חוק ה"מה שצריך לקרות", היריבות עכו וסכנין יעלו בטירוף ואם הן יכבשו ראשונות, העיניים יופנו למשחק בנתניה. גם נתניה תלויה בעצמה, אבל כל הלחץ עליה. והשחקנים בצהוב לא התמודדו מספיק טוב במשחקי לחץ העונה.
הנה קצת מספרים. נתניה לא ניצחה העונה אף אחת מיריבותיה הישירות לתחתית: עכו, הפועל חיפה, רמת גן וסכנין. את מי היא כן ניצחה? קבוצות מרכז טבלה או כאלה שהגיעו מולה במומנטום גרוע. כמו באר שבע. פעמיים. נתניה נראתה לא טוב בפלייאוף התחתון גם אחרי חילופי המאמנים ולא הרשימה ממש גם בשני המשחקים האחרונים בהם חזרה לעניינים. אשדוד התאמצה בעיקר לא להפריע לפני שבועיים, אך החבורה של עטר ירקה דם בדרך ל-1:2. בית"ר הכבויה החמיצה בלי סוף לפני שנכנעה 3:1. אפילו עטר נאלץ להודות שההופעה הייתה מדאיגה.
באר שבע, למרות היותה קבוצת החוץ השנייה הכי גרועה בליגת העל (אגב נתניה היא הקבוצה הביתית השנייה הכי גרועה בליגה), לא תרים ידיים בלי מאבק. זה יהיה קרב תחתית אמיתי, משחק של מלחמה, של ציפורניים שלופות, של עבירות, של צהובים. מעט כדורגל והרבה אגרסיביות. שתי הקבוצות לא נבנו לזה ולא התכוננו לזה. עבור שתי הקבוצות העונה הזו היא לא פחות ממסויטת ללא קשר לשורה התחתונה. ובכל זאת, לבאר שבע יש יתרון בניסיון במאבקים כאלה ואילו נתניה תצטרך להביא מעצמה אלמנט לא מוכר ולהתעלות בפעם הראשונה ברגע האמת.
אז מי תשרוד? מי שחייבת ניצחון או מי שתיקו יספיק לה? אם מה שצריך לקרות אכן יקרה, התשובה ברורה.
