זה אמנם אמור היה להיות משחק לפרוטוקול בלבד, אבל כשמדובר בשתי הקבוצות הטובות והבכירות בליגת העל, נושא היוקרה והכבוד של המועדונים ושל השחקנים הכתיב את האווירה. מכבי חיפה ומכבי תל אביב ראויות לכבוד והערכה על תצוגת כדורגל שניפקה לא מעט שערים, הזדמנויות, מהלכים טובים ומעל הכול מחויבות למקצוע.
משריקת הפתיחה ועד ההפסקה יכולנו לראות את מכבי תל אביב בשליטה מוחלטת. גם לפני ההרחקה של גוסטבו בוקולי האלופה הכתיבה את הקצב, ובסגנונה הסבלני ועם הנעת הכדור המסודרת הצליחה להביך לא מעט את הגנת מכבי חיפה, להבקיע שני שערים ולא הייתה רחוקה מירידה למחצית בתוצאה גבוהה יותר. על אף השינויים שביצע אוסקר גרסיה בהרכב, אפשר היה לראות את סגנון המשחק השוטף של הצהובים. המאמן, כהרגלו, לא ויתר על מרכז ההגנה והקישור שליוו אותו לכל אורך העונה: וינסנט אניימה, צמד הבלמים קרלוס גרסיה ואיתן טיבי והקשרים האחוריים מהראן ראדי וגל אלברמן, שישייה נוקשה שסגרה את האופציות לירוקים. בסופו של דבר, זו הייתה מחצית שכולה מכבי תל אביב.
במחצית השנייה נראה היה, לאור היתרון והשליטה המוחלטת של האורחים, כי מכבי חיפה לא תצליח להגיב ובסך הכול תילחם כדי לא לרדת מובסת ממגרשה הביתי. אבל הכדורגל, כמו תמיד, יודע להכין לנו הפתעות, ולאחר מספר דקות הצליחו הירוקים לנצל את השאננות של האורחים ולהשוות. למרות הנחיתות המספרית, הקבוצה של אריק בנאדו עמדה בצורה שווה וראויה, כבשה שני שערים מהירים לאחר ההפסקה והשיגה כמעט את המקסימום מהעימות שהתפתח בשדה.
הבעיה המרכזית של מכבי חיפה מהפתיחה הייתה משחק האגפים, בו כמעט לא הצליחה להגיב. היה נכון לנצל את צמד המגנים המחליפים שעימם עלה בנאדו בצורה שונה - לשים את עודד אלקיים בכנף ימין ואת אוראל דגני בצד שמאל. יכולנו לראות לא מעט פעמים, במיוחד במחצית הראשונה, את הקושי של אלקיים לעמוד מול שחקני ההתקפה הצהובים. הוא הלך לאיבוד בתפקיד הזה, היה לו קשה לעמוד ולסגור. דגני יודע לשחק גם בשמאל ומבין את המשחק משם, בעוד אלקיים יודע להביע את יכולתו טוב יותר בימין. מכבי תל אביב ניצלה את חוסר החדות החיפאי בצד ימין שלה (השמאלי של חיפה) וביצעה משם את רוב התקפותיה.
לאחר יציאתו של בוקולי בכרטיס אדום, כשמכבי חיפה הייתה דלילה וחשופה במרכז המגרש, היה גם נכון וראוי לחזק כתוצאה מההרחקה של קשר דפנסיבי את חוליית הקישור, משום שהנחיתות המספרית ביטלה את היכולת החיפאית להגיב במרכז השדה. במחצית השנייה הסיפור נראה קצת שונה, כשמכבי חיפה צירפה את לירוי צעירי לאמצע, צופפה וניצלה את עודף הביטחון של מכבי תל אביב. בסופו של דבר, אם נסכם את ההתמודדות הזו, אפשר יהיה לומר שמאוד נהנינו לראות את הנחישות והיריבות בין שתי הקבוצות, שהניבו לנו משחק מעניין.
גונסאלו גרסיה הבקיע צמד במשחק הזה ולא במקרה, מדובר בשחקן עם יכולת טכנית גבוהה ביותר. אבל למרות שני השערים, אני עדיין חושב שאוסקר גרסיה השתמש בו נכון העונה. בתחילת הדרך המאמן פתח עם גונסאלו כדי לייצב את הקבוצה, אבל לאורך העונה סיפסל אותו מכיוון שהוא מעכב בסגנונו את קצב המשחק של מכבי תל אביב, מרבה לכדרר ועוצר את השטף. מכבי תל אביב חושבת אירופה ורוצה להמשיך ביכולתה הגבוהה ולהתחזק, ואיני חושב שכדאי לקשר להישאר בה. הוא בהחלט שחקן שיכול לעזור ללא מעט קבוצות בליגה הישראלית, אבל בכל מה שקשור לעונה הבאה במכבי תל אביב, ההחלטה להיפרד טובה לשני הצדדים.
ולסיום, כמה מלים על שופטי הרחבה. פיפ"א ניסתה לעשות מהפך בכל הקשור בשיפוט בכדורגל העולמי, אבל לאחר תקופה כל כך ארוכה וצפייה בהרבה משחקים ואירועים, הגיע הזמן לומר שזו הייתה החלטה שלא הוסיפה לכדורגל. אני עד היום מנסה להבין את המשמעות של שופטי הרחבה, ובהחלט חושב שלהם כשופטים נגרם נזק גדול מאוד. הם אינם מורגשים בשום אירוע ולא שותפו אפילו בהחלטה מכרעת אחת, בין אם במשחקים שהתקיימו בארץ ובין אם בחו"ל. מה שבולט מעל הכול הוא בריחה מאחריות במקומות הכי רגישים במגרש. באיגוד השופטים קבעו כי בכל משחקי הפלייאוף יהיו חמישה שופטים. יש בידיהם את הסמכות לבטל את שופטי הרחבה. זו תהיה החלטה מבורכת ונכונה, ויפה שעה אחת קודם.
